להלן החלטה בבקשה להבהרת פסק דין: החלטה 1. ביום ו' אלול תשס"ז (20.8.07), ניתן על ידי פסק דין ובו קיבלתי את תביעת התובעים כנגד הנתבעים 3-2. 2. ביום 27.8.07, הגישו התובעים "בקשה לתיקון טעות סופר, או השמטה, או להבהרה". בבקשה, טענו התובעים כי הנתבעים 3-2 שילמו להם את מרבית הסכומים אותם חוייבו לשלם על פי פסק הדין האמור, למעט סך של 3,880 ₪, המהווה תשלום שכ"ט של השמאי רן פירו (להלן - "פירו"). יש לציין כי נתבע 3 הפקיד בנאמנות בידיו של עו"ד קורניצר המחאה על הסכום הנ"ל, עד להחלטת בית המשפט בבקשה זו. 3. פיסקה 144 לפסק הדין קובעת כי "הנתבעים 3-2, שניהם יחד וכל אחד לחוד, ישלמו לתובעים את כל הוצאות המשפט (אגרות ותשלומים לעדים)...". התובעים מבקשים כי בית המשפט יתקן את סעיף 144 לפסק הדין באופן שייקבע ש"הוצאות המשפט" אותם נדרשים הנתבעים 3-2 לשלם לתובעים, כולל כל הוצאה שהוצאה על ידי התובעים לצורך ניהול ההליך המשפטי, לרבות שכ"ט השמאי פירו. 4. בתגובתו, טען ב"כ הנתבעים, עו"ד קורניצר, מספר טענות: א. כי אין בבית משפט אזרחי הליך הנקרא "בקשה להבהרה" לאחר שניתן פסק דין, ובענייננו לא מדובר בהשמטה או בטעות תיקון סופר, אותם מוסמך בית המשפט לעשות על בסיס סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"). ב. כי על פי תקנה 513(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"), מקום בו לא פרש בית המשפט את סכום ההוצאות, יכללו אלה, בין היתר "שכר רופאים ומומחים אחרים... וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה". במקרה דנן, כך טוען עו"ד קורניצר, אין בתיק כל רישום בקשר לתשלום שבוצע למר פירו עבור הכנת והגשת חוות דעתו. ג. בסיום עדותו של מר פירו, פסק בית המשפט את שכר עדותו של מר פירו בסך של 1,000 ₪ ועוד 200 ₪ עבור הוצאות נסיעה. לטענת עו"ד קורניצר, חוות הדעת שהכין מר פירו הינה, למעשה, תצהיר העדות הראשית שלו, ובגין עדותו כבר נפסקו לו הוצאותיו. ד. עוד טען עו"ד קורניצר כי הפיצוי המוסכם שנפסק לתובעים, בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעים 3-2, כולל גם את התשלום ששולם למר פירו בגין הכנת חוות דעת ובגין מתן עדותו בבית המשפט. על בסיס טענות אלו, ביקש עו"ד קורניצר מבית המשפט לקבוע כי מרשיו, הנתבעים 3-2, אינם צריכים לשלם לתובעים את הסכום נשוא המחלוקת. 5. אני סבור כי הצדק עם התובעים. באשר לטענה הדיונית שהעלה עו"ד קורניצר - אין בידי לקבלה. סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע את הדברים הבאים: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". לטעמי, אין כל מניעה לראות בבקשה שהגישו התובעים כבקשה החוסה תחת כנפיו של סעיף זה. הסמכות שנתן המחוקק לבית המשפט לתקן את פסק הדין, לא נועדה לאפשר לבית המשפט "לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו ולאפשר לו תיקונים בפסק הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק דין חדש" אלא מטרתה היא "לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון [בית המשפט] וגמר בדעתו לומר מלכתחילה" (דברי השופט - כתוארו אז - אליעזר ריבלין ברע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיין, תק-על 2002(1), 31, בפיסקה 3; ראה גם: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), בעמ' 365). לנוכח האמור, הבהרת משמעות המילים "כל הוצאות המשפט" שנכתבו בפיסקה 144 לפסק הדין, נופלת, לטעמי, תחת גדרו של סעיף 81(א) הנ"ל. 6. גם לגופו של עניין, אין ממש בטענות שהעלה עו"ד קורניצר. במספר פסקי דין שכתבתי בעבר, הבעתי את דעתי כי אין הצדקה לכך שבעל דין הזוכה בדינו ייצא בחסרון כיס עקב ההליך שהתנהל ובו זכה (ראה: בש"א (י-ם) 1692/05 מזרחי נ' חסיד, תק-מח 2006(2), 2974; עת"מ (י-ם) 604/02 יעדים תיור בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, מרכז ההסברה, פ"מ, מינהליים (תשס"ב) 495 בעמ' 526; ת"א 4060/02 ורד ארוזיה (2002) בע"מ נ' ועקנין מרדכי) . 7. במקרה דנן, התובעים הוציאו כסף לצורך הכנת חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר פירו. משזכו התובעים בדינם, איני רואה כל הצדקה מדוע שלא ישופו על הוצאה זו, שהוציאו לצורך ניהול ההליך המשפטי. 8. גם טענתו של עו"ד קורניצר כאילו שכרו של מר פירו נפסק כבר בשיעור של 1,200 ₪ בגין עדותו - אין בה ממש. שכר זה נפסק כשכר עבור עדותו, דהיינו: בואו לבית המשפט (עלות הנסיעה) ומשך עדותו בעל פה, ולא עבור הכנת חוות הדעת. 9. גם את טענתו של עו"ד קורניצר כאילו שכ"ט השמאי מר פירו נכלל במסגרת הפיצוי המוסכם, איני יכול לקבל. פיצוי מוסכם - לחוד, והוצאות בגין ההליכים - לחוד. 10. באשר לטענת עו"ד קורניצר כי אין בתיק כל רישום בקשר לתשלום שבוצע למר פירו עבור הכנת והגשת חוות דעתו, בעניין זה מקובלת עליי טענתו, אם כי לא מסקנתו. התובעים אינם יכולים להפריח לחלל האוויר סכומים בגין הוצאות מבלי לגבות סכומים אלו באסמכתא כלשהי, ועל כן אם ברצונם לקבל שיפוי מאת הנתבעים 3-2 בגין שכ"ט השמאי, מר פירו, עליהם להציג קבלות המעידות על הסכום אותו שילמו למר פירו. 11. המסקנה היא, איפוא, כי בקשת התובעים מתקבלת. 12. מובהר בזה כי "הוצאות המשפט" אותם נדרשו הנתבעים 3-2 לשלם לתובעים, בפיסקה 144 לפסק הדין, כולל כל הוצאה שהוצאה על ידי התובעים לצורך ניהול ההליך המשפטי, לרבות שכ"ט השמאי פירו. הנתבעים 3-2 ישלמו לתובעים את שכ"ט של מר פירו כנגד המצאת קבלות על גובה שכר הטרחה ששילמו התובעים למר פירו, כאשר לסכום ששילמו התובעים למר פירו, על פי הקבלה/הקבלות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום של התובעים למר פירו ועד ליום ההחזר של הנתבעים 3-2 לתובעים. 13. בגין בקשה זו, יישאו הנתבעים 3-2, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, בשכ"ט עו"ד בסך 800 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. בקשת הבהרהטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית