הסכמה מדעת ברשלנות רפואית

קנה המידה להסכמה מדעת ברשלנות רפואית הוא החולה הסביר. על הרופא למסור לחולה כל מידע שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה (הזהירות המושגית היא פועל יוצא של מדיניות משפטית). לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אין יותר מקום לגישה הפטרנליסטית, אם היתה כזאת, שהרופא יוצא ידי חובתו, אם מסר מידע לחולה לפי הפרקטיקה המקובלת. יצוין, שחובה זו, של מתן הסבר מפורט, מצאה דרכה גם לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996. בסעיפים 13 ו - 14 לחוק מפורטים התנאים לקבלת הסכמה מדעת ברשלנות רפואית לקבלת טיפול רפואי. ההסכמה יכולה להיות גם בעל-פה, אך כאשר מדובר בניתוחים, צינתורים, דיאליזה, טיפול בקרינה מייננת, טיפולי הפריה חוץ-גופית וכימותרפיה, דורש החוק שההסכמה תהיה במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל. דרישה זו מעמידה רף גבוה יותר לקבלת הסכמה מדעת ברשלנות רפואית, שכן הדרישה היא למסמך בכתב, הכולל את תמצית ההסבר שנתן הרופא. במקרים של העדר "הסכמה מדעת" ברשלנות רפואית, להבדיל מהעדר כל הסכמה לטיפול רפואי, עובר מרכז הכובד של בחינת האחריות הנזיקית לעוולת הרשלנות. השימוש שנעשה בעוולת התקיפה בקשר לטיפול רפואי מעורר הסתייגות לא מעטה, בין היתר, בשל חוסר הנוחות הנובע מייחוס התנהגות אנטי-חברתית אשר מודבקת עליה תווית של מעשה זדון, לטיפול רפואי אשר כולו מיועד לסייע לזולת. בית המשפט ציין בפסיקתו כי החולה הוא שותף מלא בגיבוש תהליך הטיפול במחלתו או בבעיה הרפואית שממנה הוא סובל. הרופא אינו אמור לגבש בעצמו את ההחלטה בדבר הטיפול ולבקש הסכמה מהחולה. הרופא אמור להציג בפני החולה את מחלתו, להסביר את אפשרויות הטיפול במחלה, אם יש כמה אפשרויות - עליו להסביר את הסיכון והסיכוי הטמונים בכל אחת מדרכי הטיפול האפשריות וכן את הסיכון שבאי-קבלת טיפול כלל. בשיחה שבין הרופא לבין החולה, יציג החולה את שאלותיו ומשאלותיו, ידגיש מה חשוב בעיניו ויגיע עם הרופא להחלטה משותפת. החובה לספק לחולה מידע באשר לטיפול הרפואי הנה חלק מחובת הזהירות שהיא מיסודות עוולת רשלנות רפואית, חובת הרופא ובית החולים לספק לחולה את המידע שבידם, באשר לטיפול שקיבל, תוצאותיו ועלילותיו. זכות זו נגזרת מחובת הזהירות הכללית אשר הרופא ובית החולים חבים לחולה. היא נגזרת מזכותנו לדעת על עצמנו, המהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של האדם והמבטאת את כבודנו כאדם. כדי לאפשר לחולה לקבל החלטה מושכלת, על הרופא למסור לו מידע בדבר מהות הטיפול ולשתפו בקבלת ההחלטה. על מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא "הסכמה מדעת" ברשלנות רפואית, יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. החתמת המטופל על טופס הסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של "הסכמה מדעת", ככל שהניתוח או הטיפול אינו מיועד למנוע סכנה מידית, וככל שניתן לדחות את הטיפול בלי להחמיר את המצב, כדי שהחולה יוכל לגבש את הסכמתו כשהמידע הרלוונטי בידיעתו, כן חובת הגילוי של הרופא רחבה יותר. מובן שמידת הסיכונים הצפויים מהטיפול רלוונטית אף היא להיקף חובת הגילוי, ומובן גם כי יש חריגים הפוטרים את הרופא ממתן מידע מלא ומפורט בנסיבות ובמצבים מיוחדים; כך, למשל כאשר הסיכון הצפוי הוא שולי וזניח לעומת התועלת שבטיפול. חובת הרופא להתריע לפני החולה מראש על סיכונים הכרוכים בקבלת הטיפול מוגבלת לסיכונים שהם מהותיים בנסיבות העניין, כשמטרת האזהרה היא לספק לחולה את המידע הדרוש לגיבוש החלטתו אם להיזקק לטיפול אם לאו. במתן הסבר לחולה יש להיזהר פן הסבר מפורט יתר על המידה, יחדיר חרדה לא מוצדקת בלב החולה ושיש לתת לחולה מידע על הסיכונים המהותיים הכרוכים בהתערבות כירורגית. רשלנות רפואית (הסכמה מדעת)תביעות רשלנות רפואיתרפואה