קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטול רכישת סלון פינתי: 1. התביעה שלפני עניינה ביטול עסקה ופיצויים עפ"י חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981, בשל אספקת מוצר שאיננו תואם את ההזמנה. 2. טענות הצדדים: א. ביום 21.7.10 רכשה התובעת אצל הנתבע סלון מדגם "אימוליה" תמורת סך של 16,500 ₪. זמן האספקה היה 90 יום. התובעת טענה שבעת ביצוע ההזמנה הובטח לה בעל פה שהסלון יסופק בתוך חודשיים. בפועל, התקבל הסלון לאחר חמישה חודשים ב 19.12.10. לאחר סידור הסלון התברר שהתקבל סלון פינתי בצורה הפוכה לסלון הפינתי שהוזמן. התובעת ובעלה פנו לנתבע, שהבטיח להזמין סלון תואם להזמנה שבוצעה ע"י התובעת, אך לא עשה כן, לא עדכן את התובעת ובהמשך אף סירב לבטל את העסקה. ביום 13.1.11 פנתה התובעת באמצעות עו"ד בדרישה להחזר כספי וביטול העסקה. אך, לא התקבלה עד היום כל תגובה. התובעת טענה כי בשל חתונת בתם לא התפנו לטפל בעניין. ביום 3.9.12 הגישה התובעת את התביעה שבפני בה עתרה לחייב הנתבע בסכומים הבאים: 16,500 ₪ החזר כספי עבור הסלון; 400 ₪ הובלה; 10,000 ₪ עוגמת נפש; 700 ₪ שכ"ט עוד בעבור המכתב הראשוני; 1,500 ₪ שכ"ט עבור תביעה זו. סה"כ 30,600 ₪. ב. הנתבע טען כי משמש כמנהל של חברת דיזיין אנד דיבאני בע"מ, אשר לה אישיות משפטית נפרדת ועל כן דין התביעה כנגדו אישית להידחות. הנתבע טען שהסלון סופק לתובעת ביום 15.12.10. לפיכך, הגשת התביעה כעבור שנתיים בהן עשתה התובעת שימוש בסלון ללא תלונה כלשהי מהווה חוסר תום לב ושיהוי ניכר. בנוסף, הגשת התובענה בשיהוי כה ניכר, גורמת לנתבע לנזק ראייתי חמור. באשר לזמני האספקה, טען הנתבע שהסלון מיוצר באיטליה ולכן בהזמנה נרשם שהאספקה הינה 90 ימי עסקים ואיחור נוסף בן 45 יום אינו איחור. לפיכך, הסלון סופק במסגרת המועדים. כמו כן, הסלון שסופק אינו פגום ותואם בדיוק את ההזמנה שבוצעה. הנתבע הכחיש קבלת המכתב מיום 13.1.11 וטען כי במידה והיה מתקבל היתה ניתנת לו תשובה. בנוסף, טען כי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א - 2010 אינן חלות מאחר ומדובר בסלון שיוצר בהזמנה מיוחדת עבור התובעת והן נכנסו לתוקף רק ב 12/10. הנתבע טען כי התובעת השתמשה בסלון במשך שנתיים ויש לקזז שימוש מכל סך שיפסק. בנוסף, טען הנתבע כי התובעת השתהתה בהגשת התביעה ובכך הגדילה את נזקיה. 3. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את כתבי הטענות ועדויות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל חלקית. ואבאר. 4. חוסר התאמה: חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981, מחייב היצרן לתת אחריות ושירות לאחר המכירה. סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח- 1968, קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שונה מהמוסכם. במקרה דנן, לאחר שהוצג לפני בדיון השרטוט לפיו נעשתה ההזמנה והצילומים של הסלון שסופק בפועל ע"י הנתבע, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן סופק לתובעת סלון "ר" הפוך בצורתו לסלון שהוזמן על ידה. לפיכך, אין חולק שהנתבע לא קיים את חיובו, שכן נוצרה אי התאמה בין הסלון שהוזמן ע"י התובעת לבין הסלון שסופק בפועל ע"י הנתבע. 