החלטה בפני בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבות, מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המשיבה 1") ועיריית אור יהודה (להלן: "המשיבה 2"), האוסר נקיטת כל הליך כנגד המבקשים ובפרט בהליכי פינוי מבנה בכל הנוגע לנכס המצוי ברחוב חטיבת אלכסנדרוני 1 אור יהודה הידוע כחלקות 12, 9 בגוש 6509 (להלן: "הנכס" או "המקרקעין"). בבקשה למתן צו המניעה טוענים המבקשים בעיקרו כי הינם מחזיקים כדין במבנה המצוי על המקרקעין, מבנה ישן ונטוש שנמסר להם על ידי המשיבה 2 בידיעתה של המשיבה 1 במסגרת תכנית שיקום משפחות עוד משנת 1997. כן טוענים המבקשים כי שיפצו את המבנה במהלך השנים וכן נעשו בו פעולות בידיעת ובהסכמת המשיבות או מי מטעמן. לתמיכה בבקשה ובזכות המבקשים במקרקעין צורף מכתב סגן ראש העיר של המשיבה 2 לפיו: "המשפחות נכנסו בשנת 1997 עפ"י דין בהיתר ובהסכמת העירייה למבנה השייך לעירייה". המבקשים טוענים בבקשתם כי "בין לבין, נודע למבקשים" כי כנגד אביו של המבקש, מר מנוח דהוקי, התנהל הליך במסגרתו ניתן פסק דין בהסכמה לפינוי וסילוק יד מהנכס. המבקשים טוענים כי פסק הדין כנגד מר מנוח דהוקי מתייחס למבנה הנמצא בסמיכות לנכס נשוא הבקשה, וכי כנגד המבקשים לא התנהל כל הליך לפינוי. כן טוענים המבקשים כי עלויות הבנייה וההשקעות הכספיות של המבקשים בנכס עולות כדי 380,000 ₪. המבקשים צרפו תצהיריהם בתמיכה לבקשה. המשיבה 1, אליה הצטרפה אף המשיבה 2, טוענות בתגובתן כי התביעה כנגד מר מנוח דהוקי במסגרתה ניתן פסק דין לפינוי וסילוק יד מיום 18.2.2003 מתייחסת לכלל המקרקעין ובכללה הנכס נשוא תובענה זו. כן נטען כי למר מנוח דהוקי, כמו אף למבקשים בבקשה זו, אין עילת הגנה ראויה מפני תובענת סילוק היד וכי הבעלות הרשומה והמוכחת במקרקעין היתה ונותרה בידי רשות הפיתוח ובניהול המשיבה 1. המשיבה 1 טוענת בתגובתה כי אף בהתאם לבקשה אין למבקשים זכות עצמאית במקרקעין אלא מכוחו של מר מנוח דהוקי, זכותו של זה ו/או מי מטעמו נדונו בהליך אחר ובו ניתן פסק דין לפינוי ואין מניעה משפטית לביצועו. המשיבה 1 מוסיפה ומציינת כי המבקשים הינם מסיגי גבול במקרקעין או לכל היותר ברי רשות חינם מכללא בלבד, רשות הניתנת לביטול, וכי למבקשים עומדת לכל היותר תביעת פיצויים נפרדת, אשר אינה מנוגדת לזכות הפינוי של בעל המקרקעין. המשיבה 2 מוסיפה בתגובתה כי עיריית אור יהודה מעולם לא נתנה הסכמתה כדין לכך שהמבקשים יתגוררו בנכס; כי הסכמה כגון דא טעונה אישור מליאת המועצה ואישור שר הפנים אשר לא ניתנו; כי ככל שנעשתה בנייה בנכס, הרי שזו נעשתה ללא היתר בנייה וכי הבקשה הינה ניסיון לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט שכן פסק הדין כנגד מר מנוח דהוקי מחייב גם את המבקשים בהיותם חליפיהם של האב ואשר חוזרים על טענותיו. המשיבה 1 תמכה תגובתה במסמכי בי דין כנגד מנוח דהוקי (ובשמו המלא: יוסף מנוח דהוקי), בנסח טאבו להוכחת בעלות המשיבה 1 במקרקעין בשלמות ובמפה מצבית אשר היוותה את הבסיס לתביעה כנגד מר מנוח דהוקי ביחס למקרקעין בשלמותם. כתב התביעה בתיק העיקרי חוזר בעיקרו על טענות המבקשים בבקשתם ועותר למתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים / התובעים מחזיקים כדין בנכס. בדיון מיום 19.10.06 לא ביקשו הצדדים לחקור את המצהירים ונקבע כי ההחלטה תנתן על פי כתבי הטענות והמצורפים להם, כאשר יריעת המחלוקת נבחנת על פי התצהירים. עיקר המחלוקת לצורך צו המניעה: המחלוקת העיקרית בענייננו נוגעת לשתיים: הראשונה היא מהותה הלכאורית של הזכות במקרקעין נשוא הבקשה והאם זכות לכאורית זו גוברת על זכותה של המשיבה 1 במקרקעין לצורך מתן צו מניעה האוסר ביצוע פעולות פינוי הנכס; השנייה היא בחינת מאזן הנוחות בצורך מתן צו המניעה הזמני. המבקשים בסיכומיהם חזרו על האמור בבקשה, הוסיפו וטענו כי המדובר במשפחה המונה 10 נפשות מתוכם 8 ילדים קטינים במבנה מגורים נפרד מזה של מר מנוח דהוקי, כי הצו הזמני ימנע מהמשיבים הליך פינוי אשר יפגע בצורה בלתי הפיכה בזכויותיהם הקנייניות והאחרות של המבקשים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים שכן נזקי המבקשים בפינוי גדולים לאין שיעור