##מהו תשריט חלוקה ?## כעקרון, ניתן לראות בתשריט חלוקה החתום על ידי כלל השותפים בקרקע, כהסכם המבטא הסכמה לחלוקת המקרקעין בהיבט הקנייני, ומאידך, ניתן לראות בו הסכם המבטא הסכמה לחלוקת השימוש בקרקע וניהולם, ובדבר זכויותיהם וחובותיהם של השותפים בכל הנוגע למקרקעין כהוראת סעיף 29(א) לחוק המקרקעין . ברי הוא כי לשני ההיבטים הנ"ל (חלוקה קניינית או חלוקה לצרכי שימוש), סיממנים משותפים של חזקה בלעדית, ולפעמים אף ממושכת, בחלק מהמקרקעין על ידי מי מהשותפים ו/או כולם, מה שמקשה על האבחנה ביניהם. אף בתי המשפט נחלקו בהתייחסותם לתשריט חלוקה מוסכם בין שותפים. יש שראו בתשריט כאמור הסכם שיתוף (ראה ת.א (עכו) 1741/05 סנעאללה סעיד נ' נעמה חוסין אחמד (כב' השופטת פיינסוד-כהן), ויש שראו בו הסכם פירוק שיתוף לכל דבר ועניין (ראה ת.א (קריות) 139/06, חניפס האני סלאח ואח' נ' חניפס חסן חניפס ואח' (כבוד השופט דאוד). ##תשריט חלוקה בפירוק שיתוף:## תשריט חלוקה לצורך פירוק שיתוף במקרקעין נועד מטיבו לחלק את הקרקע לחלקים מוגדרים, לתחום אותם, ולייחדם לשותפים על פי חלקו היחסי של כל אחד ואחד מהם במקרקעין המשותפים. נקודת המוצא היא שחלוקה כאמור אמורה לשקף נאמנה את חלקו היחסי של כל אחד מהשותפים במקרקעין המשותפים , בנוסף לעמידתה בדרישות רשויות התכנון (סעיפים 137 ו-143 לחוק התכנון והבניה), ואישור המפקח על רישום מקרקעין (סעיף 38 (א) לחוק המקרקעין). ##אישור תשריט חלוקה:## אישור הסכם שיתוף או תשריט חלוקה איננו פוגע בזכויות הקנייניות של בעלי הזכויות במושע. יפים בעניין זה הדברים שנאמרו בע"א 269/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם והערעור שכנגד (5.11.74): "הסכם-שיתוף אינו בגדר "עסקה במקרקעין" המקנה זכות קנינית (סעיף 6 לחוק), כי אם אך חוזה אובליגטורי בלבד. במקום לנהל את המקרקעין המשותפים כאמור בסעיפים 30 עד 36 לחוק (ראה סעיף 29(ב)), מסכימים הבעלים זה עם זה, ומתחייבים זה כלפי זה, שעל-אף כל זכויותיהם הקניניות הקבועות בחוק ינהגו במקרקעין בדרך המוסכמת ביניהם: זה יחזיק חלק פלוני וזה יחזיק חלק פלמוני; או זה יחזיק כולו וזה לא יחזיק כלל; זה ישתמש למטרה פלונית וזה לא ישתמש אלא למטרה פלמוניתו זה ינהל וזה לא ינהל - וכיוצא באלה דברים הנתונים להסכמה הדדית ולוויתורים הדדיים. לשון אחר: יהא אשר יהא ההסדר אשר השותפים מסכימים עליו בהסכם-השיתוף לענין השימוש במקרקעין המשותפים, החזקתם וניהולם, ולענין "זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין" - זכויותיהם הקנייניות בעינן עומדות ואינן נפגעות." ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אישור תשריט חלוקה:## לפנינו ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק (להלן: "הועדה המקומית"), לא לאשר תשריט חלוקה שהגישו העוררים במקרקעין הידועים כחלקות 94 ו - 95 בגוש 40-41, בבאר יעקב (להלן: "המקרקעין"). וכך החליטה הועדה המקומית: "הועדה לאחר ששמעה את טיעוני הצדדים ועיינה בהחלטותיה הקודמות מחליטה שלא לאשר את תשריט החלוקה וזאת מהנימוקים הבאים: 1. הועדה לא השתכנעה כי אין באישור תשריט החלוקה כדי להשפיע על הבינוי במתחם. מדובר במתחם בתחום תכנית ממ/במ/1492 שהיא תכנית בצפיפות בניה גבוהה במיוחד ואושרה בשנת 2001 כתכנית ול"ל. מנסיון הועדה מימוש מלוא זכויות הבניה במגבלות התב"ע דורש עבודה מקצועית מדוקדקת שכן מרווחי הגמישות בתכנית בשלב הוצאת ההיתרים מצומצמים יחסית. לפיכך חוששת הועדה כי חלוקה תהווה אילוץ נוסף למימוש זכויות הבניה עפ"י ת.ב. 2. עוד יצוין כי לא צורפה לתשריט תכנית בינוי המוכיחה התכנות למימוש הזכויות עפ"י הוראות התב"ע. לאחר ביצוע החלוקה המבוקשת, מנסיון הועדה מתעוררים בשלבי התכנון המפורטים טרם הוצאת היתרי בניה אילוצים בלתי צפויים שמן הראוי לקחתם בחשבון. 3. עוד יצויין כי הוצאו היתרי בניה רבים מכח התכנית ללא תשריטי חלוקה. 4. יש בחלוקת החלקה המוצעת כדי לשנות הנגישות למגרשים החדשים. נושא זה לא נבחן כלל תחבורתית ולא הוצגה חוות דעת להשלכות התחבורתיות לשינוי הנגישות המאושרת. 5. הועדה סבורה כי גם ואם לא יהיה שינוי בנגישות המאושרת יהיה צורך ברישום זיקות הנאה וזה כשלעצמו מהווה שינוי קנייני למצב הקנייני הקיים. 6. הועדה רואה קושי באישור חלוקה שיזם מיעוט מול רוב שמתנגד לה. 7. הועדה לא מצאה כי החלוקה המוצעת יורת יתרון תכנוני לקידומו של כל מבנה בנפרד. אפשרות זו קיימת גם ללא ביצוע החלוקה המוצעת. 8. העדר תאום עם המועצה המקומית. 9. הועדה מציעה לאמץ הצעת ראש הרשות לנסות לגשר בין הצדדים." מדובר בחטיבת מקרקעין הכוללת שתי חלקות ולהן בעלים רבים, כאשר העוררים מחזיקים 3/12 מחלקה 94, ו - 3/12 בחלקה 95. המשיבים מחזיקים ביתר הזכויות בחלקות. במקרקעין חלה תכנית ממ/ במ/ 1492, אשר חילקה אותם לשני מגרשים, מגרש 105 ומגרש 106. במגרש 105 תוכננו 2 בניינים ובמגרש 106, 3 מבנים. הבעלים של אותם מגרשים הם כל בעלי הזכויות בחלקות. בין הצדדים מתנהל הליך של פירוק שיתוף בבית המשפט המוסמך, ההליך עומד בפני סיום וצפוי למתן פסק דין בקרוב. תמצית טענות העוררים לפני כשנה הגישו העוררים תשריט חלוקה שנועד לחלק את המקרקעין למגרשים חדשים, יחד עם תשריט החלוקה הוגשה תכנית בינוי. התשריט סורב עקב העדר הסכמת בעלים. בהמשך הוגש תשריט חלוקה חדש המחלק את המקרקעין ל - 5 מגרשים. במהלך חודש יוני הוחלט לדחותו במיוחד מן הטעם כי לא פורסמה הודעה בדבר סטייה מתכנית בנוגע לגודל מגרש מינימאלי. לאחר שנושא זה פורסם הוגשו התנגדויות אשר בבסיסן העדר הסכמה של הבעלים לחלוקה המוצעת ולכן הובא הנושא שוב בפני הועדה המקומית ביום 10/8/11 גם אז החליטה הועדה לסרב ולדבריה "בהעדר הסכמת כל בעלי הזכויות מנועה הועדה מלאשר חלוקה". על החלטת הועדה הוגש ערר 291/11, אשר הדיון בו בוטל בהסכמת הצדדים לאור הודעת הועדה המקומית כי בכוונתה לעיין מחדש בהחלטה. לאחר מספר בירורים והבהרות דנה הועדה המקומית בתשריט החלוקה והחליטה ההחלטה נשוא הערר. לטענת העוררים הועדה המקומית מוסמכת לאשר חלוקת מקרקעין בדרך של אישור תשריט חלוקה מכוח סעיף 137 