קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דוח שוטר על נסיעה ברמזור אדום: כנגד הנאשמת נרשמה ביום 27.10.11 הזמנה לדין בגין עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה. הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 04.09.2012 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון. מטעם המאשימה העידה עדת התביעה השוטרת איילת פיינברג, עורכת הדו"ח, והוגש הדו"ח שערכה (ת/1) וכן סקיצה שציירה ביום הדיון באולם בית המשפט לבקשתי (ת/2). ואלה העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה: ביום 22.07.12 בסמוך לשעה 08:35 נהגה הנאשמת פרטית מזדה ברמת גן ברחוב זבוטינסקי, מדרום לצפון, התקרבה לצומת עם רחוב בן גוריון, ופנתה ימינה לכיוון מזרח. בכיוון נסיעת הנאשמת לפני ואחרי הצומת כאמור, מוצבים 2 רמזורים, אשר בעת שהנאשמת נסע בצומת היו תקינים, ופעלו כיאות. נטען כנגד הנאשמת כי נכנסה אל הצומת כאמור בנסיעה רצופה, מבלי לעצור את הרכב לפני קו העצירה המסומן על פני הכביש לרוחבו לפני הצומת, וכי בכך נכנסה לצומת בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור אותה שעה. על פי גרסת השוטרת, התבוננה זו על הרמזור המרוחק בצומת ובעת שהאור ברמזור התחלף מירוק לאדום סובבה מיד את מבטה לכיוון דרום, והבחינה ברכב הנאשמת כשהוא נמצא מרחק של כאבן שפה אחת לפני קו העצירה וכן רכבה המשיך בנסיעה רצופה ופנה שמאלה לרחוב בן גוריון, שם נעצר על ידה. דברי הנאשמת בתגובתה במקום לקבלת הדו"ח כפי שנרשמו ע"י השוטרת היו:- " לא היה אדום שעברתי היה כתום " - וכן - " זהו את מרוצה עשית מעשה גבורה, על זה לא יקפיצו אותך בדרגה " בכך טוענת המאשימה כי הנאשמת לא מילאה אחר הוראות הרמזור המוצב בכיוון נסיעתה, ועברה עבירה כמיוחס לה בכתב האישום. על פי גרסת הנאשמת, צייתה לרמזור המוצב בכיוון נסיעתה, בכך שבעת שפנתה ימינה ונכנסה לצומת דלק לטענתה אור ירוק ברמזור. לגרסת הנאשמת, השוטרת ישבה בניידת כשרגליה מחוץ לניידת ופניה לכיוון כללי צפון. בצורה כזו, טוענת הנאשמת כי השוטרת לא יכולה הייתה להבחין כלל ברכבה בעת שעבר על קו העצירה ובעת שנכנסה לצומת. עוד לטענתה ממקום ישיבת השוטרת כמתואר לא יכולה השוטרת להבחין בקו העצירה המסומן לפני הצומת. בנוסף, טוענת הנאשמת כי השוטרת לא יכולה הייתה לראות כלל את הרמזור המוצב לפני הצומת בכיוון נסיעתה, וכמו כן לא יכולה הייתה להבחין במקביל ובעת ובעונה אחת גם ברמזור המרוחק (הצפוני) בצומת וגם בקו העצירה, המרוחקים זה מזה. לאור זאת טוענת הנאשמת כי לא ניתן להוכיח כי נכנסה לצומת באור אדום. הנאשמת הגישה תמונה שצילמה לדבריה בעצמה במקום כשבועיים לאחר רישום הדו"ח. התובעת התנגדה להגשת התמונה מכיוון שלא הוצגה בחקירה נגדית לשוטרת. התרתי הגשת התמונה אשר סומנה נ/1. בתמונה (נ/1) מבקשת הנאשמת להציג מבט כללי של הצומת מכיוון צפון. לטענתה התמונה ממחישה את טענתה כי השוטרת לא יכולה לראות את קו העצירה ממקום ישיבתה בניידת, שעמדה אחרי הפניה ימינה ברחוב בן גוריון. לאור כל האמור, ומכאן נובעת כפירתה. העידה בפני השוטרת ונחקרה ע"י ב"כ הנאשמת בחקירה נגדית, בה עומת עם טענות הנאשמת כאמור. העידה בפני הנאשמת ופרסה בהרחבה את גרסתה. הוגשה תמונה נ/1 מטעמה והנאשמת עמדה אף היא בחקירה נגדית ע"י התובעת. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם, שמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: 1. עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח שערכה, תוך התייחסות לכלל רכיבי העבירה, כולל מיקום הרמזורים, מיקום קו העצירה, מסלול נסיעת הנאשמת, מקום עמידת השוטר, קשר עין ומכלול העובדות הרלוונטיות לאישום. 2. עדותה של עדת התביעה השוטרת בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית הותירה בי רושם אמין ואף לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנאשמת. 3. הנאשמת ביקשה להראות לביהמ"ש בתמונה נ/1 כי לטענתה השוטרת לא יכולה הייתה להבחין ממקום עמידתה ברכבה ובקו העצירה, זאת בשל מבנה הצומת והחומה המקיפה אתר בנייה הממוקם בחלק המזרח מערבי של הצומת בקרבת הרמזור. ראשית, לא מצאתי יסוד לחשוד בשוטרת כי תעמוד דווקא במקום ממנו אינה יכולה לראות את ביצוע העבירה. גם לפי גרסת הנאשמת השוטרת עמדה בקרבת הצומת, ולא "הסתתרה" רחוק מהצומת על מנת "לארוב" לנהגים. שנית, דווקא בתמונה שצילמה הנאשמת נראה כי ממקום עמידת השוטרת, שהיה לגרסתה קרוב מאד לצומת (כ- 5 מטר מהצומת) - ניתן להבחין בקו העצירה וכן בעמוד הרמזור המוצב בהמשכו ובניצב לו על שפת המדרכה. זאת ועוד, מעיון בתמונה ראיתי כי ניתן להבחין היטב באור שברמזור המרוחק, המוצב ברחוב זבוטינסקי על גבי עמוד אחרי הצומת. 4. בגרסת הנאשמת מצאתי סתירות מהותיות, אשר עלו בעדותה בביהמ"ש: א. הנאשמת בחקירתה הנגדית מסרה כי בצומת יש רק רמזור אחד והצביע על הרמזור המרוחק. משנשאלה שנית חזרה שוב על תשובתה כי ראתה בצומת רמזור אחד בלבד. [בעמ' 7 ש' 20-26]. על פי השוטרת וכפי שנראה בבירור גם ב- נ/1 בכיוון נסיעתה הנאשמת מערכת רמזורים הכוללת 2 רמזורים המוצבים אחד קרוב (לפני הצומת) ורמזור נוסף מרוחק (אחרי הצומת). ב. הנאשמת חזרה וטענה בביהמ"ש כי עברה את קו העצירה ונכנסה לצומת באור ירוק. בתגובתה במקום בפני השוטרת מסרה כי עברה באור כתום. למרות שסירבה לחתום על הדו"ח ובביהמ"ש הסבירה את סירובה בכך שלאחר שהשוטרת הקריאה לה את הרשום בדו"ח סירבה לקבל אותו כיוון שמצאה כי נרשמו דברים לא נכונים, מצאתי כי הנאשמת לא טענה במקום דברים אלו כנגד השוטרת ולא נימקה סירובה לחתום. ג. הנאשמת אישרה בתשובותיה לשאלת התובעת בחקירה נגדית כי בעת שעברה את קו העצירה, בטרם נכנסה לצומת, לא ראתה כלל את השוטרת. למעשה הנאשמת אישרה כי הבחינה בשוטרת רק אחרי שפנתה לרחוב בן גוריון, וכי אינה יכולה להצביע על המקום המדויק בו עמדה השוטרת בעת שהנאשמת עברה על קו העצירה. מאחר וכך, ומשום שברי כי הנאשמת אינה יכולה לדעת את מקום עמידתה המדויק של השוטרת, אין בסיס לטענתה כי השוטרת ישבה בניידת דווקא במקום שאינה