1. ענייננו בתביעה כספית על סך 30,000 ₪ בגין התנהלות הנתבעת חב' הוט (להלן:- "הנתבעת" או "הוט") כלפי התובע, כשלטענת התובע הפרה הנתבעת ההסכם אשר נעשה עמו ולא סיפקה לו את המוצרים שרכש תוך שהיא גובה תשלום בעבורם משך שלוש שנים. במהלך הדיון הוברר כי הטענה היא, בין היתר, בנוגע לחבילות ערוצים נוספות אשר אותן רכש התובע מעבר לחבילת הערוצים הבסיסית (להלן:- "חבילת הבסיס") בעבורן שילם ואלו לא סופקו לו. 2. בכתב התביעה ציין התובע, כי הנתבעת לא עמדה בהסכם עימו ולא סיפקה המוצרים שרכש ממנה, וכי משך 3 שנים גנבה ממנו אלפי שקלים מחשבון הבנק שלו, כך לדבריו. התובע העמיד תביעתו על סך 30,000 ₪ מבלי שפירט רכיבי החוב ויודגש כי אף לא פורט בכתב התביעה מהם המוצרים הנטענים אשר רכש ואשר לא סופקו לו ואף לא ניתן פירוט לטענה בדבר גניבת כספים מחשבון הבנק שלו. 3. במהלך הדיון לפני, פירט התובע לראשונה כי הוא מתגורר בבית אבות אליו הגיעו נציגים מחברות התקשורת "יס" וכן מחברת הוט על מנת לשכנע הדיירים להצטרף לשירותי התקשורת של החברה, כאשר נציג הנתבעת הציע מבצע הקיים בהוט עבור בית אבות בעלות 122 ₪ לחבילת ערוצים בסיסית, באותו מעמד הגיע התובע להסכמה עם נציג הנתבעת לרכישת חבילת בסיס בתוספת של חמישה ערוצים מעבר לחבילת הבסיס וכן שני ערוצים ברומנית והכל בעלות של 191 ₪, אלא שלטענת התובע לאחר שהתקינה הנתבעת בביתו את הממירים התברר, כי לא סופקו הערוצים הנוספים שהזמין מעבר לחבילה הבסיסית. לאחר פניות רבות לנתבעת, הסכימה נציגת הנתבעת כי העניין יוסדר אולם התשלום הכולל עבור חבילת הבסיס והערוצים הנוספים יעמוד על הסך של 209 ₪ ולא 191 כפי שנאמר לו, לטענת התובע הסכים לסכום האמור בתנאי שאכן העניין יוסדר והערוצים שהזמין יסופקו לו אולם לטענתו, לא זו בלבד שהערוצים לא סופקו, הנתבעת אף גבתה ממנו תשלום של 245 ₪ לחודש בניגוד למוסכם ובהמשך אף גבו ממנו 300 ₪ לחודש. עוד ציין בדיון לפני, כי מעבר לגביית הכספים ממנו בניגוד למוסכם נגרמה לו עגמת נפש רבה וכן הוצאות רבות עבור שיחות טלפון אל הנתבעת להסדרת העניין. 4. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי מדובר בתביעה מופרכת שכולה ניסיון להכפיש את שמה של הנתבעת ולהתעשר על חשבונה שלא כדין, כאשר התובע אינו מפרט בתביעתו מהם המוצרים שלא סופקו לו ומהם החיובים שנגבו ממנו שלא כדין. עוד ציינה, כי לתובע עומד חוב כלפי הנתבעת על סך 1,248.38 ₪ שהצטבר בגין אי השבת שני ממירים שסופקו לו. לטענת הנתבעת, התובע הינו מי שמנוי לשירותי הטלוויזיה של הוט משנת 2006, כאשר ביום 02/09/08 הצטרף למבצע "הגיל השלישי" המיועד לדיירי דיור מוגן וקנה חבילת בסיס בתוספת חמישה ערוצים נוספים לבחירה בדמי מנוי חודשיים של 209 ₪ וזאת בכפוף להתחייבותו להישאר מנוי משך שנתיים, בסמוך לאחר התקשרותו פנה לנתבעת והתלונן על תקלות ונציג הנתבעת הגיע והחליף לו הממיר, בהמשך פנה התובע בבקשה להוספת ערוצים נוספים שאינם כלולים במבצע וכרוכים בתוספת תשלום וכך גם הוסבר לו, לאחר שסופקו לו הלין התובע כי דמי המנוי בהם חויב גבוהים מהמוסכם ולפיכך ביקש להתנתק אולם משהוסבר לו כי מדובר בתוספת תשלום עבור ערוצים נוספים שאינם בחבילה שרכש הבין וביטל את בקשת הניתוק וכך חזר ונשנה המצב בו התובע מבקש להוסיף ערוצים מבקש להתנתק וחוזר בו. לטענת הנתבעת, ביום 13/05/09 פנה התובע בתלונה כי אינו מרוצה מהתכנים וכי מבקש להתנתק, תואם עמו מועד לניתוק ואיסוף ציוד אולם במועד שתואם סירב התובע להחזיר הציוד הכלל שני ממירים ולפיכך לתובע עומד חוב בסך 1,248 ₪ בגין עלות הממרים שהועבר לטיפול עו"ד חיצוני. 5. התובע כאמור לא פירט בכתב התביעה מה פשר סכום התביעה ואף לא פירט את עילת התביעה ועילת תביעתו הוצגה בפירוט לראשונה בבית המשפט. לא זו בלבד שאף לנתבעת לא הייתה האפשרות להתגונן לגופן של טענות משעילת התביעה לא פורטה בכתב התביעה, הרי שבמהלך הדיון הוברר, כי מרבית טיעוני הנתבעת בכתב הגנה הן בעניין התקשרות התובע עם הוט בשנים 2008 ואילך עד להתנתקותו בעוד התובע בטיעוני בבית המשפט הגיש מסמכים הקשורים להתקשרותו עם הנתבעת בשנים 2006-2007. בדיון למעשה הוברר, כי התובע התקשר עם הנתבעת בשנת 2006 לעסקה של 24 חודשיים ולאחריה בשנת 2008 חידש ההתקשרות ולמעשה טיעוניו הן לגבי תקופת ההתקשרות הראשונה, קרי לגבי ההתקשרות משנת 2006 ומשכך מובן כי גם זכות הנתבעת להתגונן נפגעה מהיות כתב התביעה לא מפורט. 6. יחד עם זאת, יש להתחשב בסוג ההליך בו אנו מצויים המחייב ייצוג התובע לעצמו ובשים לב לפירוט הנרחב שנתן התובע באשר לעילת התביעה במהלך הדיון בפני הרי שסבורתני כי לא יהיה נכון לחסום את דרכו בניסיונו להוכיח תביעתו רק מן הטעם האמור של אי פירוט עילתו בכתב התביעה והרי כבר נפסק כי הפרוצדורה איננה מיטת סדום ונראה כי אמירה זו נכונה בעיקר בהליך מהסוג בו אנו מצויים בהם עומדים בפני בית המשפט לרוב אזרחים אשר אינם בעלי ידע משפטי ואינם בקיאים בפרוצדורה הנדרשת בהליך המשפטי, אולם בהחלט יהיה נכון ליתן לעניין זה משקל במסגרת הבאת מכלול השיקולים במתן פסק הדין. 7. בנסיבות אלו , אם כן, שבתי ועיינתי חזור ושנה בעדותו של התובע בפני בבית המשפט ובנספחים שהגיש במהלך הדיון ומסקנתי לאחר ששמעתי התובע בפני בבית המשפט לאחר שהציג טיעוניו ביתר פירוט ובבהירות, כי זה לא הרים הנטל להוכיח תביעתו. 8. אומר כי התרשמותי היא, כי כפי טענת התובע, היו בתחילת ההתקשרות בין התובע לנתבעת תקלות כאלו או אחרות או אי בהירות בהתקשרות בין הצדדים אולם אלו באו לכדי פתרון לאחר שהתובע פנה לנתבעת ולראיה שהתובע לאחר שחלפה תקופת ההתחייבות של שנתיים שהחלה בשנת 2006 שב וחידש ההתקשרות עם הנתבעת לתקופת התקשרות נוספת, כאשר פרט לתקופה הסמוכה למועד ההתקשרות, לא הוצגו מסמכים המלמדים על תלונות התובע (אם כי ייתכן ואלה ישנם, אלא שהנתבעת כאמור, צרפה מסמכים רק לתקופתת ההתקשרות המאוחרת). בעניין זה יצוין, כי גם לא ברור מדוע בחר התובע בשנת 2010 להגיש תביעתו ולהלין על תקופת ההתקשרות הראשונה של שנת 2006 כאשר בפועל שב וחידש ההתקשרות עם הנתבעת בשנת 2008 לתקופה נוספת. 9. זאת ועוד, התובע לא המציא פרטים מספיקים על מנת להוכיח טענתו, כי נגבו ממנו סכומים שלא כדין כפי שנטען על ידו בכתב התביעה ואף בדיון בפני לא נתן התובע הסבר לסכום התביעה, אלא רק ציין "אני מבקש את כל ההוצאות שנגרמו לי 3 שנים עגמת נפש במצב שלי שאני צריך להתרוצץ כדי להגיע לבית המשפט ואני פוגע בכבודי, אני צריך לבקש מהם 300 מיליון..." (עמ' 5 לפרוטו'). 