להלן החלטה בסוגיית סמכות לדון בבקשה ליישוב סכסוך: החלטה העובדות הצריכות לענין 1. א. ביום 26.7.98 הגיש המבקש כנגד המשיבה תביעת גירושין, כתובה בכתב ידו לבית הדין הרבני האיזורי בת"א - יפו - נספח "א" לבש"א 8955/98. (להלן: "תביעת הגירושין"). ב. בכתב התביעה מציין המבקש תחת הכותרת נושא התביעה: "תביעת גירושין" ותחת הכותרת מהות התביעה: "תביעת גירושין כרוכה ברכוש וכרוכה באחזקת הילדים וכרוכה במזונות הילדים". בסעיף העתירות עותר המבקש מכב' ביה"ד "לדון בתביעה ולהוציא את האשה מהבית עד הגט". 2. א. מנגד, פנתה המשיבה ביום 27.7.98 והגישה לביהמ"ש לעניני משפחה "בקשה ליישוב סכסוך" - תמ"ש 58420/98. ב. הבקשה הונחה על שולחנו של כב' השופט גייפמן כשופט תורן והוא החליט להעביר את הבקשה להחלטת השופטת - הדנה בתובענה. ג. רק ביום 13.9.98 ניתנה החלטה של כב' הש' צפת להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע תוך הוראה לשלוח עותק הבקשה וההחלטה למבקש. ד. ביום 3.11.98 הונחו בפני ביהמ"ש שתי הודעות של יחידת הסיוע האחת מיום 24.9.98 והשניה מיום 22.10.98. באחת נתבקשה אורכה של 30 יום לפעולתה של יחידת הסיוע ובשניה הודעה על הפסקת הטיפול. ביהמ"ש נענה לבקשת האורכה ביום 4.11.98 כשבפועל היתה כבר לא רלבנטית. 3. שלשה ימים לאחר הגשת תביעת הגירושין, פנה המבקש לביה"ד בבקשה "לסגור לחלוטין את כל תיקי התביעה לגט, מזונות ורכוש, מפאת רצון טוב משני הצדדים לתקן הנישואים" - נספח ב' לתביעה הרכושית, תמ"ש 58422/98. 4. ביה"ד לא נתן שום החלטה בבקשה הנ"ל ומכל מקום לא ניטען בפני ולא הוצגה בפני החלטה כלשהי של ביה"ד בבקשה זו לסגירת תיקי התביעה. 5. ביום 23.9.98, משנוכח המבקש כי המשיבה 'סובבת אותו בכחש' בכל הנוגע להסדרת המחלוקת שביניהם בדרכי שלום ולכיוון של שלום בית דווקא, פנה לביה"ד באמצעות ב"כ וביקש: א. לבטל את הבקשה למחיקת התביעה לגירושין. ב. לתקן את התביעה לגירושין אשר הוגשה על ידי המבקש בעצמו ללא יעוץ משפטי. 6. בנימוקי הבקשה מבהיר ב"כ המבקש כי בתביעה לא כלל המבקש "את כל הפרטים הנחוצים והדרושים לשם הכרעה בשאלות שבמחלוקת". (הבקשה סומנה מש1/). אל הבקשה צירף המבקש כתב תביעה מתוקן, המהווה בנוסחו כתב תביעה חדש ובו עתר לחייב את המשיבה בגט, להכריז עליה כמורדת, לפטור אותו ממזונותיה ולבטל את המתנה שניתנה לה בדמות העברת מחצית המשק החקלאי של בני הזוג על שמה. (להלן: "התביעה המתוקנת לגירושין"). 7. יום לאחר מכן, 24.9.98, פנתה התובעת לביהמ"ש והגישה את תביעותיה למזונות ולחלוקת רכושה בתמ"ש 58421/98 וב- 58422/98. 8. לקראת הישיבה הראשונה שנקבעה לדיון בתביעותיה של המשיבה למזונות ולחלוקת רכוש, הגיש המבקש את בקשותיו לדחיית התובענות על הסף - כך בסעיף העתירות בבקשות עצמן. השאלות המשפטיות הראויות לדיון ולהכרעה 9. א. האם נותרה תביעת הגירושין שהגיש המבקש ביום 26.7.98 על מכונה חרף בקשתו "לסגור את התביעות ... "- נספח ב' לתביעה הרכושית בתמ"ש 58422/98? ב. אם התשובה לא' חיובית היא, האם עמד המבקש במבחני "הכריכה" ו"הכנות" בכל הנוגע לתביעת הגירושין הנ"ל? ג. אם התשובה לב' שלילית היא, האם קנה ביהמ"ש לעניני משפחה סמכות לדון בתובענות המשיבה למזונות ולחלוקת רכוש אותן הגישה ביום 24.9.98, בשל הגשת 'הבקשה לישוב סכסוך' אותה הגישה ביום 27.7.98. ד. אם התשובה לג' שלילית היא, האם עמד המבקש במבחני ה"כריכה" וה"כנות" בכל הנוגע לתביעת הגירושין המתוקנת אותה הגיש ביום 23.9.98, לפני הגשת תובענות המשיבה למזונות ולחלוקת רכוש לביהמ"ש לעניני משפחה. תשובה שלילית לא' תייתר את הדיון בשאלה ב'. או אז תשובה חיובית לג' תייתר את הדיון בשאלה ד'. ועתה ראשון ראשון ואחרון אחרון. תביעת הגירושין והבקשה לסגירת "כל תיקי התביעות..." 10. א. לטענת ב"כ המבקש, תביעת הגירושין תלויה ועומדת שכן אין כל החלטה של ביה"ד לגבי הבקשה לסגירת "כל תיקי התביעות". לטענת ב"כ המשיבה, בקשת המבקש לסגירת התביעות כמוה כבקשה למחיקת התביעות, ודי בכך לטעמה כדי לקבוע, שביום הגשת ה'בקשה לישוב סיכסוך' לא היתה תלויה ועומדת בפני ביה"ד כל תביעה לגירושין מטעם המבקש. ב. את הבקשה "לסגור לחלוטין את כל תיקי התביעה לגט...", שהגיש המבקש לביה"ד יש לראות כבקשה ל"ביטול תביעה" על פי תקנה עח(1) לתקנת הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - התשי"ג (להלן: "תקנות הדיון"). בהתאם לתקנה זו, העוסקת בבטול תביעה כלשהי שהוגשה לבית הדין, אין בהנחת הבקשה בפני ביה"ד כדי להביא לביטול התביעה. יש צורך בהחלטה של ביה"ד אם לקבל את הבקשה, לאחר נקיטת ההליכים המפורטים בתקנה עצמה. תקנה עח (6) קובעת כי ההחלטה אם לקבל את הבקשה לביטול התביעה או לדחותה מסורה לשיקול דעתו של ביה"ד. בבר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי כג' (2) , 171 קובע השופט שמגר: "חפצה האשה למנוע דחיית תובענתה על ידי בית המשפט המחוזי יהא עליה להראות לא רק שנתנה לבית הדין הודעת ביטול אלא גם שהודעה זו שמה קץ לתביעתה שם". (ור' לענין זה ע"א 68/83, הרמן נ' הרמן לז' (4), 414 שם דחה ביה"ד על פי שיקול דעתו בקשה לביטול תביעת מזונות של אשה נגד בעלה והותיר בכך את התביעה תלויה ועומדת). ג. אין מחלוקת שהבקשה עסקינן לא זכתה להחלטה כלשהי של בית הדין. מבחינה זו תביעת הגירושין נותרה תלויה ועומדת על מכונה בבית הדין עם הגשת ה"בקשה ליישוב סכסוך", לפחות מבחינת תקנות הדיון. 