כלל " הדבר מדבר בעד עצמו" מאפשר סטייה מן הכלל הרגיל של הוכחה אינדוידואלית ומתיר הוכחת "התרשלות סטטיסטית". זאת עושה הכלל בכך שהוא מתיר שימוש בראיות המלמדות כי במרבית המקרים תאונה מן הסוג שארע לא הייתה מתרחשת בלא התרשלות כלשהי. על בית המשפט להשתכנע, על בסיס הראיות הרלוונטיות לעניין זה כי אמנם קיימת עדיפות הסתברותית - סטטיסטית לאפשרות של התרשלות מצד הנתבע. סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע שלושה תנאים מצטברים להחלת כלל "הדבר מדבר בעד עצמו". הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע נשוא התביעה. השני, כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. רק אם יוכיח התובע את התקיימותם במצטבר של שלושת התנאים האמורים, יועבר נטל השכנוע לכתפי הנתבע כי אין לייחס את קרות האירוע לרשלנות מצדו. הלכה היא, כי בחינת התנאי השלישי תיעשה בתום המשפט על יסוד מכלול הראיות. הלכה זו פורשה בפסיקה כמתייחסת למכלול הראיות שהובאו במהלך המשפט על ידי שני הצדדים, קרי, אותן ראיות המסווגות את המקרה לקטגוריה כללית של רשלנות. על התובע לשכנע כי ההסתברות לקרות הנזק בשל התרשלות הנתבעים גבוהה מההסתברות שהנזק ארע לא בשל התרשלותם. על התובע להוכיח עדיפות הסתברותית - סטטיסטית לאפשרות של התרשלות מצד הנתבעים על פני האפשרות שהנזק הוא תולדה של גורם אחר. כללים משפטייםכלל הדבר מעיד על עצמו