לחוק, וסעיף 140 ב' מאפשר גם חלוקה בסטייה מתכנית בכפוף לפרסום דבר הסטייה לפי הקבוע בסעיף 149 לחוק, כפי שנפסק גם בבתי המשפט. בענייננו מדובר בשטח של כ - 12.5 דונם המאפשר חלוקה למגרשים קטנים יותר ואשר הבינוי במגרשים חדשים עולה בקנה אחד עם הבינוי הקבוע בתכנית. הועדה המקומית פועלת בחוסר עקביות כאשר החלוקה החדשה אינה מתיימרת לשנות את חלוקת הבעלויות במקרקעין אלא רק להקל בהליך הוצאת היתרים. על פי התכנון התקף לכל בניין נגישות ופתרון חניה עצמאיים ואין מניעה תכנונית לאשרה. לעניין הבינוי - הרי שהוא עולה בקנה אחד עם הבינוי התקף על פי נספח הבינוי של תכנית ממ/ במ / 1492. העוררים הציגו בעבר תכנית בינוי המתארת את שמתוכנן לקום במגרשים החדשים, ותכנית זו נזנחה לאחר שהועדה המקומית הביעה דעתה כי אין בה צורך. לעניין הוצאת היתרי בניה גם ללא תשריטי חלוקה הרי שעובדה זו אין בה כדי לשלול את האפשרות החוקית להתיר חלוקה בדרך של אישור תשריט. לעניין הנימוק בדבר הנגישות למגרשים החדשים - הרי שהועדה המקומית יכולה להתנות את אישור התשריט בהצגת חוות דעת תחבורתית, כפי שעשתה בעבר במקרים דומים. רישום זיקות הנאה ככל שיהיה בו צורך אין בו כדי לשנות את מערך זכויות הבעלות. לעניין הקושי באישור חלוקה שיזם מיעוט מול רוב שמתנגד הרי שלא מדובר בהקצאה אלא בחלוקה גרידא שעדיפה מבחינה תכנונית וקניינית לכולם. לעניין זה מפנים העוררים להלכה שנפסקה בעע"ם 8748/03 ועדת ערר ת"א נגד' סילבנה לוסי פואה ואח'. לעניין העדר יתרון תכנוני הרעיון הוא לאפשר היתרי בניה לכל מגרש ובניין בנפרד ללא תלות של האחד במשנהו ומדובר ביתרון. כמו כן אין צורך בתאום עם המועצה המקומית. תמצית תשובת המשיבים הצדדים הינם צדדים לתביעה לפירוק שיתוף וממתינים כיום לפסק דין בבית המשפט המוסמך לאחר שמיעת הראיות, ויש להתלות ההחלטה כאן עד למתן פסק הדין בתובענה, שכן פסק הדין יכול ויאיין הצורך במתן החלטה בערר. הועדה המקומית מוסמכת שלא לאשר חלוקת מקרקעין בדרך של אישור תשריט. מדובר במקרקעין המשתרעים על 12.5 דונם ובכך שונה דינם מהדוגמאות שהובאו על ידי העוררים, ואין טעם לאשר חלוקה במקרקעין בהיקף זה על סמך תשריט בלבד, שכן ייתכן ויהיה צורך להפריש מהם חלק לצורכי ציבור, דבר שלא ניתן לעשות במסגרת תשריט חלוקה. זאת ועוד, בדוגמאות האחרות לא היתה התנגדות של חלק מהבעלים לאישור תשריט חלוקה, מדובר בקרקעות שהוקמו עליהן יחידות דיור ולאור החלוקה תתאפשר הקמת יחידות נוספות. טענת העוררים כי מדובר בחלוקה תכנונית מופרכת מיסודה. 83.03 אחוז מבעלי הזכויות במקרקעין וביניהם המשיבים נתנו הסכמתם לפירוק שיתוף במקרקעין בדרך המבוקשת, כלומר מכירת המקרקעין ורק העוררים מתנגדים לה. המשיבים מחזיקים ב - 60.47 אחוז מהמקרקעין ובמצב כזה ממילא גם במקרה של פירוק בדרך של חלוקה בעין יהיו למשיבים זכויות ב - 3 בניינים. חלוקת המקרקעין ל - 5 מגרשים תפגע ביכולתם של המשיבים לתכנן את שלושת הבניינים כרצונם ותגביל ותמנע מהם את אפשרויות התכנון. התכניות שהוצעו על ידי המשיבים הינן