החלטה המבקש (הנתבע) עותר לדחייה של תובענת המשיבה על הסף, מחמת מעשה בית דין. בתובענתה, עתרה המשיבה לחייב את המבקש בתשלום של 66,400 ₪. לטענתה, נמשכו שלא כדין מחשבונה בבנק כספים במועדים שונים, כפי הנראה בעזרת זיוף חתימות המשיבה בידי פקידת הבנק. בין היתר, תובעת המשיבה השבה של כספים שגבה ממנה הבנק הנתבע במסגרת פסק דין בסדר דין מקוצר שניתן כנגדה בהעדר התגוננות, בגין יתרות חובה בלתי מסולקות בעו"ש ובהלוואה בחשבון. תובענה זו (להלן:"תביעת הבנק") הוגשה בת"א (ת"א) 182617/02 ביום 12.6.02. כאמור, עותר המבקש לדחייה על הסף של התביעה בשל מעשה בית - דין. לטענתו, "עיון בתביעת הבנק מגלה כי במסגרתה נתבעו היתרות בחשבון נכון ליום 8.5.02, קרי: במסגרת תביעת הבנק נתבעה, בין היתר, יתרת העו"ש אשר נוצרה ... בעקבות משיכות הכספים להן מתכחשת כעת המשיבה בתביעתה ... המקום להעלות טענותיה היה במסגרת בקשת רשות להתגונן מפני תביעת הבנק - בקשה, אשר ... לא הוגשה מטעמה". המשיבה מתנגדת לבקשה. את עיקר התנגדותה מבססת המשיבה על פסק הדין בעניין ע"א (נצרת) 1320/04 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם), ממנו עולה, לטענתה, כי כלל מעשה בית - דין אינו חל מקום שנתבע (בתביעה קודמת) מגיש תביעה כנגד התובע. כן היא טוענת, כי פרשת המעילה דנן נודעה לה רק לאחר שנת 2003, קרי: בעת הגשת תביעת הבנק היא לא ידעה על כך דבר. מעשה בית-דין הכלל של השתק עילה, בדומה לכלל של השתק פלוגתא, חוסים תחת הכלל הגדול של מעשה בית-דין. מטרת כלל זה היא כי מבחינת בעלי הדין המתדיינים, מבחינת מערכת המשפט ומבחינת הדין, יבוא סוף להתדיינות בעניין אשר היה לבעלי הדין יומם בבית המשפט, או בעניין בו מוצו ההליכים או שהיתה הזדמנות לבעלי הדין למצות את ההליך עד תום. "כלל מעשה בית- דין (res judicita) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המומחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי 'קרבה משפטית' עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין". (נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א, 1991) 3. השתק עילה המבחן הקובע לבחינת קיומה של המניעות הדיונית בגין השתק עילה, ראוי שיהיה מבחן העילה עצמה ולא מבחן זהות הצדדים, כפי שנקבע בבר"ע (ת"א) 1243/01 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' גובס, דינים מחוזי כרך לב(10) 897. המשיבה חפצה לסמוך עמדתה בדבר העדרו של השתק עילה על ע"א (נצרת) 1320/04. אולם, העיון בפסק דין אחרון זה מעלה כי המדובר בדעת יחיד של סגן הנשיא נ' ממן. מכאן מסקנתי כי המבחן הוא כפי שנקבע בפרשת גובס הנ"ל, מבחן העילה ולא מבחן זהות הצדדים. יישום מבחן זה על נסיבות המקרה שלפנינו, מלמד כי בידי המשיבה אין, במהותו של דבר, עילות תביעה אשר יוצאות מגדר מה שנתבע ממנה בתביעת הבנק או ליתר דיוק, מגדר טענות הההגנה שיכולה הייתה זו להעלות