פיצויים לדוגמא - הגנת הצרכן (ללא הוכחת נזק)

סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן עוסק בפיצויים לדוגמא. מטרתו של חוק הגנת הצרכן להגן על הצרכן מפני מעוולות הנגרמות במסגרת קבלת שרות ואף לקבל פיצוי בגין עוול שנגרם גם ללא הוכחת נזק. למרות שהצרכן פטור מהוכחת הנזק שנגרם לו ולכאורה די אם יוכיח כי הספק הפר הוראה מהוראות החוק, עדיין חובה על בית המשפט לבחון כל מקרה בהתאם לעקרונות המשפט והצדק המקובלים . אחד העקרונות הבסיסיים אשר על פיו יש לקבוע את גובה הפיצוי הוא עקרון המידתיות ומסבה זו אף קבע המחוקק בסעיף 31א כי גובה הפיצוי יכול ויגיע עד לסכום של 10,000 ₪ ולא קבע סכום קבוע . למעשה, לבית המשפט ניתן שיקול דעת בקביעת גובה הפיצוי בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. להלן פסק דין בסוגיית פיצויים לדוגמא - הגנת הצרכן: עניינה של תביעה זו פיצוי לפי הוראות חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בגין עיכוב בהחזר תשלום שנגבה ביתר ע"י הנתבעת מהתובע. הצדדים: התובע אורן קאשי (להלן: "התובע") רכש מנוי לשרותי תקשורת וטלוויזיה בכבלים (להלן: "שרותי תקשורת") מהנתבעת. הנתבעת, הוט מערכות תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת") ספקה לנתבע שירותי טלוויזיה בכבלים. רקע כללי : התובע רכש מנוי לשרותי התקשורת מהנתבעת. התובע בקש להתנתק משירותים אלו והוא אכן נותק, אלא שלטנעת הנתבע הניתוק התבצע באיחור והוא חוייב על ידי הנתבעת גם לאחר שנותק וזאת בנגוד לדין. תמצית גרסת התובע: לטענת התובע הוא בקש להתנתק מהנתבעת ב - 30.3.09 ובהתאם לחוק היה על הנתבעת לבצע את הנתוק תוך יומיים ולהפסיק לחייבו בגין שרותי התקשורת. בפועל הוא חוייב פעמיים שלא כדין וקבל החזר רק לאחר שיחות טלפון רבות שלו לנתבעת אשר גזלו ממנו הן מזמנו והן מהונו. לטענת התובע בנסיבות אלו ולאחר שהנתבעת לא עמדה בהוראות חוק הגנת הצרכן זכאי הוא הן לפיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם לו והן לפיצויים לדוגמא בהתאם לסעיף 31 לחוק. תמצית גרסת הנתבעת: לטענת הנתבעת התובע פנה אליה ובקש להתנתק משרותיה ב- 1.4.09. הנתבעת לא מכחישה כי חייבה את התובע בשני חיובים שלא כדין לאחר שבקש להתנתק. לטענתה הדבר נבע מטעות בתום לב והיא אף זכתה את חשבונו של התובע בסכום שנגבה ביתר בתוספת הפרשי הצמדה ורבית. כמו כן טוענת הנתבעת המשיכה היא לספק שרותי תקשורת לתובע עד ליום 12.5.09 מועד ביצוע הניתוק בפועל למרות שהחיוב בגין שרותים אלו הופסק כבר מחודש אפריל, כך שהתובע נהנה משרותי התקשורת מבלי שנדרש לשלם בגינם. דיון: פיצויים בגין חיובים לטענת התובע פנה הוא אל הנתבעת בתאריך 30.3.09 וביקש להתנתק משירותי הטלוויזיה בכבלים. הנתבעת הסכימה לאשר את הניתוק ביום 1.4.09 אולם המשיכה לחייב את כרטיס האשראי של התובע בחודש אפריל ובחודש מאי בסכום של 205 ₪ כל חודש. לטענת הנתבעת בקשת הניתוק התקבלה בתאריך 1.4.09 ולבקשת התובע נקבע לו מועד לניתוק 12.5.09 ועד לתקופה זו נהנה התובע משירותיה של הנתבעת. אין מחלוקת על כי התובע חוייב ביתר בחודשים מאי ואפריל בסך של 205 ₪ כל חיוב, ואין גם מחלוקת שהתובע קבל החזר ביום 4.6.09 בסך של 266.95 ₪ וביום 23.6.09 בסך של 163.69 ₪. סה"כ סכום ההחזר אותו קיבל התובע עמד על סך של 430.64 ₪ שכלל הפרשי רבית והצמדה על