קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אין נכסים לעיקול: 1. בפני ערעורה של המערערת, על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל , דואני בהירי מיכל, שניתנה ביום 25.04.13 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-03941-12-9 , בה קבעה כי יש לחייב את צד ג' , המערערת , בסכום הכרטיסים שנרכשו על ידי החייב , בהתייחס לתקופה מאז נמסר צו העיקול ובהתאם להוראות הצו. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. בין החייב, משיב 2 לבין המערערת קשרים עסקיים , משיב 2 רוכש מהמערערת , חברת 012 סמייל טלקום , כרטיסי חיוג לחו"ל . בתאריך 13.02.12 קיבלה המערערת צו לעיקול והשיבה "אין חשבון". בתאריך 18.05.12 ניתנה החלטת כבוד הרשמת כי תינתן תשובה בשנית, המערערת השיבה כי " אין נכסים לעיקול". המשיב ביקש לזמן את נציג המערערת לחקירה , המערערת הגישה תגובתה בתאריך 04.12.12. בתאריך 04.12.12 התקיים דיון בהתאם לסעיף 46 לחוק, בתאריך 06.01.13 הגיש השיב בקשה לחיוב צד ג' בהוצאות בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. בתאריך 25.04.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור בה קבעה כבוד הרשמת כי יש לחייב את המערערת בסכום הכרטיסים שנרכשו על ידי החייב, בהתייחס לתקופה מאז נמסר צו העיקול ובהתאם להוראות הצו. טענות המערערת: 3. המערערת טוענת כי שגתה כבוד הרשמת כאשר חייבה את המערערת בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, וזאת לאור פרשנותה השגויה ביחס למערכת היחסים בין הצדדים, וכי השאלה העקרונית האם ניתן לעקל ואם לאו במסגרת עסקת מזומן כלל לא עלתה ולא התקיים דיון של ממש במסגרת שאלה עקרונית זו, וכי כבוד הרשמת טעתה בהשתיתה החלטה על "מרווח" הזמן הקיים לעיתים של לכל היותר שעה בין מועד התשלום על ידי החייב לבין איסוף הכרטיסים, וכי שגתה כבוד הרשמת כאשר התעלמה מטענות המשיב לפיהן החלטה הקובעת כי עיקול כמו זה שהוטל על ידי הזוכה תפס רכוש כלשהו אצל המערערת הינה עקרונית ועלולה לפגוע קשות בכל יסודות המסחר התקינים. המערערת טוענת כי שגתה כבוד הרשמת עת התעלמה לחלוטין מלוחות הזמנים ובחרה לצמצם את הטענות לשאלה אם העיקול תפס או לא, וכי היה על כבוד הרשמת להתייחס בדיון לשוני בין עסקה שמתקיימת במזומן בד בבד, לבין עסקה ארוכת טווח, וכי הפגיעה במערערת אינה מידתית שכן חיסרון הכיס של המערערת הינו כפול, שכן המערערת פעם אחת מסרה את הכרטיסים לידי הלקוח, החייב, וגם נדרשת לשלם לידי הזוכה את תקבוליה בעבור הכרטיסים, וכי התוצאה המעשית היא העדפת זכות של בעל חוב על פני התנהלות מסחרית תקינה מבלי שהחוב נפרע , אלא שהוא עובר מבעל חוב אחד לאחר. המערערת טוענת כי העיקול לא תפס כספים כלל, שכן לשיטתם של הזוכה ושל כבוד הרשמת העיקול היה תופס רק את הכרטיסים להם היה זכאי החייב במסגרת עסקאות המזומן, שכן הכספים שהתקבלו עבור הכרטיסים שייכים למערערת, ולכן ככל שהתנהלותה של המערערת היה בה משום הפרה של הצו הרי שההפרה הינה ביחס לכרטיסים בלבד ולכן הזוכה איננו זכאי לסכום כסף כלשהו מידי המערערת. המערערת טוענת כי כאשר השיבה לעיקול כי "אין חשבון" עשתה זאת בהגינות ובתום לב, כאשר חזקה עליה כי לא הסתירה ולא ניסתה להסתיר דבר מהזוכה או מכבוד הרשמת, וכי המערערת סברה בשעתו וגם כיום כי אין לה כל כספים ו/או נכסים לעיקול השייכים ו/או מגיעים לידי החייב ולכן פרשנות זו יכולה להיות בבחינת הצדק סביר. המערערת טוענת כי עיון בהחלטתה של כבוד הרשמת מגלה כי אין איזון בין זכויות המערערת כצד שלישי להליך שאין לה קשר אליו לבין יתר הצדדים, וכי העיקול לא "תפס" נכסים כלל, שכן לשיטת המשיב וצד ג' העיקול היה תופס רק את הכרטיסים להם היה זכאי החייב ולא סכום כסף כלשהו, שכן התשלום עבור הכרטיסים שייך למערערת , לפיכך הרי שבכל מקרה ככל שהתנהלותה של המערערת יש בה משום הפרה של הצו הרי שההפרה