קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דחיית העתירה על הסף עקב חוסר ניקיון כפיים: העתירה בתמצית: עניינה של עתירה זו בהסדרת מעמדה בישראל של העותרת 2, הגב' X, זאת מכוח קשר זוגי נטען עם העותר 1, מר X. כפי שיובהר החלטתי לדחות את העתירה על הסף מטעמים של חוסר ניקיון כפיים ועשית דין עצמית של העותרת 2. בנוסף אני קובע כי גם לגופם של דברים לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטה רקע עובדתי וטענות הצדדים: העותר 1 הוא אזרח ישראל , גרוש. העותרת 2 היא אזרחית הפדרציה הרוסית. העותרים טוענים בעתירתם כי נוצרה בינם הכרות במהלך חודש 2/2012 והחל מחודש 5/2012 הם חיים יחדיו כבני זוג. בהתאם גם פנו למשיב בבקשה ליתן לעותרת מעמד מכוח הקשר הזוגי הנטען. בקשתם נדחתה כמו גם ערר שהוגש על החלטת הדחיה. מכאן העתירה שבפני. העותרים טוענים כי המשיב חרג מסמכותו כאשר ביסס את עיקר החלטתו הדוחה את בקשת העותרים להסדרת מעמדה של העותרת על עברה של העותרת בהליכי הסדרת מעמד בישראל (כפי שיפורט בהמשך). למעשה טוענים העותרים כי ביסוס החלטה על עברה של העותרת תוך התעלמות כמעט מוחלטת מנתוני הקשר הזוגי הנוכחי, נתונים שלטענתם מוכיחים קשר כן ואמיתי, מהוה חריגה מסמכות. עוד טוענים העותרים כי תשובות המשיב אינן ממלאות אחר חובתו לנמק את החלטותיו. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי ניקיון כפיים ועשית דין עצמית וכן לגופו של עניין, מאחר והחלטת המשיב סבירה ועניינית. המשיב מפרט את הרקע של העותרת. העותרת הגיע לישראל ביום 20/9/2006 על פי הזמנתו של מר X אלכסיי, אזרח ישראל שלו נישאה זמן קצר קודם לכן. לאחר חלוף כשנה ומשהוברר שהעותרת ומר X אינם חיים עוד יחדיו קבע המשיב כי ההליך המדורג שהוחל מכוח חיים משותפים עם מר X פקע וכי על העותרת לצאת את הארץ. כנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית משפט זה, עת"מ 449/08 (להלן: "העתירה הראשונה"). העתירה נדחתה ובית משפט זה הורה לעותרת לצאת את הארץ עד ליום 15/9/2008. העותרת לא קיימה את פסק דינו של בית המשפט ונשארה בארץ. ביום 18/12/2008 פנתה העותרת למשיב בבקשה כי בקשתה תידון בפני וועדה בין משרדית מכוח נוהל הפסקת הליך מדורג עקב אלימות של בן זוג ישראלי. בקשתה נדחתה. העותרת הגישה עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים, עת"מ 1174/09 (להלן: "העתירה השניה"). עוד לפני שנדונה עתירתה השניה הגישה העותרת בקשה להסדרת מעמד בישראל מכוח חיים משותפים עם אזרחי ישראלי, מר אלכסנדר דרבקין. המשיב הסכים לבחון את הבקשה והעותרת מחקה את עתירתה השניה. בהמשך, לאחר שימוע ומשהחליט המשיב כי הקשר עם מר דרבקין הנ"ל אינו כן ואמיתי, נדחתה בקשת העותרת והיא נדרשה לצאת את הארץ. כנגד החלטה זו הוגשה עתירה נוספת, עת"מ 33439-11-09 (להלן: "העתירה השלישית"). ביום 23/3/2010 ניתן פסק דין ע"י בית משפט זה שנתן תוקף להסכם בין הצדדים ולפיו תינתן ארכה נוספת של שישה חודשים לבחינת כנות הקשר עם מר דרבקין. אשרתה של העותרת לשהות בישראל הוארכה עד ליום 30/11/2011. ביום 1/12/2011 פנתה העותרת בבקשה לאשר את המשך שהייתה בישראל כדי לאפשר לה להשלים את לימודיה. בבקשת זו ציינה העותרת כי היא אינה חיה עוד על מר דרבקין. ביום 22/2/12 נדחתה בקשתה. העותרת הגישה השגה וביום 6/9/12 נדחתה השגתה ע"י ועדת השגה. העותרת נדרשה לצאת את הארץ בתוך 14 ימים. ביום 11/9/12, חמישה ימים לאחר שנדחתה בקשתה הנ"ל (!), הגישה העותרת בקשה להסדרת מעמד בישראל מכוח היותה בת זוגו של העותר. יוער כבר כעת כי העותרים טוענים בעתירתם כי הקשר הזוגי בינם נמשך כבר מחודש 2/2012 והחל מחודש 5/2012 הם חיים יחדיו כבני זוג. עם זאת קשר זוגי זה לא אוזכר כלל במסגרת ההשגה שהגישה העותרת על ההחלטה שלא לאשר את המשך שהייתה בישראל לצורך השלמת לימודיה. בכל מקרה נערך לעותרים שימוע. התרשמות המשיב בראיון הייתה שלילית ובקשת העותרים סורבה. העותרים הגישו ערר על ההחלטה והערר נדחה. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפני. המשיב טוען כי על רקע כל האמור לעיל דינה של העתירה להידחות עקב עשיית דין עצמית וחוסר ניקיון כפים. בנוסף טוען כי גם לגופו של עניין לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב אשר על רקע כל האמור לעיל קבע כי אין מדובר בקשר זוגי כן ואמיתי. יצוין כי המשיב מבהיר כי אם לאחר צאת העותרת מהארץ יבקש העותר 1 להזמינה חזרה לישראל לא תחסם בפניהם הדרך לשכנע את המשיב ליתן להם הזדמנות נוספת לשכנע בכנות הקשר שבינם, בכפוף להסדרת בטוחות ליציאת העותרת מהארץ. המשיב טוען כי החלטתו מעוגנת בדין, מבוססת על פסיקה ענפה של בתי המשפט וכי אין עילה להתערב בהחלטה שהתקבלה במסגרת סמכותו של המשיב כדין. דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים החלטתי לדחות את העתירה, הן על הסף והן לגופו של עניין. עקרונות בסיסים הנוגעים לעניין, עקרונות שבפני שנקבעו בשורה של פסקי דין, מצויים בבסיס החלטתי כפי שיפורט. עקרון הייסוד החולש על הליך זהו הוא שלמדינה זכות להחזיק במפתחות הבית ולקבוע מי יבואו בשעריה [ראו: בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים (ניתן ביום 14.5.2006), פסקה 100 לפסק דינו של הנשיא ברק; פסקה 54 לפסק דינו של המשנה לנשיא חשין; פסקה 3 לפסק דינה של השופטת ביניש (כתוארה אז); פסקה 8 לפסק דינה של השופטת נאור (כתוארה אז); בג"צ 7146/12 נג'ט סרג' אדם ואח' נ' הכנסת ואח' (ניתן ביום 16.9.2013)]. בפסיקה ענפה ועקבית של בית המשפט העליון נקבע כי שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא רחב ביותר ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו, אלא במקרים חריגים. ראו: בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים ואח' , פ"ד כז(1), 113, עמ' 116-117; בג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים , פ"ד מו(4), 505 ; בג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים , פ"ד מט(4), 661; בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים נ' שר הפנים ואח' , פ"ד נח(5), 412, עמ' 447-448; בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים , פ"ד נו(6), 289 (2002); בג"ץ 2527/03 סועאד אסעיד ואח' נ' משרד הפנים , פ"ד נ"ח(1), 139; עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים - מנהל האוכלוסין ואח', (ניתן ביום 2.7.2008); עע"ם 6147/11 גורוביץ נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין (ניתן ביום 3.3.2013). העיקרון נוסף החולש על העניין שבפני הוא הוא שאין לתת סעד במסגרת הליך זה למי שעושה דין לעצמו. הלכה היא כי עותר העושה דין לעצמו באותו עניין בעניינו הוא עותר אינו זכאי לסעד מן הצדק במסגרת של עתירה מנהלית. "הלכה מקדמת דנא היא, שבית-המשפט הגבוה לצדק לא יושיט סעד לעושים דין לעצמם. חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט אואם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם, דהיינו: בית-משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית-המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות. הלכה זו הילכת-יסוד היא במשפט והגיונה נלמד מעצמו" [בג"צ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (ניתן