החיובים שנגבו ביתר. לטענת הנתבעת זיכתה היא את התובע כפי שהובטח לו בסכום של 430.64 ₪ ובכך עמדה בכל התחייבויותיה כלפיו. התובע מנגד טוען כי רק לאחר התכתבויות רבות עם הנתבעת קיבל זיכוי וגם זה כ - 3 חודשים לאחר הודעת הניתוק ובלשונו: " כל הסכומים הושבו לי וצרפתי את פרטי כ"א שאכן הכל הוחזר באיחור של 3 חודשים וזה לאחר שפניתי עשרות רבות של פעמים. יש לי את כל המכתבים והפקסים. הם טענו שהחזירו בתוספת של החזרי הטבה." (פרוטוקול עמוד 1) על כך השיבה הנתבעת: "באפריל חייבנו אותו עבור מאי. לא בוצע חיוב בחודש מאי, אלא בוצע חיוב ב 30.3 ועוד חיוב ב 27.4. אלה החיובים לאפריל ומאי. והחזרנו לו אותם ביוני." (פרוטוקול עמוד 2) הנתבעת הוסיפה וטענה כי : "זה משהו שקרה בטעות כי באותו חודש מאחר ולא עברה הודעה במערכת שנאסף הציוד, הועברה דרישה לחיוב נוסף וזה קרה בשגגה. היינו מודעים שיקרה מצב כזה והודענו לתובע שאם יקרה יזוכה רטרו אקטיבית." (פרוטוקול עמוד 2). אין כאמור מחלוקת בין הצדדים על כי בוצעו שני חיובים ביתר ועל כי סכומים אלו הושבו לתובע בצרוף הפרשי הצמדה ורבית תוך מספר שבועות, כך שלא הוכח כי נגרם כל נזק ממשי לתובע. יחד עם זאת אני מאמינה לתובע כי הוא נאלץ לפנות לנתבעת פעמים רבות על מנת שיקבל את ההחזר ובגין כך זכאי הוא לפיצוי ואתייחס לכך בהמשך. פיצויים לדוגמה התובע טוען כי זכאי הוא לפיצויים בהתאם לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן ובלשונו: "אני התקשרתי להוט בחודש מאי ואמרו לי שיחזירו לי את החיובים ולא החזירו לי. החוק מעודד אותי להשתמש בדברים האלה. על כל סכום שאני אקבל אני אתרום אותו לא באתי להתעשר. אבל לא יכול להיות שבמשך שנה אהיה מוטרד על ידיהם. מרגע המקרה הראשון שלהם הייתי מוטרד שנה." (פרוטוקול עמוד 2) חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 קובע כי : "31א. (א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה - פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים: (1) ....... 2ב) ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 13ד - והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה, בניגוד להוראות אותו סעיף;" הנתבעת מנגד טענה כי : "אצלי ברישומים יש מספר רב של ניסיונות ליצור קשר עם התובע ולא היה מענה. אם קיימנו שיחות ביוזמת התובע או ביוזמתנו , המטרה היתה להשיב דברים על כנם ולזכות עבור כל חיוב שלא בוצע כמו שצריך. לתובע אין נזק ממוני כל שהוא שנגרם על ידי הוט והושבו לו למעלה מהסכומים שהיינו חייבים לו. אני לא רואה מקום להשית חיוב כס פי נוסף על הנתבעת. במקרה שלו פעלנו הכי טוב שיכולנו." (פרוטוקול עמוד 2) מטרתו של התיקון לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 פיצויים לדוגמה (תיקון מס' 21) תשס"ח-2007 כפי שפורטו בדבריו של השר אלי ישי הוא : "נקודת המוצא של הצעת חוק זו היא חולשת הצרכן לעומת העוסק, חולשה אשר פרט לפערי מידע בין הצדדים, מתבטאת גם בהעדר מוטיבציה של הצרכן לגשת לערכאות משפטיות ולממש את זכויותיו מול העוסק. חוסר המוטיבציה כאמור, גורם לכך שהפרות על הוראות החוק הופכות להיות כדאיות לעוסק ועל כן, מבקשת הצעת החוק לרפא את העדר המוטיבציה של הצרכן וכן למנוע את כדאיות ביצוע ההפרה על ידי עוסק, באמצעות הענקת זכות לצרכן להגיש נגד עוסק תביעה לפיצוי לדוגמה בגין הפרה של הוראות החוק". (ועדת הכלכלה בישיבתה את הצעת חוק הגנת הצרכן - פיצוי לדוגמה) מטרתו של חוק הגנת הצרכן להגן על הצרכן מפני מעוולות הנגרמות במסגרת קבלת שרות ואף לקבל פיצוי בגין עוול שנגרם גם ללא הוכחת נזק. למרות שהצרכן פטור מהוכחת הנזק שנגרם לו ולכאורה די אם יוכיח כי הספק הפר הוראה מהוראות החוק, עדיין חובה על בית המשפט לבחון כל מקרה בהתאם לעקרונות המשפט והצדק המקובלים . אחד העקרונות הבסיסיים אשר על פיו יש לקבוע את גובה הפיצוי הוא עקרון המידתיות ומסבה זו אף קבע המחוקק בסעיף 31א כי גובה הפיצוי יכול ויגיע עד לסכום של 10,000 ₪ ולא קבע סכום קבוע . למעשה, לבית המשפט ניתן שיקול דעת בקביעת גובה הפיצוי בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. סעיף 31א (ה) לחוק הגנת הצרכן קובע הנחיות כלליות לקביעת גובה הנזק כמפורט להלן: " (ה) בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לצרכן כתוצאה מביצוע ההפרה: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עידוד הצרכן למימוש זכויותיו; (3) חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; (4) שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; (5) ההיקף הכספי של עסקי העוסק; (6) גובה הקנס הקבוע בשל אותה הפרה לפי סעיפים 23 או 23א, אם קבוע קנס כאמור." ב רעא 808/10 רז ישי נ' גוליבר תיירות בע"מ, התייחס כבוד השופט דנציגר לנושא זה וקבע כי : "סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן מעניק לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי לדוגמה לטובת הצרכן במקרים הנמנים בחוק. לשון הסעיף, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק" מלמדת אותנו כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת. סבורני כי במקרה דנן בחן בית המשפט המחוזי את החומר שנפרש לפניו, בדגש על העדויות שנשמעו במהלך הדיון בתביעה, וקבע על סמך ממצאיו העובדתיים כי לא נתקיימו הנסיבות המאפשרות פסיקת פיצויים לדוגמה. אין המדובר בסוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, ומשכך אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בקביעה הנ"ל." מסקנתי מיישום הוראות החוק והפסיקה על המקרה הנדון הינה כי לא זה המקרה לפסיקת פיצויים לדוגמא ובוודאי שלא בסכום המקסימום שנקבע בחוק. במקרה הנדון מדובר בטעות שנעשתה על ידי הנתבעת בסכום נמוך של 410 ₪ אשר הוחזר לתובע לפני הגשת התביעה ותוך זמן קצר בצירוף הפרשי הצמדה ורבית. יחד עם זאת אחת ממטרות החוק היא לגרום לספק לכלכל את מעשיו כך שלא תגרמנה טעויות שכאלה, אשר תיקונן לא פעם דורש השקעת זמן מרובה של הצרכן ואשר ניתן למונען בהקדשת תשומת לב מתאימה לניהול מערכת היחסים עם הצרכן, ומבקרה הנדון מערכת ההתחשבנות אתו. בהתאם לעקרונות אלו אני מגיעה למסקנה שהתובע זכאי לפיצוי, ובהתאם לעיקרון המידתיות שהנו מעקרונותיו הבסיסיות של שיקול הדעת המשפטי, אני מעמידה את סכום הפיצוי על סך של 700 ₪. סוף דבר: לאור כל זאת בהתחשב במכלול הנסיבות אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 700 ₪ תוך 30 יום. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. על פסק דין של בית משפט השלום ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 15 יום. הוכחת נזקפיצוייםפיצויים ללא הוכחת נזקצרכנות