הינה ביחס לכרטיסים בלבד ועל כן המשיב איננו זכאי לסכום כסף כלשהו מידי המערערת. תגובת המשיב: 4. המשיב טוען כי המערערת ביצעה עסקאות עם משיב 2 בתקופה שמיום המצאת צו העיקול ובשלושת החודשים שלאחריו בהיקף של כ- 400,000 ₪ וזאת כפי שניתן ללמוד מהכרטסת שצורפה על ידי המערערת , כלומר, עסקאות בסך של כ- 400,000 ₪ עם החייב ועם שליחים מטעמו והכל תוך התעלמות מוחלטת מצווי העיקול של לשכת ההוצאה לפועל , הסתרת מידע מהותי והטעיית המשיב והכל מתוך אינטרס של המערערת וללא כל הצדק סביר , וכי גם לאחר שנחשף המידע המוטעה , המשיכה המערערת לעמוד בסירובה ולעקל את הכספים שהתקבלו. המשיב טוען כי אם הייתה המערערת פועלת על פי צו העיקול, היה עליה לעקל לאלתר כל כסף ו/או זכות ו/או נכס אשר הגיע אליה מהחייב, שכן נכסים בהיקפים גדולים הגיעו לידי המערערת מהחייב, אך המערערת דאגה להכניס את החייב ליתרת חובה, כאשר ברור כי מדובר בחישוב מלאכותי, וכי אין מדובר בעסקת מזומן כלל ועיקר, שכן כבוד הרשמת בקביעה עובדתית קבעה כי אין מדובר בעסקת מזומן וכי חלף פרק זמן מרגע התשלום ועד לאיסוף הכרטיסים, וכי בהיקף עסקאות גדול של מאות אלפי שקלים, ניתן היה לעקל גם בעסקת מזומן והמערערת לא הציגה כל אסמכתא הסותרת טענה זו. דיון והכרעה: 5. מצאתי כי דין הערעור להידחות מהנימוקים שאפרט להלן. הוראות סעיפים 47 ו 48 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז -1967 מורות כך: 47. הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה, באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין 48. (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) לעניין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק דין. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין. 6. בענייננו, ביקש המשיב לחייב את המערערת בחובו של החייב מכוח סעיף 48 לחוק, בהליך מעין זה נטל השכנוע רובץ על המשיב והוא נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים, ראשית, המצאת צו העיקול כדין לידי המערערת, שנית, על המשיב להוכיח את קיומם של הנכסים בידי המערערת. המצאת צו העיקול לידי המערערת : אין מחלוקת בין הצדדים לעניין קבלת צו העיקול בתאריך 13.02.12 בידי המערערת. המערערת לא חולקת על המצאת הצו וניתן לראות אף את תשובתה לצו העיקול, כאשר השיבה "אין חשבון", ואף בתאריך 18.05.12 כאשר ניתנה החלטת כבוד הרשמת כי תינתן תשובה בשנית, אז המערערת השיבה כי "אין נכסים לעיקול". כלומר, ניתן לראות כי צו העיקול הומצא כדין לידי המערערת. ע"א 3468/06 מפעל הפיס בע"מ נ' אי.אף.סי ואח' בע"מ תק-מח 2007 (3) 12583 , " כך גם מקובלת עליי קביעת ראש ההוצאה לפועל, המעוגנת בפסיקה, לפיה, אין המחזיק רשאי ליטול לעצמו סמכויות שאינן מסורות לו על פי הדין. וכי, עם קבלת הודעת העיקול , היה על המערערת למסור לראש ההוצאה לפועל את מלוא המידע על הנכסים שהיו בידיה, ולהותיר את מלאכת ההכרעה בדבר גורלם של כספים אלה , לראש ההוצאה לפועל. פעולה שכזו, אין בה משום 'העדפת נושים אסורה' , אולם, יש בה, משום קיום חובותיה של המערערת כצד שלישי , בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל." כאשר קיבלה המערערת לידיה את צו העיקול היה עליה לפעול על פי הוראות החוק ולמסור לכבוד הרשמת את המידע בדבר נכסי החייב המצויים אצלה, ואולם כאשר השיבה "אין חשבון" בעצם מסרה תשובה שאינה נכונה לידי כבוד הרשמת, בתשובתה השנייה השיבה כי "אין נכסים לעיקול", אך לפי הנתונים ניתן לראות כי המערערת ביצעה עסקאות עם החייב בתקופה של שלושה חודשים לאחר מתן צו העיקול בסכומים גבוהים כאשר ביניהם מערכת יחסים עסקית לכל דבר ועניין. קיומם של נכסים בידי המערערת: בעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים , כאשר המערערת טוענת כי לא היה בידיה נכסים של החייב הניתנים לעיקול, והמשיב טוען כי נכסים בהיקפים גדולים