החלטה בפני בקשה להעביר את הדיון בעניין הרכוש ומזונות המשיבה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים. ההליך והצדדים לו: 1. המבקש (להלן : "המבקש" או "הבעל") והמשיבה (להלן : "המשיבה" או "האישה") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 2.4.74 (להלן : "הצדדים" או "בני הזוג"). לבני הזוג נולדו 3 ילדים : א.בגיר ; ב.בגירה ; ג.ילידת 7.7.83 - קטינה. 2. ביום 17.7.97 הגיש המבקש תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובמסגרת תביעה זו הוא כרך את עניין מזונות האשה, החזקת הבת הקטינה והרכוש. 3. ביום 17.8.97 הגישה המשיבה לביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים תביעה למזונות ומדור בשמה ובשם הקטינה, וכן תביעה לשמירת זכויות עפ"י ס' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג1973-. עפ"י החלטת נשיא בית המשפט העליון התובענות הועברו לדיון לבית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז. 4. בכתב ההגנה נטען ע"י המבקש/הנתבע לחוסר סמכות עניינית של בית המשפט לענייני משפחה בתביעה הרכושית ובמזונות האישה, וכי הסמכות בעניינים אלה נתון לבית הדין הרבני האזורי בירושלים. כמו כן עתר המבקש בתיק המר' 62066/97 למחיקה על אתר את תביעת האישה לעניין המזונות והרכוש, ולהעבירם לבית הדין הרבני האזורי בירושלים. מנגד הגישה האישה תצהיר תשובה עם פירוט העובדות התומכות בטענתה, כי יש לדחות את הבקשה ומדוע הסמכות נתונה לבית משפט לענייני משפחה. 5. עם תחילת הדיונים בבית הדין הרבני, ועוד בטרם התקיים דיון בבש"א הנ"ל, התגרשו הצדדים "כשכל צד שומר לעצמו את טענת הסמכות". 6. ביום 15.1.99 נחקרו בעלי הדין על תצהיריהם. 7. כב' בית הדין הרבני החליט כי הסמכות העניינית נתונה לו, וכי תביעת הגירושין הינה "כנה" וכי כריכת המזונות והרכוש אף הם נעשו "בכנות". 8. על עילות הגירושין מצביע המבקש בתביעת הגירושין, והם : בס' 3 : "חיי הנישואין של הצדדים נכשלו בעטיה של הנתבעת ומזה למעלה מ14- שנה אין ביניהם חיי אישות עקב מרידת הנתבעת (ההדגשה שלי - י.ש.). כבר בשנת 1981 הגישה הנתבעת תביעה נגד התובע. לאחר מכן הגיעו הצדדים לשלום בית. בשנת 1983 נולדה לצדדים הבת אך כבר קודם לכן חזרה הנתבעת לסורה והפרה את שלום הבית ומרדה בתובע, ומאז ממשיכה הנתבעת במרידתה בתובע..." ובהמשך הס' : "לאחר פטירת האם, ב1988- חזר התובע ללון בבית אולם הנתבעת המשיכה להתנכל לו בכל דרך וכן מנעה ממנו ללון בחדר השינה והוא לן בסלון עד אשר דרשה הנתבעת מהתובע שייצא מהבית וזאת עשתה בצעקות רמות, בנוכחות הילדים תוך הטחת עלבונות ושמות גנאי." 9. במסגרת תביעה זו נתבקש בית הדין לדון בעניין מזונות התובעת ורכושם של הצדדים, כפי שאלה פורטו בכתב התביעה. ב. תצהיר המשיבה המשיבה הגישה תצהיר תשובה בתיק המר' 62066/97, ובתצהירה נטען כי תביעת הגירושין אינה "כנה" וכי כריכת המזונות והרכוש לא "נכרכו" בה בכנות. לעניין כנות תביעת הגירושין נטען בס' 4 (ב) לתצהיר : "ב. כפי שאפרט להלן, המבקש כלל לא מעוניין בגירושין ממני. המבקש העלים מבית הדין רכוש והכנסות רבות והקדים אותי לבית הדין הרבני תוך ניסיון להגיע לתוצאות שלא על-פי דין במטרה לנשל