11. האם עמד המבקש במבחני "הכריכה" ו"הכנות" בכל הנוגע לתביעת הגירושין א. ההלכה הפסוקה אשר עסקה בתקנה ע.1 לתקנות הדיון מתש"ך, קודמתה של תקנה ע"ח, התייחסה לביטול תובענה למזונות שהגישה אישה כנגד בעלה מכוח ס' 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, תשי"ג - 1953 (להלן: חשבד"ר) ואיבחנה בין בטול / מחיקה של התובענה לבין סגירת התיק. בעוד שהחלטה של ביה"ד על סגירת תיק הינה החלטה מינהלית באופיה, המלמדת על הקפאת הדיונים בתיק עד להחלטה אחרת והמותירה את התובענה על כנה, החלטת ביטול / מחיקה מביאה להעברתה של התובעה מהעולם ומהאולם של ביה"ד. ר' לענין זה ע"א 275/72, רות בן נעים נ' רפאל בן נעים, כו' (2), 818; ע"א 756/85, יעקב נ' יעקב, מ(2) 638. ב. הלכה זו, מבחינה דיונית, נכונה היא בכל הנוגע לגורלה של כל תביעה המוגשת לבית הדין לרבות תביעת גירושין ולא רק בנוגע לתביעת מזונות. ואולם, בהגשת בקשה ע"י בעל לביטול / מחיקה של תביעת גירושין שהוגשה על ידו, יש משום פגיעה בכנות התביעה לגירושין ובכנות הכריכה של הענינים שנכרכו בה, גם אם לא ניתנה ע"י בית הדין החלטה כלשהי בבקשה. והטעם?! ג. בעוד שהסמכות של בית הדין לדון בתביעת המזונות של אשה מוקנית לו על פי בחירה של התובעת, ואין סמכות זו תלויה בכללים כלשהם בהם התובעת צריכה לעמוד כדי להקנותה, הסמכה של ביה"ד לדיון בענינים הכרוכים בתביעת גירושין שהגיש הבעל מוקנית לו אמנם ע"י בחירתו של התובע אך כופה היא דיון שבד"כ אינו רצוי לנתבעת ותלויה היא בכללי "הכריכה" ו"הכנות" שעל הבעל לעמוד בהם. ד. כשאשה מגישה בקשה לביטול / מחיקה של תביעה למזונות שהגישה, כל עוד אין החלטה על ביטול התביעה הרי זו תלויה ועומדת. כשבעל מגיש בקשה לבטול / מחיקה של תביעה לגירושין שהגיש, תביעתו לגירושין תלויה ועומדת כל עוד אין החלטה על ביטול התביעה. התביעה לגירושין אמרנו הכרוכים לה לא אמרנו ומדוע? כנותו של הבעל ב"תביעה" וב"כריכה" נבחנת גם ע"י פעולותיו לאחר הגשת התביעה ואם הביע הבעל את דעתו שאין הוא רוצה בקיומה של תביעת הגירושין, ההתייחסות לענינים הכרוכים, שהינם טפלים לתביעת הגירושין, תעשה במסגרת כללי "הכריכה והכנות" ולא במסגרת הדיונית של תקנות הדיון בלבד. ה. ההלכה לפיה הבעת רצון לשלום בית מצד הבעל במהלך התקופה שלפני או אחרי הגשת תביעת הגירושין, אין בה כדי להצביע על חוסר כנות, אינה עומדת עת נוקט הבעל בהליך מעשי / משפטי של הגשת בקשה לבטול / מחיקה של התביעה תהא הסיבה לכך אשר תהא. בעצם פעולה שכזו השמיט הוא את הבסיס ל-תביעתו ובוודאי לכנות כריכתו. ו. במקרה עסקינן, יום אחרי הגשת תביעת הגירושין, פנה המבקש לביה"ד בבקשתו "לסגור לחלוטין את כל תיקי התביעה לגט...". והוסיף ואמר "מזונות ורכוש" ובכך הביע הוא את דעתו כי אין הוא רוצה שביה"ד ידון בתביעתו לגירושין ובעניינים אותם כרך לתביעה זו. בכך השמיט הוא את הכריכה מדעיקרא! -ואין צריך כלל בהחלטה של ביה"ד לגבי הבקשה עצמה. ז. אין כל הבדל בין מצב הדברים המתואר לעיל לבין מצב בו בעל, אשר הגיש תביעת גירושין כרוכה לביה"ד טרם הגשת תביעות האשה למזונות ולרכוש, אינו מגיש בקשה לביהמ"ש למחוק את תביעותיה בשל כך ו/או נותן את הסכמתו מפורש / מכללא על דרך של התנהגות לסמכות ביהמ"ש. בשני המקרים, חלה ההלכה "הפה שהתיר הוא הפה שאסר' או ההיפך! שכן אין מדובר בסמכות יחודית שהסכמת הצדדים אינה יכולה להתנות עליה כמו בס' 1 לחשבד"ר, ובשני המקרים לא צריך החלטה של ביה"ד בענין. ח. מעבר לכך, האמת חייבת להיאמר שתביעת הגירושין אינה עומדת במבחני "הכריכה" "והכנות" בכל מקרה, שכן הכריכה הינה כריכה סתמית לחלוטין כשבסעיף העתירות כלל אין בקשה מביה"ד לדון ולהכריע בכרוך להכרעה בתביעת הגירושין בעניני המזונות והרכוש. כל מה שמבקש המבקש הוא לדון בתביעה שהוגדרה ב"נושא התביעה: תביעת גירושין" "להוציא את האשה מהבית עד הגט". זאת ותו לא! אם לא די בכך באים דבריו בח"נ בישיבת יום 14.3.98 ומשמיטים את הבסיס מתחת לתביעתו על הכריכות שבה: "אני הגשתי תביעה לגירושין ולא לשלום בית למרות שרציתי שלום בית כי הטעו אותי. התייעצתי עם אנשים ואמרו לי שאפשר להפוך את התביעה לגירושין לשלום בית". ואם גם בכך לא סגי באו דבריו ל-אשתו העולים מתמליל השיחה שאושר על ידו (נספח ג'): "אני לא רוצה גט..." ובתשובה לשאלה אם התכוון לגט-בתביעה לגירושין שהגיש "לא הייתה לי ברירה... התכוונתי להגן על הרכוש.. ככה יעצו לי כמו שלך יש יועצים גם לי יש יועצים". ט. העולה מהמקובץ הוא שתביעת הגירושין של המבקש נותרה תלויה ועומדת בבית הדין כל עוד לא נתן ביה"ד החלטה כבקשתו "לסגור לחלוטין את כל תיקי התביעה..." אלא שהענינים הכרוכים נפלו לעניות דעתי ביום הגשת הבקשה וגם אם לא, אין הם בסמכות ביה"ד משום שהמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לשכנע את ביהמ"ש בכנות תביעתו / כריכתו, כאמור. 12. האם קנה ביהמ"ש לעניני משפחה סמכות בשל הגשת 'הבקשה ליישוב סכסוך'? א. בטרם תינתן תשובה לשאלה זו יש בדעתי להעמיק חקר בכל הנוגע לטיבה ולמהותה של ה'בקשה ליישוב סכסוך' אשר יש בה כדי לזרוע מבוכה הן בקרב ציבור המתדיינים והן בקרב עובדי יחידת הסיוע בכל הנוגע להליכים הסובבים אותה. ב. הורתה של הבקשה ליישוב סכסוך בדין וחשבון הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה, אשר היווה את הבסיס לייסודו של ביהמ"ש לענייני משפחה וליחידת הסיוע הפועלת לצדו (להלן: "הועדה"). ג. בעמ' 7 לדו"ח קובעים מחבריו כי: "כשמתגלע סכסוך בין בני זוג, זקוקים הבעל והאישה למי שיטה להם אוזן קשבת ויוכל, בעצה נבונה או בטיפול נכון, לנסות לשקם את חיי נישואיהם. בחלק נכבד מן המקרים יוכל מוסד לייעוץ נישואין, אשר יקבל על עצמו את הטיפול הנכון בבני זוג סכוסכים, למנוע את הרס המשפחה ולכוון את שני הצדדים לדרך שתאפשר להם המשך חיים הרמוניים ותמנע את הסבל הוודאי ילדים המעורבים במחלוקת. המוסד של יועץ נישואין פרטי, המקובל בארצות המערב, לא קנה אחיזה מספקת בישראל, ורק מיעוט קטן בין הנזקקים לו אכן מקבל את סיועו...מאחר ההיזקקות לרב אינה נחלת כלל הציבור בישראל, נמצא שבני זוג פונים מיד לדרך המשפטית, לבית הדין הרבני או לבית המשפט המחוזי, לא לצורך קבלת עצה והדרכה, אלא כדי לטעון את טענותיהם ולזכות בדינם, וממילא אין דבריהם בפני הערכאות המשפטיות הללו משקפים בהכרח את הרגשתם האמיתית. במצב כזה, אין הערכאות האלה יכולות, בדרך כלל, לשמש בתפקיד של מדריך ומייעץ, מטפל ומברר, המסוגל להביא את הצדדים לשלום בית. פסקי הדין יכולים רק לקבוע מי מהשניים נמצא צודק בעיני החוק או הדין, אך אלה אין כוחם יפה לשכך את המחלוקת. על כן אנו מציעים להקים מוסד לייעץ ולהכוונת המשפחה (להלן: "המוסד לייעוץ"), שאליו יהיו בני הזוג חייבים לפנות לטיפול בבעייתם לפני הגשת תביעה כלשהי הנובעת מקשרי הנישואין שלהם, כולל מזונות וגירושין...". (ההדגשות שלי - ש.