קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אחריות בעל שליטה לחובות ארנונה: תביעה לתשלום חוב ארנונה בסך של 102,563.20 ₪. החובות הם במקור חובות של חברת פלאצ'י דיזיין בע"מ (החברה). אין חולק, כי הנתבעת הייתה בעלת מניות בחברה ומנהלת (ראו סעיף 1 לתצהיר שהוגש בתמיכה לבר"ל וכן, תדפיס רשם החברות, נספח ב' לתצהיר התובעת). אין חולק כי החברה הפסיקה את פעילותה (ראו למשל סעיף 7 לתצהיר הנ"ל "...החברה קרסה סופית.."). כמבואר בתצהיר גב' ברק, מנהלת יחידת אכיפה בעיריה, על נספחיו, שלא נסתר, החברה, שמופיעה בספרי העירייה כשוכרת ומחזיקה בשני אולמות ברחוב משה הלוי 11 (הנכס) חייבת לעירייה חובות ארנונה שלא שולמו, לתקופה שבין 1/7/2004 ועד 28/2/2006, אשר עומדים על סך של 102,563.2 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. לפי תצהיר התובעת, שלא נסתר, החוב חלוט משלא הוגשו בגינו כל ערר או השגה. התובעת טוענת לחבות אישית של הנתבע מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג - 1993 (חוק ההסדרים) וסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. המסגרת הנורמטיבית ס' 8(ג) לחוק ההסדרים, שתוקן בתיקון חקיקה עקיף ע"י סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד - 2004, קובע: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה בשינויים המחויבים; בסעיף זה - 'חוב ארנונה סופי' - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; 'חברה פרטית' - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; 'בעל שליטה' - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה". סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה קובע: "בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בו ללא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה." השאלה לדיון וטענות הנתבעת אין מחלוקת כי הנתבעת היא "בעל שליטה" כהגדרתו בהוראות החוק ההסדרים וכי חובות החברה שלא שולמו ונתבעו בתביעה זו, הם חובות שגבייתם באה בגדר חוק ההסדרים. נוכח הפסקת פעילות החברה מבלי לשלם את חובות הארנונה לעירייה, קמה לכאורה חזקה שהחברה העבירה את נכסיה לנתבעת ללא תמורה (חזקת ההברחה), והנטל הוא עליה לסתור חזקה זו. [למטרת החקיקה ולפרשנות חזקת הברחת הנכסים ראו: ראו בש"א 4597/05 פנסו נ' עיריית חולון; ת.א 385/08 עיריית חולון נ' מטל בע"מ; עת"מ 1311/07 רובינשטיין נ' עיריית רעננה; ע"א (ת"א) 2139/08 הלל נ' המועצה המקומית כפר שמריהו; ע"א (מחוזי מרכז-לוד) 14350-11-08 צ'לסי שיווק (2003) בע"מ נ' עיריית ראשון לציון; ת"ט 216063-09 עיריית רמת גן נ' שעאר]. השאלה העומדת לדיון היא האם עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה ההברחה (ראו גם המחלוקת כפי שהועמדה בבר"ל שהגישה הנתבעת). לטענת הנתבעת, החזקה נסתרת במקרה זה, שכן לא זו בלבד שנכסי החברה לא הועברו אליה אלא שהחברה קרסה והותירה את הנתבעת חסרת כל. החברה אף נותרה חייבת לבנק דיסקונט סך של כ- 56,000 ₪ והנתבעת, שערבה לחוב באופן אישי, נאלצה להגיע להסדר עם הבנק ומשלמת לבנק תשלומים של 1000 ₪ בחודש ע"ח החוב (צורף העתק ההסדר עם בנק דיסקונט). בנוסף, המלאי שהיה בחברה ערב קריסתה עוקל והוצא במסגרת הליך הוצל"פ שניהלה החברה המנהלת את בית UMI שם היה הנכס (צורף דו"ח פרטי מידע אותו עיקול). כנגד הנתבעת מתנהל תיק הוצל"פ נוסף בשל חובות החברה לבנק לאומי ובמסגרתו, נערכה לה חקירת יכולת (צורף פרוטוקול). בחקירתה ובסיכומיה הוסיפה הנתבעת וטענה עוד, כי נפלה קורבן למעשיו של מי שהיה אז בעלה במובן זה שסמכה עליו ונתנה לו לנהל את העסק תחת שמה. למעשה רק השאילה לו את שמה לצורך ניהול העסק והסכימה להירשם כבעלת מניות וכמנהלת, מכיוון שהוא עצמו לא יכול היה להירשם ככזה בהיותו בעל איחוד תיקים בהוצל"פ. לטענתה, בפועל היא לא עסקה בניהול החברה ואינה יודעת דבר לגופו של עניין בכל הקשור לניהול עסקיה