1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.2.2010 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 9.75% נכות לצמיתות החל מיום 10.2.2004 (להלן: ההחלטה). 2. תמצית טענות המערער: 2.1 בהתאם לפסה"ד חויבה הוועדה להתייחס: א) למכתב ד"ר מוסינזון לעניין סוכרת וזאת בהקשר לנטען בנימוקי ערר מיום 13.5.09 ומיום 3.6.09. ב) להתייחס לתוצאות בדיקת E.M.G. לענין ה- C.T.S. והעצב האולנרי. 2.2 הוועדה לא ציינה, כי עיינה בנימוקי הערר מיום 13.5.09 ומיום 3.6.09. הוועדה לא בחנה ניכוי מצב קודם ע"ח הסכרת כנטען בנימוקים, לציין, כי במסגרת סיכומיה חזרה בה ב"כ המערער מטענתה זו. 2.3 הוועדה לא התייחסה למכתב ד"ר מוסינזון שם נקבע, כי המערער סובל מ- C.T.S. דו-צדדי וחשד בלבד לנוירופתיה. 2.4 טעתה הוועדה עת הסתמכה על חוו"ד ד"ר פעילן שדן רק בקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לאבחנות ה-C.T.S. על דרך החמרת מצב ולא דן באופן בו תקבע דרגת הנכות. 2.5 על פי פסה"ד בהליך ההכרה על דרך החמרת מצב נקבע, כי בסמכות הוועדה לקבוע אם נותרה נכות בגין התאונה, לבחון מאזן השפעה ולערוך חשבון עו"ש. 2.6 בית הדין לא רצה לכבול את הוועדות הרפואיות בהמשך באופן קביעת נכות בגין הפגיעה בעבודה. לאחר בחינת מאזן ההשפעה של העבודה מול מצב קודם של מחלת הסוכרת. בהעדר ראיה לנורירופתיה בידיים בגינה נוכה 5% טעתה הוועדה עת ניכתה 5% בגין מצב קודם שכלל לא הוכח. המערער עבר 4 בדיקות E.M.G. שלא זכו להתייחסות הבדיקות אליהם היפנתה הוועדה המצביעות על תסמונת קשה מימין ובינונית קשה משמאל ולא בינונית דו-צדדי כפי שציינה הוועדה. היה עליה לקבוע נכויות שונות בגין האמור בדרגת חומרה שונה. עפ"י פסה"ד חוייבה וועדה להתייחס גם למצב העצב האולנרי ואילו הוועדה התייחסה רק ל C.T.S שהוכר כמחלת מקצוע. 3. תמצית טענות המשיב: 3.1 הוועדה מלאה אחר הוראות פסה"ד והתייחסה ל-2 בדיקות ה- E.M.G. שה- C.T.S הופיע בהן בצורה בינונית. 3.2 הוועדה ציינה, כי במערער לא הוכרה הפגיעה בעצב האולנרי, על כן אינה דנה בנושא זה וקובעת, כי לתוצאות ה- E.M.G. לא היה ביטוי מלא בבדיקה קלינית וקבעה נכות לפי זו. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 7. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן בתיק 7016-08-09 ע"י כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין, ביום 25.10.2009, בו נקבע כי: "1. בהסכמת הצדדים - עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתקבע כדלקמן: 2. לענין הסכרת - מאחר והוועדה לא התייחסה למכתב של ד"ר מוסינזון מיום 25.5.2009 שצורף לנימוקי הערר, על הוועדה לעיין במסמך, לבדוק אותו ולשקול שוב את קביעתה לענין הסכרת, בהקשר לנטען בנימוקי הערר מיום 13.5.2009 וה- 3.6.2009 3. לענין ה- C.T.S. - מאחר והליך חומרת ה- C.T.S. אינו ברור, על הוועדה להתייחס ביתר פירוט לתוצאות ה- E.M.G. , לרבות עניין העצב האולינרי ולנמק ולפרט את קביעותיה לענין ה- C.T.S. בהקשר זה..." 8. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. 9. במסגרת ישיבתה מיום ה-21.2.2010 ביצעה הוועדה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 25.10.2009 המחזיר את התיק לדיון בשתי נקודות. 1. לענין הסכרת - הוועדה עיינה בסיכום ביקור של ד"ר מוסינזון מיום 25.5.09 בו צויין שהנ"ל חולה סכרת ב-15 - 20 שנה. מטופל באינסולין 5 שנים. כמו כן צויין שאין תלונות על נוירופתיה ברגליים אולם יש C.T.S בשתי ידיים. הוועדה מציינת כי תביעתו של הנפגע בגין מחלת מקצוע על רקע תנאי עבודתו כמכונאי רכב הוכרה בבית הדין על סמך חוות דעת ד"ר פעילן שקבע כי תביעתו בגין תסמונת התעלה הקרפלית תוכר כהחמרת מצב בשיעור של מחצית בגין תנאי עבודתו ובנוסף קבע בית הדין כי יש להכיר בתביעה, ככל שהיא מתייחסת לתסמונת התעלה הקרפלית על דרך החמרת מצב בלבד וזאת רק לגבי תסמונת התעלה הקרפלית. משלא הוכר כל נושא הסכרת גם לא במסגרת ההחמרה, או גרימה אינו קשור לתנאי עבודתו ולא הוכר כמחלת מקצוע כאמור אך ורק תסמונת התעלה הקרפלית הוכרה". ההדגשה הוספה א.ק. 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "לפיכך אין כל מקום לדון בנושא הסכרת מאחר וכאמור לא הוכר ואין כל קשר בינו לבין תנאי עבודתו. 2. בקשר לתוצאות E.M.G. מ- 20.10.04 ומ- 4.3.09 שסוכמו כתסמונת תעלה קרפלית דו צדדית בצורה בינונית. תסמונת לכידה אולינרית במרפק דו צדדית (ללא קשר ל- C.T.S) ותמונה מתאימה לפולינוירופתיה מוטורית וסנסורית. הוועדה דנה אך ורק בנושא ה- C.T.S. שהוכר כמחלת מקצוע, יש לציין שבעת הבדיקה בפני הוועדה בתאריך 16.7.09 הבדיקה הקלינית היתה תקינה לגמרי לגבי C.T.S דו צדדי, הממצאים ב- E.M.G. לא באו כלל לידי ביטוי בבדיקה הקלינית. לציין כי אחוזי נכות נקבעים בהתאם לממצאי בדיקה קלינית." משכך קובעת הוועדה כי היא חוזרת על קביעתה. ההדגשה הוספה א.ק. 11. בהתאם להוראות פסה"ד היה על הוועדה להתייחס למכתב ד"ר מוסינזון לענין הסכרת, וזאת בהקשר לנטען בנימוקי הערר מיום 13.5.2009, ומיום 3.6.2009. עיון במכתבו של ד"ר מוסינזון מעלה, כי אין כל התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת לבין תנאי העבודה. הוועדה במסגרת פרוט' הדיון מיום 21.2.2010, מציינת, כי היא עיינה במכתבו של ד"ר מוסינזון אשר ציין, כי המערער חולה סכרת מזה כ-15-20 שנה ומוסיפה, כי תביעתו של המערער הוכרה בגין מחלת מקצוע על רקע תנאי עבודתו בדרך של החמרת מצב בלבד אך ורק לענין תסמונת התעלה הקרפאלית ובעניין זה בלבד. משכך קובעת הוועדה, לא הוכר קשר סיבתי בין מחלת הסכרת לבין תנאי עבודת המערער ועל כן אין היא מוצאת מקום לדון באמור. החלטת הוועדה בענין זה הינה ברורה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה ולא נפל בה כל פגם משפטי. הוועדה כאמור עיינה במכתבו של ד"ר מוסינזון כפי שנצטוותה על פי פסה"ד אולם מציינת כאמור בהקשר למכתב זה כי אין להתייחס אליו ככל שהוא מתייחס למחלת הסוכרת, שכן מחלה זו לא הוכרה כמחלת מקצוע בעניינו של המערער. נוכח קביעתה האמורה ופועל יוצא מדבריה אלה של הוועדה כי לא היה מקום להתייחס בהקשר לאמור גם לנטען בנימוקי הערר. אין לקבל את טענות ב"כ המערער לפיהן טעתה הוועדה עת הסתמכה על חוו"ד ד"ר פעילן שדן בקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ל- C.T.S שכן ביה"ד בסס קביעתו בתביעת ההכרה על אותה חוו"ד והכיר נוכח חוו"ד בנושא ה- C.T.S בלבד ואף דן בהקשר לאמור גם בנושא הסכרת. 12. כמו כן בהתאם להוראות פסה"ד היה על הוועדה להתייחס לתוצאות בדיקת E.M.G. לעניין ה- C.T.S. והעצב האולינרי. עין בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה עיינה בשתי בדיקות E.M.G. וציינה ממצאיהן בפרוטוקול. אומנם הוועדה התייחסה רק לחלק מבדיקות ה- E.M.G. שנעשו בעניינו של המערער אולם מציינת, כי בכל מקרה ביססה החלטתה על סמך בדיקה קלינית שערכה למערער לענין ה- C.T.S. שנמצא תקינה. הוועדה פעלה בהתאם להלכה פסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאי הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי). משכך, ולאור קביעתה האמורה של הוועדה לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. 13. לענין העצב האולינרי מציינת הוועדה, כי הוועדה דנה אך ורק בנושא ה- C.T.S. שהוכר, כמחלת מקצוע - החלטת הוועדה הינה ברורה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה והיא נסמכת על קביעה רפואית שביה"ד לא יתערב בה. 14. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסה"ד כפי שנצטוותה ולא נפל פגם בהחלטתה. 15. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 16. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר