תניית שיפוט זר

בית המשפט קבע כי כללי הפרשנות בדבר תחולתה של תניית שיפוט זר שונים במהותם מכללי הפרשנות החוזיים. כאשר באים לפרש תניית שיפוט סוטים במקצת מן העקרונות הרגילים של פרשנות חוזים ועומדים יותר על דרישות לשוניות-פורמאליסטיות. מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה. במרוצת השנים חל ריכוך מסוים בכללי הפרשנות בדבר תחולתה של תניית שיפוט זר, ונקבע בפסיקה כי אם הפרשן מגיע לכלל מסקנה לאחר השלב הראשון כי קיימת אי בהירות בלשונה של תניית השיפוט הזר, כי אז בשלב שני רשאי הוא לפרשה לאור תכליתה ולהיעזר באמצעי פרשנות מקובלים אחרים. כללי הפרשנות בדבר תחולתה של תניית שיפוט זר שונים במהותם מכללי פרשנות החוזה. תניית שיפוט זר חייבת להיות מפורשת. אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא. בית המשפט אינו קורא לתוך החוזה את אשר אין בו, ומקום בו לא טרח מנסח החוזה ולא הבהיר דבריו, לא תיאם בין תניותיו השונות של החוזה, לא יעשה בית המשפט מלאכה זו במקומו. תניות בחוזהחוזהתניית שיפוטתניית שיפוט זר