בלוטת התריס - תאונת עבודה

פסק דין 1. מדובר בתביעה להכיר במחלת בלוטת התריס ובפגיעה הנפשית של התובעת כ"תאונת עבודה" בעילת המיקרוטראומה ו/או כ"מחלת מקצוע" (סעיף 13 לסיכום טענות התובעת). 2. התובעת מפרטת בכתב התביעה המתוקן כי עובדת בבנק הפועלים מזה 20 שנה ונהנתה מיחסי אנוש טובים. כאשר הועברה לסניף אחר באשדוד החל מנהל המחלקה (מר עקרי) להשפיל אותה ולהלבין פניה ברבים והדבר נמשך בערך כשנה וחצי כאשר היה מנהל של התובעת. 3. בעקבות תנאים אלה, טוענת כי החלה להיות מדוכאת ובכתה מידי יום, החלה לסבול מרעד בידיים והתעלפויות וכל אלה הובילו לתפקוד יתר של בלוטת התריס שגרם לתובעת לכאבים בשרירים, לחולשה, עייפות ובעקבות כך שהתה בביתה שישה חודשים עד לחודש ספטמבר 2007. 4. התובעת חזרה לעבודה במשרה חלקית והציגה אישורים מרופא תעסוקתי. 5. לגרסתה, ההידרדרות במצבה הגופני והנפשי לרבות פעילות יתר של בלוטת התריס נגרמו עקב ובגין תנאי עבודתה בסניף החדש באשדוד ובעקבות לחץ עבודה ויחס משפיל ע"י מנהלה. 6. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה שכן לא הוכח אירוע חריג או אירוע תאונתי ביום 10/4/07 כפי שציינה התובעת בתביעתה לנתבע (נ/1) ואשר בעקבותיו חלתה במחלתה. נטען כי אין קשר בין האירוע הנ"ל לבין אי הכושר והאבחנה הרפואית מיום 28/10/07 מדובר במצב תחלואתי טבעי ובכל מקרה מתח מתמשך אינו בבחינת "תאונת עבודה". 7. התובעת בתביעתה לנתבע (נ/1) שהוגשה ביום 9/12/07 ציינה כי ביום 10/4/07 "בהיותי בעבודה, העין כאבה לי הפכה לאדומה וכואבת, התאמצתי לסיים את יום העבודה בבנק, בדרך חזרה ניגשתי מיד לרופא מקצועי ומשם נשלחתי דחוף לבית החולים, בהמשך רעדו לי הידיים והרגליים, ביצעתי בדיקות דם וגילו לי עודף פעילות לבלוטת התריס היו לי מספר התעלפויות". 8. בהודעתה לחוקר המוסד חזרה על גרסתה. 9. בתצהירה במקום עדות ראשית, פירטה התובעת את המקרים שבגינם טענה שהובילו להתפרצות המחלה וזאת בתגובה לטענת ב"כ הנתבע בדיון המקדמי שהתקיים קודם לכן, כי התובעת לא השכילה להוכיח בסיס עובדתי לטענת המיקרוטראומה אלא הצביעה על אירועים מסוימים ואין מדובר ב"אירוע חריג" או "אירוע תאונתי". 10. בחקירתה בפני בית הדין ציינה כי היחס המשפיל של מנהל המחלקה כלפיה היה בערך שנה. 11. התובעת טוענת בסיכום טענותיה כי יש להכיר בפגיעה בבלוטת התריס וכן בפגיעה הנפשית כ"תאונת עבודה" מסוג מחלת מקצוע ו/או מיקרוטראומה. 12. הנתבע טוען כי התביעה הוגשה בגין אירוע תאונתי מיום 10/4/07. עוד נטען באשר לפגיעה הנפשית, כי אין מניעה להכיר בדיכאון או במחלה נפשית כ"תאונת עבודה" בכפוף לכך כי על העובד להוכיח אירוע חריג בעבודה שגרם להתפרצות המחלה שכן נפסק כי לחץ ומתח מתמשכים מעצם טבעם אינם תאונת עבודה. לפיכך, טוען הנתבע כי כאשר לא הוכח "אירוע חריג" לרבות העובדה כי גם התובעת אינה מייחסת את התפרצות המחלה לאירוע ספציפי - יש לדחות את התביעה. 