קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטול הסכם עם פקיד השומה: בפניי בקשת הנתבע (להלן: המבקש או המדינה) לסילוק התביעה, המרצת פתיחה זו , על הסף, בהתאם להוראות תקנה 100 ותקנה 101 ,לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 הן בגין העדר עילה והן בגין העדר יריבות. התובע (להלן: התובע או המשיב) עותר בהמרצת הפתיחה ל: "ביטול הסכם שנערך בינו לבין פקיד השומה המתייחס לשנים 2008-2010", אשר נחתם בשמו. על פי הנטען בתביעה, ההסכם התגבש ונחתם, בעקבות התראתו של רואה החשבון של התובע, כי בכוונת שלטונות המס להגיש כנגדו כתב אישום עקב אי דיווח אודות הכנסות שהיו לו בשנים 2008 ו-2009, אשר עלו ותועדו בכרטיס הנהלת חשבונות אשר הצביע על יתרות זכות ומשיכת כספים מחברה (שהוא ניהל) , ללא דיווח ומבלי ששולם מס בגינם. כן, נטען כי לאחר שרואה החשבון של המשיב הציג בפניו הסכמה אודות תיקון הדו"חות, התבקש התובע על ידי רואה החשבון שלו לחתום על טופס בו מפורטת ההסכמה בדחיפות (עוד באותו היום), מחשש שפקיד שהשומה יחזור בו מהסכמתו. "לימים" (?), התברר לתובע כי במסגרת ההסכם האמור עם פקיד השומה, תוקנו הכנסותיו לשנים 2009 - 2010, כך שנוספה לו הכנסה של 1,000,000 ₪ , כדיבידנד מהחברה שבבעלותו. לטענתו, הוא פנה בהמשך לרשות המיסים בבקשה לתיקון השומה ו/או לביטול ההסכם , וניתנו הסכמות שונות ולאחר מכן נסיגה מהם. לטענת המדינה, גם אם בידי המשיב להוכיח את כל העובדות אשר נטענו בתביעתו זו , הרי שאין בהן כדי להקים לו זכות לקבלת הסעד ההצהרתי המבוקש על ידו, כנגד המדינה. כמוכן נטען כי אין כל יריבות הינן המשיב לבין המבקש, באשר לטענות שנטענו בתביעה. הטענות אשר מעלה המשיב באשר לנסיבות כריתת ההסדר, במסגרת המרצת הפתיחה, מופנות כולן, כנגד רואה החשבון אשר ייצג את התובע בחלק מהדיונים בפני המבקש והציג לו את ההסכמה נשוא ההליך כ"הצלחה וכהישג". מאחר וכך הינם פני הדברים הנטענים , הרי שעל המשיב להפנות את טענותיו, כנגד אותו רואה חשבון (כשבינתיים הוא ממשיך לשכור את שירותיו),. מכל מקום, הנסיבות המתוארות, אינן מקימות יריבות ועילה, של המשיב , כנגד המבקש. בתגובת המשיב נטען כי "תביעתו מפרטת בהרחבה את עילת התביעה שהינה בקשה לביטול הסכם, בשל הטעייה" וגם אם יתברר כי הטעייתו של המשיב לא נגרמה על ידי המבקש, אלא על ידי רואה החשבון ו/או מנהלת משרדו, הרי שהטענה לחוסר יריבות הינה סתמית ככל המשיב מבקש לבטל הסכם בינו לבין המבקש. כמוכן, ככל ש-"עדיין מדובר בהטעיה שהובילה את המשיב להתקשרות בהסכם עם המבקש" הרי שעומדת לו זכותו לתבוע את המדינה בהמרצת פתיחה זו ולעתור לפסק דין הצהרתי המורה על ביטול ההסכם/הסדר , בינו לבין רשות המיסים של המדינה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי הבקשה הינה מבוססת ודינה להתקבל. ההוראות שבתקנות 100 ו-101, נועדו לאפשר לנתבע להעלות טענה כי יש לבצע קיצור דרך ולבחון את סיום התביעה, מבלי להמשיך ולערוך דיון בו, בהתקיים הנסיבות שבדין המבססות טענה למחיקה/דחייה על הסף. (רא' ע"א 124/63 אחוזת גוש 6212 נ חסין פ"ד יז 1340; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, 171). על בית המשפט לשקול מחד את האינטרס המהותי של עשיית צדק , המחייבת פתיחתם של שערי משפט ומנגד להקפיד גם לשקול כי עקרונות הצדק מיושמים כהלכה, גם באמצעות מניעתם של הליכי