קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אחריות אישית של חבר עמותה: בפני בקשה לסילוק על הסף של תביעות התובעים כנגד הנתבעים 2-11 (להלן: "הנתבעים") . התובעים הגישו כנגד הנתבעת 1 (להלן: "העמותה") והנתבעים, תביעות בעילות של אי תשלום שכר עבודה, הלנת שכר, דמי חופשה, אי קבלת תלושי שכר ואי העברת ניכויים לרשויות המס וביטוח לאומי. הנתבעים טענו בכתבי ההגנה המקוריים והמתוקנים, כי בכתבי התביעה אין כל עילה כנגדם, וכל פעולה שבוצעה על יד מי מהנתבעים, אם בוצעה הייתה בשם העמותה בלבד, ואין כל מקום לחיוב מי מהם באופן אישי, ועל כן יש לסלק את התביעה על הסף. התובעים בתגובתם לבקשה טענו כי בנסיבות המקרה, ובשל מעורבותם של הנתבעים באופן אישי, כל אחד מהם לפי עניינו, יש לנתבעים חבות אישית כלפיהם ועל כן יש לסלק על הסף את בקשת הנתבעים. הנתבעים הגישו תגובה לתגובת התובעים בה פירטו את נימוקיהם לסילוק התביעה על הסף. תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 קובעת כי בית הדין רשאי לבקשת בעל דין או מיזמתו למחוק כתב טענות על הסף כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף בנסיבות אלה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן ,אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת הענות לתביעה. לפיכך , נקודת המוצא לדיון דלהלן היא כתבי התביעה שבתיקים אלה. במסגרת זו נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על פני כתב התביעה בידו עילת תביעה. (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשייות בירה, פ"ד נא (29 312.) יצויין כי טענותיהם של התובעים בכתב התביעה ביחס לנתבעים השונים הינן כלליות ומעורפלות. עם זאת , על פי מדיניותם של בתי הדין לעבודה אשר לאורה אנו הולכים בפסיקתנו זו,יש להעדיף תמיד את בירור הטענות לגופן על פני מחיקת כתבי טענות על הסף. לפיכך, גם ככל שהיה בתשובתם של התובעים לבקשה לסילוק על הסף משום פירוט לנטען בכתב התביעה, לא התעלמנו אף מכך. הפסיקה בענין הרמת מסך ההתאגדות חזרה פעמים רבות על כך, שהכלל הוא כי יש יתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת שהינו עקרון יסוד בדיני התאגידים. הרמת המסך הינה החריג לכלל ונועד למקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם יש ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחיבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה (ע"ע 129/10 אופיר זונשיין-GSS ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ מיום 31.10.11). בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-199 (להלן: סעיף 6) נקבע: "6. (א) (1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד." אכן בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקה מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד שאשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה ( ע"ע 1201/00 יהודית זילבשטיין-ערב חדש(עתונות)- אילת בע"מ ואח' מיום 170122002) בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים" (ענין זוננשיין לעיל בסעיף 8). בשלב זה, כאמור, אין עלינו לבדוק האם אכן יש מקום להרים את מסך ההתאגדות של העמותה וליחס את חובותיה הנטענים למי מן הנתבעים, אלא רק לבדוק , האם בהנחה שהנטען בכתב התביעה כולו נכון, יש עילת תביעה כנגד הנתבעים . אכן, לאור מצבה של העמותה (אשר לטענת הנתבעים, הגורמים לו הם קבוצה שהתובעים נמנים עליה), נראה כי קיים "סיכון סביר בדבר יכולתה של העמותה לפרוע את חובותיה". עם זאת יש לבחון האם אכן נטלו מי מן נתבעים סיכון שכזה בהתנהלותם או פעלו באופן אחר אשר על פי סעיף 6 מקים עילה להרמת המסך וכן האם הם מאותם גורמים אשר סעיף 6 מאפשר בנסיבות המתאימות הטלת אחריות אישית עליהם. לאחר שעיינו בכתב התביעה ובטענות הצדדים אנו סבורים, ולא בלי ספקות, כי אין לסלק על הסף את התביעה כנגד מרביתם של הנתבעים, בשלב זה של ההליך. אף שהטענות שהועלו כנגד הנתבעים, חלקן כוללניות מאד - עד כדי טיעון כגון , "הנתבעים מס' 5,9,ו-11 כולם שייכים למשפחת קנפלר וסביר להניח שגם האם ידעו את כל אשר קורה בביצה הטובענית הזו.." (סעיף 27 לתגובת התובעים) , הרי שעדיין, ככל שיוכחו, יתכן ויוברר כי קיימת עילה כלפי אותם נתבעים. בשלב זה לא הוברר מהי מידת המעורבות, ככל שקיימת, בפעילות מי מאותם נתבעים בענייני העמותה. קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לתפקידו ומעמדו של כל אחד מהנתבעים האמורים בעמותה. מחלוקת זו ראוי שתתברר עובדתית לגופה בטרם יוחלט אם יש מקום לסילוק התביעה. חריג לכך הוא הנתבע מס'2 , אשר לא נטען כלפיו כי היה חבר ועד/חבר עמותה- וזאת בשונה מנתבעים 3-8. (נעיר-בפני בית הדין לא הוצגו מסמכי הייסוד של העמותה כפי שהוגשו לרשם העמותות- מה שהיה יכול להצביע בבירור על זהותם של מייסדי העמותה. על פי חוק העמותות מייסדי העמותה משמשים כחבריה כל עוד לא חל שינוי בכך, משכך ומשנטען כלפי נתבעים 3-8 שהינם מיסדי העמותה, יוצא בית הדין מנקודת הנחה כי שמשו חבריה למשך כל התקופה הרלבנטית) כמו כן לא נטען כלפי נתבע מס'2 כי היה בין הגורמים שפעלו עבור העמותה עוד בטרם הווסדה (כגון נתבעים 8-9- אשר גביהם יש מקום לבירור הטענה בדבר מעמדם האמיתי והטענה בדבר שימוש פסול במסך ההתאגדות). כל שנטען כלפי נתבע זה (אשר כמנכ"ל היה עובד העמותה) - כי פיטר את אחת מן התובעים, וכי מתוקף תפקידו אחראי אישית להתחיבויות העמותה . אך לא מצינו בהוראות סעיף 6 להרמת המסך כי יש בטענות אלה, אם יוכחו, משום עילה להרמת מסך. באותו אופן חריגים הם הנתבעים 10-11 אשר כל שנטען גביהם הוא שהיו מנהלים בפועל (כאשר הטיעון לגבי סוג הניהול שלהם אינו עקבי מצד התובעים, והנתבעת חולקת על טענות אלה). נתבעים אלה אינם עומדים, ולו על פני הדברים בתנאי סעיף 6 להרמת המסך, גם אם יוכח שהיו מודעים למצבה הכספי של הנתבעת. אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית למעט לענין הנתבעים 2,10,11 אשר לגביהם , התביעה נמחקת. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בסוף ההליך, לכשתתבררנה התביעות לגופן. החלטה בדבר הגשת תצהירים תנתן בנפרד. עמותותאחריות אישית