להלן פסק דין בסוגיית פריצת דיסק בעבודה: 1. בפנינו תביעת התובעת כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכרה באירוע אשר ארע ביום 05/06/08 במהלך עבודתה כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. (להלן: "החוק"). 2. התובעת ילידת 1954, עבדה בסופרמרקט כקופאית, כקצבית ולעיתים עסקה בסידור מוצרים במדפים כל זאת משך כ-7 שנים. 3. לטענתה ביום 05/06/08 עת עבדה בקצביה ופרקה סחורה נדרשה להתכופף ולעלות על ארגזים מאולתרים למשך שעות ארוכות. עם סיום העבודה חשה כאב עז מפלח את גבה. משכאביה גברו פנתה ביום 12/06/08 לרופא אשר אבחן פריצת דיסק והפנה את התובעת לניתוח דחוף. 4. לטענת הנתבע לא הוכח קיום אירוע תאונתי שכן בכתב התביעה טענה התובעת כי פרקה סחורה ועלתה על ארגזים אולם לא הצביעה על אירוע ספציפי של הרמת ארגז כלשהו אשר גרם לנזק הנטען. בחקירתה בפני חוקר הנתבע הבהירה מהו סדר יומה והמחלקות בהן עבדה, אולם טענה כי לא הרימה ארגז במשקל כבד וזאת בשונה מגרסתה הנזכרת בטופס התביעה ועדותה בבית הדין,אשר לא הייתה עקבית. דיון והכרעה: 5. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". 6. ההלכה הפסוקה קבעה כי לצורך קיום "תאונת עבודה" דרושים שני תנאים מצטברים ,תנאי ראשון כי מועד התאונה היה "תוך כדי" העבודה ותנאי שני הוא תנאי הקשר הסיבתי קרי,שהתאונה ארעה עקב העבודה. הדגש הינו על התנאי הראשון אשר הינו תנאי עיקרי ואילו התנאי השני משני ונלווה לתנאי הראשון. (ראו: בג"צ 1262/94 זרה זילרבשטיין- בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ח (4) 837). 7. במסגרת הפרשה אשר הובאה לפתחנו יש להכריע בשאלה העובדתית הינו האם ארע האירוע הנטען ביום 05/06/08 והאם קשור הוא לעבודת התובעת. 8. נקדים ונציין כי מצאנו אי בהירות בשלל גרסאות התובעת. בכתב התביעה טענה כי נדרשה להתכופף, לעלות על ארגזים ולרדת מהם במשך שעות ארוכות (סעיף 2) לכתב התביעה. בחקירתה בפני חוקר הנתבע הבהירה כי "מדובר ביום חמישי ובעל הבית דקל אמר לי הקצב חזר לכי תעשי סחורה על המדפים. שמתי מחיר על הסחורה, סוכר שמן סוכריות וכו'. זו עבודה קשה כי צריך לעלות על הארגזים ולשים הסחורה על המדפים גם למעלה. אין הרמת ארגזים רק סחורה וכך עבדתי עד 15:00". (נ/2 עמ' 1, שורות 13 -19). בפני חוקר הנתבע טענה כי לאחר מכן נדרשה לעבוד בקופה שם הדפיסה בקופה וסידרה את המוצרים בארגזים אולם לא הרימה את הארגזים. (נ/2, עמ' 2 שורות 1- 3). 9. מנגד בטופס התביעה לנתבע נרשמו הדברים הבאים: "כאשר הרמתי ארגז עם משלוח הרגשתי מיד כאבים חזקים, המשכתי לעבוד כי חשבתי שזה יעבור". (נ/1, עמ' 1, סעיף ג'). 10. במסגרת חקירתה הנגדית העידה התובעת כי: "בנוסף לכל הדברים האלה, עבדתי גם בבשר וגם בסחורה ואחר בעל הבית שלי לקח אותי לעשות גם משלוחים. הייתי צריכה להרים מוצרי חלב, לסדר אותם בתוך הסלים, יכול להיות שהיו ארגזים, אבל רוב הזמן סידרתי בתוך שקיות ואותם לקחתי למקרר. בנוסף לזה ארגזים כבדים הייתי לוקחת ומסדרת ואז הייתי מזיזה אותם. זו הייתה עבודה מונוטונית, 5 או 4 שעות". (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 4- 8). משנשאלה התובעת האם הרימה ארגז עם משלוח כאמור בנ/1 השיבה: "כן, יכול להיות שגם הזזתי את זה". (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 9 -11). ובהמשך עדותה משנשאלה היכן בוצעה פעולת הרמת הארגז השיבה תשובה מעורפלת והתמקדה בכאבים כאשר תקפו אותה עוד טרם הגעתה לבית החולים וכדבריה: "אני לא יודעת להצביע בדיוק איך זה התחיל, אבל הכאבים התחילו לי בגלל עומס של עבודה ואני הייתי מאוד חלשה פיזית כבר בגלל העבודה".(עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1- 2) ובמקום אחר טענה כי יתכן ולשנייה הרימה את הארגזים אולם גם פרק זמן זה מספיק. (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 5- 6). 11. זאת ועוד. התובעת לא פנתה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר התאונה הנטענית אלא כעשרה ימים לאחר מכן. מדבריה לחוקר הנתבע עולה כי החלה עבודתה בימים א'- ד' ה' בשעה 12:00 - 12:30. מדוע אם כן לא פנתה לקבלת טיפול רפואי בשעות הבוקר בימים הסמוכים לאירוע הנטען? ככל שלטענתה סרב המעביד לשחררה מהעבודה היה בידיה לעשות כן בשעות הבוקר. כמו כן, הטענה כי פנתה לרופא המשפחה ביום 11/05/08 אשר נתן בידיה כדור מבלי לבדוק מצבה הרפואי לא הוכחה ותמוהה היא בעניינו. חזקה על הרופא כי ככל שבדק את התובעת ונתן בידיה כדור כלשהו היה הדבר מוצא ביטויו ברישומים הרפואיים אשר כאמור לא הוצגו בפנינו. 12. התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים ביום 16/06/08 ולא ציינה פרט כלשהו בנוגע למאמץ בעבודה או הרמת ארגז או במשקל כזה או אחר במהלך עבודתה. נהפוך הוא. מהרישומים הרפואיים עולה כי "מזה שבוע טרם קבלתה כאבי גב תחתון, יום טרם קבלתה בערב הופיע חולשות כף רגל ימין, פנתה למיון". 13. התובעת טענה כי לא ציינה פרטים אלה בפני הרופא מאחר ובארץ מולדתה, רוסיה, אין זה מקובל לעדכן הרופא בסיבה לכאב, אלא הרופא הוא אשר קובע את הסיבה. (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 11 -12). יתרה מכך, גם ביום 12/08/08 כחודשיים לאחר הניתוח ומשנבדקה במרפאה תעסוקתית לא ציינה קרות האירוע הנטען אלא כי "בחודש יוני 2008 התחילה לסבול שוב מכג"ת" ללא כל זכר לתאונה הנטענית במהלך עבודתה. 14. נבהיר כי אין בידינו לקבל הנמקת התובעת בענין זה. הדעת נותנת כי מבוטח הפונה לקבלת טיפול רפואי ישטח את סיפור המעשה או הפעולה אשר לאחריה חש כאב וזאת על מנת לקבל את הטיפול הטוב הנכון והתואם המקור לבעיה ממנו סובל הוא. (ראו: דב"ע מט/ 0- 23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ' 349). העדר אזכור האירוע הנטען באנמנזה הרפואית פועל לחובת התובעת בהערכת התשתית העובדתית הראיתית ולצורך הקביעה האם אומנם התחרש האירוע במהלך העבודה. 15. סבורים אנו כי לאור הסתירות הרבות ושלל הגרסאות אשר מצאו ביטויים בכתב התביעה, בתצהיר התובעת, בעדותה בפני חוקר המל"ל לא הוכח קיום אירוע תאונתי במהלך העבודה. משהתובעת לא הרימה את הנטל הרובץ על כתפיה להוכחת הטענה כי במהלך עבודתה ארעה פגיעה כלשהי,דין התביעה להידחות. 16. באמרת אגב נציין כי דין טענות התובעת בעניין בקיאותה בשפה העברית ונסיבות חתימתה על דו"ח החקירה, להידחות. חוקר הנתבע מר גרובר שמואל הבהיר בפנינו כי התובעת השיבה לכל השאלות וסיפקה מגוון פרטים אשר לאופי עבודתה ומהלך יום העבודה. אמינה ומהימנה עלינו עדותו של מר גרובר אשר פירט בפנינו כיצד היה נוהג לו סבר כי התובעת אינה מבינה את השאלות ומשהתובעת השיבה לשאלותיו בצורה מפורטת וברורה, המשיך בחקירתה. לכך מצטרפת העובדה כי במהלך הדיון התובעת השיבה לחלק מהשאלות בעברית ואף תקנה במקרה אחד, את תרגום המתרגמת. 17. אשר על כן ועל יסוד עדויות הצדדים והמסמכים אשר הונחו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. עמוד השדרהפריצת דיסק