סמכות עניינית לבית משפט לענייני משפחה בתביעת גירושין

להלן החלטה לפיה ישנה סמכות עניינית לבית משפט לענייני משפחה בתביעת גירושין: החלטה 1. בפני בקשה בכתב לדחיית תובענתה של המשיבה למזונות על הסף. פתח דבר 2. א. אשר למהות הבקשה שבפני מן הראוי להבהיר, את אשר ברור וידוע זה מכבר, כי אין עסקינן "בדחיה על הסף" מפאת חוסר סמכות על פי תקנה 101 (א) (2) לתקנות, שכן לבית המשפט לענייני משפחה יש ויש סמכות ענינית לדון בתביעת מזונות של אשה נגד בעלה על פי ס' 51 (א) (5) + 51 (ג) לחוק ביהמ"ש [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וס' 2 (א) + ס' 1 (3) לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. ב. מהות הבקשה שבפני, כמהותן של בקשות רבות זהות, המוגשות בתיקים אחרים, ענינה - העברת הדיון בשאלת מזונות האשה לביה"ד הרבני מפאת חוסר סמכות הנובעת מכלל הכיבוד הדדי בין ערכאות שיפוט בעלות סמכות שיפוט מקבילה לפיו, לא תדרש ערכאה שיפוטית אחת לענין שנתון לסמכותה הענינית, כל עוד נדרשת לפניה, לאותו ענין, ערכאה שיפוטית אחרת בעלת סמכות שיפוט ענינית מקבילה לה. כלל זה מוצא את ביטויו כיום, בכל הנוגע ליחס שבין ביהמ"ש לעניני משפחה וביה"ד הרבני, בס' 25 לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. (ר' לענין זה מאמרו של פרופסור מ. שאווה, "על כרוך ועל כנות - הייפסק מירוץ הסמכויות בעניני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני, עיומ"ש (ב) 1972, 719, וכן דברי סגן הנשיא כבוד השופט פורת בעע"מ 81/97, פרידמן נ' פרידמן (לא פורסם) הקובע כי לא מדובר בחוסר סמכות ענינית אלא מדובר בסמכות מקבילה כאשר רק החלופה היא לביה"ד הרבני, בעוד שהאופציה היא לביהמ"ש הכללי, קרי: ביהמ"ש לעניני משפחה"). 3. מן הראוי אם כן שבבקשות כגון קא עסקינן יקפידו בעלי הדין ובאי כוחם על ניסוח מהות הבקשה והעתירה המתבקשת בה. העובדות הצריכות לעניין 3. א. המבקש והמשיבה, בני זוג יהודים ישראליים נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י בשנת 1970. (להלן שניהם: "בני הזוג"). ב. מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שלושה ילדים כולם בגירים. 4. א. ביום 18.10.98 הגיש המבקש לביה"ד הרבני האיזורי בתל- אביב יפו תביעה לגירושין. ב. צילום של כתב התביעה לגירושין צורף לבקשה כנספח "א" והעתק שלו הוגש לביהמ"ש במהלך הדיון , ביום 12.1.99. ג. מעיון בהעתק כתב התביעה (על ניר קופי) עולה כי מלכתחילה נושא התביעה היה גירושין וחלוקת רכוש וכי בסעיף העתירות נאמר: "על סמך הנ"ל הנני מבקש/ת את כבוד ביה"ד להזמין את אשתי ולחייבה בגירושין וחלוקת רכוש". בשלב מאוחר יותר נמחקו המילים חלוקת רכוש בנושא התביעה ובס' העתירות והוספה המילה "ובמזונות" בשני המקומות בעט. ליד התיקון/ התוספת מתנוססת חתימה שנחזית להיות חתימתו של המבקש. אין כל ציון תאריך ליד התיקון/התוספת הנ"ל כך שלא ניתן ללמוד אם זו נעשתה באותו מועד בו נכתבה התביעה לגירושין, באותו יום מאוחר יותר, או במועד אחר. ד. תביעת המזונות הוגשה לביהמ"ש לענייני משפחה ביום 28.10.98. ה. הבקשה שבפנינו הוגשה לביהמ"ש ביום 7.1.99 חמישה ימים לפני הדיון ונמסרה לב"כ המשיבה בסמוך לפני תחילת הדיון. ב"כ המשיבה בחרה שלא לדחות את הדיון, לוותר על הגשת תצהיר תשובה ולחקור את המבקש על תצהירו. 