של החייב היו מצויים בידי המערערת. כפי שקבעה כבוד הרשמת בהחלטתה "מרגע שהחייב העביר תשלום עבור הכרטיסים - הם הפכו קניינו והועברו לידיו. החייב שיווק אותם כך שהתמורה הגיע לידיו. מרגע שהועבר תשלום ועד שהחייב הגיע לאסוף את הכרטיסים (פרק זמן של כשעה בהתאם לעדותו של נציג צד ג' ) בידי צד ג' היה נכס השייך לחייב - בתמורה לסכום כסף שהועבר עבור הכרטיסים - הכרטיסים שהם רכושו של החייב ". מדובר בעיקול נכסים כללי מכוח סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז -1967 אשר קובע כך: "(א) צו-עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום. (ב) הומצא הצו לצד השלישי, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל ותוך עשרה ימים מהמצאת הצו הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת הצו או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום. (ג) הגיע לידי הצד השלישי נכס מנכסי החייב תוך שלושה חדשים מהמצאת הצו, יודיע על כך למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהיום שהנכס הגיע לידו." הודעת העיקול עוסקת גם בזכויות המצויות בידי המערערת וגם בזכויות עתידיות שיגיעו לידי המערערת מידי החייב, כלומר, בקשת המשיב לחייב את המערערת מכוח סעיף 48 לחוק מתייחס לא רק לנכסים המצויים בידי המערערת במועד הטלת העיקול , אלא גם לנכסים שיגיעו לידי המערערת בעתיד, ועל כן היה על המערערת לציית לצו העיקול גם על כספים המגיעים לידיה לאחר קבלת צו העיקול. ראה בעניין זה, עשא (קריות) 36779-11-09 , ענבר שירז נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ( 07.06.12 ) 8. לא קיים הצדק סביר לפועלה של המערערת , כאשר בחרה להמשיך בהתנהלותה העסקית הרגילה עם החייב , כאשר צו העיקול ניתן לה והיא יודעת על קיומו , שכן, היה עליה לעקל את הכספים שהעביר החייב ואם הפקידם היה עליה לעקל את הכרטיסים, כפי שקבעה כבוד הרשמת בהחלטתה. "על התובע להביא ראיות המהוות בסיס לכאורה לחיובו של הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק. לאחר שהובאו הראיות, עובר על שכמו של הצד השלישי הנטל להביא ראיות לעניין קיומו של ההצדק הסביר שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל אל מנהל הלשכה. החוק איננו מגדיר מהו "הצדק סביר", אך נראה כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו. החוק איננו מסתפק בקיומו של הצדק בלבד, אלא מוסיף לכך גם את הדרישה שההצדק יהיה סביר . ודרישה זו מעמידה מחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל מנהל הלשכה". ד. בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית, כרך שני, עמ' 863, 864. אציין כי אם בידי המערערת הייתה קיימת אי בהירות מסויימת היה עליה לפנות בבקשה למתן הוראות לכבוד הרשמת וזאת בטרם תשיב תשובה שאינה מלאה ואינה מפורטת . "נראה לי, כי אי-אפשר לראות בהתנהגות המערער בענייננו התנהגות שעומדת במבחן הנ"ל. נראים לי בהקשר זה דברי השופט המלומד בבית המשפט המחוזי: המערער יכול היה לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים לבית המשפט, ואזי בכל מקרה היה "יוצא מן התמונה" ופורק מעליו כל סיכון. כפי שהראינו לעיל, יכול היה בפשטות למלא אחר צו העיקול, מבלי להיות חשוף עוד לתביעה... מכל האפשרויות בחר המערער דווקא להתעלם כליל מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא זה כלל לעולם. נראה לי, כי במצב דברים זה אין לראות "הצדק סביר" כלשהו להתנהגות המערער". ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פד"י מג(2) 864, 876 לעניין טענתה של המערערת כי חסרון הכיס שלה הינו כפול, המערערת קיבלה את מלוא התמורה עבור הכרטיסים שמכרה למשיב 2 והרוויחה על הכרטיסים ועל כן לא נגרם לה חסרון כיס. סיכום: 9. אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם הוצאות הערעור על סך של 3,000 ₪. עיקול