החלטה 1. בפני בקשה למתן צו ביניים לעיכוב ביצוע של צו הסגירה שהוצא ובוצע ע"י המשיבות כנגד המבקשת. זאת במסגרת עתירה בה מבוקש לעכב את מימוש צו הסגירה של עסק של פאב/מסעדה ברחוב אלנבי 46 ת"א (להלן: "העסק"). עפ"י האמור בעתירה צו הסגירה כנגד העסק - הוצא בשנת 2001 ובשנת 2002 ו-2003 קיבל תוקף לאכיפה נגד אדם בשם אחאי עומרי (להלן: "עומרי"). לטענת המבקשת, היא שכרה את המקום בתאריך 1/4/04 כולל הציוד המוכן למסעדה-פאב מבעלי המקום כעולה מהסכם השכירות (נספח ב' לעתירה), וכאשר שכרה את המקום נאמר לה ברישוי העסקים בעיריה שלמקום יש היתר זמני והיא רשאית לפעול כדין. לטענת המבקשת, בתקופת ההיתר הזמני, לאחר שתוקפו הסתיים והוארך פעמיים, נמסר למבקשת שבפעם הבאה תקבל רשיון עסק קבוע ל-5 שנים כשאח"כ נאמר לה שעליה להגיש בקשה חדשה שכן ההיתר היה על שמו של עומרי וכך עשתה. לטענת המבקשת, היא לא ידעה על צו הסגירה, שלא הוצא כנגדה אלא נגד עומרי, שאין לה קשר עמו, ולכן צו הסגירה אינו תקף עבורה ואינו מתייחס למקום אלא לשם הספציפי של עומרי. לטענת המבקשת, סגירת המקום תגרום לה לנזק בלתי הפיך. לטענת המשיבות, בתאריך 18/9/00 הוגש ע"י מדינת ישראל כנגד עומרי כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רשיון ובסמוך לכך הוגש כת"א נוסף ע"י משטרת ישראל בגין ניהול עסק ללא רישיון ואחר שהודה ניתן ביום 13/6/01 צו להפסקת העיסוק בעסק שייכנס לתוקף בתום 12 חודשים ממתן גזה"ד (נספח ב' לתשובה) כשגם בחלוף המועד לא היה בידי עומרי רשיון עסק כדין ואף לא היתר זמני. לטענת המשיבות, בעקבות אי קיום צו הסגירה ע"י עומרי, פנו המשיבות לביהמ"ש לעניינים מקומיים וביום 11/9/03 הגיעו להסכמה לגבי הפסקת העיסוק בעסק ואי ניהול עסק הטעון רישיון או היתר זמני כדין בחצרים נשוא האישום ואי העברה לאחר של הבעלות או החזקה בעסק בלא שקיים היתר זמני או רישיון כדין (נספח ד' לתשובה). בסופו של דבר, הותלה התיק הנ"ל עקב אשפוזו של עומרי. בעקבות ביקורת ב-31/3/05 נמצא כי במקום התחלפו הבעלים ומי שהציג עצמו כבעלים בעסק היה מר סימנטוב מיכאל (להלן: "סימנטוב") כשמי שהיה במקום כשהגיע המפקח היה מר משה מילט (להלן: "מילט) העומד מאחורי המבקשת/העותרת, שאמר למפקח שהוא נמצא רק בתור יועץ לסימנטוב. לטענת המשיבות, הוגש כת"א כנגד סימנטוב בגין ניהול עסק ללא רישיון שעפ"י הרישומים שימש כמנהל "בית הבירה", כשמכתב הדרישה לסגירת העסק נמסר למר מילט שדיווח שמר סימנטוב עזב מזמן, ולאחר שמר סימנטוב לא אותר הותלה כת"הא נגדו. לטענת המשיבות, בתאריך 29/3/06 נדחתה בקשתו של מר מילט לביטול צו הסגירה, וכן נדחו בקשות נוספות שלו. לטענת המשיבות, המבקשת באה בידיים לא נקיות לביהמ"ש כשמי שעומד מאחורי הבקשות ו"מושך בחוטים" הינו מר משה מילט, תוך מודעות למצב הרישוי של העסק, כך שלא מדובר בצו סגירה שהפתיע את המבקשת, מה גם שצו הסגירה הוא כלפי כולי עלמא וכנגד אותו סוג של עסק והעסק המשיך לפעול למרות צו הסגירה באותה המתכונת ואפילו תחת אותו שם עסק גם כשהוחלפו הבעלים, כשהיתר זמני אם ניתן מתלה את צו הסגירה רק לתקופה בה ניתן ההיתר הזמני ולא מפקיע את תוקפו של צו הסגירה. 2. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה למתן צו ביניים וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. הלכה פסוקה הינה כי אין לעקוף צווים שניתנו בהליך פלילי בדרך של הגשת עתירה מינהלית כשהפעלת עסק ללא רשיון כדין, תוך הפרת צווי סגירה שניתנו לגבי העסק בהליך פלילי, ונסיון לעקוף צווים כאלו בעזרת הליכים אזרחיים מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שאין להתירו. כך נפסק ב: ע"א 1025/01 ש.א.י מועדונים בע"מ נ' הרשות לאיכות הסביבה, תקדין עליון 2001 (1) 847, בר"ם 3436/01 שותפות פאב אמזונס ואח' נ' עירית ת"א-יפו, תקדין עליון 2001(2) 868, בר"ם 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר מחוזית, תקדין עליון 2003 (3) 1562, רע"א 5891/00 ש.א.י מועדונים בע"מ נ' מד"י, תקדין עליון 2000 (4) (להלן: "פס"ד שאי"), בר"ם 7297/02 אשקר מרקט בע"מ נ' עירית קרית שמונה ואח', תקדין עליון 2002 (3) 750. וכדברי השופט פרוקצה בפס"ד שאי: "גם בהנחה כי בית המשפט האזרחי עשוי להיזקק לבחינת מדיניות הרשות המוסמכת לענין סירובה ליתן רשיון-עסק, הרי מקום שהוצאו צווי סגירה לעסק בהליך פלילי חלוט יש בדרך כלל לבצע את הצווים בלא זיקה ותלות בהליך האזרחי. כיבוד ההליך הפלילי וקיומו של פסק הדין שניתן במסגרתו, כמו גם הצורך למנוע פעילות עיסקית בעסק הפועל בלא רשיון כאשר הדבר עלול לפגוע בטובת הציבור הינם ערכים חברתיים מרכזיים שיש ליתן להם את המשקל הראוי. רק נסיבות נדירות ביותר, אם בכלל, עשויות להניע את בית המשפט לעכב במסגרת הליך אזרחי את ביצועם של צווי סגירה שניתנו במסגרת הליך פלילי חלוט ונסיבות כאלה בודאי לא נתקיימו כאן". המסלול הראוי להשגת הסעד המבוקש הינו המסלול של בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר הוציא את צו הסגירה הפלילי ולכן גם רשאי לדחות את מועד ביצועו, ובמידת הצורך בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור על בית המשפט לעניינים מקומיים ולא במסגרת עתירה מנהלית. גם אם קיימות נסיבות נדירות ביותר, העשויות להניע את בית המשפט לעכב במסגרת הליך אזרחי ביצועם של צווי סגירה שניתנו במסגרת הליך פלילי (אם קיימות) כאמור בפס"ד שא"י, לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות כאלו. ב. במקרה דנן, ביום 11/9/03 הוצא צו סגירה לעסק בת.פ. 1928/03 בביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א ע"י כבוד השופט ספיר בעניינו של עומרי (נספח ד' לתשובת המשיבה). אמנם הצו ניתן במסגרת ההליכים שהתנהלו כנגד עומרי אך ניתן צו סגירה לעסק שנאמר בו: "הנני מצווה שלא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום, עסק הטעון אישור ללא רשיון או היתר זמני כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רשיון או היתר זמני כדין לניהול עסק זה". דהיינו מדובר בצו סגירה שניתן כנגד העסק וכנגד המקום ולא רק כנגד עומרי. כמו כן בצו נאמר ש"אם יתקבל היתר זמני יראו את הצווים דלעיל כצווים שהותלו לכל תקופת ההיתר הזמני" כשההיתר הזמני שניתן לעומרי פקע לאחר שהזמן שניתן לגביו עבר והדבר לא הפקיע את צו הסגירה. ביום 29/3/06 בביהמ"ש לעניינים מקומיים הבהיר כבוד השופט ספיר שצו הסגירה שהוצא ביום 11/9/03 לעסק, הוצא כנגד הנאשם באותו תיק - עומרי וכנגד כל אדם אחר כך שצו הסגירה שריר וקיים כשלמבקשת אין רשיון לניהול עסק והצו קיים לכאורה גם כנגדה (נספח ט' לתשובת המשיבה) וכנ"ל, החלטה נוספת של כבוד השופט ספיר מיום 4/5/06 (נספח י"ג לתשובת המשיבה). כל זאת, בזמן שנסיון המבקשת ומר מילט לקבל רישוי לעסק ולהכשירו נכשלו וסורבו (נספח כ"א לתשובה). מתברר גם שלכאורה הוצאו היתרים זמניים לעסק בין התאריכים 18/11/03 - 31/12/03, 7/1/04 - 27/1/04 ו-18/5/04 - 9/11/04, כך שבזמן ששכרה המבקשת את העסק עפ"י הסכם השכירות לא היה היתר זמני, מה גם שההיתר הזמני הוצא ע"ש עומרי והוא פקע, כשהמבקשת לא הודיעה למשיבות על כך שיש להוציא היתר זמני על שמה כשוכרת החדשה של העסק, תוך הצגתו של מר סימנטוב ב-31/3/05 כבעל העסק. המבקשת שלטענתה שכרה את