מנזק (המוכחש) למשיבים. המשיבות בסיכומיהן חזרו על האמור בתגובותיהן וטענו כי סיכויי הצלחת המבקשים בתובענתם קלושים, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים שכן לכל היותר יזכו בסעד כספי בלבד וכי יש לדחות את הבקשה. דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים: על המבקש סעד זמני אשר תביעתו תלויה ועומדת וטרם נתבררה לעמוד בשלושה תנאים עיקריים לצורך מתן צו מניעה: הראשון היא כי קנויה למבקש זכות לכאורה לתבוע מכח עילת תביעה של ממש; השנייה היא כי בבחינת מאזן הנוחות הנזק אשר עלול להיגרם באם לא יינתן הסעד הזמני עולה על הנזק שייגרם למשיבות באם יינתן הסעד הזמני; כי המבקש הגיש בקשתו בתום-לב, ביושר ובנקיון כפיים. בבחינת טענות הצדדים ונימוקיהם, ובמסמכים ובתצהירים אשר הוגשו בתמיכה לבקשה ולתגובות המשיבות, שוכנעתי לקבל את עמדת המשיבות ולדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני. מכתבי הטענות עולה כי ההליך דנן הוגש על ידי המבקשים למעשה כמענה ומניעה כלפי המשיבות מלקיים ולבצע את פסק הדין לפינוי שניתן נגד אביו של המבקש 1, מר מנוח דהוקי. הצדדים בענייננו אינם חלוקים כי הבעלות במקרקעין נשוא הבקשה והתובענה בתיק עיקרי, כמו גם - ובחופף - למקרקעין נשוא ההליך כנגד מר מנוח דהוקי, בעניינו ניתן פסק דין לפינוי וסילוק יד, הינם בבעלות המשיבה 1. תמיכה לכך נמצא בנסח טאבו אשר צורף לכתב התביעה כנגד מר מנוח דהוקי ואשר מתייחס למקרקעין נשוא הבקשה שבפני. באשר לזכותם של המבקשים במקרקעין, הרי שמדובר בזכות לכאורית מסופקת עד כדי ערטילאית אשר אינה מקימה בסיס עובדתי, לכאורי, מספק למתן צו מניעה כמבוקש. לכאורה, זכותם הנטענת של המבקשים במקרקעין - אם וככל שקיימת - נובעת מזכותו של מר מנוח דהוקי, הוא אביו של המבקש 1. זכות זו של האב, מר מנוח דהוקי, נבחנה ובעניינה ניתן פסק דין לפינוי וסילוק יד מיום 18.2.2003. ויודגש, כי המבקשים טענו לזכות במקרקעין מכח תפיסה בהסכמת המשיבה 2, הסכמה המוכחשת על ידי המשיבה 2 בתגובתה ובסיכומיה וללא שנמצאה להסכמה הנטענת תמיכה מתאימה (לדוגמה החלטות מועצת המשיבה 2) וספק אם די בהסכמה שכזו כפי הנטען לנוכח היות המשיבה 1 בעלת הזכויות. בשים לב לזכות המסופקת כאמור של המבקשים בזכות במקרקעין לעומת זכות הבעלות של המשיבה 1 בהם וזאת יחד עם הכחשת המשיבה 2 כי ניתנה למבקשים זכות כלשהי במקרקעין וההסכמה בה נתלים הם חסרת תוקף, נדחית זכותם הלכאורית של המבקשים במקרקעין אל מול זכות הבעלות של המשיבה 1. במצב דברים זה, המבקשים לא הראו סיכויים טובים לכאורה לזכות בתביעתם העיקרית לסעד הצהרתי. אף בבחינת מאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי הנזק שייגרם באי מתן צו המניעה המבוקש עולה על הנזק שייגרם באם יינתן הצו. ויובהר, כי עניין המקרקעין נשוא התובענה נדון ואף הוכרע בפני בית משפט זה (א 48952/01 מנהל מקרקעי ישראל נ' יוסף מנוח) ולגביו ניתן פסק דין לפינוי המתייחס למלוא השטח המתוחם במפה המצבית, חלקו לפינוי מיידי וחלקו לפינוי בתוך 24 חודשים. ויודגש, כי המבקשים לא חלקו על היות הנכס נשוא ההליך שבפני חלק בלתי נפרד מהשטח המתוחם כאמור. הליך זה ביחס למקרקעין / הנכס החל עוד במאי 2001 (ר' נספח א לתגובת המשיבה 1) וביחס לתפיסת נכס משנת 1997, אשר לגביו טענו המבקשים מן השפה אל החוץ כי "בין לבין נודע לנו" (סעיף 8 לתצהיר המבקשים) על פסק הדין. התנהלות זו של המבקשים יש בה לכאורה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המשיבים אשר פעלו כנגד תופס המקרקעין בהליך כדין. זאת ועוד, בידי המבקשים זכות תביעה כספית ולו לכאורה הקיימת כלפי המשיבות לפיצוי או שיפוי בגין השקעותיהם בנכס כנטען, כלפי המשיבות ו/או כלפי מר מנוח דהוקי עצמו. יצויין, כי מכתבי הטענות עולה כי פסק הדין לפינוי טרם בוצע וכי בעניינו תלוי ועומד הליך במסגרת ההוצאה לפועל (סעיף 9 לתצהיר המבקשים). אני מעדיף את עמדת וטענות המשיבות בתגובתן ובסיכומיהן על פני אלו של המבקשים. סופו של דבר, הבקשה נדחית. סעדים ארעיים שניתנו בבקשה מבוטלים. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, לכל אחת. פינוי מקרקעיןעירייהמבנהפינוי