פסק דין א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 29.9.2005 (כב' הרשם מ' כהן), אשר דחה את טענות המבקשים לעניין סכום שכר טרחת כונס הנכסים שמן הראוי לפסוק למשיב 1 (להלן: "כונס הנכסים" או "הכונס"). ב. עיקרי העובדות הצריכות לעניין המבקשת 1, היא אִמם של המבקשת 2 (להלן: "הבת") והמשיב 3 (להלן: "הבן"), וכן הבת והבן (להלן: "החייבים"); הם בעליו של נכס מקרקעין בן ארבע קומות, הכולל: 14 יחידות דיור, 3 חנויות ו-15 חניות בקומת הקרקע, הנמצא בלב תל אביב (להלן: "הנכס"). החייבים חתמו ביום 22.6.1995 וביום 5.5.1996 על שטר משכנתא מדרגה ראשונה על הנכס, לטובת המשיב 2 (להלן: "הבנק"). שטר המשכנתא נועד לכיסוי חובותיהם של החייבים, כפי שיהיו מפעם לפעם; וכן לכיסוי חובה של חברת ברקת - אמצעי מיגון לרכב בע"מ, שהחייבים ערבו לחובותיה. ביום 23.9.2003 הגיש הבנק את שטר המשכנתא לביצוע, בלשכת ההוצאה לפועל, בגין יתרת חוב כוללת, אותה העמיד על סך של 4,282,180 ש"ח (נספח "ג" לבר"ע). ביום 20.7.2004 החליט ראש ההוצאה לפועל למנות את המשיב 1 ככונס נכסים למכירת הנכס (נספח "ה" לבר"ע). אין חולק כי החייבים פעלו בעצמם לאיתור רוכשת לנכס, וכי ביום 8.5.2005 אישר ראש ההוצל"פ את מכירת הנכס ל"בלווארד השקעות שותפות מוגבלת" (להלן: "הרוכשת"), בהתאם להסכם שנערך ונחתם ביום 14.3.2005 (להלן: "הסכם המכר"), ובתמורה לסכום בשקלים שווה ערך ל-2,425,000 $. ביום 14.9.2005 הגיש כונס הנכסים בקשה לפסיקת שכר טרחתו ככונס נכסים (נספח "ו" לתגובת הכונס לבר"ע). כונס הנכסים ציין בבקשתו כי "עם צו המינוי פעל כונס הנכסים לאתר רוכשים פוטנציאלים לרכישת הנכס ולגביית דמי השכירות מהשוכרים המצויים בנכס" (סע' 2 לבקשה, נספח "ו" לתגובת הכונס לבר"ע), וכי בפעולותיו, השיא כונס הנכסים את התמורה שנתקבלה עבור הנכס בפועל, בסכום של 585,000 $, על שווי הנכס בהתאם לחוות דעת שמאי שנערכה בחודש אוגוסט 2004. כונס הנכסים טען בבקשתו כי "החייבים אישרו והסכימו לתשלום שכר טרחת כונס הנכסים כפי שיפסק על ידי יו"ר ההוצאה לפועל בהתאם לתקנות ההוצל"פ..." (סע' 22 לבקשה, נספח "ו" לתגובת הכונס לבר"ע). ביום 22.9.2005 הגישו החייבים את תגובתם לבקשה לפסיקת הוצאות, בה טענו כי אין לפסוק לכונס הנכסים שכר טרחה בשיעור של 8%, כבקשתו, שכן הרוכשת אותרה על ידי הבן, והסכם המכר וכן הדיווחים והבקשות לרשויות המס, נערכו על ידי ב"כ המבקשים דאז. כן ציינו החייבים כי אינם מיוצגים, משב"כ הודיע להם על הפסקת הייצוג (נספח "ט" לבר"ע). בשולי תגובתם, ביקשו החייבים לקיים דיון במעמד הצדדים, על מנת להביא בפני ראש ההוצל"פ הוכחות לטענותיהם. יצויין כי תגובה זו נערכה כמכתב הממוען לראש ההוצאה לפועל, ולא נתמכה בתצהיר כדין. ביום 26.9.2005 הורה ראש ההוצל"פ לכונס הנכסים להגיש תשובתו לטענות החייבים, "ולפיה הקונה לא הובא על ידי כונס הנכסים אלא על יד החייב וכי לא היה צריך לבצע מכרז" (סע' 3 להחלטה מיום 26.9.2005, נספח "י" לבר"ע). כונס הנכסים הגיש תשובתו לטענות החייבים, בה נטען כי "כונס הנכסים ניהל מו"מ עם מספר רוכשים פוטנציאלים אשר הציעו מספר הצעות", וכי "לאור הרגישות בניהול מו"מ בגין נכס בסדר גודל כזה ועל מנת למנוע תיאומים בין המציעים והמתעניינים לא התכנסו המציעים בחדר אחד, אלא נוהל עמם מו"מ בנפרד" (סע' 4 לתשובת הכונס, נספח "יא" לבר"ע). ביום 29.9.2005 נתן ראש ההוצל"פ את החלטתו, נשוא בקשת רשות זו, בה קבע: "... 