קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי הגשת כתב הגנה בתביעת רכוש: בפני תביעה לפיצוי כספי בשל נזק שנגרם לרכבה של התובעת, בעקבות תאונת דרכים שארעה בין מכוניתה למכוניתו של הנתבע. אין מחלוקת כי התאונה ארעה ביום 17.8.2003, בצומת אמונים. פתח דבר: בטרם אכריע לגופו של עניין, מן הראוי להציג מחדליו של הנתבע לכל אורך התנהלותו בהליך דנן: בראשית הדרך, הנתבע לא הגיש כתב הגנה וניתן כנגדו פס"ד בהעדר הגנה, זאת ביום 30.1.05, ע"י כב' הרשמת (דאז) סבין כהן. כעבור שלושה חודשים נפתח כנגדו תיק הוצל"פ. ביום 16.8.09 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין, אליה צורפה בקשה לביטול פסק הדין. ביום 28.7.10 נתקבלה הודעת ב"כ התובעת, לפיה למרות שהתשלום בוצע באיחור, הסכימו הצדדים להארכת המועד לביצוע התשלום ולביטול פסק הדין. ביום 28.7.10 נתנה כב' הרשמת (דאז) עפרה גיא לנתבע האפשרות להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. החלטה זו ניתנה לאחר שהובהר לבית המשפט כי התובעת לא תתנגד לביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע, בכפוף להוצאות, אותן שילם. מיום מתן החלטת בית המשפט לביטול פסק הדין חלפו מעל ל - 30 יום, כך שביום 12.10.10 הוגשה, בשנית, בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 31.10.10 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 22.12.10 הוגשה שוב בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, כשנימוקו העיקרי הוא נשען על "חובת הצדק", היינו שהנתבע טען כי לא קיבל לידיו את ההחלטה המבטלת את פסק הדין והקובעת כי עליו להגיש כתב הגנה. לבקשתו צירף הנתבע תצהיר. ביום 23.1.11 קבעה כב' הרשמת (דאז) גיא, כי בשים לב לכך שהנתבע שילם סכום לא מבוטל, נראה כי היתה בכוונתו להתגונן בפני התביעה. בד בבד ביטלה כב' הרשמת (דאז) גיא את פסק הדין. ביום 3.3.11 הגיש הנתבע כתב הגנה. בתיק נשמעו עדויות הצדדים ועדיהם ובסופו של דבר, ביום 1.4.12, נקבע התיק לסיכומים. ביום 12.7.12 הגיש ב"כ הנתבע בקשה להשתחרר מייצוג. ביום 8.8.12 ניתנה החלטה הפוטרת את ב"כ הנתבע מייצוג, כשבמקביל יישלח עותק ההחלטה בצירוף אישור מסירה לידי הנתבע, על פי כתובתו. חרף זאת הנתבע לא הגיש סיכומים. התובעת ביצעה תחליפי המצאה, תוך כדי ששכרה שירותי חברת חקירות לצורך הדבקת החלטות בית המשפט על דלת ביתו של הנתבע, אך גם זאת ללא הואיל. חרף החלטות בית המשפט, סיכומי הנתבע לא הוגשו. לפיכך נקבע, כי פסק הדין בתביעה דנן יינתן בהיעדר סיכומים מטעם הנתבע. למעשה עד עתה לא הוגשו סיכומים מטעם הנתבע. משכך ובהתאם להוראות תקנה 160 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), "דינו של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון..." קרי, בענייננו כאילו לא התייצב הנתבע לדיון ו"רשאי התובע להוכיח את תביעתו ...