4. טענת המבקש בבקשה א. מזונות המשיבה נכרכו בתביעת הגירושין. ב. מזונות אישה היום עניין הכרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין. ג. תביעת הגירושין כנה והכריכה באה ונועדה להביא לחיסול יעיל של ענייני המבקש עם אישתו - המשיבה. ד. משכך הם פני הדברים, קנה ביה"ד הרבני סמכות יחודית לדון בשאלת מזונות - המשיבה ואין לבימ"ש זה סמכות לדון בה ועליו לדחותה על הסף. 5. טענות אלה של המבקש הועלו בבקשה עצמה. המשיב עצמו לא טרח לצרף לבקשה תצהיר מפורט המלמד על נסיבות הגשת התובענה תוך מתן הסבר לתיקון/תוספת של המילה "מזונות" על גבי כתב התביעה, ולא טרח לפרט מהיכן ניתן ללמוד על כנות הכריכה אולי מתוך שחשב שאכן מדובר בעניין הכרוך מעצם טיבו וטבעו וכל שמוטל עליו להוכיח הוא את כנות התביעה. במקום תצהיר מפורט כאמור צירף המבקש תצהיר אימות קצר בו הוא מאמת את האמור בבקשה, זאת ותו לא!. 6. למען הסר מכשול מדרכנו מן הראוי להבהיר בתחילת הדברים כי עניין מזונות אשה איננו עניין "הכרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין". עוד בע"א 246/59, צור נ' צור יג' 1741 קבע ביהמ"ש העליון, בהתייחסו להלכה שנקבעה בע"א 8/59, גולדמן נ. גולדמן יג' 1085 , כי מזונות אשה נופלים בגדר החלופה השניה בהילכת גולדמן , דהיינו אין הם עניין אשר לפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעה של גירושין אלא עניין אשר יש לכרוך אותו במפורש בתביעת הגירושין הקונקרטית שהוגשה לביה"ד. על הלכה זו חזר בימ"ש אין ספור פעמים והיא הפכה להלכה פסוקה השגורה בפי יודעי דין, עד כי אינה צריכה ראיה. על הטעם שניתן להלכה זו ר' ע"א 501/64, וינשטוק נ. וינשטוק י"ט (1), 533 וע"א 9/65 אלג'ם נ. אלג'ם יט' (2), 257. לעניין האבחנה בין שאלת אחזקת הילדים אשר הוכרה בפסיקה כענין היחיד הכרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין לעומת מזונות אשה, ר' ע"א 184/74 דויטש נ' דויטש כט' (2) 526 וכן פרופ' מ. שאווה, "על "כרוך" ועל "כנות" - הייפסק מרוץ הסמכויות בענייני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני". עיומ"ש ב' (3) עמ' 719). 7. א. אין חולקין על כך שתביעת הגירושין שהוגשה ע"י המבקש, על כריכת המזונות שבה, הוגשה לביה"ד, כרונולוגית, לפני שהמשיבה הגישה את תביעתה למזונות לביהמ"ש לעניני משפחה. ב. הלכה פסוקה היא שאין די בקדימות כרונולוגית כדי לשלול את סמכותו של ביהמ"ש להיזקק לתובענה למזונות של אשה, שהוגשה בפניו אחרי הגשת תביעת גירושין 'כרוכה' לביה"ד, ע"י הבעל. ג. על מנת לשלול את סמכותו של ביהמ"ש מלדון בתובענה כאמור, על המבקש לשלול את הסמכות, לשכנע את ביהמ"ש בדבר קיומם של שלשה תנאים מצטברים: א. תביעת הגירושין 'המקדימה' כנה היא. ב. כריכת המזונות באותה תביעת גירושין 'מקדימה' נעשתה כדין. ג. כריכת המזונות באותו תביעת גירושין 'מקדימה' כנה היא. (לענין נטל ההוכחה/השכנוע, ר' ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, ל"ד (4), 155; בג"צ 552/83, שליו נ' ביה"ד הרבני, ל"ח (2), 67; ע"א 863/80, ברוורמן נ' ברוורמן, ל"ה (3), 729). 