הוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז - 1967 קובע כך: 48. (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) לעניין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק דין. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא בקשה לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל: 1. בפני ערעורה של המערערת על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל , זהבית אלדר, שניתנה ביום 07.07.13 , בתיק הוצאה לפועל אשר מספרו 01-40299-09-2, בה דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערערת לחייב את המשיבה בחובו הפסוק של החייב בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. תיק ההוצאה לפועל נפתח בגין חוב של החייב, אחיה של המשיבה, למערערת, בגין תשלומי שכ"ט אשר לא שולמו על ידו למערערת, אשר הינה עו"ד במקצועה וייצגה אותו בהליכים משפטיים . במסגרת הליכים שנקטה המערערת כנגד החייב, לגביית חובה, ביקשה המערערת לעקל כספים אצל צדדי ג' אשר בכללם נמנית המשיבה, אחות החייב, ולפיכך ביום 17.11.09 המציאה המערערת לידי המשיבה , העתק מצו העיקול כאשר החוב לאותו מועד עמד על סך של 37,000 ₪ . בתאריך 22.11.09 השיבה המשיבה כי נכון למועד קבלת הצו "אין נכסים לעיקול". בתאריך 25.05.10 הגישה המשיבה תשובה בהתאם לבקשות שהוגשו על ידי המערערת , לפיה כאשר קיבלה את צו העיקול לא היו בחשבונה כספים השייכים לחייב. בתאריך 08.11.12 נחקרה המשיבה ולאחר מכן הוגשה בקשת המערערת לחייב את המשיבה בסך של 37,000 ש"ח בגין חובו של החייב. המשיבה מסרה תגובה לבקשה והמערערת השיבה לתגובה. בתאריך 07.07.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן בה דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערערת לחייב את המשיבה בחובו של החייב. טענות המערערת: 3. המערערת טוענת כי טעתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי במועד המצאת צו העיקול לידי המשיבה , החזיקה המשיבה בכספים השייכים לחייב ולפיכך דחתה את בקשתה של המערערת לחייב את המשיבה בחוב הפסוק בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. המערערת טוענת כי טעתה כבוד הרשמת כאשר הניחה כי כל הסכומים שמעל לסכום של 1,000 ₪ נמשכו על ידי החייב, ומכאן הגיעה למסקנה שהינה שגויה כי חיבורם של כל הסכומים הגבוהים , מביאה לתוצאה לפיה עד למועד הטלת צו העיקול, משך החייב את כל כספו בסך של 80,000 ₪, וכי לאחר הטלת צו העיקול הוצאו מחשבונה של המערערת סכומים הגדולים מ 1,000 ₪ . המערערת טוענת כי טעתה כבוד הרשמת כאשר לא העניקה משקל ראוי לכך כי בהודעתה של המשיבה לצו העיקול מיום 22.11.09 ציינה בביטחון כי אין בידיה כספים השייכים לחייב ואילו בתצהיר שהגישה ביום 17.05.10 ציינה כי למיטב ידיעתה החייב משך את כל כספו שם. המערערת טוענת כי טעתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי גרסתה של המשיבה הינה סבירה וכי הסבריה מתיישבים עם דפי חשבון הבנק אשר הומצאו על ידה המעידים על התנהלות בחשבונה עובר להמצאת העיקול. המערערת טוענת כי יש לחייב את המשיבה בסכום החוב שהיה נכון למועד הטלת צו העיקול או לחייב את המשיבה עד לגובה שווי הנכס שבו החזיקה. תגובת המשיבה: 4. המשיבה טוענת כי במועד הטלת העיקול אצלה בתאריך 17.11.09 כבר לא החזיקה בכספים של החייב, וכי חשבון הבנק אשר משמש אותה משמש גם את בני משפחתה ואמה חתומה כשותפה בחשבון ואף מחזיקה כרטיס אשראי בנוסף לכרטיס אשראי אשר מוחזק על ידי המשיבה. המשיבה טוענת כי החייב הינו מהמר כפייתי אשר העביר לחשבונה סך של 80,000 ₪ בתאריך 01.12.08 ואולם עד למועד קבלת צו העיקול משך את כל הכספים. המשיבה טוענת כי גרסתה לאורך כל הדרך לא נסתרה, וכי כאשר המערערת הטילה עיקול רק כעבור שנה לאחר העברת הכספים לחשבון המשיבה אין למערערת כל אפשרות לומר כי אלו הם כספי החייב אשר נמצאים בחזקת צד ג' במועד הקובע. המשיבה טוענת כי הנטל להוכיח חבותו של צד ג' לשלם כספים מכוח עיקול רובץ לפתחו של הזוכה, וכי המערערת לא טענה להעברת נטל ההוכחה לכתפי המשיבה ואין לקבל את טענת המערערת כי טענה זו נטענה במסגרת כתבי הטענות. המשיבה טוענת כי גם אם הייתה המערערת טוענת להעברת הנטל לכתפיה המשיבה עדיין עמדה בנטל ההוכחה . המשיבה טוענת כי צדקה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי עדותה כנה ולא ניתן היה לקעקעה, וכי שימוש במינוח "לפי ידיעתי" אין בו כדי להפחית מאמינות עדותה. דיון והכרעה: 5. לאחר עיון מעמיק בנתונים שלפניי, מצאתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים המפורטים להלן. הוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז - 1967 קובע כך: 48. (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) לעניין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק דין. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין. 6. בפני כבוד הרשמת התנהל דיון, במסגרתו שמעה את עדויות הצדדים, עיינה במסמכים הרלוונטיים וערכה בירור מעמיק בדבר הסוגייה שבענייננו, כבוד הרשמת הגיעה למסקנה כי יש לדחות את בקשת המערערת לחיוב המשיבה בחובו של החייב בהחלטה מנומקת ומפורטת, כאשר העדיפה את גרסת המשיבה וכך קבעה: "גרסתה של צד ג' הינה סבירה והסבריה מתיישבים עם דפי חשבון הבנק שהומצאו על ידה המעידים על ההתנהלות בחשבונה חודשים רבים לפני המצאת צו העיקול לידיה", כבוד הרשמת ערכה בדיקה מעמיקה כאשר כל הנתונים בפניה. "ככלל, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית כאשר אלה מושתתים על עדויות, שנשמעו בערכאה הראשונה" , ע"א 1240,558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4) עמ' 563, 569 . "עקרון יסוד הוא בשיטתנו כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. ערכאת הערעור תתערב בממצאים שבעובדה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה בו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשרשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים על פניהם. כל עוד יש לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט דלמטה יסוד ושורש בחומר הראיות, לא יתערב בהן בית המשפט שלערעור". ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, פ"ד נב (2) 582, 594, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי ,מהדורה שביעית, 1995, עמ' 856. ניתן לראות כי אכן כפי שקבעה כבוד הרשמת , מבדיקת דפי החשבון שהציגה המשיבה , הפקדת סך של 80,000 ₪ נעשתה בתאריך 01.12.08 לחשבונה של המשיבה, מתאריך זה ועד לתאריך 13.11.09 , כאשר מועד המצאת צו העיקול היה בתאריך 17.11.09 , נמשכו מחשבונה לכל הפחות 82,000 ₪. 7. מעיון בדפי החשבון אשר צירפה המשיבה לתגובתה אכן ניתן לראות משיכות בסכומים של מאות שקלים עד לתאריך 01.12.08, מועד הפקדת כספי החייב בחשבון המשיבה, כאשר לאחר מועד זה נעשו משיכות רבות בסכומים של מעל ל 1,000 ₪ , התנהלות זו מחזקת את גרסת המשיבה לפיה המשיכות הללו נעשו על ידי החייב . במועד קבלת צו העיקול, קרי בתאריך 17.11.09 ניתן לראות כי אכן עמד חשבונה של המשיבה על יתרה בסך של 22,312 ₪, אולם מעיון בדף החשבון ניתן לראות כי משכורתה של המשיבה הופקדה בתאריך 09.11.09 על סך של 6,282 ₪, ומשכורתה של אמה הופקדה בתאריך 02.11.09 על סך של 7,203 ₪ . 8. "על התובע להביא ראיות המהוות בסיס לכאורה לחיובו של הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק. לאחר שהובאו הראיות, עובר על שכמו של הצד השלישי הנטל להביא ראיות לעניין קיומו של ההצדק הסביר שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל אל מנהל הלשכה. החוק איננו מגדיר מהו "הצדק סביר", אך נראה כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו. החוק איננו מסתפק בקיומו של הצדק בלבד, אלא מוסיף לכך גם את הדרישה שההצדק יהיה סביר . ודרישה זו מעמידה מחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל מנהל הלשכה". ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, כרך שני, עמ' 863, 864. המשיבה הראתה כי בתאריך 17.11.09 לא היו מצויים כספים של החייב בחשבונה, ולכן קבעה כבוד הרשמת נכונה כי יש להעדיף את גרסת המשיבה. 9. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הפקדת סך של 80,000 ₪ בחשבון המשיבה בתאריך 01.12.09, המשיבה הראתה כי כל כספי החייב נמשכו על ידו עד למועד קבלת צו העיקול אצלה בתאריך 17.11.09 כאשר מועד קבלת צו העיקול הוא הקובע, צו העיקול חל אך ורק על הסכומים השייכים לחייב שהיו בפועל בידי החייבת במועד קבלת צו העיקול, ובמועד זה הראתה המשיבה כי החייב הוציא את כל הכספים השייכים לו, סביר להניח כי אכן יתרת הכספים שנותרו בחשבון המשיבה שייכים למשיבה ולאמה. במסגרת עיקרי הטיעון שהגישה המערערת העלתה טענה חדשה (סעיף 30) אשר לא נטענה בפני כבוד הרשמת, ומהווה הרחבת חזית אסורה ולכן איני מוצא להידרש לה. סיכום: 10. לאור האמור לעיל דין הערעור להידחות. המערערת תשלם הוצאות הערעור על סך של 3,000 ₪ לידי המשיבה. הוצאה לפועל