ולקפח אותי." בס' 7 נטען : "א. למבקש אין ולו עילה אחת נגדי לגירושין. המבקש מנסה לחפש סיבות ותלונות סרק נגדי מתחת לאדמה, אך לשווא. יודע המבקש בכל ליבו כיצד עמדתי לימינו ולעזרתו כל השנים ועד היום, כעקרת בית למופת וכאם וכרעייה נאמנה." "ב. במשך כ15- השנים האחרונות תרם המבקש מעט מאד בכל הקשור לבית וכל עול הבית והילדים עמד על כתפי. בכל אותה תקופה עבדתי והקדשתי את מלוא משכורתי והכנסותיי למשפחה." ובס' 8 נטען : "א. להוכחת כנות תביעת הגירושין נגדי, מתאר המבקש בתביעתו לבית-הדין הרבני כי חיי הנישואין נכשלו בגללי וכי אני מסרבת לקיים עימו יחסי אישות." "ב. המבקש בחר בי כגורם העיקרי והבלעדי בכישלון חיי הנישואין תוך שהוא נמנע במכוון מלתאר את הסיבה האמיתית לקרע במשפחה שהיא אופיו הקשה והשתלטני של המבקש, הכופה את דעותיו ורצונותיו, תוך התעלמות מוחלטת מדעותיהם ורצונותיהם שלי ושל ילדיי." "ג. אופיו הקשה של המבקש ושלטון הטרור שהנהיג בכל בני הבית הביאו אותי למצב נפשי קשה ביותר ומשלא יכולתי לשאת זאת יותר הגשתי בשנת 1980 תביעה למזונות ואחזקת ילדים בבית המשפט המחוזי בירושלים. התביעה נמחקה בעקבות הבטחותיו של המבקש בי ישפר את דרכיו והתנהגותו והחלטה משותפת לחיי שלום בית." ובס' 10 נטען : "א. המבקש, אשר לדבריו סובל סבל רב מסרובי לקיים עימו חיי אישות, מתעלם במכוון מהיותו הגורם העיקרי למשבר שפרץ בחיי הנישואין שלנו. (אי קיום היחסים נבע ממנו). "ב. ראוי להדגיש, כי בכדי לקיים מערכת יחסים אינטימית בין בני זוג צריך שיהיו שניים. חוסר יכולתו ורצונו של המבקש לראות את התמונה השלמה ולבדוק את עצמו בתוך מערכת היחסים, מביאה אותו לזרוק בי רפש ולטפול עלי דברי שקר.מה יותר פשוט למבקש מלזרוק משפט קצר : שאני מסרבת לקיים.עימו יחסי מין, ולנסות בכך להעמיד את תביעת הסרק שהגיש לביה"ד על הרגליים. "ג. מדוע נזכר המבקש לתבוע גירושין דווקא כיום ? המבקש חשש שמא אגיש נגדו תביעת מזונות ובכך יאלץ להתמודד עימי תוך שוויון דבר אשר עומד בניגוד לתפיסת עולמו." 10. ועוד נטען, כי פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, אשר פסק כי תביעת הגירושין הינה כנה וכי עניין המזונות והרכוש נכרכו בה בכנות, ניתן בהרכב חסר ואי לכך הוא ניתן בחוסר סמכות ואין לו מרפא אפילו בהסכמת הצדדים. עיקרי טענות ב"כ המבקש : 11. בית הדין הרבני החליט ביום 17.11.97 כי הסמכות נתונה לו, מאחר ותביעת הגירושין הינה כנה וכריכת המזונות והרכוש נכרכו בה בכנות. הואיל וכך, אין סמכות לבית משפט זה לפסוק נגד החלטות ביה"ד, כך לשיטתו. שאם לא תאמר כן, לאיזה אנרכיה נגיע אם לאחר שבית הדין יפסוק בעניין מזונות ורכוש, יבוא בית המשפט ויפסוק אחרת! 12. גם ללא ההחלטה מיום 17.11.97 קנה בית הדין הרבני סמכות, הואיל והמבקש הקדים והגיש לבית הדין ביום תביעת גירושין כנה וכרך בכנות את עניין מזונות האישה והרכוש. עיקרי טענות המשיבה : 13. בסיכומיו העלה ב"כ המשיבה את הטענה שמאחר והצדדים התגרשו זמ"ז מבלי שבית הדין הרבני הוציא פסק דין המחייב או הממליץ בגט, הרי שבית הדין לא קנה סמכות לדון בעניינים הכרוכים לתביעת הגירושין. 