של החברה ונכסיה. לפי עדותה של הנתבעת, היא הייתה נשואה למר פלאצ'י בעת הרלבנטית לתביעה (בני הזוג התגרשו בשנת 2007 או 2008, עמ' 9 ש' 13-15, עמ' 11 ש' 15). דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ואת טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש על ידם לתיק בית המשפט, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעת לסתור את חזקת ההברחה. לפיכך, אני מקבלת את התביעה. הנתבעת טוענת, כי לחברה לא היו כלל נכסים בעת שחדלה מלפעול, והיא נותרה חסרת כל רכוש והותירה אחריה חובות בלבד. הטענה לא הוכחה. הנתבעת לא צירפה דו"חות כספיים, חוו"ד רו"ח או כל מסמך רלבנטי אחר שייתן תמונת מצב מלאה ונכונה של נכסי החברה בעת שחדלה מלפעול ויאפשר התחקות אחר נכסיה. גם בהנחה שלנתבעת לא הייתה מעורבות בניהול החברה, הנתבעת לא טענה (ובוודאי שלא הוכיחה) כי פעלה להשגת מסמכים רלבנטיים מהחברה, אך לא עלה בידה לעשות כן מטעם כזה או אחר; וממילא גם לא ביקשה צווים מבית המשפט על מנת לסייע בידה בדבר, ככל שדרוש היה. הנתבעת לא ביקשה גם להעיד את מי שהיה אז בעלה ולפי גרסתה ניהל את החברה ללא כל מעורבות או ידיעה מצדה. המסמכים שצירפה הנתבעת, אין בהם כדי להוכיח את טענתה שלחברה לא היו כלל נכסים בעת שחדלה מלפעול. ההסדר אליו הגיעה הנתבעת עם בנק דיסקונט והתשלומים שהיא משלמת במסגרת ההליכים שנקט כנגדה בנק לאומי בגין חובות הנובעים מפעילות החברה, אינם מספקים תמונת מצב כללית ביחס לנכסי החברה בעת שחדלה מלפעול, אלא מעידים על תשלום החובות הספציפיים הנ"ל בלבד. דו"ח העיקול שצורף, אף הוא אינו מספק תמונת מצב של נכסי החברה. גם אם נניח שהעיקול מומש, לא הומצאו ראיות שיכללו נתונים ביחס לכלל נכסי החברה כמקובל (נכסים קבועים, נכסים פיננסיים, מלאי וכיוצ"ב). למעשה, לא הוכח שנעשה אפס קצהו של ניסיון להשיג מסמכים וראיות רלבנטיות אחרות ביחס לנכסי החברה ומצבה בעת שחדלה מלפעול. אין בפני בית המשפט מסמכים וראיות כלשהן למעט תצהירה של הנתבעת והנספחים שצורפו לו. כאמור, אין בכך כדי לבסס כנדרש את הטענה שלא היו לחברה נכסים, כמו גם את הטענה שהנתבעת לא הייתה מעורבת כלל בניהול החברה (טענה שלא נזכרה בבר"ל). אוסיף ואציין, כי הנתבעת לא המציאה החלטות של החברה, אישור רו"ח או ראיות אחרות שיבהירו מי היה מורשה לפעול ולחתום בשם החברה. יתר על כן, הנספחים שצירפה הנתבעת לתצהירה - ההסדר אליו הגיעה עם בנק דיסקונט ותשלומים שהיא משלמת במסגרת ההליכים שנקט כנגדה בנק לאומי, הכל בגין חובות החברה - אינם מחזקים את טענותיה של הנתבעת כאילו לא הייתה מעורבת בכל מה שקשור לחברה ולפעילותה. ההיפך הוא הנכון. כפי שגם העידה הנתבעת, היא חתמה על ערבויות לחשבון החברה בבנק ולא רק "נתנה את שמה". נוכח כל האמור, לא עלה בידה של הנתבעת לסתור את חזקת ההברחה ולהוכיח, כי נכסי החברה שחדלה מלפעול, לא הועברו לרשותה. לבסוף אציין כי בסיכומיה טענה הנתבעת שלא ניתנה לה התראה טרם הגשת התביעה ולא ניתנה לה הזדמנות להשיג על גובה החוב. בבר"ל ובתצהיר התמיכה לה (ששימש כתצהיר עדות ראשית של הנתבעת בתיק), לא הועלו כל טענות בעניין גובה החוב או באשר לאי-מסירת התראה טרם הגשת תביעה כנגד הנתבעת באופן אישי. מדובר בהרחבת חזית, ודי בכך כדי לדחות את הטענות. ממילא לא נטענה כל טענה ביחס לגובה החוב גם במהלך ניהול ההוכחות ובסיכומים. אשר למסירת התראה אישית טרם הגשת התביעה, המצהירה מטעם התובעת העידה, כי העירייה נוהגת לשלוח מכתב התראה כאמור ואולם משהועלתה הטענה רק בדיון ההוכחות לא נערכה להשיב לטענה זו ולא היה בידה להציג את מכתב ההתראה (עמ' 8 ש' 8-11). התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה. ההתנגדות נדחית והליכי ההוצל"פ ישופעלו. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות התובעת בהליך זה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪. ארנונהדיני חברותארנונה (חובות)בעל שליטה בחברהחוב