קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטול תשריט חלוקה: תיק זה הושב לשולחננו בעקבות הסכמה שהושגה בבית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת עת"מ 46769-01/11 שם קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט כדלקמן: "1. ההחלטה של וועדת הערר וההחלטה של הוועדה המקומית יבוטלו, והעניין יחזור לועדה המקומית באופן ובשלבים כמפורט להלן. 2. הוועדה המקומית מודיעה כי היא מבקשת לבטל את תשריט החלוקה הפנימי מ - 2/3/10. לשם כך תזמן הוועדה המקומית את העותרים (ע"י ב"כ) וכן את כל שבעת האחים למשפחת גיספן (לפי הרשימה שיעביר שלמה גיספן - המשיב 4) לדיון בעניין ביטול תשריט החלוקה הפנימי מ - 2/3/10 של חלקת יהודה. הדיון האמור יתקיים עד מחצית חודש אפריל. הזימונים יצאו לא יאוחר מתום 3 שבועות מהיום. 3. לאחר הדיון ולאור ההחלטה בהליך האמור בסעיף 2 לעיל לעניין תשריט החלוקה הפנימי, יוכלו העותרים להגיש בקשה להיתר תוספת בניה לאחד הבתים שבחלקתם, כאשר הבקשה תתייחס לכל החלקה במקרה שתשריט החלוקה הפנימי יבוטל, או לחלק שבו נמצא אותו בניין במקרה שתשריט החלוקה הפנימי ישאר בתוקף, לפי העניין. 4. האמור בסעיף 2 לא יגרע כמובן מזכותם של מי מהצדדים לעורר לוועדת ערר על החלטה לעניין השארה או ביטול תשריט החלוקה הפנימי." בהתאם, החליטה הועדה המקומית ביום 7/8/2011 כדלקמן: "הוועדה המקומית מאשרת את חלוקת המשנה במגרש משפחת יהודה, בתנאים הבאים: התאמת הבינוי בשני מגרשי המשנה המוצעים להוראות כתנית רנ/מק/2000, לעניין קווי הבניין (בין היתר לא ניתן לאשר קו בניין צדדי וגם אחורי 0). השבת המחסנים המשמשים כיום כיחידות דיור לשימושם המקורי ע"פ היתר, כולל ההתאמות הנדרשות בחזיתות אין באישור זה כדי לפגוע או כדי לגרוע בזכויות משפחת גיספאן במגרשם, הן לעניין זכויות הבניה והן לעניין כמות יחידות הדיור, שכן זכויותיהם הן נגזרת של חלוקה עיקרית שאושרה עוד בשנת 2004 ושאינה עומדת כלל לדיון." על החלטה זו הגישו העוררים הערר שלפנינו. תמצית טענות העוררים הועדה המקומית טעתה וחרגה מסמכותה כאשר אישרה מחדש תשריט חלוקה שכבר אושר ביום 2/3/10, והתנתה את תוקף תשריט החלוקה בתנאים שלא נקבעו מלכתחילה. משמעות ביטול ההחלטות המבטלות היא כי תשריט החלוקה נותר בעינו. לפיכך יכלה הועדה המקומית לבטל את תשריט החלוקה או לאשרו כפי שאישרה בעבר ולא היתה רשאית לאשרו בתנאים. בהתאם, הוצג הדיון בפני הועדה המקומית כדיון באישור תשריט חלוקה מחדש ולא ביטול תשריט חלוקה מחדש. עוד נטען כי הבקשה נעדרה נימוקים, כי טיוטת הערות הצוות המקצועי לדיון בבקשה לא נמסרה לעוררים וכך נפגעה זכות הטיעון שלהם. כמו כן נטען כי נערך דיון חלקי שלא בנוכחות העוררים (עקב קיומו של דיון פנימי לאחר שמיעתם), ונמנעה מהם השלמת הטיעון. לגופם של תנאים טענו העוררים כי הם אינם עונים על שיקולים תכנוניים הנוגעים לתשריט חלוקה פנימי, דהיינו לתועלת התכנונית של החלוקה הפנימית. תמצית תשובת המשיב לטענת המשיב 2 במגרש נשוא הערר קיימות חריגות בניה מהותיות הכוללות תוספות של מספר רב של יחידות דיור. המשיב 2 מתנגד לכל חריגה מהמותר על פי התכניות והניסיון להפוך את החלקה לשתי תתי חלקות מהווה חלק מהטקטיקה להכשיר בדיעבד את עבירותה בניה הקיצוניות שבוצעו בחלקה נשוא הערר. לפיכך יש להשאיר את החלטת הועדה המקומית על כנה. עמדת הועדה המקומית ועדה מקומית מדגישה את שסוכם בין הצדדים בבית המשפט לפיו עצם ביטול ההחלטה אינה מהווה קבלת העתירה או דחייתה, וכי סוכם כי העניין עצמו טרם הוסדר וטרם הוכרע ויקבל את פתרונו בהליכים בפני הועדה. כן הזכירה הועדה המקומית כי בסוף הדיון גובשה הסכמה לפיה כדי לבחון אם יש חריגות בניה בשטח או במספר יחידות מבחינת צפיפות הדיור ואז לראות כיצד ניתן לקדם זאת יערך סיור בנכס. סיור בנכס בוצע ביום 12/4/11 ובו השתתפו אדריכל הועדה המקומית, פקח הועדה המקומית, היועץ המשפטי לועדה המקומית, היועצת המשפטית לעירייה, התובעת העירונית, העוררים וב"כ, והמשיב שלא נטלו חלק בסיור בנכס, אולם נטלו חלק בסיור בנכסם שלהם. לאחר מכן התקיים הדיון בועדה המקומית במסגרתו נשמעו בהרחבה הצדדים ואז החליטה הועדה את שהחליטה. הועדה המקומית סבורה כי בהחלטתה עשתה לפנים משורת הדין כברת דרך ארוכה לקראת העוררים, כי לא נפל בה כל פגם, וכי היא ההחלטה היחידה אותה ניתן לקבל בנסיבות העניין על רקע ממצאי הדו"ח. לגופם של דברים החלוקה והבניה הקיימת בשטח אינן אפשריות אלא אם יותאמו, שכן ראשית על פי אפ / 2000 חלוקה ניתן לאשר בתנאי שלאחר החלוקה יתאימו אחוזי הבניה, מספר יחידות הדיור והמרווחים להוראות התכניות הרלוונטיות; ושנית, על פי רנ / מק / 2000 ניתן לבנות בקיר משותף בין מגרשים שנוצרו בחלוקת משנה בתנאי שישמר קו בניין צדדי של 4 מ' מכל צד, דבר שלא נשמר במקרה דנן. עוד הבהירה הועדה המקומית כי העוררים עצמם הציעו במהלך הדיון בועדה המקומית את המתווה הבסיסי שנקבע בהחלטה הסופית ובמסגרת זו הבהיר העורר "נפרק את המחסן. אם זה הבעיה נפרק את המחסן..." דיון והכרעה עיקר תלונתם של העוררים בפועלה של הועדה המקומית עת התנתה את אישור התשריט בתנאים. הרציונאל שעמד בבסיס הצעת בית המשפט אותה אימצו הצדדים, הינו בחינתו מחדש של נושא ביטול התשריט. לעניין זה יש להזכיר נשכחות כי הסיבה לביטול התשריט בפעם הקודמת בפני הועדה המקומית, הינה הגילוי בדו"ח הפיקוח כי החלוקה כפי שמופעיה באותו תשריט אינה עולה בקנה אחד עם המשטר התכנוני התקף במקרקעין, ולפיכך בוטלה אותה חלוקה. עתה, החליטה הועדה המקומית "ללכת כברת דרך" לקראת העוררים ולחייב התאמה לדין התכנוני כתנאי לאישור החלוקה. יש להבהיר כבר עתה כי בראייתנו, הועדה המקומית אינה מוסמכת לאשר חלוקה העומדת בניגוד להוראות התכניות התקפות במקרקעין נתונים. הדבר עולה מפורשות מהוראות פרק ד' לחוק, ר' במיוחד סעיף 138 ההתאמה המחויבת לתכנית שאושרה. סטייה מתכנית שאושרה אפשרית רק לאחר פרסום על פי סעיף 149 לחוק, ובכפוף למגבלות על פי פרסום כזה. מכל מקום אין חולק כי במקרה דנן לא בוצע ואך לא התבקש תשריט בסטייה מתכנית. סעיף 142 לחוק קובע כי: "כל עוד לא נרשם תשריט, רשאית הועדה המקומית לבטלו, להתלותו או לשנותו, ובלבד שנתנו לבעל הקרקע או למי שעלול להיפגע, הזדמנות להשמיע את טענותיו: על החלטת ועדה מקומית לפי סעיף זה, רשאי בעל הקרקע או מי שעלול להיפגע כאמור לעורר בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה." עוד יש להזכיר כי סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 קובע כי: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה." העולה מן האמור כי לועדה המקומית קיימת סמכות לשנות מהחלטתה ולטעמנו אף להתנות אותה בתנאים, על מנת להתאים את אותה חלוקה מבוקשת למשטר התכנוני התקף במקרקעין. הפרשנות הקיצונית בה אוחזים העוררים לפיה לועדה המקומית סמכות בלבדית לבטל התשריט או לחלופין לקבלו "כזה ראה וקדש" אינה הגיונית, סותרת את הדין הנזכר לעיל ועומדת בניגוד למטרת המחוקק בבקשו לעודד הליכים יעילים וחוקיים בתכנון ובניה. מבחן שכזה היה מביא במקרה דנן לבטלות מינה וביה, בעוד הועדה המקומית מצאה דרך לאפשר החלוקה המבוקשת בהתאמה למצב התכנוני, ובתנאי שיערכו שינויים מספר. איננו סבורים כי בפועלה כאמור סטתה הועדה המקומית בסמכותה על פי פסק הדין, ו/או על פי החוק. אנו סמוכים ובטוחים כי אילו היתה הועדה