14. לחילופין, תביעת הגירושין אינה כנה, וכי עניין המזונות והרכוש לא נכרכו בה בכנות. תביעת הגירושין אינה כנה, משום שהמבקש לא הניח בכתב התביעה תשתית עובדתית המצביעה לכאורה, על עילת גירושין באופן שגם אם יוכחו העובדות בית הדין יחייב, או לפחות ימליץ, שעל האישה לקבל את גיטה. כריכת הרכוש אינה כנה, זאת : א. משום שאין פירוט של כלל הזכויות הרשומות ו/או השייכות לתובע, כגון : חסכונות הרשומים על שמו של התובע. כמו כן לא פירט המבקש את זכויותיו הפיננסיות וקרן השתלמות. ב. בעתירותיו מבקש הבעל מכב' בית הדין לשלול מהמשיבה גם את אותם נכסים הרשומים על שמה, ויש בכך משום חוסר תום לב, במיוחד עקב במעמדו המקצועי של המבקש הבקיא בחוק ובפסיקה ויודע שלא ניתן לבטל מתנה שהושלמה. ג. אומנם בטענתו החילופית נתבקש כב' בית הדין הרבני לאזן את המשאבים בין הצדדים, אך על איזה איזון מדבר המבקש כאשר אין הוא מניח בפני כב' בית הדין הרבני תשתית עובדתית של כלל הזכויות שיש לו ולאשתו, ואשר נרכשו במהלך הנישואין? ההכרעה : 15. ס' 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נשואין וגירושין) תשי"ג1953- (להלן: "החוק") דן בשיפוטו של כב' בית הדין אגב גירושין, וקובע : "הוגשה לבית הדין תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג." 16. כדי שהסמכות תוקנה לכב' בית הדין הרבני לדון במזונות אשה ו/או ברכוש לא די בכריכת נושא זה בתביעת הגירושין, אלא על המבקש לשלול את סמכות בית המשפט, להוכיח גם כי : א. תביעת הגירושין הינה כנה. ב. העניין הכרוך נכרך בתביעת הגירושין כדין. ג. כריכת עניין המזונות ו/או הרכוש בתביעת הגירושין, נעשתה בכנות. 17. נטל ההוכחה בדבר כנות התביעה לגירושין וכנות הכריכה נופל לפתחו של המבקש מבית המשפט להימנע מלהשתמש בסמכות השיפוט שלו עקב כריכתו בתביעת הגירושין. ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד ל"ד (4), 155. בע"א 384/95 בן יאיר נ' בן יאיר, פ"ד ל"ט (4), 775 בעמ' 779 אומר כב' השופט בך : "...אולם מקובלת עלי ההלכה שנקבעה.... אשר על פיה רובץ נטל ההוכחה בנקודה זו על הבעל. אחרי הכל, הבעל הוא אשר מבקש מבית המשפט המחוזי להימנע מלהשתמש בסמכות השיפוט שלו בנושא בשל כריכת עניין המזנות על ידיו בתביעת הגירושין, שהוגשה על ידיו לבית הדין הרבני, ועל כן רק טבעי הוא, שעליו להראות ולהוכיח, כי כריכה זו נעשתה כדין ובכנות. חוץ מזה, המידע הרלוונטי בשאלת כנות בקשתו הינו בידיעתו המיוחדת של הבעל." 18. את "כנות" התביעה ו"כנות הכריכה" ניתן להסיק : א. מתוך כתב התביעה. יש לבחון את התשתית העובדתית המצביעה על עילות הגירושין, והאם אלו מצדיקות לכאורה, על המלצה או חיוב האשה לקבל גט מבעלה. ב. מחקירת הבעל על תצהירו שהגיש לביהמ"ש בתמיכה לבקשתו לדחות על הסף, או להעביר את הסמכות בעניין מזונות האשה, לבית הדין הרבני. במיוחד, יש לבדוק - האם הבעל בחקירתו אינו מתכחש או אינו סותר את התשתית העובדתית אשר היוותה את עילת התביעה. לעניין זה ראה את מאמרו של פרופ' מ. שאווה "על 'כרוך' ועל 'כנות' - הייפסק מרוץ הסמכויות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני? (עיוני משפט ב' (1972) 719). 