תכניות טובות יותר תכנונית וכן מחלקות את מספר הדירות בין בעלי הזכויות בהתאם לזכויות האמיתיות של כל קבוצה, דבר שימנע מחלוקות מיותרות ו/או תשלומי איזון. כמו כן התכניות האלה מתחשבות במתחמים גובלים ומאפשרות גישה נוחה מבחינה תחבורתית לכל אחד מהבניינים בנפרד. הועדה המקומית רשאית וצריכה היתה על פי הסמכויות המוקנות לה בדין להביא במכלול שיקוליה את המכלול השלם העומד מאחורי הבקשה ולצפות פני עתיד. עמדת הועדה המקומית הועדה בחנה את התשריטים מספר פעמים ומצאה כי יש חשש להשלכות קנייניות לאישור תשריט חלוקה ולכן המליצה על תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמה, המהווה דרך בטוחה לשמירת האיזון בין כל הבעלים ובמסגרתה ניתן יהיה לבחון את ההיבטים התכנוניים של החלוקה המוצעת. העוררים לא שכנעו את הועדה המקומית בצורך או בנחישות התכנונית בצורך לאישור תשריט החלוקה הנ"ל ולכאורה מדובר בתשריט חסר מטרה שיש בו כדי להקשות על המערך התחבורתי והנגישות למקרקעין שנקבעה בתכנית הבינוי וליצור קביעות קנייניות ללא בדיקת ההשלכות. הצעת החלוקה מחייבת שינוי בגישה בניגוד לבינוי שנקבע בתכנית המאושרת. התב"ע המאושרת קובעת חלוקה מכוחה ניתנו היתרי בניה רבים וברי כי החלוקה אינה נחוצה לשם הוצאת היתרי בניה. אין בתשריט כדי לתרום דבר בנוגע למימוש זכויות הבניה במקרקעין. דיון והכרעה ככלל, אנו סבורים כי מקום בו ניתן להפריד בעלויות ולייחד מקרקעין לבעלות אחת (מפרוז), הרי שמדובר במהלך רצוי מכל ההיבטים, במיוחד הקנייניים, אולם גם התכנוניים, לכל הפחות בהיבט של מימוש קל יותר בבעלות אחת, והוצאתה של התכנית מן הכוח אל הפועל. יחד עם זאת, אנו סבורים כי במקרה דנן אין מקום להתערב בהחלטת הועדה המקומית, וזאת מהטעמים הבאים: א. ראשית, כמפורט לעיל, פירוק השיתוף בין הצדדים מצוי בעיצומו של הליך אשר תלוי ועומד בבית המשפט המוסמך. בנסיבות אלה אין זה נכון ואין זה ראוי כי ועדת תכנון תיתן החלטתה במנותק מאותו הליך, במסגרתו נדונה אפשרות פירוק אחרת, באופן שיציב את בית המשפט בפני עובדה אשר ייתכן ותטרוף את הקלפים המונחים בפניו. ב. שנית, אכן, בעניין עע"מ 8748/03 סילבנה לוסי פואה נ' הועדה המחוזית ת"א ואח' נקבע כי אין צורך בחתימת כל הבעלים על מנת להגיש תשריט חלוקה, שאם לא כן לא יהא טעם להוראת החוק בדבר פרסום על פי סעיף 149 לחוק, וכך נקבע שם: "לפי התפיסה הכללית שביסוד החוק קיימת היררכיה של הסדרי תכנון, מן הכללי אל המפורט, שסופם במתן היתר בניה (ראו דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 7654/00 ועדת ערר מחוזית, חיפה נ' חברה לבנין הירדן בע"מ ואח', פ"ד נז (2) 895, 904). הדרך אל היתר הבניה עוברת בתכנית מיתאר מקומית או בתכנית מפורטת, לפי סעיף 61א לחוק, המשכה באיחוד וחלוקה של מגרשים ובשינויים אחרים לפי סעיף 62א לחוק - ולפי סעיפים 137 ו- 144 לחוק - וסופה בהיתר בניה לפי סעיף 145 לחוק (כמו כן ראו תקנה 2א לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970). לשם הגשתה של תכנית מיתאר מקומית