תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 שכותרתה "דרגת נכות לנכה נזקק" קובעת בזו הלשון: (א) בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה;"נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חדשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה; כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה, לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע. תכליתה של תקנה 18 א לסייע לנכה מהעבודה שעקב פגיעה בעבודה אינו יכול לעסוק בעבודתו הרגילה או אף בעבודה כלשהי, לתקופה מוגבלת כדי שלא ימצא הנכה מחוסר כל מקור פרנסה. כדי לבוא בגדרה של תקנה 18 א יש צורך שיתמלאו מספר תנאים, בין היתר צריך שתהיה לתובע נכות זמנית אך בכך לא סגי. שני תנאים נוספים מצטברים הינם שלנכה אין סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואין לו הכנסה מהתעסקות. ## להלן פסק דין בנושא נכה נזקק - ביטוח לאומי:## בפנינו תביעה שעניינה זכאות התובע לגמלת "נכה נזקק" בהתאם לתקנה 18(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956. כללי התובע טכנאי קירור במקצועו ובעל חברה לתיקון מכשירי חשמל. התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 28.8.08 בברכו הימנית ובקרסול ימין. ועדה רפואית קבעה לו נכות זמנית בשיעור 30% מיום 26.11.08 עד ליום 31.1.09 ו 20% נכות זמנית מיום 1.2.09 עד 31.7.09 (להלן הנכות הזמנית). ועדה רפואית מיום 23.7.09 קבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 15%. ביום 20.5.09 הגיש התובע תביעה להכרה כנכה נזקק לפי תקנה 18(א) (נספח ג' לסיכומי התובע). ועדת הרשות בהחלטתה מיום 14.7.09 דחתה את תביעתו להכרה בו כנכה נזקק בתקופת הנכות הזמנית, בשל קיומן של הכנסות מהתעסקות (להלן ההחלטה ולהלן הוועדה). על החלטה זו למעשה הוגשה התובענה דנן . ב"כ המערער טען כי יש להכיר בו כנכה נזקק הואיל ועבודתו הינה עבודה פיזית שבשל הפגיעה נבצר ממנו לבצעה. הפגיעה השפיעה ומשפיעה באופן ישיר על הכנסותיו שירדו בצורה ניכרת. פעילות העסק ירדה באופן דרסטי והוא נאלץ להעסיק עובד נוסף, בשל אי יכולתו לעבוד מה שכמובן מביא לצמצום ההכנסות. עמדת הוועדה אינה סבירה. עמדת הוועדה מכריחה את התובע "לנוע במסלול שכוונו אחד מאדם בריא בעל הכנסה מסוימת לאדם נכה נטול הכנסות". עוד טען כי היה על הוועדה לשמוע את התובע ולאפשר לו להסביר את מקורות ההכנסה שנרשמו לו בתקופה הרלבנטית שחלקם הינו ממקורות שונים ולאו דווקא ישירות מעבודתו שלו. עוד טען כי חלק מההכנסות שנכנסו כעולה מהשומות מתייחסות לפעולות שעשה קודם לתקופה הרלבנטית. בכל אופן מצב העסק כיום הולך ומתדרדר ולא ירחק היום בו לא יהיה מנוס מסגירת העסק. עוד טען התובע תוך גזירת גזרה שווה מתקנה 15 כי צריך להתחשב בנתונים האישיים שלו. לא ניתנה לו זכות טיעון כדבעי על ידי הוועדה ולא נבחן כראוי סיכויו למצוא עבודה. בכך נפגע בין היתר זכות הטיעון שלו וכלל הצדק הטבעי. לטענת הנתבע מהשומות שהגיש (כפי שעולה מתעודת עובד הציבור שלאמור בה הסכימו הצדדים כאמור בפרוטוקול מיום 5.5.10) עולה כי הכנסותיו היו כדלקמן: שנת 2006 - הכנסתו של התובע 115,000 ₪. שנת 2007 - הכנסתו של התובע 186,500 ₪. שנת 2008 - הכנסתו של התובע 92,700 ₪. סה"כ הכנסות התובע ל 9 חודשים ראשונים לשנת 2009 - 132,000 (כ- 176,000 במונחים שנתיים). הוגשה מטעם התובע לראשונה לאחר פגיעתו, בקשה לתיקון שומה, רק בינואר 2010, ובקשה להקטנת מקדמות לרמת שכר של 14,000 ₪ לחודש. קרי, הכנסות צפויות של כ 170,000 לשנת 2010. לטענת הנתבע לנוכח ההכנסות שהיו לתובע דין התביעה להדחות. גדר המחלוקת 5. הואיל והמחלוקת בין הצדדים הינה משפטית, ואין מחלוקת בנוגע לעובדות, ובהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 5.5.10 (פרוטוקול עמ' 1 ש' 13-14) הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. הנתבע הגיש כאמור תעודת עובד ציבור מטעמו. דיון והכרעה 6. תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") שכותרתה "דרגת נכות לנכה נזקק" קובעת בזו הלשון: (א) בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חדשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה; כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה, לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע. 7. תכליתה של תקנה 18 א לסייע לנכה מהעבודה שעקב פגיעה בעבודה אינו יכול לעסוק בעבודתו הרגילה או אף בעבודה כלשהי, לתקופה מוגבלת כדי שלא ימצא הנכה מחוסר כל מקור פרנסה. כדי לבוא בגדרה של תקנה 18 א יש צורך שיתמלאו מספר תנאים, בין היתר צריך שתהיה לתובע נכות זמנית אך בכך לא סגי. שני תנאים נוספים מצטברים הינם שלנכה אין סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואין לו הכנסה מהתעסקות. אין חולק כי התובע היה עצמאי והכנסותיו אינן מגיעות רק מיגיע כפיו בלבד אלא מהעסק אותו הוא מנהל חלקו באמצעות עובדיו. אין מקום להתעלם מההכנסות שיש לתובע מהעסק אף אם הם אינן פרי עבודה פיזית שלו. כאמור אין אפשרות לבוא בשעריה של תקנה 18 א הנ"ל אלא אם אין לו הכנסה מהתעסקות. כפי שנשוב ונדגיש בהמשך במקרה דנן יש לתובע הכנסות מהעסק וענין זה מונע ממנו את הכניסה בשעריה של תקנה 18 א. 8. כפי שכבר קבעתי במקרה בעל נסיבות דומות למקרה דנן: "... התובע הודה כי היו לו הכנסות בתקופה הרלבנטית - נכון אמנם שמדובר בהכנסות נמוכות משהיו לו שנים קודמות ומצפי ההכנסות שהיו לו. יחד עם זאת המבחן בתקנה הנ"ל אינו ירידה בהכנסות. המבחן הינו כאמור העדר הכנסות מהתעסקות. עובדה שהתובע הפיק הכנסות למעשה כאמור בדוחות לשנים 2005 - 2006 (אף שבעזרתו של שמאי אחר ושל מתמחים) די בה כדי לשלול את ההכרה בו "כנכה נזקק". (בל 12280/06 דדון דוד נ' ביטוח לאומי [פדע אור (לא פורסם) (10) 423], עמוד 1). 9. על הנתונים שהביא הנתבע כאמור לעיל באשר להכנסותיו של התובע לא הייתה למעשה מחלוקת כאמור. אין גם חולק כי התובע היה עצמאי והכנסותיו אינן מגיעות רק מיגיע כפיו בלבד אלא מהעסק אותו הוא מנהל חלקו באמצעות עובדיו. כעולה מהנתונים שהביא הנתבע באשר להכנסות התובע הרי שיש לו הכנסות מעסק, בשיעור ניכר, בתקופה הרלבנטית. נשוב ונדגיש כי מטרתה של תקנה 18 א הינה לטפל בנכה נזקק בתקופה הזמנית כדי למנוע ממנו חרפת רעב בעקבות הנכות הזמנית שארעה לו ולא זה המקרה שלפנינו . 10. בהתאם לתקנה 18 א הנ"ל הסמכות לקבוע האם התובע הינו נכה נזקק נתונה לוועדה. מהרכבה של הוועדה ניתן ללמוד על השיקולים אותם היא צריכה להפעיל והם בין היתר שיקולים רפואיים כמו גם שיקולי תעסוקה ויכולת השתכרות. ככלל ביה"ד אינו מחליף את שיקול הדעת המסור לוועדה. בית הדין מתערב רק כאשר החלטת הוועדה נפל בה פגם מבחינת ההליך, ובין היתר כללי הצדק הטבעי עת לא נשמרו. כן יתערב בית הדין כאשר החלטה חורגת ממתחם הסבירות. במקרה דנן ניתן לתובע יומו וזכות הטיעון שהרי יכול היה להגיש את כל המסמכים הרלבנטים בכתב לוועדה, יחד עם הבקשה להכרה כנכה נזקק. זכות הטיעון אין משמעה חובה לתת לתובע להתייצב בפני הוועדה ולטעון בעל פה דווקא. ענין זה מסור לוועדה כחלק מהסמכות לקבוע את סדרי עבודתה. לא מצאנו אפוא שנפגעו כללי הצדק הטבעי בהתנהלות הוועדה כאמור. לא מצאנו שהחלטת הוועדה אינה סבירה באופן המצדיק התערבות בית הדין. אף הנימוק שנתנה הוועדה - "הכנסות מהתעסקות" - תואם את הדרישות האמורות בתקנה, והוא ברור דיו. 11. סוף דבר לנוכח כל האמור התביעה נדחית אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום שיקבלו את פסק הדין. נכותנכה נזקקביטוח לאומי