בתביעת הבנק. ודוק: בעניין זה אין משמעות לשאלה אם הוגשה בקשת רשות להתגונן אם לאו. ראו ע"א (ת"א) 1154/84 אימפורט בע"מ נ' יזלוביץ, פ"מ תשמ"ו(3) 485, 489, שם נקבע: "כשם שלא יעלה על הדעת לאפשר לנתבע שלא התגונן בפני תביעה ושניתן נגדו פס"ד, להגיש, לאחר מכן, תביעה משלו לפס"ד הצהרתי נגד מי שהיה התובע בתביעה, ובדרך זו להביא לדיון חוזר, או לתת לו הזדמנות חוזרת לדיון, בפלוגתא ולגבי העילות שהועלו בתביעה הראשונה ושהוכרע לגביהן בפסה"ד שיתכן שהפך לסופי - אלא אם כן עילת התביעה החדשה מעלה גורם חדש (כגון: מירמה בהשגת פסה"ד הראשון) ... כך גם לא יתכן לאפשר למי שלא התנגד לביצוע שטר לטעון את התנגדותו במסגרת תביעה שהוא מגיש להחזר הכספים ששילם במסגרת הליכי גביה שהתנהלו נגדו, כדין, בהוצאה לפועל ... השטר מהווה מעשה בית-דין בין הזוכה לחייב משעה שהחייב הוזמן להגיש התנגדות לביצוע השטר ולא עשה כן תוך המועד שנקצב לכך, או שהתנגד והתנגדותו נדחתה." במצב דברים זה, קיים השתק עילה ואין לאפשר ניהולה של התובענה דנן, לפי שהיא חותרת תחת יסודות יציבות המשפט ואינטרס סופיות הדיון. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי בעת הגשת התביעה על ידי הבנק לא ידעה היא מאומה על העילה שבגינה הוגשה התביעה דנן. טענה זו נראית לי בנסיבות שובת לב וחרף זאת לא אוכל לשעות לה. אכן, אין חולק כי עניין המעילה ע"י פקידת הבנק הוא עניין הצריך הוכחה בפרשתנו. המשיבה היא זו הנושאת בנטל ההוכחה. זאת ועוד. בעת הגשת תובענת הבנק, טרם בא לעולם כתב האישום נגד פקידת הבנק. זה הוגש רק בחלוף כחודשיים ימים לאחר הגשת תובענת הבנק. סוגייה זו של מעורבות הפקידה בגניבה מחשבונה של במשיבה, לא יכולה הייתה לעלות על הפרק אותה שעה. מכאן שהמשיבה לא הייתה יכולה להעלות בעת ההיא כל טענה בנושא מעורבות הפקידה. אולם, אף אם המשיבה לא ידעה אודות מעורבות הפקידה, וודאי שידעה כי לא המשיבה היא שמשכה את הכספים מן החשבון. די היה בכך על מנת להגיש בקשת רשות להתגונן כלפי תובענת הבנק. הלא המשיבה יכולה הייתה ללא קושי לגלות כי משיכות הכספים מחשבונה נעשו שלא כדין, מאחר ולא נעשו בידיה-שלה. אין לי אלא להפנות לבר"ע (ת"א) 1817/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אביטן, דינים מחוזי כרך לד (2) 289, באשר לעיון בדפי החשבון והשגת המידע מן הבנק. למשיבה ניתנה ההזדמנות לשטוח טענותיה ולמצות את זכויותיה במסגרת תביעת הבנק. טענתה כי הזיופים נתגלו לה לראשונה רק כאשר היא קבלה מהמבקש עותק מהוראות המשיכה או כי לא ידעה אודות מעשי פקידת הבנק, כל אלה אינם תחליף להגשת בקשת רשות להתגונן כלפי תובענת הבנק, במסגרתה היה המקום לטעון כי לא המשיבה היא שמשכה כספים מן החשבון. דינה של הבקשה להתקבל ודין התובענה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין (השתק עילה). עם זאת, אין צו להוצאות. השתק עילהדחיה על הסףהשתק / דיני מניעות