סוגיית הסדרי ראיה, על בית המשפט לענייני משפחה לנהוג כפי שמורים לו הדין ושיקול דעתו; העיקרון המנחה הוא כידוע טובת הילד, כאשר ״עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים״ (בע״מ 27/06 פלונית נ׳ פלוני, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת ארבל (2006); ראו גם סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1962; וכן בג״צ 1073/05 פלונית נ׳ בית הדין הרבני הגדול, פסקה 12 (2008); בע״מ 9358/04 פלונית נ׳ פלוני, סעיף 9 (2005)). ##להלן פסק דין בתביעה להסדרי ראיה:## פסק דין העובדות הצריכות לעניין 1. א. התובעת והנתבע (להלן: "הצדדים") - נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 6.1.87. ב. מנישואין אלה נולדו לצדדים שני ילדים - הקטין - יליד 87. הקטינה - ילידת 91. (להלן:"הילדים") 2. א. הצדדים התגרשו זמ"ז בג"פ וכדמו"י בשנת 1995. ב. עובר לגירושיהם חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר אושר וקבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש המחוזי בתל - אביב -יפו. 3. לעניין אחזקת הילדים וראייתם נקבעו בהסכם הגירושין ההוראות הבאות: א. "הילדים יישארו באחזקה משותפת של שני ההורים". ב. "יתקיים שיתוף פעולה מלא בין בני הזוג על מנת לשמור על טובתם ילדים". ג. האב רשאי לבקש כי הילדים יהיו אצלו עד מחצית הזמן כל שבוע. כל שינוי ממצב זה חייב בהסכמה משותפת של שני הצדדים. ד. "האב והאם יסכמו על תוכנית שבועית המפרטת באיזה ימים ובאיזה שעות הוא מבקש שהילדים יהיו אצלו וכן אם בדעתו לקחת אותם מבית הספר או הגן או מבית האם. תוכנית זו תהא קבועה לתקופה (ותתואם לחוגי הילדים ולוח עבודות האב והאם). בתקופות חגים וחופשות האב והאם יסכמו על תוכנית שבועית לכל שבוע עד יום שישי של השבוע הקודם. דבר זה דרוש כדי שהילדים ידעו מראש באיזה ימים ובאיזה שעות הם אמורים להיות בבית האב". 4. א. בהתאם להסכם נקבעו בין הורי הילדים הסדרי ביקור לפיהם קיבל הנתבע את ילדיו פעמיים בשבוע בימים ב' ו - ה' כולל לינה כשהוא מחזירם למוסדות החינוך ולסירוגין בסופי שבוע שישי - שבת כשהוא מביאם ביום א' למוסדות החינוך. ב. בתחילת שנת 1998 הקים הנתבע חברת "סטרט - אפ" ונדרש לשעות עבודה רבות. בין ההורים הוסכם על שינוי בהסדרי הראיה כך שהאב יקבל את הילדים לרשותו רק פעם אחת בשבוע כולל לינה כשהוא מביאם למחרת בבוקר למוסדות החינוך בהם הם מתחנכים. אשר לסופי שבוע, יצר השינוי האמור אי סדר מסוים עקב דרישתו של הנתבע לקבל כפיצוי את ילדיו אליו 3 מתוך 4 סופי שבוע בחודש. התובעת לא נתנה את הסכמתה וכך נותרה שאלת הסדרי הביקור בסופי שבוע פרוצה ובלתי מוסדרת. הנתבע חדל לסכם איתה את המפגשים שלו עם ילדיו בסופי שבוע והחל לתאם את הדברים עימם, לעיתים כמו סופי שבוע ברציפות, חרף האמור בהסכם הגירושין בדבר הצורך בקיומם של הסדרי ביקור קבועים לטובת הילדים. 5. השיבוש בהסדרי הביקור וחוסר היציבות בהם גרם לשיבוש קשה באורחות חייהם של הילדים. נסיונותיה של התובעת להגיע להסדר בענין זה עם הנתבע עליו בתוהו והיא הגישה תביעה זו שבפני לקביעה ברורה בדבר המשמורת והסדרת בקורי הנתבע את הילדים. 6. הנתבע הגיש כתב הגנה שלא כנדרש על פי התקנות בו הוא מתייחס לטענות המפורטות של התובעת בכתב התביעה כאל משוואה מתימטית ומשיב להן תשובות של "נכון למחצה", "לא נכון לחלוטין" - לכל סעיף וסעיף. כתב הגנה זה לא אומת בתצהיר. 7. בישיבת יום 22.11.98 ניתנו ההחלטות הבאות: א. נקבעו הסדרי ביקור ברורים, החלטה בבש"א 5817/98. ב. הוזמן תסקיר סעד. ג. ניתנה אורכה לנתבע להגיש כתב הגנה ואם רצונו בכך תביעה למשמורת. בהסדרי הביקור אותם קבעתי, אפשרתי לנתבע לקבל את הילדים לרשותו פעם אחת באמצע השבוע כולל לינה, אחת לשבועיים לסוף שבוע ארוך עד יום א' ואחת למחזור של שמונה סופי שבוע, לביקור ביום השבת משעה 10:00 בבוקר ועד ליום א' למחרת בלי לפגוע בסדר הרגיל, ובנוסף. כדי להקל על הצדדים ולמנוע מהם חכוכים ואי הבנות קבעתי את סוף השבוע המתחיל ביום שישי 27.11.98 כמועד בו מתחילה מחזור ואת השבת השישית בכל מחזור כשבת המשותפת. 8. ביום 3/12/98 הגיש הנתבע מסמך הנחזה להיות כתב הגנה לתובענה לא מאומת בתצהיר וכן "בקשה להחלטה משפטית להעברת הילדים מרשות האם לרשות האב". בקשה זו שנחזתה להיות כתב תביעה למשמורת לא הוגשה כתובענה, לא אומתה בתצהיר ובהחלטתי מיום 9.12.98 הבהרתי לנתבע כי עליו להגיש את הבקשה על דרך תובענה + תצהיר. תובענה כאמור לא הוגשה כך שתובענה למשמורת מטעם אין בפני. 9. ביום 7.3.99 הונחה בפני בקשת התובעת בה היא טוענת כי הנתבע מפר את הסדרי הראיה שנקבעו בהחלטתי הנ"ל ועושה כבשלו ובאופן שרירותי וחד צדדי מחליט מתי לבוא ולקחת את הילדים. מבלי לבקש את תגובת הנתבע ומבלי לקבוע קביעה עובדתית כי אכן כך הם פני הדברים, הוריתי על גבי הבקשה (החלטה מיום 16.3.99) כי נאסר על הנתבע לקבל את ילדיו בימים שאינם ימי הביקורים כפי שנקבעו בהחלטתי הנ"ל והבהרתי כי החלטתי היא בתוקף כל עוד לא יקבע אחרת. 10. הישיבות שנקבעו לדיון מאז ישיבת 22.11.98 נדחו עד לקבלת התסקיר. התסקיר הגיע לתיק ביהמ"ש ביום 19.4.99. ביהמ"ש קבע ישיבה במעמד שני הצדדים לדון בהמלצות התסקיר ליום 19.5.99. 11. בישיבת יום 19.5.99 הסכימו הצדדים להצעת ביהמ"ש לפיה יציג כל צד את עמדתו (הערות והסתייגויות) בנוגע לתסקיר וביהמ"ש יוציא פסק דין מתחת ידו בהתאם, על פי שיקול דעתו. 12. טרחתי ופרטתי את ההליכים שהתנהלו בין הצדדים כדי להבהיר שהענין 'הרבה יותר פשוט ממה שהוא נראה' וכל כך למה? דיון 13. שאלת המשמורת א. אין בפני תביעה למשמורת של האב לקבל את הילדים לחזקתו. הבקשה שהוגשה על ידו ביום 3.12.98 לא הוגשה כתובענה ולא אומתה בתצהיר וחרף החלטתי בענין זה לא טרח הנתבע לתקן את המעוות ולהגישה כראוי. ב. על אף הקביעה בהסכם הגירושין כי המשמורת בילדים תהא משותפת, בפועל היא לא היתה אף פעם כזו. הסדרי הביקור של הנתבע את ילדיו כפי שהתקיימו עד להגשת התובענה אינם מלמדים על החזקה משותפת. לכל היותר מלמדים הם על הסדרי ביקור מורחבים. ג. מתסקיר הסעד עולים הממצאים הבאים בנוגע לתפקידה לתפקודה של התובעת/האם בחיי הילדים: - "אינפורמציה שקבלנו מבית הספר ומהפסיכולוגית מעידה על טיפול הולם וראוי של האם בילדים". - "האמהות מאד חשובה לה וכי היא רוצה לשפר את האמהות ונעזרת לשם כך בקשר הטיפולי. על פי הערכתה (של הפסיכולוגית . ש.