החלטה 1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מיום 20.7.2009. הבקשה הוגשה ביום 16.11.2009, וההכרעה בה ניתנת רק עתה משום שנדרשו מספר הבהרות והשלמות טיעון, ומשום שהתיק, כך הסתבר לי, נותר על מדפי המזכירות במשך מספר חודשים בשל אי-הגשת מלוא התגובות שנדרשו. 2. להלן השתלשלות העניינים והעובדות הדרושות להכרעה בבקשה שלפניי. ביום 20.7.2009 ניתן פסק-דין מפי כבוד הנשיאה של בית המשפט המחוזי בחיפה, ב' גלאור. פסק-הדין ניתן ביחס לשני ערעורים שהגישה המבקשת על החלטת המשיב 2 - הנאמן שמונה במסגרת הקפאת ההליכים של המשיבה 1 - בעניין תביעת חוב שהגישה. שני ערעורים הכיצד? ובכן, המבקשת יזמה שני הליכים בבית המשפט המחוזי, שאותם כינתה "ערעור חלקי" ו"ערעור משלים". "הערעור החלקי" (פר"ק 18300-06-09) הוגש ביום 23.6.2009 ונסב על החלטת הנאמן כי למבקשת יש חוב כלפי המשיבה 1. "הערעור המשלים" (פר"ק 9733-07-09) הוגש ביום 14.7.2009 ועסק בעניינים נוספים שבהם הכריע הנאמן בכל הנוגע לתביעת החוב של המבקשת. יודגש כי שני הערעורים - ה"חלקי" וה"משלים" - נסבו על החלטה של הנאמן מיום 7.6.2009. בית המשפט המחוזי לא מצא כל בסיס בדין לפיצול ההליך ל"ערעור חלקי" ו"ערעור משלים", ועוד קבע כי "הערעור המשלים" הוגש באיחור. "הערעור המשלים" נדחה אפוא בשל איחור בהגשתו, ובית המשפט נדרש רק לטענות שהועלו בערעור ה"חלקי". בית המשפט המחוזי קיבל הערעור במובן זה שהחזיר את הדיון לנאמן לצורך קביעת גובה החוב של המבקשת כלפי המשיבה 1. 3. גם בבית משפט זה דבקה המבקשת ב"שיטת-שני-ההליכים", לאמור: ביום 14.10.2009 הגישה ערעור על פסק-הדין, וזאת בכל הנוגע לקביעות מסוימות שנכללו בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בערעור ה"חלקי" (קרי: בפר"ק 18300-06-09). כמו-כן, הגישה המבקשת ביום 16.11.2009 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות על-הסף את הערעור ה"משלים" (קרי: פר"ק 9733-07-09). יצוין כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שהמבקשת ניסתה להגיש את בקשת רשות הערעור עצמה ביום 14.10.2009 (יחד עם ע"א 8170/09), אולם הדבר לא התאפשר בשל חלוף המועד להגשת ההליך. המבקשת מסבירה כי האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מטעות של בא-כוחה בכל הנוגע להכללת ראש השנה ויום הכיפורים במניין הימים. 4. הבקשה להארכת מועד הובאה לפני כבוד הרשמת ג' לוין. כבוד הרשמת הורתה על הגשת תגובות המשיבים, ומשאלה הוגשו, הוסיפה כבוד הרשמת והורתה לצדדים להתייחס לשאלה אם הערעור על קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין דחייה על-הסף של תיק פר"ק 9733-07-09 אמנם טעון רשות. המבקשת הגישה התייחסותה - המשיבים לא. או-אז בא התיק לעיוני (לאחר שכבוד הרשמת לוין מונתה לשופטת). אף-אני ביקשתי (בהחלטתי מיום 12.4.2010) את התייחסות המשיבים לשאלת קיומה של זכות ערעור בעניין דחייתו על-הסף של הערעור בפר"ק 9733-07-09, אולם רק המשיבים 2-1 הגישו תגובתם. המשיבים 3 ו- 4 החרישו וזאת גם לאחר ששוגרה להם התראה (יצוין כי עוד קודם לכן הודיע המשיב 4, כונס הנכסים הרשמי, כי אין לו עניין בבקשה להארכת מועד). לפני ימים אחדים שב התיק והונח על שולחני. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להורות כפי המפורט להלן. 5. נראה בעיני כי התנהלותה הדיונית של המבקשת לוקה בחסר, וכי בחירתה (העקבית) לפצל הליכים גורמת לסרבול דיוני ולהוצאות מיותרות. מבלי להתייחס לפיצול שנקטה בו המבקשת בבית המשפט המחוזי - "ערעור חלקי" ולאחריו "ערעור משלים" - סבורני כי המבקשת יכולה וצריכה הייתה להגיש לבית משפט זה ערעור אחד, בזכות, על מכלול קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק-דינו מיום 20.7.2009. לעניין זה אציין כי הדרך שבה הלכה המבקשת במקרה זה אינה רק מלאכותית ומסרבלת, אלא גם שגויה שכן נראה כי במקרה זה קנויה למבקשת זכות ערעור על ההחלטה לדחות על-הסף את הערעור בפר"ק 9733-07-09. זאת משום שמדובר בהחלטה של בית משפט מחוזי בערעור על החלטתו של הנאמן אשר הכריעה בתביעת החוב לגופה (ראו והשוו ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (טרם פורסם, 13.7.2008)). לאמור לעיל מתווספת טעותו של בא-כוח המבקשת במניין הימים, שהובילה להגשת בקשת רשות הערעור באיחור ולפתיחת הליך של בקשה להארכת מועד. טעות זו ניתן היה למנוע בנקל. 6. השאלה הנשאלת היא כיצד יש לנהוג לאור הזכויות הדיוניות-הערעוריות מחד גיסא וההתנהלות הדיונית-הלקויה מאידך גיסא. תשובתי לכך היא שבנסיבות המיוחדות של העניין, ובהתחשב גם בעובדה שהמבקשת הודיעה במסגרת ע"א 8170/10 (שהוגש במועד) על כוונתה לתקוף את ההכרעה בפר"ק 9733-07-09, האיזון הראוי הוא לאפשר למבקשת לתקן את הערעור שהגישה על ההכרעה בפר"ק 18300-06-09 (ע"א 8170/09), כך שיכלול גם את השגותיה על ההכרעה בפר"ק 9733-07-09; עם זאת, יש להתנות את מימוש האפשרות הזו בתשלום הוצאות למשיבים. מסקנתי-זו נגזרת בעיקר מן העובדה שהמבקשת ביקשה, כאמור, עוד ביום 14.10.2009, להגיש הן ערעור בזכות על ההכרעה בפר"ק 18300-06-09 (ע"א 8170/09) הן בקשת רשות ערעור על ההכרעה בפר"ק 9733-07-09. דא עקא, כיוון שבאותו יום חלף-עבר המועד להגשת בקשת רשות ערעור, נתקבל לרישום רק הערעור בזכות (ע"א 8170/09), והמבקשת פנתה לנתיב של בקשה להארכת מועד בכל הנוגע לבקשת רשות הערעור. אלא שכאמור, אילו המבקשת הגישה באותה עת ערעור בזכות על ההכרעה בפר"ק 9733-07-09, היה הערעור מתקבל לרישום. במצב דברים זה, ולאור כלל הנסיבות, נראה בעיני כי חסימת דרכה של המבקשת מלהשיג על ההכרעה בפר"ק 9733-07-09 מהווה תוצאה חריפה מדי ובלתי-מוצדקת, ומן הראוי לאפשר את בירור ההשגות על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי - כולן - במסגרת אחדותית של ערעור מתוקן בגדרי ע"א 8170/09. 7. עם זאת, כאמור, יש לחייב את המבקשת לשלם את שכר-טרחת עורכי-הדין של המשיבים, בגין התסבוכת המיותרת, בסכום של 3,000 ₪ למשיבים 2-1 ובסכום של 1,000 ₪ למשיב 3. תשלום הוצאות אלה תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, והגשת אישור על התשלום לבית המשפט תוך אותו מועד, מהווה תנאי לקבלתו לרישום של הערעור המתוקן. הערעור המתוקן יוגש אף-הוא תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. ימי הפגרה יבואו במניין המועדים שנקצבו לעיל, ולא תינתנה הארכות מועד. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור