המשיבה טוענת כי החלטתה של כבוד הרשמת נכונה וצודקת, וכי דין הערעור להידחות מן הטעם שהוגש באיחור ובחלוף המועד להגשת הערעור, וכי תיק ההוצאה לפועל נפתח בחוסר תום לב ותוך עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט . קראו דוגמא מהפסיקה בנושא איחור בהגשת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל: 1. בפני ערעורה של המערערת על החלטתה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל , הגב' דואני - בהירי מיכל, שניתנה ביום 01.09.13, בתיק הוצאה לפועל אשר מספרו 01-03080-13-6, בה קיבלה את בקשת ה"פרעתי" שהגישה המשיבה וקבעה כי לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל מבחינת המועד בו נפתח ומבחינת גובה החיוב . עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. תיק ההוצאה לפועל נפתח על בסיס פסיקתא מתאריך 27.11.12. בתאריך 20.11.12 ניתן פסק הדין בו נקבע כי תוגש פסיקתא לצורך חתימה. בתאריך 22.11.12 נשלח פסק הדין על ידי המזכירות, בתאריך 26.11.12 הוגשה בקשה על ידי המערערת לחתימה על הפסיקתא ותיקון השמטה מקרית, בתאריך 27.11.12 התקבלה תגובת המשיבה ובקשה לתיקון והבהרה. בתאריך 27.11.12 ניתנה החלטה בגין בקשת המערערת , הפסיקתא נחתמה ידנית. בתאריך 28.11.12 ניתנה החלטה בגין בקשת המשיבה , נתבקשה תגובת המערערת ונקבע כי הפסיקתא מתאריך 27.11.12 מעוכבת עד מתן החלטה אחרת. בתאריך 19.12.12 נתקבלה תגובת המערערת . בתאריך 23.12.12 צורפה פסיקתא מתוקנת . בתאריך 26.12.12 הוגשה בקשת המשיבה להורות על תיקון הפסיקתא בשל טעות בחישוב. בתאריך 30.12.12 הגישה המערערת את תגובתה לפיה הפסיקתא כבר הוגשה וממתינה לחתימת בית המשפט, בתאריך 30.12.12 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה בית המשפט כבר נתן את פסק דינו וחתם על הפסיקתא. בתאריך 07.01.13 נפתח תיק ההוצאה לפועל על בסיס הפסיקתא מתאריך 27.11.12. בתאריך 16.01.13 פנתה המשיבה למערערת לצורך בירור האם הפסיקתא המתוקנת נחתמה. בתאריך 05.02.13 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לפיה יעוכבו ההליכים בתיק. בתאריך 06.02.13 נמסרה האזהרה לידי המשיבה. בתאריך 11.02.13 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט , לפיו יופחתו סך של 8809 ₪ מסכום פסק הדין. בתאריך 04.03.13 הוגשה בקשה בטענת פרעתי על ידי המשיבה ובמקביל הופקד סך של 177,565 ₪. בתאריך 04.04.13 הופקדה יתרת החוב בפיקדון בתיק. בתאריך 01.09.12 ניתנה החלטתה של כבוד הרשמת נשוא ערעור זה בבקשת המשיבה בטענת "פרעתי", בה קיבלה כבוד הרשמת את בקשת ה"פרעתי" שהגישה המשיבה וקבעה כי לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל מבחינת המועד בו נפתח ומבחינת גובה החיוב. טענות המערערת: 3. המערערת טוענת כי שגתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי הפסיקתא המתוקנת נחתמה בתאריך 30.12.12. המערערת טוענת כי שגתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כממצא עובדתי כי האזהרה נמסרה למשיבה עוד בתאריך 16.01.13 , וכי שגתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי פסק הדין אינו אופרטיבי בשל הצורך בפסיקתא . המערערת טוענת כי שגתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי מניין הימים מתחיל ממועד ביטול העיכוב , דהיינו, מתאריך 30.12.12. המערערת טוענת כי שגתה כבוד הרשמת בקבעה כי הזוכים פעלו בחוסר תום לב כאשר המשיבה הביעה רצונה לשלם את חובה. המערערת טוענת כי אין זה מתפקידה ליידע את המשיבה בדבר פעולתם לגביית החוב. המערערת טוענת כי פסק הדין אופרטיבי וניתן היה להוציאו לפועל במתכונתו . המערערת טוענת כי משבוטל העיכוב בתאריך 30.12.12 מנין הימים החל למפרע , כלומר מיום 27.11.12. תגובת המשיבה: 4. המשיבה טוענת כי החלטתה של כבוד הרשמת נכונה וצודקת, וכי דין הערעור להידחות מן הטעם שהוגש באיחור ובחלוף המועד להגשת הערעור, וכי תיק ההוצאה לפועל נפתח בחוסר תום לב ותוך עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט . המשיבה טוענת כי בית המשפט הורה על הגשת פסיקתא לחתימתו במסגרת פסק הדין ולכן אין ממש בטענת המערערת כי היה ניתן להוציא לפועל את פסק הדין עצמו, וכי כבוד הרשמת קבעה בהחלטתה בצדק שבית המשפט לא מצא את פסק הדין שניתן כפסק דין מלא והדגיש כי יש להגיש פסיקתא לצורך חתימה בהתייחס לגובה החיוב הכולל. המשיבה טוענת כי כבוד הרשמת קבעה בצדק כי הפסיקתא מתאריך 27.11.12 הייתה מעוכבת וכי לא ניתן לפתוח את תיק ההוצאה לפועל בתאריך 07.01.13. המשיבה טוענת כי הפסיקתא אשר נחתמה בתאריך 27.11.12 עוכבה כבר למחרת היום שבו ניתנה , קרי, מיום 28.11.12 וזאת עד למתן החלטה אחרת, אלא שהחלטה אחרת המורה על ביטול הפסיקתא לא ניתנה מעולם. לכן, בצדק נקבע על ידי כבוד הרשמת כי הפסיקתא הייתה מעוכבת לכל הפחות עד ליום 23.12.12, שכן אז צורפה פסיקתא מתוקנת, או עד ליום 30.12.12. המשיבה טוענת כי בהחלטתו מתאריך 11.02.13 הורה בית המשפט על תיקון הפסיקתא ובה קיבל את טענות המשיבה , והורה על הפחתת הסכום של 8809 ₪ אשר חוייבה ביתר, ואולם בזמן שעמדה כבוד הרשמת על עמדתה פתחה המערערת בחוסר תום לב את תיק ההוצאה לפועל כנגדה. דיון והכרעה: 5. מצאתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן. בהחלטתה נשוא הערעור דנן קבעה כבוד הרשמת כי יש לקבל את טענת ה"פרעתי" שהגישה המשיבה , החלטתה נכונה וראויה ואיני מוצא מקום להתערב בה. 6. מעיון מעמיק ניתן ללמוד כי בסיפא פסק הדין שניתן בתאריך 20.11.12 הורה בית המשפט באופן מפורש בזו הלשון: "סופו של יום : תוגש פסיקתא לבית משפט לצורך חתימה לסכום הכללי בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5 % +מע"מ , וכן הוצאות אגרת בית המשפט, וכן הוצאות המומחים יחולו על הנתבעת. לסכום זה יתווסף גם סך של 5,000 ₪ לטובת התובעים על פי הוראתי במסגרת ההחלטה או פסק הדין החלקי אשר ניתן בבקשה לדחייה על הסף". נוכחתי כי קביעתה של כבוד הרשמת לפיה פסק הדין לא היה פסק דין אופרטיבי נכונה בנסיבות , שכן , בית המשפט הורה באופן מפורש על הגשת פסיקתא בה יחושבו הסכומים אשר נקבעו בפסק הדין ומכך ניתן ללמוד כי גם בית המשפט לא ראה את פסק הדין אופרטיבי כי אם חייב הגשת פסיקתא אשר תהווה את החלק האופרטיבי של פסק הדין. על פי תקנה ‎198(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-‎1984: "(א) על סמך החלטה שניתנה מותר לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בענין הנדון, וצו בדבר הוצאות המשפט; הפסיקתה יכול שתהא ערוכה לפי טופס ‎16 ויחתום עליה שופט או רשם; תאריך שימוע ההחלטה הוא התאריך לפסיקתה. (ב) הומצאה פסיקתה לבעל דין, רואים כאילו הומצאה לו ההחלטה גופה". "עם זאת, פסיקתא יכולה להינתן גם על ידי השופט שישב בדין. במצב זה, יכולה הפסיקתא להוות מכשיר לפירושו של פסק הדין. ברוח זו צויין, כי "אם חתם השופט בעצמו על הפסיקתא, יכולה היא לשמש לפירוש פסק הדין שהיה סתום" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין ,ירושלים, ‎1995, עמוד ‎523) לכן, מקום בו קיימת בין הצדדים מחלוקת על מובנו של פסק דין אשר הפסיקתא מכריעה בה, נראה לי כי לצורך ערעור, דינה של פסיקתא הניתנת על ידי השופט שישב בדין עשוי להיות כדין החלטה המתקנת את פסק הדין או מבהירה אותו. בעצם מתן הפסיקתא, מכריע בית המשפט במחלוקת