קראו דוגמא מהפסיקה בנושא בקע מפשעתי בגלל מאמץ: 1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בבקע מפשעתי מיום 2.5.10, כפגיעה בעבודה. תביעתו נדחתה ועל כך התביעה שבפנינו. 2. המחלוקת שנותרה בפנינו הינה בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודת התובע במועד הופעת הבקע - 2.5.10. 3. לטענת הנתבע, לא מתקיים בעניינו התנאי שבסעיף 84(1) לחוק הקובע, כי : "אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה, אלא אם כן - (1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל..." הכרעה: 4. לאחר ששמענו ראיות הצדדים, מקבלים אנו גרסת התובע כי הקבע הופיע במהלך עבודתו ביום 2.5.10, עת הרים צינור חומר גלם ואולם, הוכח בפנינו כי אין המדובר במאמץ בלתי רגיל לדידו של התובע. להלן נפרט החלטתנו. 5. עדותו של התובע בדבר הופעת הבקע במהלך עבודתו ביום 2.5.10, עשתה עלינו רושם מהימן. עם זאת, איננו מוצאים להסתמך על עדות העד מר סטשוב, מהטעמים הבאים: התובע ציין בטופס התביעה כי לא נכחו עדים ובהודעתו לחוקר מסר כי לא סיפר על המקרה לאף אחד כי לא היה למי לספר. התובע לא ידע להסביר בחקירתו הכיצד לא זכר את העד ולא ציין את שמו בטופס התביעה. גם עדות העד, כי ראה את גליל חומר הגלם מוטל על הרצפה ליד התובע אינה מתיישבת עם הגרסה שמסר התובע לחוקר ולפיה חש בכאב בעת הרמת הגליל, למרות הכאב הרכיב אותו במכונה, ונח. 6. קביעתנו כי הבקע הופיע במהלך העבודה מתיישבת גם עם אישור המעביד שלא הכחיש קיומו של אירוע בעבודה. מעדות חוקר הנתבע, מר אבי יהלומי, עולה כי בשיחה עם המעביד, המעביד לא טען כנגד קיומו של אירוע בעבודה אלא טען שאין לו את הידע הדרוש לדעת האם האירוע מהווה תאונת עבודה. המעביד חתם בהמשך על טופס 250 בו הסתייג מהפגיעה "מכיוון שתיקון בקע הינה בעיה רפואית פנימית אין בידי הידע והאפשרות לקבוע אם הפגיעה שנגרמה היא כתוצאה מעבודה במפעלנו" 7. העובדה כי התובע לא טען לקיומו של אירוע חריג, אלא לעבודה מאומצת אינה מעידה כי הבקע לא אירע במהלך העבודה. 8. התובע טען לאורך כל הדרך, כי הבקע אירע כתוצאה מעבודה מאומצת, לאו דווקא חריגה. כך, בטופס התביעה, טען לעבודה מאומצת ללא ציון אירוע חריג. בהודעה לחוקר הודה כי לא היה מאמץ חריג באותו המקרה, המקרה יוחס על ידו למאמץ מצטבר, "עייפות החומר", וכי לא היה משהו שונה בגליל שהרים או באופן הרמתו. בכתב תביעתו שבפנינו אף טען התובע כי הבקע אירע כתוצאה מעבודה פיזית מצטברת על פני זמן רב- "מיקרוטראומה". 9. בהודעתו לחוקר מסר התובע כי הגליל שהרים היה גליל רגיל אותו מרים כ-20 פעם ביום. משקל הגליל הוערך על ידו בכ-15-20 ק"ג. 10. גם בעדותו בפנינו הודה התובע: " אני יודע שהרמתי גליל באותו רגע בשעה מסוימת ונוצר בקע. זו עבודה מאומצת. זה היה זה היה סוף יום העבודה. אני מרים כל יום גלילים... אני משיב שזה לא אירוע חריג. את הגלילים הללו הרמתי מס' פעמים ביום. זה כנראה קרה בגליל האחרון ביום. הגליל האחרון היה בדיוק כמו הגלילים הקודמים שהרמתי קודם." (עמ' 4 לפרוטוקול). כמו כן העיד: ”... שהאירוע החריג יוצא הדופן הוא הרמה מאומצת של הגליל. אין לי הסבר להגיד לך מה היה שונה. השונה זה שהתפרץ לי הבקע." (עמ' 5 לפרוטוקול). 11. התיעוד הרפואי אינו תומך אף הוא בקיומו של אירוע חריג בעבודת התובע או הרמת משקל מיוחדת. בתחילה לא צויין כל אירוע בעבודה שהביא לבקע, ורק באישור מאוחר ציין הרופא בדיעבד כי התובע מסר לו שהבקע אירע בעקבות עבודה מאומצת, גם כאן לא צויין אירוע חריג. 12. אף אם מקבלים היינו גרסת התובע כי מדובר היה בגליל במשקל של 80-90 ק"ג, גרסה שהועלתה לראשונה בכתב התביעה והעומדת בסתירה להודעה לחוקר, התובע הודה כי גם את הגלילים הכבדים במשקל 80-90 ק"ג הוא מרים מס' פעמים ביום, וכן מרים את הגלילים שכבר עברו את המכונה ואין עליהם את חומר הגלם, ומשקלם פחות. עד התובע מר סטשוב, המכיר ומבצע גם הוא את עבודתו של התובע אישר כי גם הוא היה מרים את הגלילים, כי יש גלילים גדולים במשקל כ - 90 ק"ג ויש גלילים קטנים. "גלילים קטנים מרימים המון וגלילים גדולים פחות. יכול להיות שגלילים גדולים מרימים גם יותר מ - 6 פעמים ביום."(עמ' 6 לפרוטוקול). 13. מהעדויות עולה אם כן, כי אין מדובר בגליל חריג בגדלו או במשקלו אותו הרים התובע עובר לפגיעה. המדובר בגליל אותו נהג התובע להרים מדי יום, מס' רב של פעמים ביום, במהלך עבודתו. 14. בעב"ל 368/97 דוד לייב פנטנוביץ נ' המל"ל קבע בית הדין הארצי כי התשובה לשאלה מהו מאמץ לא רגיל, הנדרש בסעיף 84 לחוק, תינתן על פי התשובה לשאלה, "אם המאמץ שעשה הנפגע ביום שבו מדובר היה מאמץ אשר היה רגיל לעשות בעבודתו, או לא (דב"ע ל"ה / 0-26 המל"ל - טנג'יו)". יש להתייחס באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו, ולצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל יש לתת משקל רב לתדירות. (דב"ע מ"א / 0-10 חדד נ' המל"ל, צוטט בדב"ע נ"א 0-121 הופמן נ' המל"ל). באשר לפרשנות המונח "מאמץ לא רגיל" נקבע בפסיקה כדלקמן: "מאמץ לא רגיל... מתייחס באופן אובייקטיבי לנפגע עצמו משום שהבקע "מופיע בגופו של אדם מסוים על רקע מצבו של אותו אדם ועל רקע המאמצים שהוא רגיל להם..." כמו כן, לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל "יש לתת משקל רב לתדירות..." פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה שבפנינו מתייחסת לשני מצבים קיצוניים: מצד אחד אירוע חד פעמי הנחשב כחריג (פרשת הופמן) ומצד שני עבודה מאומצת בתדירות גבוהה (פרשת חוסן). בין שני קצוות אלה משתרעים מצבים רבים ומגוונים של מאמץ שאינו אירוע חד פעמי אך כזה שנעשה בתדירות לא גבוהה. בשלל מצבי ביניים אלה השאלה היא מה אמת המידה הראויה לבחינת ההכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה. דעתי היא שבמצבי ביניים יש לבחון את האירוע מן הזווית של שגרת העבודה של העובד. שגרת העבודה, על פי תפקידו הרגיל של העובד, היא שתקבע אם האירוע שגרם לבקע מפשעתי הוא תולדה של "מאמץ לא רגיל" אם לאו. ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג שגרם לבקע המפשעתי, כך יחשב המאמץ "לרגיל"; והיפוכו של דבר: ככל שהמאמץ הפיזי שגרם לבקע המפשעתי נעשה מחוץ לשגרת העבודה והתפקיד של העובד, כך יחשב הדבר ל"מאמץ לא רגיל" . (עב"ל 456/03 בוריס שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.12.09) 15. בעניין פנטנוביץ דחה בית הדין את התביעה תוך שקבע כי הפעולה שביצע המערער שם הינה מאמץ אשר המערער היה רגיל לו בעבודתו, ואינה מאמץ לא רגיל. הפעולה נעשתה בתדירות של לעיתים מידי יום, לעיתים פעמים מספר ביום, לעיתים שלוש פעמים בשבוע והיו תקופות שלא נעשתה כלל. 16. בעניינו, הרמת הגליל נעשתה ע"י התובע כחלק משגרת עבודתו מידי יום, מספר רב של פעמים ביום. לנוכח האמור, אין לראות בהרמת הגליל מאמץ "לא רגיל" בעבודתו של התובע, ודין התביעה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 17. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. בקע מפשעתיבקע