המקומית מאשרת תשריט הנחזה להיות תשריט תואם תכנית בניגוד לחוק, או משלימה עם אישורו משהתגלו לה בדיעבד עובדות בנוגע לסתירה בין המצב הקיים בפועל לבין החלוקה באספקלריית התכניות החלות במקרקעין, אזי היתה הועדה המקומית חוטאת לתפקידה. לגופם של דברים עיינו בפרוטוקול הדיון המוקלט שנערך בנושא בועדה המקומית, והתרשמנו מיסודיות הדיון, ושמיעתם של העוררים וב"כ באריכות, וחרף האמור לא נשמע בפני הועדה המקומית כל הסבר (מלבד הכחשות עובדתיות) לעודף היחידות אשר קיים במקרקעי העוררים. עוד נעיר כי לעניין "נימוקי הבקשה", הרי שפורמאלית, הודיעה הועדה במסגרת ההליך הקודם, כי היא מבקשת לבטל את התשריט ולשם כך, תזמן הצדדים לדיון. ומהותית הטענה הינה כי קיימת סתירה בין המצב המוצג בתשריט, למצב האפשרי מבחינה תכנונית. סתירה זו, היא זו שעמדה גם בבסיס ההליך הקודם. בשניים סוטה הבינוי הקיים בחלקם של העוררים מהתכניות התקפות: אחד, במספר היחידות המותר, והשני בסטייה מקווי הבניין. הדברים עולים מפורשות מדו"ח שערך אדריכל מיקי קפון מנהל הועדה המקומית, קודם לדיון שנערך בועדה . במסגרת זו, שכללה השתתפות בעלי הזכויות במקרקעין ונציגי העירייה כולל היועצת המשפטית לעירייה, התובעת העירונית, היועץ המשפטי לועדה המקומית, מפקח הועדה המקומית, התברר כי קיימות אי התאמות ביחס להיתרים שהוצאו במקרקעין, כאשר עיקרן בקיומם של "מחסנים" אשר כל אחד מהם מצויד במערכת כניסה מוגדרת ומופרדת הכוללת, דלת פלדה פעמון וכד', וכן קיימים חלונות לאותם מחסנים. בנוסף התברר כי המבנה המקורי חולק לשתי יחידות דיור אשר לכל אחד כניסה נפרדת, מטבח ושירותים נפרדים, והפרדה פיזית. כמו כן קיימת יחידה שלמה נוספת שאינה מופיעה באופן כלשהו בהיתרי הבניה ועוד. סיכומם של דברים מצאה הועדה המקומית כי סה"כ יחידות הדיור במקרקעין הינו לפחות 5-6 במבנה המזרחי ואחת במבנה המערבי ובנוסף אפשרות לחלוקה מיידית של קומה א' ל - 3 יחידות דיור נוספות. במקרקעין ניתן לאשר עד 3 יחידות דיור. גם בפני ועדת הערר הבהירו העוררים כדלקמן: "לגבי מספר יחידות סיכמנו שיעשה דו"ח נעשה פלוגתאות מוסמכות לא עשו זאת שלחו לנו דו"ח. לגבי יחידות דיור אין בעיה של קיבולת הבניה. יש לי 2 יחידות ועוד יחידה בסה"כ 3 יחידות על פי היתר. יש לי זקן עיוור שהוא גר אצלי ואני יצרתי לו יחידה שהוא גר לידי נפרדת, סה"כ יש לי 4 יחידות מתוכן יחידת סמך." כך או אחרת, מדובר בסטייה מהוראות התכניות החלות במקרקעין, וברי כי לא ניתן לאשר חלוקה הנחזית כחלוקה תואמת תכנית בעודנה מהווה כסות ואיצטלה להפרת הוראותיהן של אותן תכניות. לעניין זה טען ב"כ העוררים כדלקמן: "בימים האלה שכולם מדברים על מצוקת הדיור כל מה שקשור לתנאים בקשר לצפיפות דיור וכמה יחידות זה לא צריך להוות שיקול. לכל היותר השאלה מבחינת אם ההיתר עומד בתנאים לא איזה שימוש ניצלתי בפועל או איזה שימוש לא ניצלתי." טענה זו עומדת בניגוד לעיקרון היסודי בתכנון ובניה, לפיו יש צורך בהתרה מפורשות בהוראות תכנית תקפה לצורך כל אחד מהאלמנטים המתבקשים במסגרת תשריט ו/או היתר, ואין אפשרות להסתפק בהלך רוח ציבורי כזה או אחר, אשר לא עבר במבחן ההפקדה ובמבחן רשויות התכנון קודם יישומו בפועל. סיכומם של דברים המשיבה הלכה כברת דרך נכבדה לקראת העוררים, והבהירה בהחלטתה כי במידה והבנוי בשטח יותאם למותר על פי התכניות ניתן יהא לאשר את החלוקה המבוקשת. לא זו בלבד כי המשיבה רשאית היתה להתנות תנאים מסוג זה בהחלטתה, אלא שהיא לא היתה רשאית לאשר החלוקה מבלי לדאוג להתאמת מצב הדברים וקיומה של אותה חלוקה להוראות התכניות החלות במקרקעין. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה. תוכנית בניהבניהתשריט