סרק, הגוררים הטרדת בעלי הדין שכנגד ללא בסיס או עילה והעמסת יומנו של בית המשפט, שלא לצורך אמיתי. (ר' ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, דינים עליון כרך פ"ג, 597). השאלה אם כתב תביעה מגלה עילה נבחנת על סמך האמור בו בלבד ובית המשפט מניח כי העובדות הנטענות בכתב התביעה אמת. אם, על בסיס זה, על פניו, אין בעובדות נטענות ין כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש, תמחק התובענה מחמת חוסר עילה. כך נבחנת גם הטענה להעדר יריבות , המוביל להיעדר העילה או הזכות לסעד המבוקש , כנגד אותו נתבע. עיון בעובדות שנטענו בהמרצת הפתיחה (לבד מטענות נוספות שאינן רלוואנטיות לעילה ולסעד המבוקש) , מלמד שהמשיב מודה כי הסכים, בהמלצת רואה החשבון שלו לחתום על ההסכם נשוא ההליך (מחשש כאמור שמא יינקטו כנגדו הליכים), כאשר מי שחתמה בשמו בפועל על הסכם הייתה פקידתו. לטענתו, רואה החשבון לא הסביר לו כיאות את המשמעות. לאחר מכן , בהמשך, רואה החשבון מסר לו, שהמשיבה הסכימה ליתן שהות לתיקון הדוחות, אך חזרה בה. לאחר מכן , בהמשך, רואה החשבון מסר שהמשיבה מסכימה להפחית ,בדיעבד מסכום השומה, את הסכומים שיוחזרו לחברה. בד ובד התובע בקש וקבל, הסדר תשלומים. לבסוף המשיבה הודיעה, לטענתו, כי הנה עומדת על ההסדר והשומה שבבסיסה. ישנו שוני מהותי בין העובדות השונות הנטענות על ידי התובע, באשר לעילתו ולסעד הביטול המבוקש. טענה לביטול השומה עקב "ההטעיה " בעת כריתת ההסכם, בסיס השומה, הינה שונה בתכלית מטענות כנגד השומה גופא וכנגד נציגי המבקש בגין "הבטחות" נטענות או "הסכמות" מאוחרות יותר, אשר הופרו על ידי המבקש, לטענתו. באם טענת ה"הטעיה" בעת עריכת ההסכם, הינה בסיס העילה, הרי שעל פי גרסתו הוא, הגורם אשר גרם לו ל"טעות" ביחס לטיבה של השומה, הינו לא אחר מרואה החשבון שלו, אשר ייצג אותו ופעל כידו הארוכה, במגעים עם פקיד השומה. בהעדר כל טענה כי למבקש קשר כלשהוא בהיווצרות חוסר ההבנה הנטענת, הרי שאין בנטען להקים עילה של בטלות, כנגד המבקש, ואין יריבות בין הצדדים בנדון. יצוין כי רואה החשבון של התובע אינו צד בתיק זה , ושאלת מערכת היחסים ומאזן הזכויות וחובות בין התובע לבין רואה החשבון שלו (באם הנטען משקף את המציאות), חורגת מד' האמות של תיק זה. כמוכן, בין אם טענת הבטלות נאחזת בעובדות דלעיל ובין אם טענות המשיב כנגד השומה הינם כי היא שגויה, או הינו טוען שניתנו לו הסכמות מאוחרות יותר על ידי המבקש, לדרכי ביצוע כולל לתיקונה של השומה, אשר אינן מכובדות, הרי שכפי שציינתי בהחלטתי מיום 13/11/13 , הפנייה כללית לסעיף 15 לחוק החוזים, אינה עומדת, בשעה שעסקינן בחוזה מיוחד, שנכרת על פי הוראות דין מיוחדים שנחקקו בתחום זה להסדרת היחסים שבין הפרט (הנישום) לגוף השלטוני (המשיב), אשר ענייניו הוסדרו בסעיפים 152 ו-153 לפקודת מס הכנסה, לרבות הערכאה המוסמכת לדון במחלוקות לעניין שומת הנישום (כולל טענות לאי כיבוד הסכמה לבטל או לשנות הסכם שהושג עם פקיד השומה , תוך כדי תיקונה למפרע של שומה, בשומה מתוקנת/אחרת). לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל ומהנימוקים שפורטו, הנני מורה על מחיקת התביעה, כמבוקש. בשים לב לשלב המקדמי של הדיון, ואף בהתחשבות מסוימת בתובע על אף שעמדת המבקשת נמצאה מבוססת, שהמשיב יישא בהוצאות המבקש בסך 1,000 ₪. זכות ערעור, כחוק. חוזהמיסיםביטול חוזהשומה