8. לאחר שבחנתי את העובדות שנחשפו בפני בישיבת יום 12.1.99 נחה דעתי כי מן הראוי היה שבקשה זו לא היתה מוגשת מלכתחילה, ואמנה את הטעמים לכך אחד לאחד. א. תביעת הגירושין המקורית בתביעת הגירושין המקורית אותה הגיש המבקש, לא ביקש הוא לכרוך את שאלת מזונות האישה אלא את חלוקת הרכוש. מסקנה זו עולה ומזדקרת לה מעיון בהעתק התביעה לגירושין עצמו שכן לא רק ששאלת "חלוקת הרכוש" נמחקה ובמקומה הוספה המילה "מזונות", אלא שבשורה האחרונה במהות התביעה נותרה דרישתו של המבקש לגירושין ולחלוקת רכוש ולא תוקנה. זאת ועוד, אני קובע עובדתית כי המבקש חתם על כתב התביעה כשעליו דרישתו המקורית לדון ב"גירושין וחלוקת רכוש" ורק לאחר חתימתו בוצעו התיקון/השינוי והוא הוסיף את חתימתו בר"ת לידם. מסקנה זו עולה מחקירתו הנגדית מרובת הסתירות של המבקש אשר מטילה ספק רב אם התיקון/שינוי בוצע בכלל באותו יום. בחקירתו הנגדית - בתחילה עונה הוא כי אין לו מושג מתי הוספה המילה מזונות לכתב התביעה. משהבין כי תשובתו זו אינה משרתת אותו, הוא תיקן ואמר שהוא חתם על התביעה כשהמילה מזונות היתה כבר כתובה. משמעירים לו כי תשובתו זו סותרת את הקודמת, הוא משיב: "את האמת אני לא זוכר". זאת ועוד, בזמן הגשת תביעת הגירושין לביה"ד לא חשב כלל המבקש לכרוך את שאלת מזונות המשיבה אשתו, שכן הוא לא חשב שלא מגיע לה מזונות. כך הוא אומר בחקירתו הנגדית: "אני לא חשבתי שלא מגיע לה מזונות", ולשאלה: אז למה בכל זאת שינה את התביעה והכניס את נושא המזונות, הוא ענה: "מה שבית הדין יקבע אני יודע שיהיה סחבת בביה"ד כן גירושין לא גירושין". תשובה כהלכה! מתי למד על כך שבביה"ד יהיה סחבת ולמרות שהוא חושב שכן מגיעה לה מזונות, כדאי שהעניין יתברר בבה"ד בגלל הסחבת? מי לימד אותו על כך? ב. הקדימות הכרונולוגית המבקש לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו בדבר המועד בו בוצע השינוי והוספה המילה "ומזונות" לתביעת הגרושין. בחקירתו הנגדית מלמד אותנו המבקש כי הוא ישב עם פקיד למטה (במרתף) סיפר לו את סיפורו ואמר לו שהוא רוצה תביעה למזונות. הפקיד רשם והוא לקח את התביעה. הוא הגיע לפקיד למעלה והפקיד שם שאל אותו אם רוצה הוא לכרוך גם את עניין הדירה, המבקש ענה לו "רק מזונות וגירושין". מהלך דברים זה מלמד אותנו חד-משמעית כי אין לתת אמון בדברי המבקש ומדוע? שאם אמר לפקיד למטה, שכתב את התביעה, שהוא רוצה תביעה למזונות, דהיינו לכרוך את נושא המזונות היתה התביעה המקורית צריכה לכלול "גירושין ומזונות" שהרי רק אז יש משמעות לשאלתו של הפקיד למעלה אם הוא רוצה לכרוך "גם" את הדירה. מאחר והמילים 'חלוקת רכוש' מחוקות ולידן כתובה