ש.) פנייה זו תיעשה רק ע"י בני הזוג עצמם, או כל אחד מהם בעצמו, ללא ייצוג משפטי. המטרה היא שבני הזוג יוכלו לפרוק מעליהם את כל אשר מפריע להם, לקבל עצה כדי להימנע מפירוק המשפחה, ולהגיע להסדר הוגן במקרה של צורך בגירושין...". ההמלצה בדבר הקמת המוסד לייעוץ היתה והינה חלק מהמגמה הכללית של יישוב הסכסוך הכולל בתא המשפחתי, על פני הכרעה בתביעה זו או אחרת המוגשת ע"י אחד מבני הזוג כנגד בן הזוג האחר. על מגמה זו ר' תמ"ש 21021/96, שילה נ' שילה פ"מ תשנ"ו (4), 12 בעמ' 15-16, כב' השופט י. גייפמן. ד. לידתה של הבקשה ליישוב סכסוך בתיקון מס' 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשנ"ו - 1996 מיום 11/6/96. מחוקק המשנה, מכוח סמכותו על פי ס' 26 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995, וס' 108 ו- 109 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, הוסיף במסגרת התיקון את תקנה 258 כ' אשר קובעת על גלגוליה השונים: א. בן זוג רשאי להגיש לביהמ"ש בקשה ליישוב סכסוך עם בן זוגו ולהפניה ליחידת הסיוע (להלן: "בקשה ליישוב סכסוך"). ב. בקשה ליישוב סכסוך תוגש לפי טופס 26ב, ויצורף לה טופס 26א' מאומת בתצהיר". ה. 'בקשה ליישוב סכסוך' יכול שתוגש ע"י שני בני הזוג או ע"י בן הזוג האחד כנגד בן זוגו. הוגשה בקשה כאמור, קובעת תקנה 258 כ' (ב1), רשאי ביהמ"ש להפנות את בני הזוג ליחידת הסיוע בהתאם לתקנה 258 יט' (היא 'המוסד לייעוץ' עפ"י דו"ח הוועדה), או בהסכמתם ליעוץ או לפישור. יחידת הסיוע תיתן להם, לבני הזוג, בעצמה או באמצעות אחרים, שירותי אבחון, ייעוץ או טיפול בענייני משפחה. (תקנה 258 יט' (א')). בד בבד עם ההפניה יעכב ביהמ"ש, על פי תקנה 258 יט' (ג'), את ההליכים לתקופה של 30 ימים. ו. הוגשה בקשה ליישוב סכסוך, 'חד צדדית', ע"י בן זוג אחד כנגד בן הזוג האחר, אמורה יחידת הסיוע (כך נראה) להודיע על כך לבן הזוג האחר ולהזמינו להופיע בפניה. בן הזוג האחר יכול לסרב להופיע בפניה ולמסור הודעה על כך בכתב, בהתאם לס' 5(ג') לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה תוך 15 ימים מיום ההפניה. במקרה כזה קובעת תקנה 258 כא' (א') יורה ביהמ"ש לבן הזוג שהגיש את ה'בקשה לישוב סכסוך' להגיש כתב תביעה כאמור בתקנה 258 ז' תוך 30 ימים. ההוראה לבן הזוג שהגיש את הבקשה לישוב סכסוך, להגיש תביעה כאמור בתקנה 258 ז' תינתן לו גם כאשר פגה תקופת עיכוב ההליכים של שלושים הימים, עליה הורה ביהמ"ש בהתאם לתקנה 258 יט'(ג'). ז. המסקנה המתבקשת מסקירת ההוראות דלעיל היא כי יש לה, לבקשה לישוב סכסוך, זכות קיום, כל עוד נזקקים בני הזוג, במשך התקופה בה עוכבו ההליכים, לטיפולה של יחידת הסיוע. לא התחיל ההליך הטיפולי ביחידת הסיוע משום סירובו של בן הזוג האחר, או לא הסתיים בהצלחה ופגה תקופת עיכוב ההליכים, נופחת הבקשה ליישוב סכסוך את נשמתה והייתה כלא הייתה. ח. על מנת להבין את מהותה ואופייה של ה'בקשה ליישוב סכסוך' מן הראוי להשוות את הצעדים שנוקט ביהמ"ש בעקבות הגשתה, לצעדים בהם נוקט הוא כאשר מופנים בעלי הדין מיוזמתו ליחידת הסיוע, כאמור בס' 5(ג) לחוק ובתקנה 258 יט' (א') לתקנות. הפנייה זו, אשר נעשית לאחר שבעלי הדין נמצאים בעיצומם של הליכים משפטיים המתקיימים ביניהם, או לפחות לאחר פתיחתם של הליכים כאמור בתקנה 258 ז' על דרך של תובענה משפטית, גוררת אחריה את עיכובם של ההליכים הללו למשך 30 ימים כאמור בתקנה 258 יט(ג'). גם כאן רשאי אחד מבני הזוג לסרב להפניה ואז, לאחר שמסר הודעה על כך לפי ס' 5 (ג') לחוק [ר' תקנה 258 כא' (א')], מורה ביהמ"ש על חידוש ההליכים שבפניו, אשר עוכבו כאמור בהתאם לתקנה 258 יט' (ג'). ט. בשני המקרים כאחד, מערב ביהמ"ש גורם טיפולי אל תוך הסכסוך המשפחתי שבפניו ואולם יש הבדלים מהותיים בין השניים: 1. האפשרות להגשת 'בקשה ליישוב סכסוך' ולהפניה ליחידת הסיוע מוקנית לבן זוג בלבד בעוד שהפנייה ליחידת הסיוע מיוזמת ביהמ"ש, בעיצומם של ההליכים המשפטיים, היא לכל בעל דין שהופיע בפניו, בכל סכסוך בו מוסמך ביהמ"ש עניינית לדון בו, הן מבחינת היות בעלי הדין בני משפחה והן מבחינת היות התובענה תובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, הכל כאמור בס' 3(א') + 1 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה. 2. משמפנה ביהמ"ש מיוזמתו את בעלי הדין ליחידת הסיוע מחויב הוא קטגורית לעכב את ההליכים שבפניו עפ"י תקנה 258 יט' (ג'). עיכוב ההליכים דרוש כאן מטבע הדברים, משום שישנם אכן הליכים משפטיים שמתקיימים בפניו שמן הראוי לעכבם כדי שלא יפריעו למאמץ הטיפולי ביחידת הסיוע. לעומת זאת, בהפניה מכוח 'בקשה לישוב סכסוך' אין כל הליך משפטי שיש להורות על עיכובו, שהרי הצעד היחידי שננקט ע"י בן הזוג הוא הגשת אותה בקשה אשר מופנית ע"י ביהמ"ש לאפיק הטיפולי. מה יש לעכב כאן? גם תקנה 258 כא' (א') מלמדת אותנו שאין בפני ביהמ"ש שום הליך שיש לעכבו בעקבות הגשת 'בקשה לישוב סכסוך'. שכן, במקרה של סירוב בן הזוג להופיע בפני יחידת הסיוע, או עם תום תקופת עיכוב ההליכים, אם ההפניה היא ביוזמת ביהמ"ש יחודשו ההליכים שעוכבו, בעוד שבהפניה בעקבות 'בקשה לישוב סכסוך' מורה התקנה לא על חידוש הליכים, כי הרי אין מה לחדש מה שלא היה לעכב, אלא על הגשת כתב תביעה כאמור בתקנה 258 ז' בתוך 30 ימים. 3. תקנה 258 יט' (ב') מחייבת את ביהמ"ש, טרם הפניית בעלי הדין ליחידת הסיוע, להסביר להם את מהות ההפניה והשלכותיה. חובתו זו של ביהמ"ש קיימת טרם ההפניה, בין אם ההפניה הייתה של בעלי הדין שנמצאים בפניו בעיצומם של הליכים משפטיים ובין אם ההפניה הייתה בעקבות 'בקשה ליישוב סכסוך'! ההסבר שניתן חשוב הוא שכן אין כל תועלת בהפניה שכזו ללא הסכמה ושיתוף פעולה של בעלי הדין ואלה יכולים להינתן רק לאחר שהם הבינו את ההפניה והשלכותיה. בפועל, ההסבר האמור ניתן רק כאשר ההפניה נעשית מיוזמת ביהמ"ש, לאותם בעלי דין שנמצאים בפניו בעיצומם של הליכים משפטיים. בן הזוג, אשר קיבל הזמנה להופיע בפני יחידת הסיוע משום 'בקשה לישוב סכסוך' שהוגשה ע"י בן זוגו, לא מקבל את ההסבר הזה מביהמ"ש והוא מוצא את עצמו מוזמן למקום שיתכן שהוא כלל לא שמע עליו ולהליך שאין הוא מבין את מהותו, שכן בד"כ לא מודיע בן הזוג המגיש את הבקשה על דבר הגשתה לבן זוגו. ההליך אם כן שונה בין שני המקרים הן מבחינת זהות הצדדים לו, הן מבחינת הצעדים שננקטים בעקבותיו והן מבחינת הצעדים שהצדדים לו אמורים לנקוט אחרי פקיעתו במקרה של סירוב כאמור או תום תקופת עיכוב ההליכים. י. השווה בשני ההליכים הוא הפניית הצדדים להליך טיפולי, לא משפטי ביחידת הסיוע אשר אמור לעזור לצדדים ולביהמ"ש ליישב את הסכסוך בתא המשפחתי הנידון בפניו. ואולם, בעוד שהפנייה מיוזמת ביהמ"ש נעשית במסגרת, בתוך הליכים משפטיים שמתקיימים בפניו, הרי שההפניה ליחידת הסיוע הנעשית בעקבות 'בקשה ליישוב סכסוך' נעשית במסגרת הליך טיפולי בלבד, והראיה - שאם לא נסתייע ההליך הטיפולי האמור, תימחק הבקשה מעצמה והייתה כלא הייתה. רק אם הגיעו בני הזוג להסדר הסכסוך כאמור בתקנה 258 כד' נכנס ביהמ"ש לפעולה ומאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של פסק דין. יא. האבחנה האמורה ברורה עוד יותר מקום בו ביהמ"ש משתמש בשיקול דעתו ולא מפנה את בני הזוג ליחידת הסיוע בעקבות הגשת 'בקשה ליישוב סכסוך'. תקנה 258 כ' (ב1) נוקטת בלשון רשאי. כשמדובר בהפניה מיוזמת ביהמ"ש הרי אם לא השתמש ביהמ"ש בשיקול דעתו ולא הפנה את בעלי הדין ליחידת הסיוע, נמשך ההליך המשפטי המתקיים בפניו ושום דבר לא מתעכב. אבל אם החליט ביהמ"ש, אפילו תאורטית, (ונתעלם לצורך הדיון שרשאי יפורש כחייב) לא להפנות את בני הזוג בעקבות 'בקשה ליישוב סכסוך' ליחידת הסיוע מה קורה עם הבקשה? לא כלום! כאבן שאין לה הופכין! אין להיזקק לה בשום אופן ובשום צורה וכאילו לא הוגשה שכן אין היא זוכה לשום טיפול גם לא באפיק הטיפולי ובודאי שלא בהליך השיפוטי. יב. המסקנה המתבקשת היא שבקשה ליישוב סכסוך הינה צעד, הליך שננקט ע"י אחד מבני הזוג בביהמ"ש, באמצעותו הוא מופנה להליך טיפולי שאם מצליח מצליח, לא מצליח, לא מצליח. זהו אם כן הליך התלוי ברצונם של בני הזוג (בעיקר בן הזוג שנקרא ליחידת הסיוע), שהם יכולים להיזקק לו גם בלי להיעזר בביהמ"ש, באמצעות מטפלים חיצוניים שהרי באין הסכמה של בן הזוג השני אין 'יישוב סכסוך'. מן הראוי להדגיש לענין זה כי בעקרונות אותם התוו חברי הועדה נקבע כי הפנייה אל המוסד לייעוץ תהייה בגדר של חובה ואולם על מנת שדרך החיוב תהיה אפקטיבית, יש לצעוד בה בהדרגתיות כאשר בשלב הראשון החובה תחול רק על משפחות שיש להן ילד או ילדים ובשלב השני תורחב חובת הפניה גם לזוגות נוספים, על פי הלקחים שיופקו מהניסיון. זאת ועוד, מחברי הדו"ח מבינים את הקושי בהטלת חובה שכזו - השגת שיתוף הפעולה של שני בני הזוג עם המטפלים, וההצעה - לחייב את הצדדים להופיע לפגישות עם הגוף המטפל. ומעבר לכל, מחברי הדו"ח חשבו ככל שהפניה או הפניה של בן הזוג למוסד לייעוץ תהיה בגדר חובה ותהווה מעין תנאי להגשת תביעה כלשהי הנובעת מקשרי הנישואין (ראה 9 - 7 לדו"ח הועדה). יג. חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") יוצק את התוכן הענייני לסמכות העניינית לדון בענייני משפחה, אשר הוקנתה לו בסעיפים 51(א')(5) + 51(ג') לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 + ס' 3 לחוק. יד. ס' 1 לחוק, כהמשך לס' 3(א'), קובע מה הם 'ענייני משפחה' - תובענה בכל אחד מהעניינים המפורטים שם. מלשון ס' 3 + ס' 1 לחוק אנו למדים שביהמ"ש לענייני משפחה ידון בענייני משפחה לאמור, 'תובענות' באותם עניינים המוגדרים כענייני משפחה בס' 1. כל החוק כולו מדבר על תובענה. בחוק אנו לא מוצאים כל זכר ל'בקשה ליישוב סכסוך'. טו. בס' 26(א') לחוק הוסמך שר המשפטים להסדיר בתקנות את סדרי הדין והנוהג לפני ביהמ"ש לעניייני משפחה, ובכלל זה הוראות בדבר סמכויות ביהמ"ש לצוות בעניינים הבאים: א. (1). הזמנת עד מטעם ביהמ"ש. (2). מינוי מומחה או יועץ מטעם ביהמ"ש, דרכי פעולתו ושכרו. (3). מינוי כונס נכסים על ידי ביהמ"ש, דרכי פעולתו ושכרו. (4). העברת עניין להליך של פישור, כמשמעותו בס' 79 ג(א') לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, לרבות סדרים וכללים בהליך הפישור וניהולו. (5). אגרות. ב. ....... ג. תקנות לפי ס' קטן (א)(5) טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. טז. בתיקון תשנ"ה תוקנו תקנות סד"א, התשמ"ד - 1984 והוסף חלק ג' 1 פרק כ'1 שעניינו הסדרת פעולתו של ביהמ"ש לענייני משפחה. תקנה 258 ה(א) קבעה וקובעת עד היום: "תובענה, למעט בקשת ביניים תיפתח במסירת כתב תביעה לבית המשפט". יז. תקנה 258 ה(ב) הורתה על ביטול הוראות פרק טז' והוראות סימן ב' בפרק כ' לתקנות בכל הנוגע לתובענות בענייני משפחה. בקביעתו זו חיווה מחוקק המשנה את דעתו כי סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה להיזקק ל'תובענה בענייני משפחה' (ר' שוב ס' 1 + 3(א) לחוק) תוקנה לו עם הגשת / מסירת כתב תביעה לבית המשפט. כדי לקבע את דעתו זו ביטל מחוקק המשנה דרכי פתיחת הליך המוכרות בבימ"ש אחרים כמו כתב תביעה בסדר דין מקוצר (פרק טז') ותובענה על דרך של המרצת פתיחה (סימן ב' לפרק כ') וייחד את דרך פתיחת ההליך בביהמ"ש לענייני משפחה לכתב תביעה (למעט בקשת ביניים). על ייחוד דרך זו של פתיחת ההליך ניתן ללמוד מהשוואת תקנה 258 ה(א) לתקנה 8 לתקנות סדרי הדין. לשון תקנה 8 היא: "תובענה שאין לגביה בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין זה תיפתח במסירת כתב תביעה לביהמ"ש". אילו רצה מחוקק המשנה להותיר את דרכי פתיחת ההליך בביהמ"ש לענייני משפחה כדרכי פתיחת ההליך בבימ"ש רגילים לא היה מתקין את תקנה 258 ה (א), ולכל היותר היה מורה על ביטול סדר הדין המקוצר והמרצות הפתיחה בפניו כפי שעשה בתקנה 258 ה(ב). "אמנם 'תובענה' מוגדרת בס' 1 לתקנות (סעיף ההגדרות) כ"תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך", ואולם, אין בכך כדי להתיר פתיחת הליך בביהמ"ש לענייני משפחה שלא על דרך של כתב תביעה לאור תקנה 258 ה(א) ונוסחה בהשוואה לתקנה 8 (שניסוחה רחב יותר ומתיישב עם הגדרת "תובענה" לעיל). זאת ועוד, תקנה 258 ב(ב) קובעת כי: "הגדרות הוראות אחרות שבתקנות אלה יחולו על תובענה בענייני משפחה ככל שאינן סותרות חלק זה, ובשינויים המחויבים לפי התקנות". לעניות דעתנו תקנה 258 ה(א) ו- (ב) אינן מאפשרות פתיחת הליך בפני ביהמ"ש למשפחה על דרך שונה מכתב תביעה בהיותן הוראות ייחודיות גם לפי נוסחן בהשוואה לתקנה 8. יח. אם לא די בכך, ניתן ללמוד על כוונת מחוקק המשנה גם מהשוואת חוק ביהמ"ש לענייני משפחה כחוק מיוחד לחוק ביהמ"ש, העוסק בביהמ"ש הכלליים. בניגוד לחוק ביהמ"ש אשר קובע את סמכויותיהם של ביהמ"ש הכלליים לדון בעניינים אלה או אחרים ו/או עבירות אלה או אחרות, (פרק ב' לחוק סימנים א'-ה') ומותיר את דרכי פתיחת ההליך בידי