1. לאחר שעיינתי בבקשת כונס הנכסים לפסיקת שכר טרחתו ובתגובת החייבים ובתשובת הכונס אני סבור שאין לקבל את טענות החייבים. 2. ראשית, תגובת החייבים לא נערכה על דרך של תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה ודי בכך כדי למחוק אותה על הסף. 3. יתרה מזו, דין תגובת החייבים להידחות מנימוקים לגופו של עניין. 4. כונס הנכסים ניהל משא ומתן עם מציעים אחדים ולא רק עם גורם אחד בלבד. לכן היה מקום לבצע מכרז ולנסות לשפר את הצעות המציעים. לכן הטענה שהקונה הובאה על ידי החייב, אף שהיא לא נטענה בתצהיר כדין, הרי שאין בה כדי להביא להקטנת שכ"ט הכונס. 5. כמו כן, תגובת החייבים כוללת טענות שאינן רלבנטיות לפסיקת שכ"ט הכונס כגון הטענות בדבר תשלום שכ"ט עו"ד על ידי החייבים לבאי-כחם, הותרת חובות על ידי כונס הנכסים בגין החשמל והארנונה על הבית ונסיבות אישיות של החייבים ובני משפחתם. 6. לפיכך בהתחשב בגובה החוב, בשווי הנכס, בהיקף הפעילות של תיק הכינוס, במשך התקופה בה נוהל הליך הכינוס ובמחיר שהושג על ידי כונס הנכסים אני פוסק לכונס הנכסים שכ"ט בסך השווה ל- 6% מהמכר בתוספת מע"מ כדין". (נספח "א" לבר"ע) על החלטה זו, כאמור, בקשת רשות הערעור שבפני. אחר הגשת בקשת רשות הערעור, נפטרה האם לבית עולמה. ג. ביום 13.11.2006 החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ד. טענות הצדדים בערעור המערערים טוענים כי שגה ראש ההוצאה משקיבל את החלטתו "בחיפזון", ומבלי שקיים דיון במעמד הצדדים. המערערים טוענים כי לא היתה כל בהילות ליתן החלטה בבקשת כונס הנכסים לפסיקת שכר טרחתו, משהחייבים פרטו בתגובתם שורה של טענות עובדתיות, תוך הבהרה כי אינם מיוצגים; וכאשר, כונס הנכסים מחזיק ברשותו את מלוא התמורה שנתקבלה עבור הנכס. המערערים מוסיפים וטוענים כי שיעור שכר טרחתו של כונס הנכסים, איננו תואם להיקף ההשקעה שנדרשה מכונס הנכסים, ולמידת מעורבותו בהשאת התמורה שנתקבלה עבור הנכס. המערערים טוענים כי "כאשר ערכו של הנכס מושא הכינוס גבוה במיוחד, רשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע שכר שיהיה נמוך מאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, גם אם פעולות הכינוס תבעו מאמץ מקצועי ניכר והליכי ביצוע מוגברים" (כב' השופט ד' בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 684). מכאן מבקשים המערערים ללמוד על דרך קל וחומר, למקרים בהם, לטענתם, היקף פעולות הכינוס לא תבעו מאמץ מקצועי ניכר, כבענייננו. המערערים טוענים כי בענייננו, המדובר בשכר טרחה פסוק בשיעור של כ-650,000 ₪ (ללא מע"מ), עליו זכאי הכונס לתוספת של שכ"ט עו"ד, כב"כ הבנק; בגין תיק שנפתח לגבות חוב בסך של כ-4,000,000 ₪, בלבד. המערערים טוענים, כי זיכוי הכונס בשכר טרחה בשיעור כה גבוה, אינו סביר. המערערים מוסיפים וטוענים כי ראש ההוצאה לפועל לא נתן דעתו להסכמה המשתמעת ממכתבו של כונס הנכסים, לפיה יעמוד שכר טרחתו הכולל על סכום של 570,000 ₪ בלבד. וכלשונו של הכונס במכתבו מיום 6.1.2005, בדבר שכר טרחתו הצפוי: "ההוצאות (אגרה) ושכ"ט עו"ד וכונס הנכסים (טרם נפסק) כ-570,000 ₪ (כולל מע"מ)" (נספח "ז" לבר"ע). כונס הנכסים טוען כי משקיים כונס הנכסים דיון בנוכחות הצדדים, במועד מוקדם יותר, לא קמה כל עילה לקיומו של דיון מחודש, בסוגית פסיקת שכר טרחתו בלבד. כונס הנכסים טוען עוד כי הלכה ידועה היא, ששיעור שכר טרחתו של כונס הנכסים מחושבת כנגזרת משוויו של הרכוש הממומש, והמערערים לא הצביעו על כל טעם המצדיק סטיה מהלכה זו. הכונס מוסיף וטוען, כי בהעדר טעם מיוחד, לא נוטה ערכאת הערעור להתערב בשיעור שכר טרחתו של כונס נכסים, שנפסק על ידי הערכאה הדיונית. עוד טוען כונס הנכסים כי מכתבו מיום 6.1.2005, אינו מהווה הסכמה לפסיקת שכר טרחה בשיעור נמוך; ברם, מאידך גיסא, חתימתם של המערערים על "כתב אישור, הסכמה וויתור" ביום 10.3.2005 (נספח "כב" לתגובת הכונס לבר"ע), מהווה הסכמה מצידם לתשלום שכר טרחתו של כונס הנכסים, כפי שיקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל. כן טוען כונס הנכסים כי משתגובת המערערים לבקשתו, בפני ראש ההוצאה לפועל, לא נתמכה בתצהיר כדין, הרי שכל טענותיהם העובדתיות של המערערים, נטענות, לראשונה, בהליך הערעור; ולפיכך, לטענת המערערים, יש להורות על דחית הערעור. לגופן של טענות המערערים, מוסיף כונס הנכסים וטוען, כי הללו אינן נכונות, שכן מתוקף תפקידו ניהל משא ומתן עם מספר מציעים, והשתתף בדיונים שנערכו בבית המשפט לענייני משפחה ובלשכת ההוצאה לפועל. הכונס טוען כי שאלת זהותה של הרוכשת ומקור ידיעתה אודות הנכס העומד למכירה, אין בהם כדי להשפיע על שיעור שכר טרחתו. יצויין, כי טענה עובדתית שהעלה כונס הנכסים כנגד הגשת הבר"ע באיחור, התבררה כלא נכונה, ונזנחה על ידו. ה. דיון דין הערעור להתקבל. ראשית, יצויין כי אין דַי בהעדרו של תצהיר, התומך בטענות העובדתיות שהעלו המערערים בלשכת ההוצל"פ, כדי לאיין טענות אלה, ולהקים עילה לדחית ערעורם. פגם זה, תוקן עם הגשתה של בקשת רשות הערעור, אשר נתמכה בתצהיר כדין, על פי הוראות תקנות ההוצאה לפועל. זאת, אף מבלי להדרש לסמכותה של ערכאת הערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל, לקבל ראיות שלא הובאו בפני ראש ההוצל"פ, בגדרי "שמיעה מחדש" של טענות הצדדים (ע"א (ת"א) 1872/05 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' שמואל אחימן, דינים מחוזי, לו (7) 467; ע"א (ת"א) 1513/05 יעקב אריאב נ' יורשי המנוחה רחל בלינקוב ז"ל. לגופם של דברים, נראה לי כי הכרעת ראש ההוצאה לפועל, איננה יכולה לתקון. בדין טוענים המערערים כי פסיקת שכר טרחת כונס נכסים בשיעור גבוה, כאשר מועלות בפני ראש ההוצאה לפועל טענות כבדות משקל כנגד זכאותו של הכונס לשכר טרחה ולשיעורו, ונטענות טענות עובדתיות סותרות; מצדיקה - שלא לומר מחייבת - קיום דיון, בו