העסק ב-1/4/04 הגישה בקשה לרשיון עסק - היתר זמני רק ב-10/2/05 (נספח ט"ז לתשובת המשיבה) תוך נסיון להתבסס על ההיתר של הבעלים הקודם (עומרי) בלא לציין את החוליה הנוספת סימנטוב ואת הבקשה לרשיון לעסק הגישה רק ב-12/9/05 (נספח י"ח לתשובה). המבקשת פועלת לכאורה בניגוד לפסקי הדין הפליליים כשהיא רכשה את העסק ביודעה לכאורה על צו הסגירה ועל ההליכים הפליליים (ראה לענין זה בהמשך) כשבכל מקרה צו הסגירה מכוון כנגד העסק (ששמו גם לא השתנה - בית הבירה) וכנגד כל אדם, כשהמבקשת לקחה על עצמה סיכון מחושב ברכישת העסק במצב כזה, גם אם רכשה אותו בזמן שהיה היתר זמני לעסק (שלכאורה לא היה בזמן שכירת העסק) בידיעה שמדובר בהיתר זמני בלבד, היתר שפקע. ביהמ"ש לא יכשיר פעילות עבריינית הנעשית לכאורה בניגוד לפסקי דין פליליים תוך נסיון לעקוף הליכים פליליים בדרך של עתירה מינהלית. ג. מעבר לצורך, במקרה זה לא ניתן להתעלם ממעורבותו ומודעותו של מר משה מילט העומד מאחורי המבקשת בתיק הנוכחי, שלכאורה הוא זה ש"מושך בחוטים" ומעורה בהליכים הקשורים לסגירת העסק, תוך נסיון למנוע את סגירת העסק באמצעות שימוש באנשים ו/או חברות מטעמו. כך, לפי תצהירו של מר ערוסי חים, מפקח באגף הפיקוח העירוני של עירית ת"א, הזדהה מר מילט כיועץ לעסק שהפנה אותו בזמן ביקורת לעסק ב-31/3/05 למר סימנטוב כבעל העסק וזאת בזמן שהמבקשת מציגה כיום הסכם שכירות של העסק מיום 1/4/04. כך, מר מילט הוא זה שמקבל את מכתב הדרישה לסגירת העסק המופנה למר סימנטוב (נספח ז' לתשובת המשיב). כך, בתגובותיו למשיבה טען מר מילט בשם המבקשת שאין לו כל קשר למר סימנטוב ולחברת ר.ש.ת.ל. השלום בע"מ שידוע לו שהם הבעלים הקודמים (נספח ח' לתשובת המשיבה) ובתשובתו לתגובת המשיבה טען מר מילט שמר סימנטוב הוא לקוח בעסק שעקב חוב לעסק עשה עמו הסכם מיום 10/10/05 שכן המבקשת משתמשת בחברתו - חברת ר.ש.ת.ל (נספח ד' לתשובה לתגובה) וזאת בזמן שהביקורת היתה ב-31/3/05, במועד הקודם להסכם זה, המעלה תמיהות הן למטרה שנעשה והן לגבי הטענה של מר מילט שאין לו כל קשר למר סימנטוב. תמוה גם כיצד מר סימנטוב טוען שהוא בעל העסק ב-31/3/05 בזמן שהמבקשת שוכרת את העסק מ-1/4/04. כך במכתבו למשיבות (נספח י"ט לתשובה) כותב מר מילט על שליפת צו הסגירה משנת 2001 ושהעסק ברשותו מיום 1/10/04 (בניגוד לידיעתו על צו הסגירה ולהסכם השכירות שצורף מ-1/4/04). התברר גם שלכאורה מר מילט עשה שימוש בבתו וחתנו בטענה שהמבקשת היא חברה של הבת שלו ונמצאת בנאמנות אצלו וכן התברר שמר טבע מיכאל שנרשם כמנהל החברה בבקשה לרישוי עסקים כמנהל החברה הוא חתנו שלטענת מר מילט עצמו אין לו מושג מה קורה (נספח ט' לתגובת המשיבה), כשעולה מנספח זה שמר מילט גם ידע על העבר של העסק, על קיום רשיון לעסק קודם לרשיון זמני, כך שהוא בקי בהליכי הרישוי של העסקים גם בעבר. כמו כן, לכאורה הסכם השכירות שמציגה המבקשת ומר מילט נחתם בזמן שהיה תלוי ועומד כת"א כנגד עומרי, צו סגירה כנגד העסק. כמו כן, לכאורה, הסכם השכירות שמציגה המבקשת (נספח ב' לעתירה), הינו מיום 1/4/04, לפני שהותלו ההליכים כנגד עומרי וסימנטוב, כשבהסכם השכירות מקבל השוכר (המבקשת) על אחריותו את השגת הרשיונות הדרושים לעסק, כשהסכם זה "נולד" לעולם בסמוך להוצאת צו הסגירה כנגד העסק בתיק שהתנהל נגד עומרי, דבר המעורר גם הוא תמיהות וספיקות. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את הבקשה לצו ביניים ומבטל את הצו הארעי שניתן על ידי שעיכב את ביצוע צו הסגירה. שכ"ט עו"ד בהליך זה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ישולם לפי תוצאות ההליך העיקרי. צו סגירהצווים