המילה "ומזונות" המסקנה היחידה היא שהפקיד למטה שכתב את התביעה, כתב 'גירושין וחלוקת רכוש' ובשלב מאוחר יותר זה שונה ל - "ומזונות" תוך מחיקת המילים "חלוקת רכוש". בהמשך מעיד המבקש כי הפקיד למעלה מחק את המילים "חלוקת רכוש" והוסיף "ומזונות". בחקירה החוזרת העובדות משתנות לחלוטין - לדבריו הוא ביקש מהפקיד למעלה "חלוקת רכוש", לא זה מלמטה שכתב את התביעה. אם כך כיצד זה מתיישב עם דבריו שאת המילה "ומזונות" כתב הפקיד מלמעלה אותו פקיד שממנו ביקש חלוקת רכוש? טרחתי ופירטתי את עדותו של המבקש תוך שאני עומד על הסתירה וחוסר ההגיון שבהם כדי להבהיר שהמבקש לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו שהוא כרך את נושא מזונות המשיבה עת הגיש את תביעת הגירושין שלו. מלכתחילה לא היתה כל כריכה של מזונות, אלא רק של חלוקת רכוש. בשלב מאוחר יותר, בוצע תיקון והמבקש אינו מצליח לשכנע את ביהמ"ש אימתי בוצע התיקון/השינוי בו נמחקו המילים "חלוקת רכוש" והוספה המילה "מזונות". ומי לידינו יתקע שזה לא הוסף אחרי שנודע למבקש שהוגשה נגדו תביעת מזונות, הרי הוא מעיד בעצמו "אני לא חשבתי שלא מגיע לה מזונות". אם לא די בכך, אילו התיקון/תוספת היה מתבצע בו בזמן או אפילו בסמוך הרי שהמילה "ומזונות" בהעתק הקופי היתה צריכה להיות גם בקופי ולא בעט, דבר המלמד על כך שהמילה הזו הוספה לאחר הגשת התובענה. מתי? זאת לא הוכיח המבקש. ג. האם כריכה יש בפנינו מעיון בהעתק התביעה לגירושין, מתבקשת המסקנה כי ספק גדול אם בפנינו כריכה של מזונות אשה. בכריכת מזונות אשה מכוון הבעל את דעתו כי ביה"ד יזקק לשאלת זכותה של האשה למזונות, יבחן אותה במישור העקרוני ואם יתברר כי זכאית היא למזונות יתכבד ויכריע בשאלת גובה הסכום לו היא זכאית. האם ניתן לומר שבמקרה עסקינן כריכה שכזו בפנינו? התשובה היא שלילית. כל שכתב המבקש הוא: "נושא התביעה - גירושין ומזונות" "על סמך הנ"ל הנני מבקש/ת את כב' ביה"ד להזמין את אשתי ולחייבה בגירושין ומזונות". בפנינו תביעה לגירושין של בעל כנגד אשתו בה הוא עותר מלפני ביה"ד להזמין אותה לדין, לחייב אותה בגט ואף בתשלום מזונות, ואם רוצים להבין באיזה מזונות, עונה על כך המבקש הן בכתב התביעה עצמו והן בדיון בביהמ"ש. בכתב התביעה, בסוף מהות התביעה, מבקש הוא שביה"ד יחייב את המשיבה להשתתף בהוצאות הבית עד לגט. בחקירה הנגדית הוא אומר "כל החיים שלי רציתי שהיא תעזור לי בהוצאות החזקת הבית" זאת ותו לא? עם כל הכבוד וההערכה אין בפנינו כריכה של סוגיית מזונות האשה אלא תביעה למזונות של הבעל את אשתו להשתתף בהוצאות החזקת הבית. אם לא די בכך כדי לדחות את בקשת המבקש, אוסיף ואומר כי בהנחה שהבעל כן ואמיתי, ברצונו בגירושין ותביעת הגירושין כנה היא ובהנחה שאכן בכריכת מזונות אשה מדובר, אין הכריכה כנה והמבקש רחוק מלשכנע את ביהמ"ש בקיומו של יסוד זה. הטעמים לכך ·הוספת המילה "מזונות" בצורה סתמית וכוללנית והייתי אומר מלאכותית ובכתב יד שונה מהכתב בו נכתבה התביעה עצמה, אין בה משום כריכה ובודאי אין בה משום כריכה כנה. על