מחוקק המשנה, קובע חוק ביהמ"ש לענייני משפחה את דרך פתיחת ההליך שבפניו כחלק מהסמכות העניינית. ס' 1 + 3 (א) לחוק מלמדים אותנו כאמור שסמכותו העניינית של ביהמ"ש היא לדון בתובענה שעניינה עניין מענייני המשפחה, וזו תפתח כאמור בכתב תביעה. בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה חמישית מבהיר נשיא ביהמ"ש המחוזי כב' השופט אורי גורן כי "התובענה תיפתח במסירת כתב התביעה לבית המשפט לענייני משפחה (תקנה 258 ה). מכאן שאין לנקוט בדרכים אחרות המוכרות לעניין פתיחת הליך". יט. בחרתי להמשיך את דיוננו בהבהרת דרכי פתיחת ההליך השיפוטי בביהמ"ש למשפחה ולציין כי אלה צומצמו עניינית ופרוצדורלית לתובענה על דרך של כתב תביעה (למעט בקשות ביניים) וכי הביטוי 'הוראה אחרת' שבתקנה 8 אינו בנמצא בתקנה 258 ה(א). כל פרשנות אחרת תייתר את תקנה 258 ה(א') שהרי ניתן היה לוותר עליה ולהסתפק בתקנה 8 בלבד. התוצאה המתבקשת היא שפתיחת הליך בביהמ"ש למשפחה על דרך של הגשת 'בקשה ליישוב סכסוך' עומדת בסתירה לס' 1 + 3 (א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה הקובע כי סמכותו העניינית של ביהמ"ש היא לדון "בתובענה..." וגו' ולתקנה 258 ה (א) לתקנות הקובעת כי תובענה תיפתח במסירת כתב תביעה לביהמ"ש. ניתן כמובן לחלוק על דעתי ולראות בה היצמדות לפרשנות מילולית / דווקנית של התקנות והוראות החוק ולהכיר בסמכותו של מחוקק המשנה להסדיר דרכי פתיחת הליך אחרים בביהמ"ש לענייני משפחה לרבות 'בקשה ליישוב סכסוך'. ואולם, גם אם נכיר בסמכותו זו הרי שמן הראוי שסמכות זו תוכר לו בהליך בעל משמעות שיפוטית ולא בהליך אמורפי שחיותו תלויה בפעילותו של גורם טיפולי בדמות יחידת הסיוע - הכל כפי שהבהרנו בתחילת המאמר שלנו, לעניין מהותה, וטיבה של בקשה שכזו! זאת ועוד, על תפקידה של יחידת הסיוע עומד המחוקק הראשי בס' 5 לחוק. בס"ק (ג) מורה המחוקק כי ביהמ"ש רשאי להפנות ליחידת הסיוע מי שהוא בעל דין ובעל דין הוא מי שהוגשה כנגדו תובענה כמשמעותה בס' 1 לתקנות, ותובענה בבימ"ש לענייני משפחה כך למדנו נפתחת בכתב תביעה ולא 'בבקשה ליישוב סכסוך'. מכאן נשאלת השאלה מנין לקח לו מחוקק המשנה את הסמכות לקבוע בתקנות הפניה ליחידת הסיוע מי שלא הפך להיות בעל דין כאמור? היכן אנו למדים בחוק שבן זוג שהגיש 'בקשה ליישוב סכסוך' נגד בן זוגו הפך את עצמו ואת בן זוגו לבעלי דין? כ. אם לא די בכך, נוטל מחוקק המשנה את היצור האמורפי הזה, ה'בקשה ליישוב סכסוך', ומקנה לו אופי של תובענה. תקנה 258 כ(ג') קובעת בזו לשון: "הגשת בקשה ליישוב סכסוך תיחשב כהגשת תובענה נגד בן הזוג האחר בכל העניינים המפורטים בתקנה 258 ז(1) עד (3), ובלבד שהעניין נובע מהקשר שביניהם כבני זוג". יגעתי וחיפשתי בתקנות סדר הדין הליך כלשהו אשר מחוקק המשנה מקנה לו דמות כלשהי, שונה או אחרת ממה שיש לו ולא מצאתי. ההליך היחידי אשר זכה להכרה שכזו הינו ה'בקשה ליישוב סכסוך'. זאת ועוד, גם לאלה הסוברים כי מחוקק המשנה הוסמך בחוק ביהמ"ש לענייני משפחה לקבוע דרכי פתיחת הליך, שונים מאלה שהחוק מצביע עליהם, האם הוסמך הוא לקבוע דרך מסוימת לפתיחת הליך וליצוק בה אופי ומהות שאין בה, ולשלול באמצעותה סמכות ענינית מטריבונל שיפוטי אחר? (ועל כך בהרחבה להלן). כא. רוצה לומר, אין בפני ביהמ"ש אשר הוגשה לו 'בקשה ליישוב סכסוך' תובענות בעניינים המפורטים בתקנה 258 ז(1) עד (3). יש בפניו כאילו תובענות. על כך שבתובענות כאילו מדובר, אנו למדים מתקנה 258 (כא) המלמדת אותנו: 1. שהבקשה נמחקת ומוציאה את ימיה בתום תקופת עיכוב ההליכים או עם מתן הודעה של בן הזוג השני בדבר סירובו להופיע בפני יחידת הסיוע. 2. הבקשה ו"תובענות הכאילו" שבה אינן הופכות אוטומטית מדמות וירטואלית לדמות מציאותית של כתבי תביעה, שהרי על בן הזוג להגיש לביהמ"ש כתב תביעה בכל אחד מאותם עניינים המפורטים בתקנות 258 ז(1) עד (3) וזאת תוך 30 ימים מתום תקופת עיכוב ההליכים או עם מתן הודעה של בן הזוג השני בדבר סירובו להופיע בפני יחידת הסיוע. במקרה זה מה שיהא מונח בפני ביהמ"ש יהיה כתב תביעה כדת וכדין באותם עניינים המפורטים בתקנה 258 (1) עד (3). הבקשה הופכת להיות למוצג ארכיאולוגי ותו לא! ביהמ"ש לא יזקק לה ולא יכול להיזקק לה, הוא ידון אך ורק בתובענות שהונחו בפניו. כב. בכך לא אמר מחוקק המשנה די ובתקנה 258 כא' (ב) העניק ל'בקשה ליישוב סכסוך' כוח ומשמעות שספק אם יכול היה להעניק לה. "תקנה זו קובעת בזו הלשון: "הוגש לביהמ"ש כתב תביעה כאמור, יראו אותו כאילו הוגש במועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, לא הוגש כתב תביעה - תימחק הבקשה". תקנה זו היא התקנה הבעייתית ביותר בכל ההליך הזה הקרוי 'בקשה ליישוב סכסוך' והיא המקנה משמעות מרחיקת לכת לתביעת הכאילו שהוגשה, בדמות 'בקשה ליישוב סכסוך'. כג. תקנה זו היא שמלמדת אותנו כי עם הגשת הבקשה קונה לו ביהמ"ש לענייני משפחה סמכות עתידית לדון בתובענות אשר תוגשנה, בעניינים המפורטים בתקנות 258 ז(1) עד (3), אם וכאשר ההליך הטיפולי לא יצלח ובן הזוג ישתמש בזכותו להגיש את התובענות כאמור בתקנה 258 כא'(א). לא הבקשה היא שמקנה לביהמ"ש את הסמכות לדון בתובענות בעניינים המפורטים בתק' 258 ז(1) עד (3). מה שיקנה לו את הסמכות הינם כתבי התביעה שיוגשו בהתאם לתקנה 258 כא'(א). תקנה 258 כא'(ב) רק קובעת כי יראו את כתבי התביעה הללו כאילו הוגשו במועד הגשת 'הבקשה ליישוב סכסוך'. בכך ממלאת ה'בקשה ליישוב סכסוך' תפקיד שמחברי הדו"ח לא נתכוונו להעניק לה. היא משמשת מחסום, במשך כל תקופת חיותה, בפני בן הזוג האחר לפנות לביה"ד הרבני ולהקנות לו את הסמכות לדון באותם עניינים המפורטים בתקנה 258 ז(1) עד (3) בהגשת תביעת גירושין כרוכה כדת וכדין. רוצה לומר, המשמעות האחת והיחידה שיש ל'בקשה ליישוב סכסוך' היא שאם תוגש ע"י בן הזוג השני תביעת גירושין לביה"ד הרבני במהלך 30 הימים של עיכוב ההליכים ובמהלך 30 הימים שלאחר מכן, ובה יבקש הוא לכרוך את העניינים המפורטים בתקנה 258 ז(1) עד (3), או איזה מהם, לא יתקיים התנאי העיקרי של כללי 'מירוץ הסמכויות' והוא הקדימות הכרונולוגית. מבחינת לוח הזמנים ימצא בן הזוג את עצמו מגיע שני שכן התביעה שהגיש בן הזוג מגיש הבקשה מקנה לביהמ"ש סמכות רטרואקטיבית ליום הגשת ה'בקשה ליישוב סכסוך' וזו קדמה להגשת תביעותיו של בן הזוג האחר (הבעל) לביה"ד. כד. בהתייחסם לתקנות האמורות במאמרם "חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995", מצייינים כב' מנהל בתי המשפט השופט דן ארבל (כתוארו דהיום) וכב' השופט יהושע גייפמן כי הבקשה ליישוב סכסוך מקנה את הסמכות לדון בכל ענייני הרכוש, המשמורת והמזונות שבין בני זוג. עם כל הכבוד וההערכה לשון התקנות מלמדת אותנו שלא הבקשה מקנה את הסמכות אלא התביעות המוגשות ע"י בן הזוג בתום תקופת העיכוב ואשר תקנה 258כא'(ב) קובעת לגביה כי יראו אותן כאילו הוגשו במועד הגשת ה'בקשה ליישוב סכסוך'. ומדוע? שאם בחר בן הזוג שלא להגיש תביעות כאמור איזה סמכות יש לביהמ"ש לדון בעניינים המפורטים בתק' 258 ז'(1) עד (3)? הבקשה נמחקת והייתה כלא הייתה. רוצה לומר - הקניית הסמכות נשארת תלויה בפעולה עצמאית של בן הזוג שאם יגיש תביעות יקנה את הסמכות ואם לא, לא הוקנתה שום סמכות. כה. אם זו הפרשנות הנכונה להליך, ולעניות דעתי עם כל הכבוד כך היא, חרג מתקין התקנות מסמכותו. הלכה פסוקה היא שסמכותו העניינית של ביהמ"ש נתפסת לו מיום הגשת התביעה בפניו. תקנות סדרי הדין לא הכירו מעולם בתפיסת סמכות רטרואקטיבית כפי שהוקנתה כאן. הקניית סמכות מעין רטרואקטיבית אנו מוצאים למשל במקרים בהם מתיר ביהמ"ש תיקון כתב תביעה על מנת להקנות בו עילת תביעה. כתב התביעה המתוקן ייחשב כמי שהוגש ביום הגשת התביעה המקורית. עם כל הכבוד, אין הנידון דומה לראייה. הבקשה ליישוב סכסוך איננה כתב תביעה, היא כאילו כתב תביעה. תקנה 9 לתקנות סד"א מלמדת אותנו מה כולל בתוכו כתב תביעה ותקנת משנה (5) קובעת כי על כתב התביעה לתאר את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה. היכן יש לנו מרכיבים אלה בבקשה ליישוב סכסוך? כל כולה מוגשת על פי טופס 26 ב' בו בן הזוג אומר קצרות כי נתגלע סכסוך בינו ובין בן זוגו והוא מבקש ליישב את הסכסוך ולהיות מופנה ליחידת הסיוע. זאת ועוד, היכן בתקנה 258 כא' מדובר על תיקון ה'בקשה ליישוב סכסוך' בבחינת תיקון כתב תביעה? מדובר שם על הגשת כתב תביעה חדש כאמור בתקנה 258 ז' (1) עד (3). עם כל הכבוד לנאמר במאמר הנ"ל בשום פנים ואופן אין לנו פה עניין בכתבי תביעה מתוקנים אשר יכולים על דרך היקש מהנאמר לעיל להקנות את הסמכות רטרואקטיבית - גם אם ניתן לראות את ה'בקשה ליישוב סכסוך' כתביעה, ולא היא? יתרה מזו, דומני שלאורך כל ההליך מתעלם מחוקק המשנה, מדעת או שלא מדעת, מבן הזוג האחר - אם הוא הפך לבעל דין בעצם הגשת הבקשה הרי שמזמינים אותו להופיע ביחידת הסיוע. בן הזוג סרב להופיע. היעלה על הדעת שכוונת מחוקק המשנה הייתה לאפשר לבן הזוג מגיש הבקשה להגיש כתבי תביעה מתוקנים ולא שואלים את בן הזוג השני - את בעל הדין? היכן סדרי הדין התקינים? היכן יישמע הצד האחר ? לא מצאתי בתקנות סדרי הדין הליך של תיקון כתב תביעה במעמד צד אחד, ופה זה אפילו לא במעמד צד אחד כי לא צריך בכלל להגיש בקשה לתיקון אליבא דאלה שסוברים שבכתבי תביעה מתוקנים עסקינן. בן הזוג מגיש כתבי תביעה מתוקנים והכל בא על מקומו בשלום. כו. על מנת להבין את האבסורד שבהליך הזה הבה ונראה מה קורה כשפגה תקופת עיכוב ההליכים? פתחנו ואמרנו שאין כל משמעות לעכוב הליכים כשההפניה ליחידת הסיוע נעשית מכוח 'בקשה ליישוב סכסוך' שכן אין שום הליך שדרוש עיכובו. זאת ועוד, לא ההחלטה על עיכוב ההליכים היא שמקנה ל'בקשה ליישוב סכסוך' את האופי שמחוקק המשנה ביקש להקנות לה. תקנה 258 כ(ג) קובעת שעצם הגשת 'הבקשה ליישוב סכסוך' תיחשב כהגשת תביעה כאמור בתקנה 258 ז(1) עד (3) וממילא תחול תקנה 258 כא'(ב) לענין התחולה הרטרואקטיבית. ובכל זאת, כשפגה תקופת 30 הימים אין יותר עיכוב הליכים. ביהמ"ש מורה לבן הזוג מגיש הבקשה להגיש כתב תביעה תוך 30 ימים. יוצא שבן הזוג אשר מגיש את ה'בקשה ליישוב סכסוך' קונה לו כבעסקת חבילה פוליסת ביטוח למשך 60 ימים. האם אותו דין מבחינת 'מרוץ הסמכויות' יהא למקרה בו תביעת גירושין הוגשה בתוך 30 הימים הראשונים לעומת מקרה בו תביעת הגירושין הוגשה בתוך תקופת 30 הימים השניה כאשר אין כבר עיכוב הליכים? האם יש לביהמ"ש למשל סמכות להאריך את תקופת עיכוב ההליכים כאשר יחידת הסיוע לא סיימה את פעולתה או כאשר עומס העבודה (מה שקורה בד"כ), או עיצומים למשל, מונעים את יחידת הסיוע מלפעול במשך 30 הימים הראשונים? האם יכול ביהמ"ש להשתמש בסמכותו עפ"י תקנה 528 לתקנות ולהאריך את המועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו"? אלה שיענו בחיוב יואילו ליתן תשומת ליבם שהסמכות להמשיך ולעכב הליכים מסורה לביהמ"ש רק אם הפנה את בני הזוג מלכתחילה בהסכמתם, לייעוץ או לפישור או שבני הזוג הסכימו להפניה כזו בהמלצת יחידת הסיוע הכל על פי תקנות 258 כב' + 258 כ(ב1) סיפא. בקשה ליישוב סכסוך - תחילת הקץ למירוץ הסמכויות?! כז. בפרק המבוא לדו"ח הועדה אנו מוצאים כי הועדה לא עסקה בתחום הסמכויות שבין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט המחוזיים ואף לא בעניינים שבתחום סמכותם של בתי הדין הרבניים. במסגרת המגמות של חוק בית המשפט לענייני משפחה מוצאים כב' השופטים דן ארבל ויהושע גייפמן במאמרם הנ"ל את המגמה לפיה אין לקבוע את תחומי הסמכות של בית המשפט למשפחה באופן שיביא לצמצום סמכויותיהם של בתי הדין הדתיים. בבואם להתוות את הדרך שבה יפעל המוסד לייעוץ (מה שהיום יחידת הסיוע) נתנו חברי הוועדה את דעתם לעיקרון לפיו יש למנוע מצב שבו הפנייה כזו למוסד תעניק יתרון משפטי לאחד הצדדים. כוונת מחברי הדו"ח הייתה שלא יהיה בכוחה של פניה כזו לשלול לאחד מבני הזוג את המגיע לו בגין מזונות ועל כן יש לאפשר לעתים הגשת בקשות ביניים תוך כדי פנייה למוסד כדי לשמור על מצב קיים, כדי למנוע פעולות חד צדדיות של בן הזוג האחר אשר יביאו לסיכול זכויותיו של בן הזוג מגיש הבקשה מקום וירצה לממש אותן לאחר מכן על דרך של תובענה. (ר' תקנה 258 כ"ה המאפשרת הגשת בקשה לסעד זמני במסגרת "הבקשה ליישוב סכסוך"). במסגרת דרכי הפעולה עליהן הצביעו מחברי הדו"ח, הם חזרו והדגישו כי יש לתקן את תקנות סדר הדין האזרחי באופן שתכלולנה תקנה שבה ייקבע, כי כל המטופלים במוסד לייעוץ יוכלו לנקוט בהליכי ביניים כדי לשמור על סטטוס קוו גם כאשר טרם הגישו תביעה משפטית בנוגע לסכסוך בענייני משפחה. מעיון בהוראות הדו"ח אשר עסקו במוסד לייעוץ וב'בקשה ליישוב סכסוך' אנו למדים שנושא 'מרוץ הסמכויות' בין ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבני כלל לא עניין את מחברי הדו"ח. הם אף לא ראו ב'בקשה ליישוב סכסוך' תביעה משפטית בנוגע לסכסוך בענייני משפחה אלא בקשה לקבל טיפול מקצועי לצורך שיקום חיי המשפחה או הסדרתם בהסדר הוגן ומוסכם אם לא ניתן לשקמם. כל שבקשו הוא לאפשר במסגרת הבקשה, על אף שאין היא בגדר תביעה, לבני הזוג להגיש בקשת ביניים כמוסבר לעיל. כח. אם לא די בכך, הורה המחוקק מפורשות בס' 25 לחוק (בנוסחו המקורי) כי: "חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים ובית הדין לעבודה". סעיף זה, לדעת פרופ' שאווה במאמרו "היחס בין סמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה לבין סמכותו של ביה"ד הרבני, הפרקליט מד(א), 44, המשתלב עם ס' 1 ו- 3 לחוק הדנים בסמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה מלמד אותנו כי: א. חוק ביהמ"ש לענייני משפחה לא נועד לגרוע מסמכויות השיפוט של בתי הדין הרבניים. ב. בכפוף להנחיה זו, ביהמ"ש לענייני משפחה הוא ביהמ"ש המוסמך לדון בענייני משפחה. לדעת פרופ' שאווה חוק ביהמ"ש לענייני משפחה על נוסחו המקורי של ס' 25 לא הכניס כל שינוי בסמכויות השיפוט של בתי הדין הדתיים, כפי שהיו לפני חקיקת החוק. הוא לא גרע כהוא זה מסמכויותיהם והכל נשאר כפי שהיה לפני חקיקתו. מסכים אני עם כל הכבוד לדעתו זו של פרופ' שאווה, ואם נכונה היא לנוסחו המקורי של ס' 25 לחוק, נכונה היא מקל וחומר לנוסחו החדש של ס' 25 לחוק אשר תוקן במסגרת חוק הירושה (תיקון מס' 7), התשנ"ח - 1998. כט. משכך הם פני הדברים כיצד מתיישבות תקנות 258 כ(ג) + 258 כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 אשר שוללות מביה"ד הרבני את הסמכות העניינית שהוקנתה לו בחוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג - 1953 להיזקק ייחודית לענייני משמורת, רכוש ומזונות שנכרכו בתביעת גירושין אשר הוגשה לפניו, קודם להגשת תביעות כאמור לביהמ"ש לענייני משפחה, רק משום הגשת 'בקשה ליישוב סכסוך' -עם הוראת ס' 25 לחוק? סמכותו של ביה"ד הרבני להיזקק ייחודית מכוח כריכה לענייינים המפורטים בתקנה 258 ז(1) עד (3) הוקנתה לו ע"י המחוקק הראשי ולא ע"י מחוקק המשנה בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953. ל. ס' 25 לחוק בנוסחו דהיום קובע: א. חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של ביה"ד הדתיים וביה"ד לעבודה. ב. בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בי"ד דתי, יהיה ביהמ"ש לענייני משפחה מוסמך לדון בו כל עוד אין ביה"ד הדתי דן בה. בהתליית סמכותו של ביה"ד הרבני, ולו גם באופן זמני, ע"י הגשת 'בקשה ליישוב סכסוך', היקנה מחוקק המשנה עדיפות לביהמ"ש לפרק זמן מסוים. באותו פרק זמן מסוים ביה"ד הרבני איננו קיים. ניתן אמנם להגיש אליו את התובענות המפורטות בתקנה 258 ז(1) עד (3) ע"י כריכתם בתביעת גירושין אך לא תהיה להן כל משמעות שכן אין לביה"ד סמכות, במהלך תקופה זו, להיזקק להן וגם לא תהיה בעתיד אם תוגשנה התביעות ע"י בן הזוג מגיש הבקשה לביהמ"ש. מחוקק המשנה יצר סוג חדש של שלילת סמכות, שלילת סמכות זמנית שהרי אם לא השתמש בן הזוג באפשרות שניתנה לו להגיש תובענה לפי תקנה 258 ז(1) עד (3) ונמחקה הבקשה, חוזרת סמכותו של ביה"ד כשהייתה. בהקניית עדיפות זו ובהתליית סמכותו של ביה"ד הרבני לאותו פרק זמן בו ה'בקשה ליישוב סכסוך' חיה ונושמת ביחידת הסיוע, יש משום גריעה מסמכויותיהם של ביה"ד הדתיים במובן ס' 25 לחוק. לא. מניתוח הדברים לעיל עולה, כי סוגיית מירוץ הסמכויות הטרידה את מחוקק המשנה שהרי בהשארתה על כנה, על ההלכות שבה יש כדי לסכל את מטרת ההליך של 'בקשה ליישוב סכסוך'. טול מקרה בו האישה הגישה 'בקשה ליישוב סכסוך' לביהמ"ש ולאחריה פנה הבעל לביה"ד בתביעת גירושין כרוכה. אם לא היה מוקנה ל'בקשה ליישוב סכסוך' האופי שהוקנה לה לא היה כל טעם בהליך הטיפולי, שכן מנגד הייתה עומדת סמכותו של ביה"ד הרבני ומאפילה עליו. ניתן להבין את רצונו זה של מחוקק המשנה ואף להסכים עמו ואולם, סוגיית 'מרוץ הסמכויות' עצמה הינה חלק מהסמכות העניינית וכל הכללים שנקבעו לגביה במשך השנים נגעו אף הם לסמכות העניינית של ביהמ"ש לעומת ביה"ד הרבני. כללים אלה אינם ניתנים לגריעה ע"י מחוקק המשנה. אם מבקש המחוקק לשלול סמכות זו, לגרוע ממנה, להתלות אותה לפרק זמן מסויים וכיו"ב, יתכבד נא ויעשה זאת בחקיקה ראשית ולא באמצעות חקיקת משנה. לב. במאמרו "הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון מס' 4) (השוואת סמכויות שיפוט), התשנ"ח - 1998 - האמנם ברכה לנשים המוסלמיות והנוצריות" הפרקליט מד(2) 358 חוזר פרופ' שאווה ומחזק את דעתו כי אין בכוחה של 'בקשה ליישוב סכסוך' המוגשת קודם להגשת תביעת גירושין ע"י הבעל בה כרך את הענינים המפורטים בתקנה 258 ז(1) עד (3) כדי לשלול את סמכותו של ביה"ד הרבני להיזקק לתביעת הגירושין על כריכותיה. מסכים אני עם כל הכבוד לעמדתו זו של פרופ' שאווה ואם זכיתי להוסיף על טעוניו גם משלי, דייני. לג. עם כל הכבוד, ראוי היה שהמחוקק הראשי יסדיר במסגרת חוק ביהמ"ש לענייני משפחה את ההליך הזה של 'בקשה ליישוב סכסוך' ולקבוע בחוק את שביקש מתקין התקנות לקבוע באמצעות שתי תקנות שאינן 'מעוררות חשד'. אין זה מסמכותו של מחוקק המשנה להסדיר בתקנות (מכוח ס' 26 לחוק) ענינים הנוגעים לסמכות הענינית של ערכאות שיפוטיות ול'מרוצי הסמכויות' ביניהם. הסמכות הענינית הוקנתה הן לביהמ"ש והן לביה"ד הרבני בחקיקה ראשית וכל שינוי, תוספת או גריעה מהם מן הראוי שיעשו אף הן ע"י המחוקק הראשי. לעניין זה יש בדעתי להוסיף ולומר, כי על המחוקק הראשי ליתן דעתו למעמדה של 'הבקשה לישוב סכסוך' ולהסיר תקלה מלפני אותן נשים המגישות אותה מתוך הנחה שבכך נטלו את עוקצה של תביעת גירושין כרוכה אותה יגיש הבעל במהלך תקופת חיותה של הבקשה. ידוע לבימ"ש זה כי נשים מקבלות יעוץ מארגוני נשים שונים להגיש את הבקשה ולתפוס בכך סמכות עד שיועצי הארגון יתארגנו מבחינת הזמן העומד לרשותם להגיש את התביעות, אפילו בלי להמתין בכלל לכניסתה של יחידת הסיוע לפעולה. בכך משמשת הבקשה, בחוסר תום לב, כלי שרת בידי נשים שלא למטרה אותה נועדה לשרת. על