19. את כנות כריכת המזונות הסיקו בעבר בתי המשפט מהעובדה שהבעל צירף לתביעת הגירושין הכרוכה הצעה לתשלום מזונות בסכום סביר. בע"א 181/87 לריאה נ' לריאה, פ"ד כ"ה (2) 757 בעמ' 761 נפסק : "אומנם כאשר נוקב הבעל בפרשת תביעתו בבית הדין הרבני סכום פלוני של מזונות שאינו עומד בכל יחס סביר לשעור המזונות שרגיל היה לשלמו, ושמבחינת הכנסותיו ומעמדו חייב היה לשלמם, סימן הוא שנקיבת אותו סכום פלוני אינה באה אלא לשם "כסות עיניים" כלומר לשם הסוואה לחוסר תום לב." בע"א 14/75 ברטל נ' ברטל, פ"ד כ"ט (1) 810 בעמ' 811 ניפסק : "...בנסיבות כאלו, שאין הוא חייב במזונות אשתו והוא מבקש מביה"ד לפסוק כי פטור הוא ממזונותיה במסגרת הליכי תביעתו לגירושין, אין בה כלשעצמה לעשות את הכריכה לבלתי כנה, ובמיוחד כאשר הוא מגלה טענות בתביעתו לגירושין שעל פניהן קיימת עילה סבירה לפטרו ממזונות." 20. בסיכומיו הודיע ב"כ המשיבה כי מאחר והצדדים כבר התגרשו, הרי שאין כל נפקות לתביעת מזונות האשה (סעיף 7 לסיכומיו) לכן לא אתייחס לשאלת "כנות" כריכת המזונות ולא אפסוק למזונותיה של התובעת, גם לא עד ליום סידור הגט. כנ"ל גם בר"ע 442, 173 כהן נ' כהן, פ"ד ל"ח (3) 181 בעמ' 184 נפסק : "...טענת בעל בתביעת גירושין שאינו חייב במזונות ושכך מבקש הוא לפסוק, אינה עושה את הכריכה לבלתי בנה, אם היא מגלה על פניה עילה סבירה לפטרו ממזונות." 21. כיצד יש לקבוע את כנות כריכת הרכוש ? נפסק ע"י המשנה לנשיא, כב' השופטת מ. בן-פורת : "לאור כנותה של תביעת הגירושין, יש לדעתי, להיזהר בהסקת מסקנה של חוסר כנות בכריכת נושאים הנוגעים והחשובים לתביעה זו, כדי שיתבררו יחדיו." (רע"א 275/87 פלד נ' פלד, פ"ד מ"א (4) 518 בעמ' 520). פרופי רוזן צבי בספרו בין קודש לחול (תש"ן) 55 כותב : "כנות תביעת הגירושין עשויה ברוב המקרים להוות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה." 22. האם העדר פרוט של כלל הנכסים בתביעת הגירושין פוגם בכנות הכריכה? לשאלה זו התייחס ביהמ"ש העליון בע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פ"ד ל"ג (1) 696 שם נפסק : "העדר פירוט בתביעת הבעל אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני ועניין זה יוכל לבוא על תיקונו במהלך הדיון שם." וכן בע"א 739/87 חווה בבלי נ' שמואל בבלי (לא פורסם) ניפסק ע"י כב' הנשיא : "אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תיבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רבושו. פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצא בתוך התובענה דווקא." בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פ"ד מ"ט (5) 171, 174 ליד האות ב', נפסק ע"י כב' השופט טל : "...זאת ועוד, אף כתב התביעה אשר אינו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות (ע"א 739/87 רע"א 397/87 (1))..." לעומת זאת, בע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד ל"ה (4) 242, 246-247 נפסק ע"י כב' השופט לוין שלצורך כריכה נאותה אין להסתפק בניסוח סתמי וכך ניפסק : "...