10. באשר למסמכים אותם צירף התובע במהלך הדיון וסומנו ת/1 עד ת/4 טענה הנתבעת כי אלו לא מהווים חוזה חתום עם הנתבעת אלא דף פרסומי של הוט, טענה שאני מוצאת אותה עקרונית כטענה נכונה אולם לא ניתן להתעלם מכך כי מסמכים אלו הוגשו על ידי נציג הנתבעת לתובע בעת ההתקשרות בעסקה ועליהם הסתמך התובע ובהם צוינו פרטי ההסכמה בין הצדדים ובת/1 צוין כי מדובר במחירון יוני 2006 וזה הוצג בפני התובע. מסמכים אלה אם כן, אינם בעלי תוקף משפטי מחייב של הסכם, אך אלה מסמכים שנערכו בשעת ניהול המשא ומתן בין הצדדים והם משקפים את ההסכמות שהושגו בין הצדדים. 11. אחר עיון באותם מסמכים ניתן ללמוד ראשית מת/1 כאמור כי מדובר במחירון יוני 2006 כך שמובן כי טיעוניו של התובע הם לגבי תקופת ההתקשרות הראשונה. מת/4 ניתן ללמוד כי לתובע הוצע מסלול חבילת בסיס בתוספת חמישה מוצרים בסכום של 189 ₪ ובתוספת של שני ערוצים ברומנית שהעלו סכום החיוב ל-193 ₪, כאשר עלות כל ערוץ רומני על פי ת/3 הנה 2 ₪ כך שבסה"כ אכן מדובר בעסקה של 193 ₪ נכון לשנת 2006 לפי מסמכים אלו. במקביל הוגש ת/2 ממנו ניתן ללמוד כי המחירון לחבילת הבסיס בתוספת חמישה מוצרים הנו 225 ₪ אולם לא ניתן לדעת האם זה שייך למחירון יוני 2006 או לתקופה השנייה של ההתקשרות שהחלה בשנת 2008 ואולי מסמך זה הוצג בפני התובע רק לצורך הצגת המוצרים הנוספים לצורך בחירת חמישה מהם כאשר הסכומים במסלולים באותו מסמך אינם רלוונטיים לגבי אותו מבצע שהוצע לתובע, שהוא מבצע המיוחד לאנשים מבוגרים, כפי שהיה בשעת ההתקשרות הראשונה. נראה כי המון תהיות ואי בהירות בעניין זה. מכל מקום, אלו אינם מעלים ואינם מורידים כאשר התובע לא הביא ראיות מהן ניתן ללמוד כי לא סופקו לו המוצרים אותם הזמין ובעבורם שילם, לא הובאו ראיות כי הנתבעת גבתה מהתובע תשלומים שלא כדין. 12. במצב דברים זה בו לא פירט התובע דרישתו כנדרש באופן שפגע בקו ההגנה של הנתבעת ואף שניתנה לו ההזדמנות לפרט תביעתו בדיון ולהסבירה, הרי שלא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן נגבו ממנו תשלומים שלא כדין וכי לא סופקו לו הערוצים במסגרת החבילה שרכש כפי שנטען על ידו. משלא הוכיח התובע תביעתו , דין התביעה להידחות. 13. בנסיבות של תיק זה אני מוצאת שלא לחייב בהוצאות. מצאתי מקום להעיר, בשולי הדברים, כי כאמור, התובע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח טענותיו בשל אי צירוף אסמכתאות, אך התרשמותי היא, כי אכן חלה אי הבנה בתחילה, אשר הצריכה פניות של התובע לנתבעת, ייתכן אף, כדברי התובע, נגבו ממנו תשלומים ביתר בתחילה והוחזרו לידיו, לכן הייתי ממליצה לנתבעת שלא לעמוד על זכותה לקחת לידיה את הממירים המצויים בידיו של התובע, כאשר הותרתם בידיו תהווה פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, שאמנם לא הוכחה, אך מתוך התרשמותי מהתובע עצמו, השתכנעתי, כי אכן נגרמה לו. 14. עוד מצאתי מקום להעיר על מנת למנוע כל ספק, כי על פי ניסוח כתב התביעה, התביעה מופנית כלפי הנתבעת, כאשר בכותרת התביעה צויין גם שם מנהלה, אך על פניו הוא מצויין כנציג הנתבעת ולא כיריבו של התובע. מכל מקום, לא מצאתי כל עילה אישית לחייב מנהל הנתבעת בחיוב כלשהו, גם אם הייתי מוצאת מקום לחייב הנתבעת בתשלום פיצוי כלשהו. מדובר באורגן של הנתבעת, אם ביצע פעולה כלשהי עשה זאת המנהל בתוקף תפקידו ובוודאי שמכתבו של התובע, בו הצעת יעול לנתבעת, אשר תביא לה הכנסות רבות, ושהמנהל לא השיב לו, אינו עילה לחיובו של המנהל בתשלום פיצוי כלשהו לתובע. זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. טלויזיה