בית המשפט פסק כי כעיקרון ייצוגו של עורך דין אינו תלוי בתוצאות ההליך. עורך דין זכאי לשכר בגין טרחתו, ואחת היא אם לקוחו זוכה או מפסיד. להלן פסק דין בנושא סכסוך על שכר טרחת עורך דין הסוגיית שכר טרחה לעורך דין מפסיד: פסק דין 1. התובע הוא מהנדס תעשיה וניהול, מנתח מערכות ומבקר פנימי מוסמך בהשכלתו ועיסוקו אשר עבד שנים רבות במפעלי מתכת קדמני בע"מ וקדמני פרויקטים בע"מ (להלן - "קדמני"). עקב פיטוריו של התובע מקדמני, התגלעו חילוקי דעות בינו לבינם. לנוכח כל אלו הוא שכר את שירותיו של הנתבע, עורך דין במקצועו. 2. הנתבע הגיש תביעה כנגד קדמני לכב' בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. ניתן פסק דין לזכות התובע על מרבית התביעה. התובע, באמצעות הנתבע, הגיש ערעור לבית הדין הארצי אשר בסופה של דרך נדחה. בעקבות פסק הדין נפתחו נגד קדמני שני תיקי הוצל"פ ונגבו כספים שונים. 3. הונחה בפניי תובענת התובע הן לסעד כספי והן למתן חשבונות. התובע טוען כי סוכם על שכר טרחת עורך דין פלוני וכי הנתבע מתכחש לכך. נטען כי נגבו כספים באיחור, אף שלא דווחו. לנוכח כל אלו נתבע סכום של 59,915 ₪ וכן צו למתן חשבונות. 4. הנתבע התגונן בפני התביעה. הנתבע טען כי סוכם על שכ"ט עו"ד פלוני וכי התובע הוא המתכחש לכך. לשיטתו של הנתבע הוא ייצג את התובע במסירות וגבה את מלוא המגיע לו ולא זו בלבד שהוא אינו חייב דבר לתובע, התובע הוא זה שנותר חייב לו. 5. בעלי הדין הניחו בפניי תצהירי עדויות ראשיות, מלווים בנספחים. אחר הדברים הללו הסכימו כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות הגם שנהיר להם שאף על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. לאחר שהונחו בפניי סיכומי הטענות אדרש לסוגיות הצריכות לפנים בגדר הכרעתי. 6. השאלה הראשונה הניצבת היא באשר לשכר הטרחה שהוסכם. עסקינן בשלושה סוגי שירותים. אין חולק, לנוכח עמדת הנתבע, כי ככל שעסקינן בשכר טרחת עורך דין בגין הליכי הוצל"פ, סוכם שאלו ייגבו מן החייב, היא קדמני. נותרה לפנים סוגיית שכר טרחת עורך דין הן בבית הדין האזורי והן בבית הדין הארצי. 7. שני בעלי הדין חטאו בכך שלא התקשרו בהסכם בכתב. ממילא לא ניתן לי אלא להידרש לשאלת השכר הראוי, אף לנוכח מכלול הנתונים שבפניי. לגרסת התובע סוכם כי שכרו של הנתבע יהיה בשיעור של 13% מן הסכום שייגבה, לרבות מע"מ ולרבות הוצאות. לנוכח כל אלו ברי כי הנתבע אינו זכאי לכל שכר בגין הערעור בבית הדין הארצי. לגרסת הנתבע סוכם כי שכרו יהיה בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, שלשיטתו הוא 17.5% מהסכום הנתבע, בצירוף מע"מ, ואולם הנתבע הסכים כי שכרו יהיה בשיעור 13% מהסכום הפסוק, בצירוף מע"מ. ככל שעסקינן בערעור בבית הדין הארצי סוכם על שכר של 7,000 ₪ הכולל מע"מ. 8. מקובלת עליי עמדת הנתבע כי דרך עיקרון ייצוגו של עורך דין אינו תלוי בתוצאות ההליך. עורך דין זכאי לשכר בגין טרחתו, ואחת היא אם לקוחו זוכה או מפסיד. מנגד, שוגה הנתבע בציטוטו את התעריף המינימאלי המומלץ. עיון בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000 מצביע על כך כי בגין תובענה כספית על סך 404,995 ₪, כזו שהוגשה לבית הדין האזורי, זכאי היה התובע, למיטב חישוביי, לסכום של 21,536 ₪. בגין ערעור זכאי היה התובע לשכר נוסף כדי 50% מסכום זה. אכן, ככל שעסקינן בכללי התעריף המקסימאלי של לשכת עורכי הדין, זכאי היה התובע ל- 17.5% מהסכום הנתבע. משום כך, אכן ככל שהיו מסכימים בעלי הדין כי שכרו של הנתבע יהיה תלוי בזכייה ובגבייה, השכר לא יכול היה להיות גבוה מ- 17.5% כאמור, המשקפים כהלכה את מאזן הסיכונים והסיכויים. על כל אלו נהיר כי בהעדר הסכמה סותרת ברור ששכרו של עורך הדין אינו כולל הוצאות וברי שהוא זכאי לגבות מע"מ על שכר זה. 9. ואולם, חרף הנחותיי אלו לא זו גדר המחלוקת בין בעלי הדין. שניהם מסכימים כי סוכם על שכר של 13%, והם חלוקים אך באשר לשאלה האם יש להוסיף עליו מע"מ והאם הוא תלוי בתוצאות המשפט. לנוכח כל אלו, ואף לנוכח העובדה שהוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה, הנני סבור כי התובע זכאי בגין ייצוגו בבית הדין האזורי לשכר טרחה בסך של 30,000 ₪, הכולל מע"מ, וזאת ללא קשר לתוצאות הדיון. ברי כי לנוכח העובדה שהתובע זכה בדינו והגבייה בוצעה, מתעצמת מסקנתי בבחינת קל וחומר. 10. ועוד זכאי התובע לשכר טרחת עורך דין בבית הדין הארצי לעבודה. לכאורה הוא זכאי לסכום של 15,000 ₪. לנוכח העובדה שהוא דורש סכום של 7,000 ₪ בלבד, ברי שבדעתי להיענות לעתירתו. 11. התובע טוען להוצאות שונות שהוציא עבור הנתבע. רק חלקן הוכח בפניי והן עולות לסכום של 2,681 ₪. 12. הנה-כי-כן, וככל שעסקינן בסכומים להם זכאי הנתבע, הנני רואה לזכות אותו בסכום של 39,681₪. אוסיף ואציין כי ככל שהייתי סבור שהנתבע זכאי לתעריף מינימאלי, הרי על פי כללי התעריף המינימאלי האמורים, הוא היה זכאי לסך כולל של 32,304 ₪, בצירוף מע"מ, דהיינו לסכום של 37,796 ₪, ובצירוף הוצאות לסך של 40,477 ₪. אף כל אלו מחזקים את מסקנתי לעניין אומדן שכרו הראוי של הנתבע. בגדר גביית סך 150,000 ₪ ששולמו בעקבות הגשת עיקול זמני גבה הנתבע על חשבון שכרו סך של 22,815 ₪. הנתבע היה זכאי, איפוא, ליתרה בסך של 16,866 ₪. 13. בפסק דינו של בית הדין נפסק לזכות התובע סכום של 340,290 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ. אלו עולים לכדי 349,065 ₪. טרם מתן פסק הדין נגבה מקדמני, כאמור, במסגרת עיקול זמני סכום של 150,000 ₪, שלאחר ניכוי שכר כאמור מעלה שולם לתובע סך של 127,185 ₪, וכן נגבו סכומים בסך 54,058 ₪ מקרן מבטחים ושילוח חברה לביטוח בע"מ. לנוכח כל אלו נותרה לגבייה יתרה בסך של 145,007 ₪. לנוכח זכאותו של הנתבע, כאמור, לסך של 16,866 ₪ זכאי היה התובע, בגין הגבייה מקדמני, ליתרה בסך של 128,141 ₪. התובע טוען כי גביית הסכומים בסך 54,058 ₪ אינה פועל יוצא של טרחתו של הנתבע והנני דוחה טענה זו. ברי, לנוכח כתבי הטענות, כי הסוגיה הנדונה עלתה בגדר הפלוגתאות ופשיטא הסכומים נגבו עקב ההליך המשפטי שננקט. 14. מעבר לסכומים האמורים ברי כי הנתבע גבה עבור התובע סכומים הנאמדים על ידו בסכום של 140,000 ₪ (סעיף 9 לכתב התביעה). התובע שוגה בכך, אך רק במעט. מחומר הראיות שבפניי עולה כי שולמו לתובע סכומים כדי 145,225 ₪, שמרביתם המכרעת עולה למקרא האמור בטבלה ב' בנספח 7 לכתב התביעה. אם כך ואם אחרת ברי כי התובע קיבל, לכאורה, תשלומי-יתר בסכום של 17,084 ₪. 15. התנהלות זו מצד הנתבע חשודה. לכאורה הנתבע לא אמור היה להעביר לתובע תשלומי-יתר בסכום כה רב, ואף לא להגיש, למצער, תביעה-שכנגד לגביית הסך הנ"ל. לא התעמקתי בסוגיית העברת תשלומים באיחור וכאמור היתרה האמורה מגיעה לנתבע, הגם שפסקתי שכר טרחה הנמוך מזה שלגרסתו של הנתבע. אין צריך לומר כי ככל שהייתי מאמץ את גרסתו, באופן שתשלומי-היתר היו גבוהים יותר, התמיהה הייתה הולכת וגוברת. 16. כך, ככל שעסקינן בהיבטים הכספיים של המחלוקת. ככל שעסקינן בשירות המקצועי, הרי לנוכח הנתונים שבפניי ברי לי כי הנתבע ייצג את התובע באורח מקצועי ומיומן והשקיע טרחה רבה בייצוג זה. הייתי מגיע למסקנה האמורה גם לו היה התובע מפסיד בדינו. די לי בהשקעת העבודה שהושקעה לאורך השנים בתיק זה. לבו של התובע גס בכך ומשום כך טיעוניו רוויים בביטויים מתלהמים וגסים. חבל שהנתבע, הגם באופן פחות, נגרר לסגנון זה. מכל מקום, ויהא הדבר אשר יהא, בדעתי להבהיר כי הנתבע אינו זכאי לתבוע את ההפרש הלכאורי האמור, משעה שהדבר לא נעשה עד כה. פסק דיני זה, איפוא, חותם את מסכת היחסים בין בעלי הדין אגב דחיית התביעה ופסיקת הוצאות. 17. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו של הנתבע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין