##האם ניתן לחייב חברי עמותה בחובותיה האישיים?## סוגיית החיוב האישי של חברי עמותה או נושאי משרה בה בחובות התאגיד תלויה בהוכחת עילה מובהקת להרמת מסך או בביצוע עוולה אישית, שכן כפי שעולה מהדין, עמותה מהווה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מחבריה, ואין הם חבים בחובותיה אך בשל מעמדם. ##האישיות המשפטית הנפרדת של העמותה ושלילת אחריות אוטומטית של חבריה## במוקד הדיון המשפטי עומד הכלל היסודי המעוגן בהוראת ##סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980##, הקובע כי מהיום שצוין בתעודת הרישום כיום הרישום תהיה העמותה תאגיד, כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית. משמעותה הישירה של הוראה סטטוטורית זו היא כי העמותה הינה אישיות משפטית עצמאית הנפרדת לחלוטין מאישיות חבריה. מתוך כך נגזרת הקביעה כי אין חברי העמותה חייבים בחובות העמותה אך ורק בשל היותם נמנים עם שורותיה. עקרון יסוד זה קיבל ביטוי מפורש במקרה שבו נדונה סוגיית חיובם של חברי תאגיד, במסגרת ##ת"א 28272-09-15 (שלום תל אביב - יפו)##, שם נדחתה תביעה לחיוב אישי של חברי עמותה בחובות ארנונה של העמותה בהיעדר הוכחת עילה להרמת מסך. במסגרת ההליך הובאו דברי כב' השופטת ע' ארבל ב-##ע"א 4395/06##, אשר הדגישה את מעמדו של ##סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980## ואת היות העמותה תאגיד נפרד. כמו כן צוינה ההלכה שנפסקה ב-##בג"צ 823/90##, לפיה חובה של העמותה כשלעצמו הוא חובה שלה ולא של חבריה, ועל כן חוב כספי שיש לעמותה כלפי פלוני אינו כשלעצמו חוב של חברי העמותה. יתרה מזאת, במסגרת ##ת"א 28272-09-15 (שלום תל אביב - יפו)## הובהר כי לא די בקביעת מעמדו של אדם בתאגיד ובקביעת אחריות התאגיד עצמו כדי להביא לחיובו, תוך הפניה לדברי כב' השופטת חיות ב-##ע"א 2273/02##, שלפיהם השאלה היא ככלל אם ביצע בעל התפקיד בתאגיד, באופן אישי, את יסודות העילה המקימה חבות; שאם התשובה לכך היא בחיוב, לא ישמש המעטה התאגידי אצטלה לבעל התפקיד להתכסות בה. הדברים שבו ונשנו גם במקרה שנדון במסגרת ##ת"א 58391-03-14 (שלום קריית גת)##, שבו נדחתה תביעה לחיוב אישי של חברי ועד עמותה בחובותיה, בהיעדר הוכחת עילה להרמת מסך או אחריות אישית בנזיקין, כאשר בית המשפט שב וביסס את הכרעתו על לשון ##סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980## וקבע שוב כי חוב של העמותה הוא חובה שלה בלבד. ##התנאים להרמת מסך ודרישת הפירוט העובדתי הדווקני## הסעד של הרמת מסך ההתאגדות בעמותה אינו מתבצע בנקל, והוא דורש ביסוס של עילה מפורשת ומפורטת במסגרת כתבי הטענות. במסגרת הליך שנדון ב-##סע"ש 62168-01-19 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)## נדחתה תביעה לחיוב אישי של מנהל עמותה בגין חובות שכר עבודה של העמותה, בדיוק מהטעם שלא נטענה עילה מפורשת שכזו. באותו עניין צוין כי התובע לא ביסס כל נימוק לחיוב אישי ולא טען באופן מפורש להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע. נקבע כי משכלל לא נטען מפורשות להרמת מסך – אשר בהתאם לפסיקה אינה מתבצעת בנקל כאשר מדובר בעמותה – ולא פורטו באופן מספק הטענות העובדתיות המקימות את העילה, וכן משלא הוכח שהנתבע שילם מכיסו שכר לתובע או העסיק את התובע באופן ישיר, ולא הוכחה עילה אחרת להטלת אחריות אישית, דין התביעה כנגד נושא המשרה להידחות. משמעות הדברים היא כי צד המבקש להיפרע מבעל