או של תכנית מפורטת לא נדרשת הסכמתם של כל הבעלים של החלקות ודי באחד מהם ואף ב"מי שיש לו ענין בקרקע" (סעיף 61א(ב) לחוק; וראו עע"ם 2797/01 ועד עין כרם ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה - ירושלים ואח' (לא פורסם); י' גלאון "על הרחבת 'זכות העמידה' להגשת תכנית מתאר" מקרקעין א (2) (2002) 317). גם לענין בקשה להיתר בניה בנכס שבבעלות משותפת די בחתימתו של אחד מן הבעלים או החוכרים ואין צורך בחתימותיהם של כולם (ראו דברי השופט ת' אור בענין מור, בעמ' 147, ודבריו בבג"ץ 879/89 בניני ט.ל.מ. חברה לבנין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חולון ואח', פ"ד מד (2) 831, 836 (להלן - "ענין ט.ל.מ.")). עינינו הרואות כי תשריט האיחוד אינו עומד אפוא "בפני עצמו" ואין הוא מנותק מן השלב שקדם לו ומן השלב שאחריו; הוא חלק מתהליך תכנוני שבו מספר שלבים והוא בא להשלים את תכנית המיתאר או התכנית המפורטת בדרך אל היתר הבניה (ראו דברי השופט א' גולדברג בבג"ץ 476/88 מימון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה ואח', פ"ד מג (1) 563, 566). ג. סבורני שאין הצדקה תכנונית או הגיונית שדווקא בשלב זה - שניתן לראותו כ"שלב מעבר" או כ"תחנת ביניים" - תוצב דרישה שלא הוצבה בשלב שקדם לו ובשלב שאחריו. ההרמוניה בין הוראות החוק ושילוב מתואם ביניהן מחייבים את המסקנה שדינה של בקשה לאישור תשריט איחוד (או חלוקה) יהיה לענין זה כדין הגשתה של תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת, וכדין בקשה להיתר בניה; לאמור, שדי לבקשה לאישור תשריט איחוד בחתימתו של אחד מן הבעלים, שהוא אחד מן הבעלים בכל אחת מן החלקות. ד. טעם נוסף המחזק את המסקנה שאליה הגענו הוא שהדרישה שכל הבעלים יחתמו על הבקשה, נותנת בידי המתנגדים לאיחוד או לחלוקה מעין "זכות וטו" (ראו דברי השופט ת' אור בענין ט.ל.מ., בעמ' 835). "זכות וטו" כזאת לא ניתנה למתנגדים ביתר השלבים ואין הצדקה להעניקה כאן. יתר על כן, הענקתה עלולה להכביד על פיתוחו של אזור מסויים, ואולי אף למנוע את הפיתוח. תוצאה כזאת אינה רצויה. כמו כן יש לזכור שאין במסקנה זאת כדי לשלול את זכויותיהם של המתנגדים הואיל ולפי סעיף 149 לחוק זכאים כל הבעלים שתפורסם וכן תומצא להם הודעה בדבר הבקשה וכן זכאים הם להתנגד לה (השוו דברי השופטת מ' נאור בע"א 8797/99 אנדרמן ואח' נ' ועדת הערר המחוזית לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965,חיפה ואח', פ"ד נו (2) 466 ,479; דברי ה. השופט א' א' לוי בעע"מ 8193/02 ראובן נ' פז חברת נפט בע"מ ואח', פ"ד נח (2) 153, 162; דברי השופט (כתוארו אז) א' ברק בע"פ 768/80 ש' שפירא ושות', חברה קבלנית בנתניה בע"מ ואח' נ' מ"י, פ"ד לו (1) 337, 364). ו. יוער כאן כי הטענה לפיה חלות ההוראות הנזכרות שבסעיף 149 לחוק רק במקרה שמדובר ב"סטיה מתכנית" דינה להדחות. יש מקום לומר שאיחוד של חלקות מעצם טיבו הוא בגדר סטיה מתכנית ולפיכך יש לפעול לפי הוראות הסעיף בכל מקרה. אולם, אפילו אין זאת הפרשנות המילולית של הכתוב, פשיטא שאין לפגוע בזכויותיהם של בעלים שהבקשה אינה מקובלת עליהם, בלי שתובא לידיעתם ובלי שתינתן להם האפשרות להתנגד לה, ולו בשל חובת תום הלב וההגינות (השוו דברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין בבג"ץ 288/00 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נה (5) 673, 691)..." ואולם, עיון בפסק הדין מעלה כי לא דובר בסיטואציה בה על פניו רוב מוחלט של בעלי המקרקעין מתנגד לאותו איחוד, כפי שהובהר בעניין בג"צ 1578/90 הלן אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון לבניה ת"א נקבע כדלקמן: "גם לגופם של דברים אין אנו סבורים שהילכת בג"צ 879/89, הישימה גם לעובדות המקרה שלפנינו, מונעת בעד הועדות לתכנון ולבניה להחליט לפי שיקול דעתן מקום שעל פני הדברים אין למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין, שלא יתקיים דיון בבקשה כל עוד לא ניתן פסק דין מטעם בית משפט מוסמך הקובע שלמבקש זכות קניינית. הטעם לדבר:ביכולות הועדות להישמע בטענה שאין טעם שהן תקדשנה דיון סרק לשאלות התכנוניות המתעוררות כאשר נראה לכאורה שזכות הבניה, אם תאושר, אינה ניתנת למימוש. לפיכך אם יוצא לכאורה מהחומר שהומצא על ידי המבקש או בעלי הקנין האחרים בנכס שאין למבקש זכות קניינית, תוכלנה הועדות להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך; מאידך גיסא, אם השאלות הקנייניות שנויות במחלוקת או אם יוצא שלכאורה יש למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין או שבאין התנגדות לאחר שנשלחו הודעות כדין לזכאים, אין זכויות הקנין שנויות במחלוקת, תדונה הועדות בשאלות התכנוניות המתעוררות. בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של הענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד..." הווה אומר - מקום בו ספק אם קיימים "תימוכין קנייניים" רשאים מוסדות התכנון להשהות את החלטתם התכנונית עד קבלת פסיקתו של בית המשפט המוסמך בנושא הקנייני, וכך נוהגת הלכה למעשה הועדה המקומית בענייננו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח האמור בנושא סילבנה לוסי פואה לעיל, שם נקבע כי במהותו של תשריט איחוד או תשריט חלוקה שהינו שלב מעבר בתרגומה של התכנית לשפת ההיתר. בענייננו, ברי כי תרגום זה לא יישא פירות פרודוקטיביים עד שתיפתר הבעיה הקניינית שאם לא כן, והפירוק המבוקש היום בבית המשפט ידחה, לצורך "תרגום" התכנית לכדי היתר, יהא על הצדדים לפנות לפתרון של טבלאות איזון והקצאה. יוצא איפה כי מדובר בשלב לא אפקטיבי במקרה דנן של חלוקה אשר אינה מקובלת על רוב בעלי המקרקעין, אשר ממילא גם אם תצא לפועל תחייב טבלאות כאמור. ז. ושלישית, לא הוכח בפנינו כי מבחינה תכנונית הפתרון המוצע במסגרת התשריט עדיף ונותן מענה נכון יותר לתכנונם הפונקציונאלי של הבתים, הן מבחינה תחבורתית והן מבחינה של תשתיות (חדרי חשמל, מקלטים, ועוד). אשר על כן הערר נדחה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה. תוכנית בניהבניהשאלות משפטיותתשריט