מהות כריכת מזונות אשה בתביעת גירושין עמדתי בהרחבה בהחלטתי בבש"א 6932/98 תמ"ש 56132/98, בן טובים (פורסם בסקירה משפטית). בהחלטתי קבעתי כי כריכה שכזו כמוה כתביעת מזונות ועליה לעמוד בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, התשנ"ג הדורשים הרצאת פרטים וכיוצ"ב, ור' לענין זה תקנות כ"ו (4) ולג' (1) לתקנות הדיון. כריכת מזונות ראויה, היא זו המספקת תשתית עובדתית המאפשרת פסיקת מזונות או דחייתה. על כך עומד אליאב שוחטמן עוד טרם השינוי שהוכנס בתקנות הדיון בבתי הדין כשהוא מדבר על משפטים בעניני מזונות: "במשפטים בעניני מזונות חיוני הוא לצורך קביעת החיוב במזונות ושיעור דמי המזונות - שביה"ד ידע את כל פרטי מצבם הכלכלי של בעה"ד, החלטה עקרונית בדבר חיובם של בעלי הדין בתביעות בעניני מזונות, במילוי טופס הרצאת פרטים ובו דיווח מפורט בדבר הכנסותיהם ורכושם, וכן מידע נוסף הדרוש לצורך מתן פסק דין צודק בנסיבות הענין, התקבלה לאחרונה ע"י מועצת הרבנות הראשית ובית הדין הגדול לערעורין בירושלים, ומעתה שורר איפוא בבתי הדין הרבניים נוהל דומה לזה שבבתי משפט בסוגיה זו". (סדר הדין, ספריית המשפט העברי, 142). ר' לענין זה גם עע"מ 15/98, וקנין נ' וקנין (לא פורסם) ובר"ע 21/96, זידנברג נ' זידנברג (לא פורסם) בהם עומד סגן הנשיא כב' הש' פורת על אי קיומה של "כריכה" בכריכה סתמית של סוגית "המזונות". המבקש מאשר כאמור כי הוא לא חשב שלא מגיע לאשתו מזונות אלא שהוא "כרך" את זכותה זו כי "אני יודע שיהיה סחבת בבית הדין כן גירושין לא גירושין". תשובה זו מלמדת כאלף עדים כי אם נכרכה סוגית מזונות המשיבה כאן בתביעת הגירושין, נעשה הדבר כדי שהיא לא תקבל מזונותיה למרות שמגיע לה בגלל הסחבת הנהוגה בביה"ד, כך לדבריו שלו. מדובר אם כך בכריכה טקטית המשמיטה את הבסיס לחלוטין מטענותיו של המבקש. המבקש אשר ביקש לסיים את ענייניו עם המשיבה בצורה יעילה וכוללת בפני ערכאת שיפוט אחת (כך לטענתו בס' 7 לבקשה שאומת בתצהיר כאמור), בחר, בשל כמה עשרות שקלים, שלא לעשות כך ולהותיר את שאלת חלוקת הרכוש (דירת המגורים) מחוץ לכריכה. לדבריו, הוא מחק את כריכת הרכוש כדי לחסוך כ60- ש"ח שכן לגירושין ומזונות זה 240 ש"ח ואם גם רכוש זה היה מגיע ל300-. אם כך, מדוע לא הגיש בקשת גירושין ורכוש שזה 180 ש"ח והיה חוסך סכום כפול של 120 ש"ח. (ר' פרוטוקול הדיון לענין הסכומים). אין בידי לקבל תשובה זו! לעניות דעתי בחר המבקש עקב יעוץ שקיבל, למחוק את חלוקת הדירה שרשומה על שמו ועל שם המשיבה בחלקים שווים ולכרוך דווקא את המזונות כדי לנצל את הסחבת שאמרו לו שיש בביה"ד. סוף דבר הבקשה נדחית. אני קובע כי הסמכות לדון בתביעת המזונות של המשיבה היא בסמכותו של ביהמ"ש לעניני משפחה. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בדעתי לקיים ישיבת תזכורת בענינם של הצדדים טרם אכריע בשאלת גובה המזונות הזמניים שעל המבקש לשלם למשיבה וזאת על מנת לבדוק אפשרות סיום הסכסוך ביניהם בהסדר כולל. בית המשפט לענייני משפחהגירושיןסמכות עניינית