חובת בוררות - צו מניעה

החלטה 1. לפניי בקשה להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בבש"א 3772/08 (שהוגשה אף היא על-ידי המבקשים בבקשה זו), ועניינה בקשה למתן צו מניעה זמני לפיו על המשיבה להימנע מכל פעולה שיש בה בכדי להפריע להספקת המים השוטפת למבקשים. 2. כפי שעולה מהבקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 3772/08), המבקשים הגישו את הבקשה לבית המשפט המחוזי על מנת שיפעיל את סמכותו ליתן סעדי עזר בהליך בוררות על-פי סעיף 16 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. המבקשים טענו בבקשה לצו מניעה זמני (סעיפים 20-21), כי קיימת חובת בוררות בין הצדדים הן על-פי סעיף 169 לתקנון האגודה השיתופית של המשיבה הקובע חובת בוררות לישוב סכסוכים בין חברי המושב לבין המשיבה, והן בהתבסס על ההסכמה שגובשה ביניהם כפי באה לידי ביטוי בפנייתו של ב"כ המבקשים לב"כ המשיבה, במכתב מיום 7.7.08, בדבר ההסכמה להליך בוררות בפני עו"ד אייל סודאי (נספח י' לבקשה), פנייה אשר טרם נענתה על-ידי ב"כ המשיבה עד היום. 3. ביום 14.8.2008 החליטה כב' השופטת ח' בן-עמי ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד עד להחלטה אחרת בעניין. 4. לאחר שהמשיבה הגישה את תגובתה (20.8.2008) והמבקשים הגישו תשובתם לתגובה (31.8.2008), התקיים דיון בפניי (3.9.2008), ובמסגרתו נשמעו טיעונים הנוגעים לגופה של הבקשה למתן צו מניעה זמני. במהלך הדיון אף נשמעה עדותה של גב' מגי מיודק, מזכירת המשיבה. בנוסף, טענה המשיבה, כי מאחר ואין קיימת חובת בוררות בינה לבין המבקשים, אין בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה וליתן סעדים על-פי הוראת סעיף 16 לחוק הבוררות. בתום הדיון נקבע, כי המבקשים יגישו סיכומים בכתב עד ליום 7.9.2008 וכי המשיבה תגיש סיכומים בכתב עד ליום 9.9.2008. 5. ביום 4.9.2008, עוד בטרם הגישו המבקשים את הסיכומים מטעמם, הוגשה על-ידם בקשה נוספת, היא הבקשה שלפניי, שעניינה, כאמור, להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום. במסגרת בקשה זו הבהירו המבקשים, כי הם מוותרים על דיון בבית משפט זה בסוגיית קיומה של חובת בוררות ביניהם לבין המשיבה לצורך יישוב הסכסוך נשוא הבקשה העיקרית (בש"א 3772/08), וכי הם מבקשים שהדיון יועבר לבית משפט השלום, אשר בהתאם לסעד הכספי נשוא הבקשה לצו מניעה זמני, הוא המוסמך לדון בבקשה. 6. יצוין, כי במקביל לבקשה הנדונה, הגישו המבקשים, ביום 7.9.2008, את סיכומיהם במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני. 7. ביום 10.9.2008 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה הנדונה וממנה עולה, כי המשיבה איננה מתנגדת להעברת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני לבית משפט השלום, אולם זאת בכפוף למתן החלטה של בית משפט זה ביחס לסמכותו לדון בצו המניעה המבוקש. 8. עוד באותו יום הגישו המבקשים תשובה לתגובת המשיבה וטענו, כי טיעונה של המשיבה לגבי היעדר חובת בוררות ביחס למבקש 2, לבד מכך שלא נטען על-ידה כלל בתגובתה לבקשה לצו המניעה, נעדר כל בסיס ראייתי. עם זאת, המבקשים חזרו והודיעו, כי החליטו מטעמים פרקטיים לוותר על הליך הבוררות ולנהל את הדיון בצו המניעה בבית המשפט. דיון 9. לא מצאתי לנכון להכריע בסוגיית סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה לצו המניעה, שכן הדבר מחייב בחינה מעמיקה של שאלת חובת קיום הבוררות בין הצדדים. סבורני, כי התשובה לשאלה זו איננה ברורה מאליה, שכן בהתקיים חובת בוררות בין המבקש 1 לבין המשיבה, כפי שגם מודה המשיבה בסעיף 4 לתשובתה לבקשה זו, עולה התהייה שמא חובה זו חלה גם ביחס למבקשים 2 ו-3. המבקש 2 הוא בנו של המבקש 1 וייתכן כי ניתן לטעון שהוא בבחינת "צד קרוב", בעל אינטרסים זהים לאלה של המבקש 1 ולפיכך אף הוא חלק מחובת הבוררות. כך גם לגבי המבקשת 3, שהיא שותפות שהוקמה על-ידי המבקשים 1 ו-2, אשר אמנם מהווה אישיות משפטית נפרדת, אולם יש לה אינטרסים זהים לאלה של המבקש 1. כך גם קיימת מחלוקת האם הצדדים הסכימו ביניהם לקיים הליך בוררות בסכסוך נשוא הבקשה שלפניי (נספח י' הנ"ל). בעניין זה לא נשמעו ראיות. מאחר שאין ההכרעה בסוגיה זו דרושה בנסיבות העניין, ומשלא הובאו ראיות ולא נשמעו טיעונים מפורטים ומלאים, לא יהיה זה נכון להידרש לה. 10. בנסיבות אלה ולנוכח הסכמת הצדדים על התדיינות בפני בית המשפט המוסמך לדון בבקשה, אני מחליטה להעביר את הדיון בעניין הבקשה לצו המניעה הזמני (בש"א 3772/08) לדיון בבית משפט השלום, וזאת בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. 11. צו המניעה הזמני יוותר על כנו עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט המוסמך לדון בעניין. למעלה מן הצורך אוסיף, כי הלכה פסוקה היא, כי גם במקרה שבו בית משפט דן בעניין בהיותו משולל סמכות עניינית לדון בו, והוא מעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך, סעדי ביניים שנתן קודם להעברה שרירים וקיימים. לפיכך, אף אם הייתי מוצאת שבית משפט זה נטול סמכות עניינית לדון בבקשה לצו מניעה מהטעם שאין חובת בוררות בין הצדדים, הרי שההחלטה בדבר מתן צו מניעה זמני שניתנה על-ידי בית משפט זה הייתה נותרת, כך או כך, בעינה (רע"א 6435/05 ז'אנו ואח' נ' יורו ישראל (י.ש) בע"מ, תק-על 2006(2), 189, 193; ע"א 75/86 מנסור נ' מנסור, פ"ד מ'(3) 662). 12. למען הסר ספק אבהיר, כי כאמור בהחלטותיי מיום 21.8.2008 ומיום 24.8.2008, צו המניעה מתייחס אך ורק למטע התמרים המסוים נשוא הבקשה בבש"א 3772/08. 13. בנסיבות המתוארות לעיל אינני מוצאת לנכון ליתן צו להוצאות. בית משפט קמא יכריע בשאלת ההוצאות על-פי התוצאה, ויביא לשם כך בחשבון גם את ההליכים שהתנהלו בפני בית משפט זה. יישוב סכסוכיםצוויםצו מניעהבוררות