אין די בכך שייאמר על-ידי אחד מבעלי הדין, כי הנושא שבמחלוקת כרוך בעניין הגירושין, אלא... נחוץ - כדי שהעניין יחשב ככרוך - שהצדדים או אחד מהם בפועל ממש יכרוך אותו בתביעת הגירושין. כיצד עליו לעשות זאת? בדרך של בקשה מבית הדין שיכריע באותו עניין. זאת ועוד, אין די בהזכרת העניין גרידא בפני בית-הדין אם אין מונחת ביסוד אמירת הדברים הכוונה הברורה שבית-הדין יכריע בדבר אותו עניין (ע"א 316/65 בעמ' 11, וכן ע"א 139/75) אולם/ גם בכך לא סגי. גם כאשר בעל דין מפרש בתביעתו בבית הדין הרבני, כי הוא כורך תביעת הגירושין בענייני מזונות, או ענייני רכוש מסויימים, עדיין הוא צריך להראות, שכריכה זו הינה אמיתית וכנה, ונעשית בתום לב ולא רק כדי לשלול מבעל הדין האחר את דרכו אל בית המשפט האזרחי..." ובהמשך, בעמ' 249 : "הניסוח בענייננו הוא סתמי מאד, ומשום כך אפשר שלא לראות בו כריכה נאותה..." וכך רע"א 572/91 לב נ' לב (לא פורסם) נקבע ע"י ביהמ"ש : "...בתביעתו לבית הדין הרבני לא פירט המבקש חלק גדול מפריטי הרכוש שבמחלוקת בין הצדדים, דבר אשר גם בו יש ללמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה." 23. יוצא איפוא, כי ההלכה הפסוקה מגלה פנים לאן ולכאן באשר לשאלה, האם העדר פירוט של כלל הרכוש פוגם בכנות הכריכה? יישום ההלכה למקרה הנדון: 24. האם ניתן להסיק מהעובדות אשר פורטו בתביעת הגירושין, ומחקירת המבקש על תצהירו ומהפרוטוקולים של בית הדין הרבני, כי תביעת הגירושין הינה כנה? 25. מסקנתי היא, תוך שקילת מכלול העובדות, כי תביעת הגירושין הינה תביעה כנה, שהרי אם יצליח התובע להוכיח את העובדות אשר פורטו בתביעת הגירושין קיימת לו עילה לגירושין המצדיקה מתן פסק דין לפחות, להמלצה לגירושין. 26. אם נצרף לעובדות אלה את דבר הגשתם של מס' תביעות למזונות ע"י המשיבה, דבר המוכיח על משברים שפקדו את חיי הנישואין, יש בכך נדבך נוסף למסקנה שהמבקש בכנות רצה בגירושין. אומנם המועד להוכחת כנות התביעה היא ביום הגשתה, אך ארועים שארעו לאחר מכן יכולים להעיד על תחילתן. דבר גירושי הצדדים והרצון להכרעה בענייני הרכוש לאחר הגירושין, כשכל צד שומר לעצמו את טענת הסמכות, רק מעיד ששני הצדדים רצו בגירושין. וכשהצדדים רוצים בגירושין, התביעה אינה יכולה להיות לא "כנה". האם כריכת הרכוש בתביעת הגירושין הינה "כנה" ? 27. לצורך ההכרעה בשאלה זו אצטט את אשר ניכרך ע"י התובע בתביעת הגירושין בעניין הרכוש. בס' 7 : "הדירה בה התגוררו הצדדים יחד, ובה מתגוררת כיום הנתבעת עם הילדים, ירושלים, נרכשה כולה ע"י התובע מכספו ומכספי הוריו על דעת נישואין טובים ושלו"ב רשם התובע את מחצית הדירה במתנה ע"ש הנתבעת אך עקב מרידת הנתבעת מן הדין לבטל את המתנה ולהורות כי המחצית הרשומה ע"ש הנתבעת תירשם ע"ש התובע." "בשנת 1981/2 נרשמו הצדדים כחברים בעמותה שחפצה לבנות לחברי העמותה בתי מגורים הטיפול בביצוע התשלומים הראשונים היה בידי הנתבעת, אך היא החגיטה שאין רצונה בהמשך החברות ובלא ידיעת התובע הפסיקה התשלומים. משנודע הדבר לתובע - הסדיר התשלומים. מאוחר יותר הקצתה העמותה מגרשים לחברי העמותה, ובאשר פורמלית היו רשומים שני הצדדים כחברי העמותה - היתה הקצאת המגרש של שם שני הצדדים. הנתבעת עמדה בהתנערותה מהעמותה ומהרעיון של בניה בהר אדר והצהירה שאינה חפצה בשום פנים ואופן במגרש ובשום אופן לא תסכים לבנות ולהתגורר בהר אדר. התובע רכש את המגרש שהוקצה ע"י העמותה, מכספו. המגרש עליו בנוי בית התובע נקרא מגרש 94 והוא