ואז יהא זכאי לסעד המבוקש או לכל סעד מתאים אחר" (תקנה 157 (2) לתקנות). בענייננו נשמעו הוכחות ופסק הדין יינתן על סמך הראיות וטענות הצדדים, ככל שהוכחו. מטעם התובעת העידו שני עדים, שהינם תושבי צרפת: הנהג ברכב, ורעייתו, אשר נסעה עימו ברכב. עדותו של הנהג ברכב התובעת נמסרה באמצעות מתורגמן. עדותם נשמעה באמצעות "וועידת וידאו". התובעת מציינת, כי רכבה נסע מכיוון אשקלון לאשדוד, כאשר בכיוון נסיעתו ניתן לנסוע ישר בלבד, ומוצב רמזור אחד, המכווין את תנועת כלי הרכב לכיוון זה בלבד. לטענתה, הנתבע נסע ברכבו, מכיוון אשדוד לאשקלון, פנה שמאלה לכיוון המושבים, כאשר בכיוון נסיעתו ניתן לנסוע, הן ישר והן שמאלה, ומוצבים שני רמזורים, האחד מכווין את הנסיעה ישר והשני מכווין את הנסיעה בפניה שמאלה. עוד טוענת התובעת, כי התאונה אירעה באשמתו של הנתבע, אשר פנה שמאלה, זאת בניגוד למופע אור אדום, אשר דלק ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו. לגרסתה, הנתבע התפרץ לצומת לא פנוי, זאת מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת, אשר נסע בנתיבו ישר, פגע בדופן השמאלית של רכבה והדף אותו. כתוצאה מכך, נהדף רכב התובעת על עמודי התאורה, אשר עמדו סמוך לצומת, והתהפך על גגו. עדותו של הנהג ברכב התובעת: לגרסתו של הנהג ברכב התובעת, הוא נסע בכביש בן שלושה נתיבים: הימני לפנייה ימינה ושניים נוספים לנסיעה ישר. לדבריו, בכיוון נסיעת רכב הנתבע היו גם כן שלושה נתיבים, השמאלי לפניה שמאלה ושניים נוספים לנסיעה ישר (עמ' 18 שורות 6-14 לפרוטוקול מיום 1.4.12). לדבריו, בעת נסיעתו מכיוון אשקלון לאשדוד, הבחין במכונית הנתבע, כ - 200 מטר לפני הצומת, כאשר היתה בעצירה. לגרסתו, ברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור ירוק, הוא המשיך בנסיעה, בערך במהירות של 80 קמ"ש. בהתקרבו לרמזור, 30 מטר לפניו, הבחין כי רכב הנתבע החל בנסיעה. לדבריו, כיוון שלא היה באפשרותו לבלום ולעצור בזמן, סטה ימינה ולחץ על דוושת הגז, אולם לא הצליח לחמוק מפגיעת רכב הנתבע, ורכב התובעת התהפך ופגע בעמוד תאורה (עמ' 17 שורות 18-25 , עמ' 19 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 1.4.12). לשאלותיו של ב"כ הנתבע, השיב הנהג ברכב התובעת, תוך שהוא חוזר על גרסתו, כי עת נכנס לצומת, מופע האור אשר דלק ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק ולכן ברור לו כי הרמזור בכיוון נסיעתו של רכב הנתבע היה אדום (עמ' 19 שורות 18-24, עמ' 20 שורה 1, עמ' 17 שורות 20-21). עדותה של רעיית נהג רכב התובעת: העדה חזרה על גרסתו של בעלה, הן באשר לכיוון הנסיעה (עמ' 8 שורות 13-15, עמ' 9 שורות 2-8), הן לגבי למופעי הצבעים ברמזורים, הן לגבי אופן פעולתו של בעלה, עת הבחין ברכב הנתבע נכנס לצומת והן לגבי אופי הפגיעה (עמ' 6 שורות 11-13, עמ' 7 שורות 3-6, עמ' 10 שורות 7-14, עמ' 11 שורות 13,15,17,19, עמ' 13 שורות 1-2, עמ' 14 שורות 13,17,19 לפרוטוקול מיום 1.4.12). עדותו של הנתבע: הנתבע תיאר את הצומת בצורה מדויקת והזהה לחלוטין לאופן בו תיארו הנהג ברכב התובעת (עמ' 26 שורות 7-9, עמ' 28 שורות 6-7 לפרוטוקול מיום 1.4.12). לגרסתו, ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו דלק אור אדום והוא עמד בצומת. עוד הוסיף הנתבע, כי הבחין ברכב התובעת מגיע במהירות גבוהה, וכאשר התחלף האור ברמזור לירוק, הוא נכנס לצומת ורכב התובעת פגע בו (עמ' 26 שורות 9-16). דיון ומסקנות: המחלוקת בין הצדדים היא על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה. שמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים וכן במסמכים ובתמונות שהוגשו. לאחר שבחנתי את כל אלה באתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף גרסתה של התובעת על פני זו של הנתבע. הן מחוות דעת השמאי אשר הוגשה מטעם התובעת והן מתמונות רכב התובעת עולה, כי לרכב התובעת נגרם נזק משמעותי ביותר ועל כן הוכרז כ"אובדן מוחלט" (עמ' 3 לחוות הדעת). הנתבע, מצידו, לא השכיל להציג את מסמכי השמאי ו/או תעודת הביטוח ו/או המסמכים הרלוונטיים לתאונה, זאת על אף שבית המשפט נתן לו הזדמנויות רבות לעשות כן. הנתבע אף העיד, כי על אף הנזקים שנגרמו לו ועל אף שלא היה לו ביטוח מקיף, הוא לא הגיש תביעה בגין נזקיו מעולם (עמ' 29 שורות 5-18). סבורני, כי העדים מטעם התובעת העידו בצורה אמינה ורהוטה, כאשר לכל אורך עדותם עמדו איתנים בדעתם ודבקו בגרסתם המתייחסת, בין היתר, לחציית נהג רכב התובעת את הצומת באור ירוק, זאת לעומת מופע אור אדום שהיה ברמזור המכוון את נתיב נסיעתו של הנתבע. הנתבע, לעומת זאת, העיד בעצמו. הא ותו לא. אציין, כי הנתבע אף אישר את תמונות הצומת וכיווני הנסיעה של הצדדים, תמונות אשר הוגשו לבית המשפט ולאור העובדה כי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין כיווני נסיעתם ומיקום התרחשות התאונה, מוצא אני לקבל גרסתה של התובעת. הנתבע קיבל הזדמנות ליתן גרסתו לאופן התרחשות התאונה, זאת לאחר שבית המשפט קיבל בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. מעיון בתצהיר ובגרסאות הצדדים עולה, כי תצהירו של הנתבע עומד בסתירה לעדותו בבית המשפט. יש לציין, כי בשום שלב בעדותו של הנתבע לא נטען על ידו כי חלה תקלה כלשהי במערכת הרמזורים בצומת, ונהיר, כי לא ייתכן שבכיוונים נגדיים אשר נוסעים במסלולים מצטלבים, מופיע אור ירוק באותו זמן. הנתבע נשאל לפשר הסתירה הנ"ל, אך בחר שלא להשיב, ככל הנראה, מסיבה השמורה עימו (עמ' 29 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 1.4.12). לאור האמור לעיל, מוצא אני כי הנתבע אחראי לקרות התאונה משנסע בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961, כאשר לא ציית לאור אדום ברמזור ונכנס לצומת שאינו פנוי, בכך התרשל וגרם לקרות התאונה. התובעת תבעה הפסדים בסך 137,264 ₪, המורכבים מ - 152,000 מחיר מחירון הרכב, ללא מע"מ, 1,000 ₪ שכ"ט שמאי, ללא מע"מ, - 18,644 ניכוי שרידים, ללא מע"מ. סה"כ: 134,356 ₪, ולצורכי אגרה: 137,264 ₪. הנני מקבל את התביעה ומחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 137,264 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (16.5.04) ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של 23,600 ₪, זאת אף בשים לב להתנהלותו של הנתבע במהלך ההליכים התיק. כן ישלם הנתבעת לתובעת אגרות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרות ועד התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. אי הגשת כתב הגנהכתב הגנהמסמכים