תפקיד בעמותה אינו יכול להסתפק בטענה כללית לקיומו של חוב מצד התאגיד, אלא חלה עליו חובה ראייתית ופרוצדורלית מחמירה להניח תשתית עובדתית מלאה כבר בכתב התביעה, הכוללת טענה מפורשת להרמת מסך ועמידה בנטל הוכחתה המורכב. ##אחריות אישית ישירה ללא הרמת מסך ותרמית## לצד האפשרות להרמת מסך ההתאגדות, קיימת קטגוריה נפרדת של הטלת אחריות אישית ישירה על נושאי משרה בעמותה, הנובעת מפעולותיהם שלהם ולא מעצם היותם אורגנים. בהתאם למתואר ב-##תא"מ 35431-09-20 (שלום אשדוד)##, הוטלה אחריות אישית על נושא משרה בעמותה בגין חובות שכירות עקב שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת שלה. באותו מקרה צוין כי אף שעל פי ##סעיף 8 לחוק העמותות, התש"ם-1980## נקבע עקרון האישיות המשפטית העצמאית של העמותה, הפסיקה הכירה באפשרות להטיל אחריות אישית גם על חברי עמותה על פי ##חוק החברות, התשנ"ט-1999##, תוך הפניה ל-##ע"א 1683/03##. הודגש כי מקום בו הוכח, בין היתר, כי נושא המשרה היה מודע לשימוש לרעה שנעשה באישיות הנפרדת או במקרים דוגמת תרמית, ניתן להטיל עליו אחריות אישית מבלי לבחון את שאלת הרמת המסך, בהתאם ל-##ע"א 1683/03##. במקביל, הובהר הגבול הדק בין ניהול בפועל לבין יצירת חבות משפטית אישית. במסגרת ##תא"מ 36309-06-15 (שלום ירושלים)## נדחתה תביעה להטלת אחריות אישית על חברי עמותה בגין חובותיה, בהיעדר הוכחה למעשי מרמה או התנהלות אישית המצדיקה הרמת מסך. על פי המתואר בתיק זה, נטען כי על מנת שתוטל אחריות אישית על חבר עמותה יש צורך בהוכחה כי פעילותו בוצעה באופן אישי ולא בשמה של העמותה ושלא מתוקף היותו נושא משרה בה, או לחלופין לטעון למעשה מרמה המזכה בהרמת מסך כאשר יש להוכיח תרמית. באותו הליך צוין כי אף שניכר היה מהעדויות שהנתבע היה האדם שעמד מאחורי פעילות העמותה, ניהל את ענייניה הכספיים וקיבל בה החלטות ניהוליות ועסקיות, לא עלה בידי התובע להוכיח כי מתוקף תפקידו זה הוא אחראי אישית להתחייבויות העמותה. ##צעדים מעשיים בניהול תביעה לחיוב אישי של אורגן בעמותה## 1. ביסוס וטעינה מפורשת של עילת הרמת המסך: אין להסתפק בטענה כללית לחוב של העמותה; יש לטעון באופן מפורש ודווקני בכתב הטענות לעילה המצדיקה הרמת מסך התאגדות, שכן בתי המשפט קבעו כי סעד זה אינו נעשה בנקל. 2. איסוף ראיות להוכחת תרמית או שימוש לרעה באישיות המשפטית: ככל שמבוקש להטיל אחריות על נושא משרה ללא הרמת מסך, יש להציג תשתית ראייתית המוכיחה כי הוא היה מודע לשימוש לרעה באישיות הנפרדת של העמותה או ביצע מעשה תרמית מובהק. 3. הוכחת פעילות אישית החורגת מגדרי התפקיד: יש להבחין בין ניהול שוטף, קבלת החלטות עסקיות והנעת ענייניה הכספיים של העמותה (אשר כשלעצמם אינם מקימים חבות אישית), לבין מעשים שבוצעו על ידי בעל התפקיד באופן אישי המגבשים את יסודות העילה המקימה חבות. 4. בדיקת התקשרות ישירה ומימון עצמי: בעילות הנוגעות לשכר או חובות כספיים, יש לבחון ולהוכיח האם בעל התפקיד העסיק את התובע באופן ישיר או שילם כספים מכיסו הפרטי, נתונים המהווים אינדיקציה לחיובו הישיר. ##שאלות ותשובות## ##ש:## האם חבר עמותה חב בחובותיה של העמותה מעצם היותו חבר בה? ##ת:## לא. בהתאם להוראת ##סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980##, עמותה היא אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מאישיות חבריה, וחובות העמותה הם חובות שלה בלבד ולא של חבריה. ##ש:## באילו מקרים