הפרשנית האמורה. בכך הוא יוצק תוכן חדש לתוך הכרעתו המקורית. הפסיקתא משתלבת, במצב זה, בהחלטה המקורית, והופכת לחלק בלתי נפרד ממנה. בה בעת, בעצם נתינתה יש משום יצירת מצב דברים חדש. בדומה להבהרת פסק דין, למשל, גם לגבי פסיקתא, "'הפירוש' שניתן לפסק הדין אינו טפל לנושא פסק הדין אלא יכול לשנות את מהות ההכרעה. בעל דין שלא ראה עצמו מקופח על ידי פסק הדין שלפני הפירוש, יכול להיפגע על ידי פסק הדין כפי שפורש, ומן הראוי שתהא לו לגביו אותה זכות ערעור שהיתה לו לגבי פסק הדין המקורי" (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמוד ‎768; )ע"א 1050/01 גבעת כח מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' זרח רוזנבלום , עמ' 3. המבחן לסיווג הפסיקתה כמתקנת או כמשקפת הינו מבחן מהותי ולא פורמאלי. מקום בו הפסיקתה כוללת שינוי בעל משמעות בתוכנו האפקטיבי של פסק הדין, אזי מדובר בפסיקתה מתקנת. כך למשל, מקום בו הפסיקתה כוללת שינוי בחיוב בהוצאות, באופן שעשוי להשפיע על עצם חיובו של בעל דין בהוצאות או על היקף החיוב, תיחשב הפסיקתה כמתקנת. לעומת זאת, מקום בו הפסיקתא לא הכילה שינוי אופרטיבי ביחס אליה, הרי שמדובר בפסיקתא משקפת , שאינה מקימה זכות ערעור על פסק הדין מיום מתן הפסיקתא". עמ"נ (מרכז) 10493-07-13 מצלאוי חברה לבניין בע"מ נ' עיריית כפר סבא, ( 21.10.13) בהתאם לאמור לעיל , הפסיקתא שנחתמה בענייננו הינה פסיקתא מתקנת המהווה את החלק האופרטיבי של פסק הדין . 7. נוכחתי כי המערערת פתחה את תיק ההוצאה לפועל על בסיס הפסיקתא שנחתמה בתאריך 27.11.12 ולא על בסיס פסק הדין , דבר המעיד על כך כי גם המערערת לא סברה כי ניתן לפתוח את תיק ההוצאה לפועל על בסיס פסק הדין , והגישה את הפסיקתא. רע"א 1335/04 אבו סולב נ' מנהל מקרקעי ישראל, תק - על 2004 (2) 1170, "פסיקתא היא תמצית של החלטה שניתנה. עם זאת פסיקתא יכולה להוות מכשיר לפירושה של ההחלטה... בשל כך מקום בו קיימת בין הצדדים מחלוקת על מובנה של החלטה אשר הפסיקתא מכריעה בה, דינה של פסיקתא הניתנת על ידי השופט שישב בדין עשוי להיות, לצורך ערעור, כדין החלטה המתקנת את פסק הדין או מבהירה אותו (ראו ע"א 1050/01 גבעת כח נ' רוזנבלום, דינים עליון סא' 157). הדברים אמורים מקום בו בעצם מתן הפסיקתא מכריע ביהמ"ש במחלוקת פרשנית שבין הצדדים ובדרך זו יוצק תוכן חדש לתוך הכרעתו המקורית. במקרה כזה הפסיקתא עשויה להשתלב בהחלטה המקורית ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנה". 8. על פי סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, לנתבע קיים פרק זמן של 30 ימים לתשלום פסק הדין . המערערת טוענת כי המועד של 30 הימים נמנה החל מיום 27.11.12, אולם נוכחתי כי ב28.11.12 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המעכבת את הפסיקתא עד למתן החלטה אחרת ומשכך לא ניתן לקבל את טענתה, ניתן לראות כי הפסיקתא הייתה מעוכבת לכל הפחות עד לתאריך 23.12.12 , אז צורפה פסיקתא מתוקנת, או עד לתאריך 30.12.12 אז קבע בית המשפט כך: " בית המשפט כבר נתן את פסק דינו וחתם על הפסיקתא, ירצה צד לתקן את החלטת בית המשפט או לבטלה מוזמן לעשות זאת בערכאת ערעור". באשר לטענת המשיבה בנוגע לדחיית הערעור מן הטעם שהוגש באיחור, לא מצאתי כי איחור של יום אחד יש בו כדי לדחות את הערעור, מה גם שמצאתי כי דין הערעור להידחות לגופו של עניין. סיכום: 9. הערעור נדחה בזאת. המערערת תשלם הוצאות הערעור על סך 5,000 ₪ לידי המשיבה. המזכירות תעביר לב"כ המשיבה סכום של 5,000 ₪ מסכום הפיקדון , את יתרת סכום הפיקדון לרבות פירות תעביר המזכירות לידי המערערת. איחור בהגשת ערעורערעור על החלטת רשםרשםערעורהוצאה לפועל