13. לאחר עיון בטענות הצדדים, יש לבחון האם השכילה התובעת להוכיח כי המחלה בבלוטת התריס והסימפטומים הנלווים לה לרבות הפגיעה הנפשית הינה פגיעה בעבודה מסוג מחלת מקצוע ו/או מיקרוטראומה. 14. אקדים ואומר כי התובעת לא השכילה להוכיח בסיס עובדתי לטענותיה אלה. 15. באשר לטענת המיקרוטראומה נקבע כי סוגיה זו כל כולה נועדה לאפשר לבתי המשפט לקדם את מטרת החוק באותם המקרים שהמחוקק לא מיצה את הנדרש בקשר להכרזה על מחלה כ"מחלת מקצוע". 16. במקרה שלפנינו התובעת לא הפנתה את בית הדין לרשימת מחלות המקצוע הכוללת בחובה את מחלת בלוטת התריס ולפיכך יש לדחות טענה זו של התובעת כבר בשלב זה. 17. גם טענת המיקרוטראומה לא הוכחה במקרה זה. התובעת מצטטת בסיכום טענותיה כי "על פי תורת המיקרוטראומה לא רק נזק שאירע כתוצאה מתאונה אחת ייחשב כתאונה, אלא גם נזק שאירע כתוצאה מהצטברותן של מספר פגיעות זהירות שגרמו כולן יחד לנזק הסופי". 18. התובעת, לא הוכיחה פגיעות זעירות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר במקרה הנדון. התובעת טוענת להתנכלויות והשפלות של מנהלה ששימש ככזה במשך שנה וחצי ומפנה למספר מקרים בתצהיריו במקום עדות ראשית, ללא ציון תאריך אולם בכל מקרה מספר המקרים הנ"ל במשך התקופה בה עבדה תחת פיקוחו של מר עקרי אינה יכולה לשמש בסיס עובדתי לטענת המיקרוטראומה. 19. לפיכך, גם עילת המיקרוטראומה באשר להכרה במחלת בלוטת התריס כתאונת עבודה - דינה להידחות. 20. למעלה מן הדרוש יצוין כי לא הוכח "אירוע תאונתי" או "אירוע חריג" ביום 10/04/07 אשר ממנו ניתן להסיק, כי בעקבותיו לקתה התובעת במחלה הנ"ל. 21. ככל שעולה מכתבי טענותיה ועדותה של התובעת, התובעת שהתה במצב של "דחק נפשי" במהלך התקופה בה שימש מר עקרי כמנהלה ופירטה בפני בית הדין את התנהלותו ומספר מקרים שאירוע במהלך העבודה ושהובילו בסופו של יום לטענתה לפרוץ מחלתה ולפגיעה הנפשית, כפי שטוענת. 22. גם "דחק נפשי" בלתי רגיל עשוי להיחשב כ "אירוע חריג". דחק נפשי בלתי רגיל יכול למצוא ביטוי "בתחושה שלילית" דווקא של כעס, רוגז, או תרעומת, וכן "תחושה חיובית: של שמחה למשל. שכן הדחק הנפשי נבחן ע"י שיא המתח הנפשי החיובי או השלילי שראוי להניח ש בנסיבות המקרה האדם היה נתון בו . (עב"ל 70/97 עמוס פרוייד - המוסד) . קביעת חריגות הדחק הנפשי צריכה להיקבע סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר. אולם הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות ואין די בעצם האמירה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל" (עב"ל 1269/00 לוי רפואל - המוסד, לא פורסם; עבל 1037/00 סטולוב יהודה - המוסד לא פורסם; עבל 1007/00 מרים סנדורי - המוסד, לא פורסם). 23. באשר לפגיעה הנפשית כפי שטוענת התובעת, אין ספק כי הפסיקה קבעה כי מתח נפשי מתמשך אינו בבחינת "תאונת עבודה" לצורך הכרה בפגיעה נפשית כ"תאונת עבודה". (ראה בג"ץ 4690/97 , המוסד לביטוח לאומי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, עובדיה כרם, (פ"ד נ"ג (2) , 529, 538). 24. כאשר מדובר במחלה נפשית - קיומו של אירוע בעבודה שהוא בעל אופי תאונתי פתאומי ובלתי צפוי הוא תנאי ראשוני של בחינתו של אירוע תאונה בעבודה (דב"ע נו/260 - משה מלכה נ' המוסד פד"ע לב 625). על מנת שניתן יהיה לקשור אירוע בעבודה למצב נפשי, מן הכרח שיוכח אירוע מיוחד בעבודה, מוגדר בזמן ובמקום, כך שעל פני הדברים יהא ניתן להעריך כי אותו אירוע הטביע חותמו על המבוטח וגרם לו למצב נפשי שאינו רגיל אצלו, מצב נפשי שבעטיו הוא איבד את כושרו לעבוד (עב"ל 1330/01 יהודית קרבסי - המוסד לביטוח לאומי) (פס"ד מיום 3/7/03). 25. אין צורך בהוכחת אירוע חריג דווקא כאירוע חיצוני שניתן לקשר בינו לבין פגיעה נפשית. לעניין זה די באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום יום רגילה. מן הבחינה המשפטית טיב האירוע החיצוני (או הפנימי - י.ה) נקבע על פי המבחן הרפואי. (עב"ל 407/07 אביה בן דוד - המוסד לביטוח לאומי) (פס"ד מיום 30/12/08). 26. התובעת טוענת בכתבי טענותיה כי "אירוע חריג" בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד פעמי. גם אירועים חוזרים ונשנים מדי פרק זמן של חודשים או אפילו של שבועות, אפשר שיסווגו כאירועים חריגים..." התובעת מפנה לפסק הדין בעב"ל 74/96 שרגא מנטל נ' המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מיום 29/11/00 ) 27. מעיון בפסק הדין שצוטט מפי התובעת בסיכום טענותיה אין להסיק את אשר התובעת מבקשת להסיק לצורך הכרה בהתנכלות המנהל כלפיה במקרים מסוימים ובמשך שנה וחצי כ"אירוע חריג". מסקנתנו זו נובעת מהרקע העובדתי על פיו נפסק את אשר צוטט מפי התובעת. מדובר בתנאי נסיעה של נהג המונית ניב יוסף אשר במסגרת פסק הדין בעניינו נקבעה הפסיקה הנ"ל. (דב"ע 0-268 ניב יוסף - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 143). 28. כאמור הוכח כי התובעת שהתה ב"דחק נפשי" אולם במשך כשנה וחצי ולפיכך אין להגדיר בנסיבות המקרה הנדון את ה"דחק הנפשי" כאירוע חריג לצורך בחינת הקשר הסיבתי בינו לבין פרוץ הפגיעה הנפשית, כפי שטענה התובעת. 29. לא יכולה להיות מחלוקת כי עניינה של התובעת אינו עונה על הגדרה "אירוע חריג" כפי שנדרש לצורך הכרה בפגיעה נפשית כתאונת עבודה. התובעת אינה מייחסת את הופעת מחלתה לאירוע ספציפי אלא למתח נפשי מתמשך על פרק זמן של כשנה וחצי לפחות . 30. לפיכך ומכל שנאמר לעיל, עם כל ההבנה למצבה של התובעת - דין תביעתה להידחות. 31. אין צו להוצאות. בלוטת התריסתאונת עבודה