רשום להלכה ע"ש שני הצדדים, כתוצאה מכך שהחברות המקורית בעמותה היתה על שם שני הצדדים, אים ברור ומוסכם בין הצדדים כי המגרש והבית שעליו שייך לתובע בלבד. ב1986- או בסמוך לכך החל התובע בבניית הבית מכספו בלבד יאחר שהנתלעת אילצה אותו לעזוב את דירת הצדדים , עבר להתגור ועל אף שבנייתו טרם הושלמה לחלוטין באותה עת). הבית שייך, איפוא, לתובע בלבד ומן הדין שהדברים יוסדרו בהתאם לכך גם מהבחינה המשפטית. לחלופין אם ייקבע כי רכישת מחצית הזכויות במגרש, נעשתה ע"י התובע כמתנה לנתבעת (במחצית), הרשי שהדר נעשה על דעת שלו"ב והנתבעת במרדה בתובע איבדה זכותה גם למתנה זו ומן הדין שמחצית המגרש, שעליו הבית שנבנה כולו בכספי התובע (בין היתר בעזרת כספים שקיבל במתנה מאימו בחייה ובכספים שירש ממנה לאחר פטירתה), תעבור משם הנתבעת לשם התובע." "בהיות התובע באילת רכש התובע מגרש ובנה עליו בית מכספו. נכס זה נרשם ע"ש התובע ומן הדין כי הנכס, ו/או פירותיו או תחלופו, יהיו לתובע בלבד." ס' 10 : "טרם נישואי הצדדים רכשה הנתבעת, בסיוע התובע, דירה ברמות ברחוב ירושלים, הזכות לדירה נבעה מחסכון לדיור שעשתה אמה של הנתבעת. התובע שילם כרבע ממחיר הדירה והצדדים ראו את התובע כשותף בדירה ולחלופין - הרבע האמור היה מתנה על דעת נישואין טובים ושלו"ב. הדירה נמכרה תוך העלמת המכירה מהתובע ובנסיבות העניין זכאי התובע לחלקו מהמחיר שנתקבל ממכירת הדירה כשהסכום צמוד ממועד המכירה בנוב' 91' ועד שישולם הכסף לתובע ע"י הנתבעת. הנתבעת גם גבתה לעצמה את דמי השכירות שנבעו מהשכרת הדירה ועליה ליתן לתובע דו"ח על כל ההכנסות ולשלם לתובע את חלקו מכל תשלום שכ"ד שנתקבל בצירוף הצמדה ממועד הקבלה ועד שתשלם הנתבעת לתובע." 28. בכתב התביעה כרך הנתבע את הרכוש בנדל"ן, אך לא פירט זכויות כספיות וזכויות פנסיה, שגם את אלה יש לאזן, אך כאמור, עפ"י הפסיקה רק העדר פירוט של כלל הרכוש יכול שיפגום בכנות הכריכה, אך לא ניראה לי שאם נכס מסויים או זכות כספית או פנסיונית לא פורט והעדר הפרוט אינו מצביע על רצון להבריח זכות זו. יעיד הדבר על חוסר תום לב היורד לשורש ה"כנות", וניתן יהיה לרפא את הפגם ע"י הוספתו של הנכס או של הזכות הבודדת במהלך הדיון. 29. אך פירוט כלל הזכויות בתביעת הגירושין אינו המבחן הבלעדי ל"כנות הכריכה". לשם השלמת מבחן הכנות או העדרו יש להתייחס גם לסעד המבוקש מבית הדין, האם מוסמך בית הדין ליתן את הסעד המבוקש, זאת גם בהנחה שיעלה בידו של התובע להוכיח את תביעתו, או שמא אין הוא מוסמך ליתן את הסעד המבוקש בתביעה? מבחן הסעד הוא גם המבחן לכנות "כריכת המזונות" ולצורך בחינתו יהיה צורך בבדיקת השאלות הר"מ : א. האם אומנם נוקב הבעל בתביעת הגירושין סכום שהוא סביר ביחס לרמת חייהם ערב הסכסוך? ע"א 181/87 לריאה נ' לריאה, פ"ד כ"ח (2) בעמ' 161. ב. אם בכתב התביעה מגלה הבעל עילה לפטרו ממזונות, אין דרישה להצעת סכום העומד ביחס ישיר לרמת חייהם של בני הזוג. ע"א 14/75 ברטל נ' ברטל, פ"ד י"ט (1) 810 ן בר"ע 442, 173 כהן נ' כהן, פ"ד ל"ח (3) עמ' 181. אמנם, אין לדרוש מהתובע שבכתב תביעתו יציע ליתן לאישה נכס או זכות מהזכויות הרשומות על שמו, כאשר הוא סבור שהדבר אינו מגיע לה, אך לא יעלה על הדעת כי הוא יעתור לביה"ד ויבקש לשלול ממנה זכויות קנייניות הרשומות על שמה, ושהוקנו לה עפ"י עקרונותיו של המשפט האזרחי. 30. בני הזוג נישאו ביום 2.4.74, כך שחל עליהם המשטר של "איזון משאבים" כמתחייב מסעיף 5 לחוק יחסי ממון תשל"ג1973- (להלן : "החוק") . משהוחל החוק גם על בית הדין הרבני הרי שהסעד המבוקש בתביעת הגירושין יכול להצטמצם אך ורק לאותן סעדים הקבועים בחוק כגון : א) לקבוע שנכס או זכות כספית הרשומים על שמו של אחד מבני הזוג אינם ברי איזון הואיל והזכות ניתנה במתנה או שהוקנתה בירושה ( ס' 5 א (1) לחוק). ב) לקבוע כי הצדדים הסכימו בכתב על כי נכס מסויים לא יאוזן ( ס' 5 א' (3) לחוק). ג) "לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואין אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדס יותר שייקבע" (ס' 8 (4) לחוק ) . ס' 13 (ב) לחוק קובע: "בעני ין וצחוק זה דן בו ינהג בי צ דין לפי הוראות חוק זה, זולת אם הסכימו בעלי הדין לפני בית הדין להתדיין לפי הדין הדתי (ההדגשה שלי - י.ש.). זוהי הוראת חוק מפורשת המופנית גם לבית הדין הרבני. אין מחלוקת כי האישה לא הסכימה להתדיין בפני בית הדין הרבני, ומימלא גם לא הסכימה להתדיין "לפי הדין הדתי" . לכן אין בית הדין הרבני מוסמך לפסוק שלא בהתאם לחוק ולשלול זכות קניינית הרשומה על שם האשה והרישום נעשה על פי עקרונותיו של המשפט האזרחי. במסגרת כריכת הרכוש התבקש ביה"ד , לבטל את רישום זכויותיה התובעת בדירה א' ירושלים משום שלטענת הבעל כולה נרכשה על ידו : " ... מכספו ומכספי הוריו ועל דעת נישואין טובים ושלו"ב רשם התובע את מחצית הדירה במתנה ע"ש הנתבעת..." (ס' 7 לכתב התביעה). הוא הדין ביחס למגרש הרשום בעמותה ע"ש בני הזוג בחלקים שווים, ועליו בנוי בית שהנתבע מתגורר בו. במקרה זה מבקש התובע לבטל את רישום זכויותיה של הנתבעת במגרש הנ"ל. כנ"ל גם ביחס לזכויות כספיות. בס' 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) הקנה המחוקק לבית הדין הרבני את הסמכות לדון בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין , זאת כדברי השופט זוסמן (כתוארו אז) "למנוע פיצול הדיון בעניינים השונים העולים מפקיעת הנישואין". הדרישה לשלול את זכויות הקניין שיש לאישה, ואשר הוקנו לה עפ"י עקרונות המשפט האזרחי, תוך ידיעת המצב המשפטי שבית הדין הרבני איננו מוסמך לפסוק כך , לא זו בלבד שהדרישה זו מסכלת את כוונת המחוקק, אלא שבעצם הדרישה יש משוס חוסר תום לב היורד לשורש "כנות" הכריכה. לא נעלמה מעיני העובדה, כי התובע עתר גם לסעד חלופי בס' 15 ה' (3) לכתב התביעה : "לחלופין - בב' ביה"ד מתבקש לקבוע כי איזון המשאבים בין הצדדים יערך לסוף 1982 או מועד אחר שייקבע ע"י בית הדין הרבני." הסעד הנ"ל הוא חילופי ואין בו כדי לרפא את חוסר "כנות" הכריכה אשר נתבקש בית הדין ליתן כסעד עיקרי. בבג"צ 1000/92 בבלי נ' ביה"ד הרבני הגדול, פ"ד מ"ח (2) עמ' 221 החיל בית המשפט העליון את "הלכת השיתוף" גם על בית הדין הרבני ונקבע בעמ' 225 לפסק הדין : "...כי הלכת שיתוף הנכסים, המהווה חלק מהמשפט האזרחי הישראלי הכללי והמופעלת בבתי המשפט האזרחיים, חלה גם בבית הדין הרבני". מן הראוי לצטט חלק מפסק דינו של כב' הנשיא שמגר בעמ' 255 : "סמכותם של בתי הדין היושבים על מידין כדי לפסוק לפי חוק בתי דין רבניים (נשואין וגירושין) בנושאים שנמסרו לשיפוטם, וביניהם כאלו הכרוכים בגירושין, מכובדת ומקובלת עלי, אך גדר סמכותם של בית הדין איננה כוללת את הכוח לשלול זכות קניין - שניקנו כבר לבעל הדין לפי עקרונותיו של המשפט האזרחי. כפי שאין מערערים לפני בית דין דתי על תוקפה של זכות הבעלות במקרקעין אך בשל כך שלא נרכשו בנטילת קניין לפי ההלכה, כך אין יכולים לשלול את זכותו של בן הזוג לפי חזקת השיתוף, כי זו יצירה של המשפט האזרחי, אשר קמה והתגבשה בהתאם לתנאים שנקבעו בדין לשם יצירתה." 32. בטרם שאסיים, רואה אני צורך ליתן את הדעת לטענתו של ב"כ המבקש, כי בית הדין הרבני כבר החליט בעניין הסמכות וקבע בהחלטתו מיום 17.11.97 שבית הדין קנה סמכות, הואיל והתביעה היא "כנה" והכריכה אף היא "כנה". ומוסיף ושואל ב"כ המבקש לאיוה אנרכיה נגיע אם לאחר שבית הדין הרבני יפסוק בעניין מזונות ו/ או רכוש ויבוא בית המשפט ויפסוק אחרת. טענתו של ב"כ המבקש בטעות יסודה. מי שמוסמך לקבוע את סמכותו הוא בית המשפט לענייני משפחה. במקרים דומים בהם קבע בית הדין הרבני כי התביעה היא "כנה" והכריכה אף היא "כנה" ואי לכך הסמכות נתונה לו לדון בתובענה - נפסק : "... פסק דינו של בית הדין הגדע אינו יכול למנוע מבית המשפט המחוזי את הסמכות הנתונה לו עפ"י חוק, והמחייבת אותו לדון גם בתביעת המשיבה למזונותיה היא". ע"א 22/70 זעירא נ' זעירא, פ"ד כ"ד (1) 475 בעמ' 476. ולאחרונה פסק כב' השופט פורת בבר"ע 20496/94 בצר נ' בצר (לא פורסם) : "נכון שביה"ד הרבני החליט כי הוא בעל הסמכות לדון בנושא הרכוש, אולם בנדון זה קבע ביהמ"ש קמא אל נכון, לאור הפסיקה כי ביהמ"ש לא מוסמך לחייב את בית הדין, וביה"ד לא מוסמך לחייב את בית המשפט, בקביעת סמכותו. נל ערכאה מוסמכת להחליט על סמכותה שלה בלבד. ביהמ"ש העליון בלבד כבג"צ או כבית דין מיוחד הוא המוסמך לחייב את שתי המערכות כאחת בקביעת הסמכות. לכן, החלטת ביה"ד הקובע שהוא בעל הסמכות לדון בנושא הרכוש אינה מחייבת את בית המשפט קמא, וזה מוסמך היה להגיע לכלל החלטה בדבר סמכותו שלו, לאור הראיות שהיו בפניו והפסיקה אשר מנחה את התוצאה מראיות אלה." 33. בטרם סיום , עלי להביע את התנצלותי על הזמן הרב שחלף עד למתן ההחלטה. הדבר נובע מרצף של טעויות שראשיתה באי מציאת סיכומי המבקש בתיק בית המשפט ובמזכירות, וסופה באיחור בהגשת עותק נוסף מהסיכומים, וגם זאת עקב קצר בתקשורת בין משרדו של ב"כ המבקש ללשכתי. סוף דבר כדלקמן : 1) אני קובע כי תביעת הגירושין הינה "כנה". הואיל וכך, הרי שכל הכרוך "מעצם טיבו וטבעו" בתביעת הגירושין, כגון : משמורת הבת והסדרי ראייתה נתון לסמכותו היחודית של בית הדין הרבני. 2) אני קובע כי כריכת הרכוש בתביעת הגירושין אינה "כנה" לכן הסמכות לדון בענייני הרכוש נתון לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל אביב והמרכז. 3) תביעת האישה למזונותיה נמחקת. 4) התובע ישא וישלם את הוצאותיה של המשיבה ושכ"ט פרקליטה בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן שבסיסו פורסם ביום 15.11.99 בתוספת הפרשי הצמדה עד לתשלום בפועל. בית דין רבנידיוןהעברת דיון