יוּתר לצדדים להביא את ראיותיהם ולחקור בחקירה נגדית את בעל הדין שכנגד. על חשיבותה של החקירה שכנגד, בקשר לניהול הליכים בפני ראש ההוצל"פ, עמד כב' השופט ס' ג'ובראן, בעניין רע"א 7474/06 חיים לוי נ' בנק לאומי, דינים עליון, כרך פ 620, בקובעו: "... אף את הטענה לפיה בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לקבל את התצהירים שהוגשו כראיה ללא צורך בחקירה נגדית, מתקשה אני לקבל. סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע בזו הלשון: "הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי המצהיר ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהירו מלשמש ראיה". ברע"א 2508/98 מתן. י. מערכות תקשורת נ' מילטל תקשורת, פ"ד נג(3) 26 דן בית-המשפט בהיקף שיקול הדעת הנתון לו להגביל חקירה של מצהיר על תצהירו, בקובעו: "נוכל לסכם את המצב המשפטי בארצנו בסוגיה הנדונה כך שבעקרון זכותו של בעל דין שמורה לו - מכוח חוק חרות - לקיים חקירה שכנגד של יריבו, בין כשהמדובר בהליך העיקרי ובין כשהמדובר בהליכי ביניים; והוא - בסייגים הקבועים בחוק, כגון כשבית המשפט שוכנע שהחקירה אינה רלבנטית. אכן, כשהמדובר בהליכי ביניים נותר שיקול דעת בידי בית המשפט להגביל את היקף החקירה ואין להפוך את החקירה שכנגד בהליכים אלה לחזרה כללית לקראת המשפט. עם זאת, מקום שהגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד של תצהירי יריבו, בין כדי לערער את גירסתו של הלה ובין כדי לאמת באמצעות החקירה את גרסתו של החוקר (בעמ' 34) [ההדגשות הוספו - ס. ג']". " אכן, בפסיקה נקבע כי שיעור שכר הטרחה על פי הוראות סע' 59 לחוק ההוצאה לפועל, נפסק בגבולות שבין 6%-10% (ראו: בר"ע (ת"א) 3015/02 שלמה ובר נ' ליאוניד אדמסקי, דינים מחוזי, כרך לג (7) 660, והאסמכתאות המובאות שם; וכן: ד' בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 683). עם זאת, החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, אינה מבהירה את שיקול דעתו, בקביעת שכר הטרחה, בענייננו, למרות טענות המערערים, המדובר, בענייננו, אין חולק, בסכום משמעותי שנפסק כשכר טרחתו של כונס הנכסים. לאור זאת, מתעצמת חשיבותה של חובת ההנמקה, המאפשרת, כידוע, לבחון את שיקול דעת של הערכאה הדיונית (השוו: רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני, דינים עליון, כרך עו, 196). לענין זה, בידוע הוא כי: "חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמוד". (א' ברק, שיקול דעת שיפוטי, תשמ"ז - 1987, עמ' 46). גם מטעם זה, מן הדין לקבל את ערעור המערערים ולהורות על השבת הדיון אל ראש ההוצל"פ. העולה מן המקובץ הוא, כי יש לקבל את הערעור ולהורות על השבת הדיון ללשכת ההוצאה לפועל, לשם שמיעת טענות הצדדים על פי החלטת ראש ההוצל"פ והוראותיו ומתן החלטה מנומקת בדבר שיעורו הראוי של שכ"ט כונס הנכסים, בנסיבות העניין. ו. סוף דבר הערעור מתקבל והחלטת ראש ההוצל"פ - בטלה. הדיון יושב ללשכת ההוצאה לפועל, כמפורט. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. שכר טרחהכינוס נכסים