פי ניתוח הדברים לעיל דעתי היא כי אין ב"בקשה ליישוב סכסוך" כדי לתפוס סמכות, על כל המשתמע מכך מבחינת "מירוץ הסמכויות". לד. למעלה מן הדרוש אוסיף ואומר שבמקרה עסקינן 'הבקשה ליישוב סכסוך' הוגשה ביום 27.7.98. הבקשה לא זכתה להתיחסות רלבנטית כלשהי של ביהמ"ש אלא ביום 13/9/98 וגם אז לא הורה ביהמ"ש (כב' הש' צפת) על עיכוב הליכים כמתבקש על פי התקנות. החלטתה היתה רק להפנות ליחידת הסיוע ולשלוח עותק ממנה למבקש. רוצה לומר, גם לאלה הסוברים שיש בכוחה של 'בקשה לישוב סכסוך' להקנות סמכות... וגו' כמפורט לעיל, לא נסתייע הדבר שכן לא ניתן עיכוב הליכים ותקופת 30 הימים חלפה עברה לה מיום הגשתה עד הגשת התובענות על ידי המשיבה בלא שהיתה כלל הפניה ליחידת הסיוע. לה. העולה מהמקובץ הוא כי 'הבקשה לישוב סכסוך' שהגישה המשיבה במקרה עסקינן, ביום 27.7.98, אין בה כשלעצמה כדי למנוע מביה"ד מלהיזקק לתביעת הגירושין המתוקנת שהוגשה ע"י המבקש ביום 23.9.98 ועל כן יש להיכנס ולבדוק אם תביעה זו של המבקש עומדת בכללי ה'כנות'-ו'הכריכה' כך שיש להעביר תובענות המשיבה למזונות ולרכוש, אותן הגישה לביהמ"ש ביום 24.9.98, לביה"ד. 13. האם עמד המבקש במבחני ה"כריכה" ו"הכנות" בכל הנוגע לתביעת הגירושין המתוקנת א. טרחת ובדקתי בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, מה משמעות יש מבחינתן לכתב תביעה מתוקן ולא מצאתי. תקנות הדיון גם אינן מלמדות על קיומה של אפשרות לתיקון כתב תביעה שהוגש לבית הדין. ב. המבקש הגיש ביום 23/9/98 בקשה לתקן את התביעה לגירושין (מש1/) וצרף לבקשתו "כתב תביעה מתוקן", מבלי שהמתין להחלטת ביה"ד. ג. על גבי הבקשה לתיקון כתב התביעה (מש1/) מצאנו התייחסות של ביה"ד שאינה מוכתרת 'כהחלטה' לפיה: "ביה"ד יעיין בכתב התביעה במועד הדיון", החלטה מיום יט' תשרי תשנ"ט. ד. לא הוצגה בפני התייחסות ישירה או החלטה ישירה כלשהי של ביה"ד ל'תביעת הגירושין המתוקנת'. התייחסות עקיפה כן ניתן למצוא בהחלטה מיום י' כסלו תשנ"ט (29.11.98) בבקשה לביטול עיקול שהוגשה ע"י המשיבה. ביה"ד דחה בהחלטתו את טענת המשיבה שביה"ד משולל סמכות לדון בעניני הרכוש של בני הזוג ולהטיל עיקול בשל 'הבקשה לישוב סכסוך' שהוגשה ביום 27.7.98. מהחלטה זו למדים אנו שהמשיבה ראתה בתביעת הגירושין המתוקנת איום על עניניה ובקשה להסיר אותה מדרכה בטענה שקדמה לה הגשת 'בקשה לישוב סכסוך'. בעצם התיחסות ביה"ד לטענה זו אנו למדים שהוא קבל את תביעת הגירושין המתוקנת כתביעה כדת וכדין שראוי להיזקק לה שהרי הטענה בדבר קיומה של 'בקשה ליישוב סכסוך' רלבנטית ויכולה להתיחס רק לתביעת הגירושין המתוקנת שהוגשה אחרי הזמן ובודאי לא לתביעת הגירושין הראשונה מיום 26.7.98. ה. משכך הם פני הדברים אין מנוס אלא מלבדוק אם תביעה זו, בין אם מתייחסת היא ליום 26/7/98 ובין אם מתייחסת היא ליום 23/9/98 (שהרי בשני המועדים הללו תביעת המזונות והרכוש של המשיבה הוגשו אחריהן ביום 24/9/98), עונה על כללי ה"כריכה" ו"הכנות" כפי שנקבעו ונידונו בפסיקה. ו. מבלי להכנס לעומקן של ההלכות הרבות שנקבעו בסוגיה זו נחה דעתי כי תביעתו המתוקנת של המבקש לגירושין אינה כנה ואף הכריכה עצמה אינה כנה. ז. המבקש בהגינותו הרבה חוזר ומצהיר כי מעולם לא רצה גירושין ולא ביקש גירושין. בישיבת יום 14/3/99 אומר הוא בח"נ: "אני רציתי שלום בית גם אז ואני רוצה גם כיום. אני אמרתי לאשתי שאני רוצה שלום בית אחרי שהגשתי את התביעה ולכן הגשתי את הבקשה למחיקה". (עמ' 6 לפרוטוקול). "אני הגשתי תביעה לגירושין ולא לשלום בית למרות שרציתי שלום בית כי הטעו אותי. התייעצתי עם אנשים ואמרו לי שאפשר להפוך את התביעה לגירושין לשלום בית". (עמ' 7 לפרוטוקול). "היתה לי שיחה עם אשתי לפני שבועיים בטלפון ובה הצעתי לאשתי לדבר, ולחזור לחיי שלום בית. אף אחד לא לוחץ עליה ושתיקח את הזמן שלה". (עמ' 7 לפרוטוקול). ח. מתמליל השיחה (נספח ג שאושר ע"י המבקש ונתקבל כראיה) שהתקיימה ביום 3.12.98 (אחרי הגשת תביעת הגירושין המתוקנת) עולה כי הנתבע כלל לא רצה גט כשהגיש את תביעת הגירושין הראשונה אלא רק להוציא את המשיבה מן הבית, וכי הוא רוצה גם כעת (אחרי הגשת התביעה המתוקנת) שלום בית, בודאות. הוא מסביר שהוא הלך לרבנות והגיש את התביעה כפי שהגיש כי לא היתה לו ברירה ומתוך כוונה להגן על הרכוש. הוא חוזר ואומר שהוא בודאי שאינו רוצה גירושין וכי בעצת יועציו עשה מה שעשה מתוך כוונה להגן על רכושו. ט. בנסיבות אלה בהן חוזר הבעל ומצהיר בפני ביהמ"ש כי רצונו בשלום בית, אז כן גם כעת, אין מנוס מהמסקנה שתביעת הגירושין, גם זו המתוקנת, הינה "כסות עיניים" בלבד ואין לומר שכנה היא. גם לאלה הטוענים שאת כתב התביעה לגירושין יש לבחון בעת הגשתה, ברור שבעת הגשת התביעה, המתוקנת, לא פעל המבקש בכנות ועשה את שעשה כדי לשמור על הרכוש - ומדוע? שטוען הוא להחזר מתנה שנתן למשיבה בדמות המשק בו הם התגוררו! בע"א 279/68, זילברפינג נ. זילברפינג, כב' (2), 953, נשאל הבעל ע"י ביהמ"ש אם ברצונו לגרש את האשה והוא בשלו, שאין הוא רוצה לגרש אותה אלא רוצה שהאשה תחזור-ותקיים איתו חיי שלום בית. ביהמ"ש קבע באותו עניין כי תביעתו החלופית של הבעל לגירושין אינה 'כנה' וכי היא הוספה במטרה להקנות סמכות לביה"ד באופן שיימנע פניית האשה לביהמ"ש. במקרה שלנו, לא הוגשה תביעת הגירושין כתביעה חלופית אמנם, אך המבקש הודה חד משמעית כי הוא רצה אז ורוצה גם כיום שלום בית וכי תביעות הגירושין הוגשו כי לא היתה ברירה, לאחר ייעוץ, כדי לשמור על הרכוש. י. חוסר הכנות של תביעת הגירושין יפה הוא הן לענין הרכוש והן לענין המזונות וגם אם יהא מי שיטען שכן המבקש בתביעתו כיום, לא יוכל הוא להשמע בטענה שכריכתו כנה. וכך הגענו לסופו של מסע - 14. א. המבקש לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו על פי הפסיקה להוכיח את 'כנות תביעתו' ואת 'כנות הכריכה' ואני קובע כי הסמכות לדון בתביעת המזונות ובתביעת הרכוש של המשיבה מסורה לבימ"ש לענייני משפחה. ב. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות שתי הבקשות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח + מ.ע.מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ג. אני רואה לנכון לקבוע את התיק לקדם משפט נוסף כדי לבחון אפשרות סיומו של הסכסוך בהסכם כולל. סכסוך