ניתן להטיל אחריות אישית על נושא משרה בעמותה ללא הרמת מסך? ##ת:## ניתן להטיל אחריות אישית ישירה כאשר מוכח כי נושא המשרה ביצע בעצמו את יסודות העילה המקימה חבות, היה מודע לשימוש לרעה שנעשה באישיות המשפטית הנפרדת של העמותה, או במקרים שבהם הוכחה תרמית. ##ש:## האם עובדה שנושא משרה היה המנהל הבלעדי והמוציא והמביא של העמותה מספיקה לחיובו האישי בחובותיה? ##ת:## לא. כפי שעלה בפסיקה, גם מקום שבו אדם קיבל את כל ההחלטות הניהוליות והעסקיות בעמותה וניהל את ענייניה הכספיים, אין בכך כשלעצמו כדי להקים אחריות אישית להתחייבויות העמותה ללא הוכחת פעילות אישית נפרדת, מרמה או עילה מוכחת להרמת מסך. ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אחריות אישית של חבר עמותה:## בפני בקשה לסילוק על הסף של תביעות התובעים כנגד הנתבעים 2-11 (להלן: "הנתבעים") . התובעים הגישו כנגד הנתבעת 1 (להלן: "העמותה") והנתבעים, תביעות בעילות של אי תשלום שכר עבודה, הלנת שכר, דמי חופשה, אי קבלת תלושי שכר ואי העברת ניכויים לרשויות המס וביטוח לאומי. הנתבעים טענו בכתבי ההגנה המקוריים והמתוקנים, כי בכתבי התביעה אין כל עילה כנגדם, וכל פעולה שבוצעה על יד מי מהנתבעים, אם בוצעה הייתה בשם העמותה בלבד, ואין כל מקום לחיוב מי מהם באופן אישי, ועל כן יש לסלק את התביעה על הסף. התובעים בתגובתם לבקשה טענו כי בנסיבות המקרה, ובשל מעורבותם של הנתבעים באופן אישי, כל אחד מהם לפי עניינו, יש לנתבעים חבות אישית כלפיהם ועל כן יש לסלק על הסף את בקשת הנתבעים. הנתבעים הגישו תגובה לתגובת התובעים בה פירטו את נימוקיהם לסילוק התביעה על הסף. תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 קובעת כי בית הדין רשאי לבקשת בעל דין או מיזמתו למחוק כתב טענות על הסף כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף בנסיבות אלה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן ,אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת הענות לתביעה. לפיכך , נקודת המוצא לדיון דלהלן היא כתבי התביעה שבתיקים אלה. במסגרת זו נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על פני כתב התביעה בידו עילת תביעה. (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשייות בירה, פ"ד נא (29 312.) יצויין כי טענותיהם של התובעים בכתב התביעה ביחס לנתבעים השונים הינן כלליות ומעורפלות. עם זאת , על פי מדיניותם של בתי הדין לעבודה אשר לאורה אנו הולכים בפסיקתנו זו,יש להעדיף תמיד את בירור הטענות לגופן על פני מחיקת כתבי טענות על הסף. לפיכך, גם ככל שהיה בתשובתם של התובעים לבקשה לסילוק על הסף משום פירוט לנטען בכתב התביעה, לא התעלמנו אף מכך. הפסיקה בענין הרמת מסך ההתאגדות חזרה פעמים רבות על כך, שהכלל הוא כי יש יתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת שהינו עקרון יסוד בדיני התאגידים. הרמת המסך הינה החריג לכלל ונועד למקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם יש ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחיבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה (ע"ע 129/10 אופיר זונשיין-GSS ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ מיום 31.10.11). בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-199 (להלן: סעיף 6) נקבע: "6. (א) (1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד." אכן בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקה מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד שאשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה ( ע"ע 1201/00 יהודית זילבשטיין-ערב חדש(עתונות)- אילת בע"מ ואח' מיום 170122002) בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים" (ענין זוננשיין לעיל בסעיף 8). בשלב זה, כאמור, אין עלינו לבדוק האם אכן יש מקום להרים את מסך ההתאגדות של העמותה וליחס את חובותיה הנטענים למי מן הנתבעים, אלא רק לבדוק , האם בהנחה שהנטען בכתב התביעה כולו נכון, יש עילת תביעה כנגד הנתבעים . אכן, לאור מצבה של העמותה (אשר לטענת הנתבעים, הגורמים לו הם קבוצה שהתובעים נמנים עליה), נראה כי קיים "סיכון סביר בדבר יכולתה של העמותה לפרוע את חובותיה". עם זאת יש לבחון האם אכן נטלו מי מן נתבעים סיכון שכזה בהתנהלותם או פעלו באופן אחר אשר על פי סעיף 6 מקים עילה להרמת המסך וכן האם הם מאותם גורמים אשר סעיף 6 מאפשר בנסיבות המתאימות הטלת אחריות אישית עליהם. לאחר שעיינו בכתב התביעה ובטענות הצדדים אנו סבורים, ולא בלי ספקות, כי אין לסלק על הסף את התביעה כנגד מרביתם של הנתבעים, בשלב זה של ההליך. אף שהטענות שהועלו כנגד הנתבעים, חלקן כוללניות מאד - עד כדי טיעון כגון , "הנתבעים מס' 5,9,ו-11 כולם שייכים למשפחת קנפלר וסביר להניח שגם האם ידעו את כל אשר קורה בביצה הטובענית הזו.." (סעיף 27 לתגובת התובעים) , הרי שעדיין, ככל שיוכחו, יתכן ויוברר כי קיימת עילה כלפי אותם נתבעים. בשלב זה לא הוברר מהי מידת המעורבות, ככל שקיימת, בפעילות מי מאותם נתבעים בענייני העמותה. קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לתפקידו ומעמדו של כל אחד מהנתבעים האמורים בעמותה. מחלוקת זו ראוי שתתברר עובדתית לגופה בטרם יוחלט אם יש מקום לסילוק התביעה. חריג לכך הוא הנתבע מס'2 , אשר לא נטען כלפיו כי היה חבר ועד/חבר עמותה- וזאת בשונה מנתבעים 3-8. (נעיר-בפני בית הדין לא הוצגו מסמכי הייסוד של העמותה כפי שהוגשו לרשם העמותות- מה שהיה יכול להצביע בבירור על זהותם של מייסדי העמותה. על פי חוק העמותות מייסדי העמותה משמשים כחבריה כל עוד לא חל שינוי בכך, משכך ומשנטען כלפי נתבעים 3-8 שהינם מיסדי העמותה, יוצא בית הדין מנקודת הנחה כי שמשו חבריה למשך כל התקופה הרלבנטית) כמו כן לא נטען כלפי נתבע מס'2 כי היה בין הגורמים שפעלו עבור העמותה עוד בטרם הווסדה (כגון נתבעים 8-9- אשר גביהם יש מקום לבירור הטענה בדבר מעמדם האמיתי והטענה בדבר שימוש פסול במסך ההתאגדות). כל שנטען כלפי נתבע זה (אשר כמנכ"ל היה עובד העמותה) - כי פיטר את אחת מן התובעים, וכי מתוקף תפקידו אחראי אישית להתחיבויות העמותה . אך לא מצינו בהוראות סעיף 6 להרמת המסך כי יש בטענות אלה, אם יוכחו, משום עילה להרמת מסך. באותו אופן חריגים הם הנתבעים 10-11 אשר כל שנטען גביהם הוא שהיו מנהלים בפועל (כאשר הטיעון לגבי סוג הניהול שלהם אינו עקבי מצד התובעים, והנתבעת חולקת על טענות אלה). נתבעים אלה אינם עומדים, ולו על פני הדברים בתנאי סעיף 6 להרמת המסך, גם אם יוכח שהיו מודעים למצבה הכספי של הנתבעת. אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית למעט לענין הנתבעים 2,10,11 אשר לגביהם , התביעה נמחקת. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בסוף ההליך, לכשתתבררנה התביעות לגופן. החלטה בדבר הגשת תצהירים תנתן בנפרד. עמותותאחריות אישית