ש.) אימהותה של האם טובה". מהתסקיר למדים אנו על מעורבות עמוקה של התובעת בטיפול הפיזי בילדים ובחינוכם לרבות פעילות בועד ההורים של בית הספר בו הם לומדים, מעקב אחר התקדמות הלמידה שלהם כולל קשר עם בית הספר ושיתוף פעולה בתוכניות הלמידה היחודיות שעוצבו עבור הילדים בעקבות אבחונים פדגוגיים שנערכו להם. התובעת הינה בעלת מוכנות גבוהה יותר ויכולת טובה יותר להעזר בגורמים חינוכיים וטיפוליים להתמודדות עם קשיים דבר שהוכח בפועל על ידה. התובעת מודעת לחשיבות הקשר בין הנתבע/האב לילדים ומעריכה את הקשר ביניהם. היא גם ערה לצורך בהעמקת הקשר ביניהם על ידי קיום מפגשים רבים יותר. היא מבקשת להבטיח את מקומו של הנתבע בחיי הילדים. ד. מתסקיר הסעד עולים הממצאים הבאים בנוגע לתפקידו ותפקודו של הנתבע/האב בחיי הילדים: - הנתבע מהווה אצל ילדיו דמות לחיקוי ולהערצה במיוחד כלפי ה - הנתבע מתקשה לשמור את דמות האם בעיני הילדים וקיימת סכנה כי בהמשך ימחק את מקומה בחייהם. - הנתבע אינו שומר על גבולות מבחינת סדר היום של הילדים והראיה האיחורים 'הכרוניים' של הילדים לבית הספר כל אימת שהילדים 'ישנים בביתו' . (הבת הקטינה 24 איחורים בתקופה מיום 10/98 - תחילת מרץ; הבן הקטין מאחר בקביעות). - הנתבע אינו משתף פעולה עם גורמים טיפוליים והוא דוחה כל ניסיון התערבות שלהם. כך למשל ניסיונות בית הספר להביא לשינוי בדפוס האיחורים לבית הספר לא הועילו. הוא אינו משתף פעולה עם צוות בית הספר בבניית תוכנית טיפול על פי האיבחונים שנעשו לילדים בשיתוף עם התובעת/האם. - הנתבע דוחה כל ניסיון ל'דיאלוג' ולהבנה בינו ובין התובעת במטרה ליצב את מערכת היחסים ביניהם ול'הוצאת' הילדים מהמחלוקת ביניהם. - הנתבע הופך את הילדים לצד במערכת היחסים המעורערת שלו עם התובעת ומשתמש בהם, בשל אי רצונו לתקשר עמה, להעברת מסרים שונים. לענין זה אוסיף ואומר - בשלושת הישיבות שהתקיימו בפני בנוכחות הצדדים התרשמתי כי הנתבע מזלזל בתובעת ובז לה. אני משתמש בכוונה במילים קשות אלה שכן עמדתי היטב על היחס הפוגע הזה עת התייחס הוא בביטול לכל טענה שנטענה על ידה אם בכלל ראה צורך להתייחס אליה. הדבר בא לידי ביטוי אפילו בכתב ההגנה 'המתמטי' שהגיש המלמד על כך כי אינו חושב שדברי התובעת וטענותיה ראויים להתייחסות כלשהי. טענותיה אינן רציניות והייתי אומר 'שטותיות' בעיניו ולכן די בסימון 'איקסים' 'נכון' 'לא נכון' 'נכון למחצה'. לעומת זאת הוא הטריח עצמו, בסעיף היחידי באותו כתב הגנה, להציג את התובעת כאשה הנמצאת במצב קיומי מסובך, עם בעיות בתחום הפרנסה, עם יחסי אנוש בעייתיים, עם בעיית עומס נפשי ואבוד שליטה, בעיית היגיינה, נטיות קיצוניות לתאונות, דכאונות - ומה לא! ולסיום, בפטרונות הגובלת בזלזול, הוא מאחל בכתב ההגנה לתובעת שתמצא את הכוחות להתגבר על מגבלותיה ומוסיף (בהקדם) למענה ולמען ילדיה. התרשמותי היא כי הנתבע בעל השכלה אקדמית - גבוהה (דוקטורט בפיסיקה) מתייחס אל הסובב אותו בבחינת 'אני ואפסי עוד'. הוא דוחה כל שיתוף פעולה עם הגורמים הטיפוליים השונים ועם צוות בית הספר ומסרב אפילו לשנות את דפוס האיחורים של הילדים לבית הספר או משום שהוא חושב שאין זה חשוב או משום אי רצונו לקום מוקדם יותר ולהביא את הילדים ממקום מגוריו בזמן לבית הספר, מרחק של 30 - 45 דקות נסיעה. אין לי ספק שהנתבע לא רק שמתקשה לשמר את דמות התובעת בחיי הילדים אלא שפועל הוא לערער את דמותה בעיניהם ולא מן הנמנע שבהעברת המשמורת לידיו היא תלך ותעלם מחייהם. ה. הנתבע אינו מעונין לקבל את הילדים למשמורתו, לפחות בשלב זה של חייו. לאחר הדיון ביום 19.5.99 שלח הנתבע מכתב לביהמ"ש (ביום 25.5.99) בו הוא מודיע כי עיסוקיו אינם מאפשרים לו לקבל את הילדים לחזקתו. ו. בתסקיר הסעד מובע ספק ליכולתו להחזיק את בילדים ולטפל בהם לאור עיסוקיו הרבים, העדרויותיו הרבות מהבית וההתפתחויות הצפויות בתחומי עיסוקו. ז. עמדתו של הנתבע עם כל הכבוד אינה מובנת לי! בכתב הגנתו 'המתמטי', בכתב הגנתו המתוקן (הגם שלא מאומת בתצהיר), בדבריו בביהמ"ש (למעט הודאתו כי יש כמה תכונות טובות בתובעת כעולה מהתסקיר), בדבריו לפקידת הסעד וגם במכתבו מיום 25.5.99 בו הוא מודיע כי אין הוא רוצה במשמורת כרגע, בכל אלה טוען הוא כי הילדים נמצאים בסיכון ממשי, יומיומי כל זמן שהם בחזקת התובעת. למרות זאת מבכר הוא ומעדיף את הקריירה האישית שלו על פני טובתם של ילדיו? (ולא שאני קובע כי דבריו בענין זה נכונים - להיפך!). ח. התרשמותי היא, עם כל הכבוד, כי אין הוא רוצה באמת לקבל את הילדים לחזקתו. עתידו האישי חשוב לו יותר. אבל, הוא משתמש בדרישתו זו למשמורת כשוט כלפי התובעת להסכין עם דרישותיו להסדרי ביקור רחבים יותר והייתי אומר עם הפרותיו החוזרות ונישנות של הסדרי הראיה. בדבריו בישיבת יום 19.5.99 אומר הנתבע כי תביעת התובעת לא היתה באה לעולם אם לא היה אומר לה שהוא יפעל להעברת המשמורת על הילדים לידיו. אני התרשמתי שאיומו להגיש תביעה לקבל את הילדים למשמורתו בא אך ורק כדי לשמר את ה'תוהו ובוהו' שיצר בהסדרי הראיה הקיימים על ידי נטיעת חשש בליבה של התובעת לבל תפנה לביהמ"ש להסדרתם. אין בליבי כל ספק שטובתם של הילדים מכל הבחינות, מחייבת ביטולה של המשמורת המשותפת שנקבעה בהסכם הגירושין (ככל שבכלל היתה כזו) והענקת זכות המשמורת בילדים לידיה של התובעת/האם. 13. הסדרי ראיה גם התובעת ולא רק הנתבע מעוניינים בקביעת הסדרי ביקור אינטנסיביים יותר בין הנתבע ובין הילדים. גם הילדים מעוניינים בכך ור' לענין זה דברי הבן הקטין לפקידת הסעד ולביהמ"ש אשר הזמין אותו לשיחה כדי לשמוע את עמדתו. אשר לביקורים במהלך השבוע מסכים הנתבע, לאור עיסוקיו הרבים לקבל את הילדים אליו פעם אחת ביום ג' כולל לינה. אין התנגדות לכך מבחינת התובעת וזו גם ההמלצה הקבועה בתסקיר. המחלוקת היא באשר לסופי השבוע וחלוקתם באופן שהילדים ישהו אצל האב יותר מאשר פעמיים בחודש בממוצע. עמדת האב שלושה סופי שבוע מלאים וארוכים מיום שישי ועד יום א' בבוקר מתוך ארבעה בחודש. עמדת האם מתנגדת. גם היא מעוניינת לשהות בחברת הילדים בסופי שבוע כדי להעניק לה ולהם זמן ביקור איכותי יותר. הצעת פקידת הסעד מחזור של שלוש שבועות כשבכל סוף שבוע שלישי יתחלק סוף השבוע - יום שישי עד שבת 10:00 בבוקר אצל התובעת ויום שבת משעה 10:00 עד יום א' לבית הספר אצל הנתבע. מודע אני לצורך בהרחבת הסדרי הבקור של הילדים עם הנתבע מעבר לשני סופי שבוע בחודש בממוצע. אינני חושב שההסדר המוצע על ידי פקידת הסעד ישים לאור חוסר התקשורת הקיים בין ההורים. פיצול השבת עלול להביא לקשיי הבנה (בכוונה או שלא בכוונה) ולקטוע פעילויות שהילדים היו עושים אילו היה מדובר בשבת מלאה. לעניות דעתי יש לנסות ולהעניק לילדים אפשרות שהייה עם הנתבע/האב באופן שחלוקת סופי השבוע לא תהיה שוויונית בין הנתבע ובין התובעת וזה עדיף על פני החלוקה השוויונית כביכול הקיימת בהצעת פקידת הסעד שיש בה כדי לחלק את השבת השלישית בין השניים. 14. סוף דבר לאור ניתוח העובדות והממצאים כמפורט לעיל, ולאחר ששמתי לנגד עיני את טובתם של הילדים תוך ראיית רצונם של הוריהם מתוך עיניהם שלהם אני פוסק כדלקמן: I. המשמורת בילדים - הקטין והקטינה תהא בידי אימם/התובעת, II. הנתבע יקבל את ילדיו לביקור פעם אחת בשבוע ביום ג' בין השעות 18:00 ועד יום ד' למחרת בשעה 08:00. ג. הנתבע יהיה רשאי לקבל את ילדיו לרשותו ביום נוסף במהלך השבוע וזאת החל מתום 12 חודשים מיום החלטתי זו, אם ירצה בכך, (ר' ס' 1 למכתבו מיום 25.5.99) וזאת בין השעות 16:00 - 21:00. רשות זו תהפוך לזכות של הנתבע ובלבד שהוא יודיע לאם בכתב כי בדעתו וביכולתו לעמוד בקיום מלא ורציף של ביקור זה. ד. הנתבע יקבל את ילדיו בסופי שבוע באופן הבא: על כל סוף שבוע שהילדים ישהו אצל התובעת/האם הם ישהו שני סופי שבוע רצופים אצל הנתבע/האב. למען הקל על הצדדים אני קובע שההסדר האמור יחול בחודש אוגוסט 1999, כאשר בסוף השבוע הראשון של חודש אוגוסט ישהו הילדים אצל התובעת/האם ושני סופי השבוע לאחר מכן אצל הנתבע/האב, מיום שישי בשעה 14:00 ועד יום א' בשעה 8:00, ולאחר מכן סוף שבוע אצל התובעת/האב וחוזר חלילה. ה. הנתבע יהא אחראי להחזיר את הילדים למוסדות החינוך בהם הם מתחנכים ובזמן. 15. החלטתי על הסדרי הביקור בסופי שבוע כמפורט לעיל לאחר התלבטות ומתוך טובת הילדים. מצופה מהנתבע שיקפיד על קיומם של הסדרי הראיה שנקבעו כלשונם ולא ישבש אותם ובכך תבוא הרגיעה הנחוצה בחייהם של הילדים. 16. אשר לחופשת הקיץ ולחגים אני נותן תוקף של פסק דין להסדר המוצע בס' 5 ו - 6 לתסקיר הסעד מיום 12.4.99. 17. לשאלת ההוצאות התובעת הגישה תובענה לחיובו של הנתבע בהוצאות. התובעת שאינה מיוצגת (כמו גם הנתבע) לא ידעה שאין צורך בתובענה מיוחדת כדי לזכות בהשבת הוצאותיה בישיבת יום 12.5.99 חזרה בה התובעת מתביעה זו ודרשה רק את השבת הוצאותיה כאמור. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת ס"ך של 4,000 ש"ח + מע"מ כהחזר בגין הוצאותיה המשפטיות בניהול ההליך שבפני. הסכום יהא צמוד למדד וישא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הסדרי ראיה