5. שיהוי/ויתור: אין חולק כי הסלון סופק ביום 19.12.10. התובעת טענה כי פנתה עוד באותו ערב לנתבע וביקשה לבטל את העסקה והוא הבטיח שיסופק לה סלון חדש בתוך שבועיים ומשלא עשה כן נשלח ביום 13.1.11 מכתב מעורכת דינה בו דרשה את ביטול העסקה. התובעת טענה בכתב התביעה כי לאחר מכן לא טיפלה בעניין מאחר והיתה עסוקה בחתונת בתה. הנתבע מצדו הכחיש לחלוטין את פניית התובעת ובעלה והכחיש קבלת המכתב מעוה"ד. התובעת התבקשה להביא אסמכתא מעוה"ד לפיה המכתב אכן נשלח לנתבע והגיע ליעדו ולא הציגה אסמכתא, כאמור. לפיכך, קיימת מחלוקת עובדתית בנוגע לשאלה האם פנו התובעת ובעלה לנתבע לאחר קבלת הסלון. וכן נותרה מחלוקת בנוגע לשאלה האם המכתב מעוה"ד הגיע לידי הנתבע. ברם, גם אם מקובלת עלי גרסת התובעת ובעלה לפיה עם קבלת הסלון ביום 19.12.10 פנו לנתבע וביקשו החלפת הסלון/ביטול העסקה וכי המכתב שנשלח מטעמם ובו עתרו לביטול העסקה הגיע ליעדו - הרי שלא הוכח בפני כי מאז שליחת המכתב ביום 13.1.11 ועד הגשת התביעה ביום 3.9.12, היתה פניה נוספת מטעם התובעת לנתבע בסוגיה זו. נהפוך הוא, התובעת,כאמור בכתב תביעתה, טענה במפורש שלא התפנתה לטפל בעניין זה. בדיון השני שנערך לפני טען בעלה של התובעת, זאת בניגוד לאמור בכתב התביעה, כי התקשר פעמים רבות לנתבע ולא נענה. ברם, טענה זו נותרה טענה בעלמא ולא הוכחה. ביום 31.1.13 הגישה עוה"ד מטעם התובעת הודעה בה טענה שבזמנו שוחחה עם נציגי החברה מר ויטלי וגב' דנה ובהתאם שלחה ב- 13.1.11 מכתב בו דרשה את ביטול העסקה. אך, עוה"ד לא הציגה, כאמור, כל אסמכתא שהמכתב אכן נשלח והגיע לנתבע. עוה"ד ציינה: "2. לאחר תקופת מה חזר אלי שמעון XX וציין במפורש כי אינו מעוניין בהחזרת הספה וכי התרגלו אליה ובזה תם הנושא מבחינתי." התובעת בבקשה לבית המשפט מיום 2.2.13 הכחישה כי הודיעו על ויתור וטענה שיתכן ובעלה אמר את הדברים לעורכת הדין מתוך כעס על עניין הסלון ועל התובעת. שכן, נוצר סכסוך בין הצדדים על רקע זה. בנוסף, צויין שוב כי: "13. בעקבות אילוצים כלכליים ומשפחתיים שפורטו בכתב התביעה הגישה התובעת כתב התביעה במועד מאוחר". מחומר הראיות עולה, אפוא, כי הפניה הלכאורית האחרונה מצד התובעת היתה באמצעות שליחת המכתב מטעם עורכת דינה ביום 13.1.11, חודש לאחר קבלת הסלון. מאז ועד הגשת התביעה, כשנה ותשעה חודשים, לא הוכח שהתובעת ו/או בעלה פנו לנתבע ולו פעם אחת. בכל אותה עת הסלון היה ברשותם והם לא השיבו אותו לידי הנתבע. לפיכך, סבורה אני כי תביעת התובעת הוגשה בשיהוי ניכר והעובדה שהותירה את הסלון ברשותה במשך זמן כה ארוך מבלי לפנות שוב לנתבע או להשיב את הסלון לרשותו באופן עצמאי, יצרה מצג כלפי הנתבע של ויתור מטעמה על כל טענה בדבר אי התאמה של הסלון לצרכיה. כתוצאה מכך, השתנה מצבו של הנתבע לרעה שכן כיום אינו יכול למכור את הספה בה נעשה שימוש במשך שלוש שנים. השתק מכח מצג זה, שהוא פן של תורת תום הלב, מונע מהתובעת להתכחש כיום למצג שהציגה בפני הנתבע לפיו היא מוותרת על טענותיה. שכן, הנתבע כאמור הסתמך עליו בתום לב ושינה מצבו לרעה. בעיננו, התובעת נמנעה מלתבוע זכויותיה במשך זמן ניכר בנסיבות בהן ניתן להבין כי שוב לא תעמוד על זכויותיה והנתבע כאמור הסתמך על כך ושינה מצבו לרעה ולכן עומדת לו טענת השיהוי. בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, משלא הוכח ע"י התובעת כי פנתה לנתבע במשך כשנה ותשעה חודשיים, מאז שליחת המכתב ועד הגשת התביעה, בבקשה נוספת לביטול העסקה, ואין חולק כי כל אותה העת הספה היתה בחזקתה ולא ניתן לדעת כיום את מצבה - תביעתה לביטול העסקה והשבת כספה הינה חסרת תום לב ונגועה בשיהוי ניכר. ראה: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ז נז(5) 433 447 (2003); ד"נ 36/84 טייכנר נ' אייר פראנס, פ"ד מא(1) 599 (1987); רע"א 4928/92 עזרא נ' מ.ד תל מונד, פ"ד מז(5) 94 (1993) בנוסף, מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה התובעת לא רק שלא פעלה להקטנת הנזק, אלא בכך שהותירה את הסלון ברשותה במשך כמעט שנתיים, מבלי להשיבו מיידית באמצעות הובלה פשוטה לחנותו של הנתבע, הגדילה היא את נזקיה. 6. פיצויים לדוגמא: ברם, סבורה אני כי אכן מוטלת על הנתבע, בהתאם לסעיף 31 א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשמ"א - 1981, החובה לפצות את התובעת ללא הוכחת נזק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בעקבות הפרת החוזה ובגין אספקת מוצר שאינו תואם את הזמנה, כמפורט לעיל. לפיכך, אני פוסקת לטובת התובעת פיצוי בסך של 2,000 ₪. ויפים לענייננו דברים שנקבעו ברת"ק (ת"א) 39593-11-10 אורן קאשי נ' הוטל מערכות תקשורת בע"מ (טרם פורסם, מיום 9.3.11): "מטרת סעיף 31א היא לעודד אכיפה "פרטית", בידי צרכנים, של הוראות חוק הגנת הצרכן, באמצעות הענקת זכות לצרכנים לתבוע פיצוי לדוגמא מעוסקים אשר הפרו את הוראות החוק. מוצדק לתבוע פיצוי לדוגמא במקרים שבהם אם לא יעשה כן, המזיקים יחמקו מאחריות. עוד הוסבר כי חולשת הצרכן באה לידי ביטוי גם בשל מימוש זכויותיו בביהמ"ש. וכך, כדי לשפר את הכדאיות הכלכלית של הצרכן לעמוד על זכויותיו בביהמ"ש וכדי להתריע עוסקים מניצול חולשתו של הצרכן ומהפרת הוראות החוק, יש להעניק לצרכן זכות לתבוע פיצויים לדוגמא." 7. העדר יריבות: הנתבע טען שהתובעת רכשה הסלון מחברה בע"מ. ברם, מעיון בהזמנה שצורפה ע"י התובעת לכתב התביעה עולה שנרשם במפורש "דיזיין אנד דיבאני" עוסק מורשה, בצירוף מספר תעודת הזהות של הנתבע. לפיכך, טענה זו בדבר העדר יריבות, דינה להידחות. 8. מעבר לצורך אציין, כי נעשו ניסיונות רבים על ידי להביא את הצדדים לפשרה במסגרת הדיון, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ועל כן, לא נותר בידי אלא ליתן פסק דין. 9. סוף דבר: התביעה כנגד הנתבע - מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת פיצויים לדוגמא בסך של 2,000 ₪. בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. אירועים (תביעות)צרכנותאי התאמה (מוצר)