יכולה להבחין בביצוע העבירה. לאור האמור עולה בי החשש שמה ובלי משים עברה הנאשמת את העבירה המיוחסת לה. בחינת קיומו של "ספק", ו"סבירותו": כלל הוכחת האשמה מעברה לכל ספק סביר, שייתכן והוא הבולט והחשוב מבין כללי המשפט בתחום הפלילי, זכה לעיגון משפטי עם חקיקת החלק המקדמי לחוק העונשין, תשל"ז-1977. סעיף 34כב(א) לחוק העונשין קובע: "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעברה לספק סביר". בע"פ 3676/11 חליל עלי נ' מ"י, קבע כב' הש' רובינשטיין: "יש לזכור, כי בהינתן שתי גרסות עובדתיות הסותרות אחת את רעותה בהליך הפלילי, אל לה לבית המשפט להסתפק בבחינה הסתברותית בדבר הגרסה הנראית לה אמינה יותר..., ודוק, קיומן של שתי גרסאות עובדתיות שונות ודאי אינו מצביע לבדו כי יש ספק סביר. ואולם, משהועדפה גרסת המדינה במשפט הפלילי, חובה כי לא יוותר ספק סביר בדבר נכונותה של גרסה זו." ברע"פ 7468/07 מרים להקשינסקי נ' מ"י קבעה הלכה לעניין מהו "תרחיש חלהפי" לגרסת המאשימה המקים "ספק סביר": " תפקידה של הערכאה הדיונית היה לבדוק האם אותם תרחישים הם סבירים עובדתית וככל שקיים תרחיש סביר שכזה - האם קיים ספק סביר בגדרו של אותו תרחיש". לענין השאלה מהו "ספק סביר" המביא לזיכויו של הנאשמת, יפים דברי ביהמ"ש העליון בע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מ"י, שם נאמר בין היתר כדלקמן: " ספק לבדו אינו מספיק, אלא רק ספק שיש לה אחיזה בחומר הראיות... מבחן הספק הסביר הוא אפוא מבחן השכל הישר וניסיון החיים" (שם, בעמ' 653). בע"פ 4682/01 גבריאל להי ואח' נ' מ"י, שם נדון מכשיר מדידת מהירות [ממל"ז], נאמר: " מעל לכל הכרעה של שופטים בשר ודם מרחף ספק, הואיל ומקובל עלינו הכלל כי אין התביעה חייבת להוכיח את אשמתו של נאשמת עד כדי בטחון מוחלט ולשלהל כל ספק, אפילה הוא תיאורטי בלבד, אלא רק כזה שההסתברות לחפות העולה ממנו היא ממשית". [ההדגשות בקו שלי. א.ה.] הכוונה - לספק בעל ממשות שסבירותו עומדת במבחן המציאות, ולא בספקולציה חסרת עיגון בהיגיון בשכל הישר ובניסיון החיים. לאחר שבחנתי את ה"תרחיש" שהעלתה הנאשמת, אני דוחה את גרסת הנאשמת וקובע כי היא אינה מעוררת כל ספק, בגרסת המאשימה. מבין שתי האפשרויות - האפשרות שהנאשמת טעתה ונסע ברמזור אדום, והאפשרות שהשוטרת תשב בניידת כשמבטה מרוחק מהצומת, באופן בו אינה יכולה לראות את קו העצירה הרמזור או את רכב הנאשמת - מקבל אני כגרסה יחידה אפשרית במקרה זה, את גרסת המאשימה, לפיה הנאשמת נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור, וזאת נוכח קבלתי כמהימנה את גרסת השוטרת והעדפת גרסתה על פני גרסת הנאשמת. בנוסף ולחילופין, אין לדעתי בהעלאת ה"תרחיש" כפי שניסתה להעלות הנאשמת, כדי להעלות ספק בגרסת השוטרת, ספק העולה מעבר לקיומו של "ספק סביר". לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובע כאמור כי הנאשמת עברה עבירה כמיוחס לה בכתב האישום בנדון. לפיכך אני מרשיע את הנאשמת בעובדות כתב האישום. משטרהמשפט תעבורהרמזורנסיעה באור אדוםשוטר