ביום 28.10.204)]. ראו גם: בג"צ 6102/04 מועדי נ' שר הפנים (ניתן ביום 26.9.2005). עע"מ 4525/06 עומר רשואן נ' משרד הפנים (ניתן ביום 2.7.2006). בג"צ 7489/06 אריאל גרונר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (ניתן ביום 13.11.2006); בג"צ 10114/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (ניתן ביום 1.7.2007); בג"ץ 17/06 צבח ואח' נ' שר הפנים (ניתן ביום 23.3.2006). אוסיף עוד לעניין זה כי יש והפרת הוראות החוק ואי קיום החלטות בית משפט לא תביא בהכרח לסנקציה של דחיה על הסף. מדובר לעיתים בשאלה של מידת ההפרה וחומרתה אל מול הסעד המתבקש. ואולם עצם העובדה שהרשות המנהלית מביאה בחשבון בהחלטותיה בעניינו של הפונה לסעד את התנהגותו בעבר והפרת הוראות הרשות המנהלית והוראות בתי המשפט באותו העניין אין בה כל פגם. הבאה בחשבון של התנהגות המפרה הוראות חוק כחלק מהשיקולים הנדרשים לעניין היא החלטה סבירה לכשעצמה [עע"מ 65/13 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ ואח' (ניתן ביום 7.7.13)] . לעניין סבירות ההחלטה של המשיב בכל הנוגע לבחינת כנות הקשר נוסיף את ההלכה הפסוקה לפיה מקום בו האזרח הזר מבקש מעמד של ידוע בציבור, בעודו שוהה בישראל שלא כדין, הרי שנטל הראיה להוכחת כנות הקשר "יהיה אף כבד מזה המוטל על בני זוג שנישאו בעת שאחד מהם שהה בארץ שלא כדין. זאת, מן הטעם שנוהל הידועים בציבור חשוף יותר לניצול לרעה, שכן, כאמור, קשר של ידועים בציבור אינו מבוסס על אקט משפטי מכונן, אלא מזוהה על סמך מבחנים עובדתיים עמומים וגמישים יותר" [עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן (ניתן ביום 16.3.2006); עע"ם 4231/12 יהודית בוטובסקי ואח' נ' משרד הפנים (ניתן ביום 7.7.2013)] ומהכלל אל הפרט: בהתאם למכלול ההלכות שפורטו דינה של העתירה להידחות על הסף. העותרת עשתה דין לעצמה לאורך שנים תוך שהוא מפרה בזו אחר זו הוראות של המשיב והחלטות של בתי המשפט. אין מדובר בהפרת הוראות חד פעמית אלא בסדרה של התעלמות מהחלטות המשיב ומפסיקת בתי המשפט. בנסיבות אלו דינה של העתירה להידחות מהטעם של העדר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמית, הכל כפי שפורט לעיל. בנוסף, החלטת המשיב להביא את עברה של העותרת במסגרת מכלול שיקוליו היא, בנסיבות העניין, החלטה סבירה ועניינית. מעבר לכך, התנהגות העותרת לאורך שנים, העובדה שהפרה הוראות, העובדה שלא אזכרה בבקשתה להארכת שהיה בישראל לצורך לימודיה את קיומו של בן הזוג הנטען, הגם שלכאורה כבר היו בקשרי זוגיות, כל אלו מרימים את הנטל המוטל עליה ועל העותר לשכנע כי בנסיבות המקרה מדובר בקשר זוגי המקים בסיס להחלת ההליך המדורג. אין כל פגם בעובדה שהמשיב ראה את התמונה הכוללת, לרבות עברה של העותרת, כמכלול אחד וקבע כי לש שוכנע בכנות הקשר. לא מצאתי גם עילה להתערב בהחלטתו לגופו של עניין. נוסיף עוד כי החלטת המשיב אינה נועלת את הדלת בפני העותרים לממש קשר זוגי, אם אכן מדובר בקשר של ממש. כפי שהובהר, ככל שתצא העותרת את הארץ, כפי שנדרשה בעבר, וככל שהעותרים אכן מבקשים לממש קשר זוגי, יוכל העותר לפנות בבקשה מתאימה שתישקל בהתאם לחוק ולנהלים ע"י המשיב. בהתאם אני קובע כי החלטת המשיב התקבלה בהתאם לסמכותו כדין. מדובר בהחלטה סבירה ועניינית המבוססת על התשתית העובדתית הרחבה שעמדה לנגד עיני המשיב. ההחלטה גם אינה נועלת את הדלת ואינה חוסמת את המשיבים ממימוש קשר זוגי בניהם. מכאן שמדובר בהחלטה שהיא מידתית. בנסיבות אלו סבור אני כי אין מקום להתערבותו של בית משפט מנהלי בהחלטה. סיכום: בסיכומו של דבר ומכל הטעמים שפורטו אני מורה על דחייתה של העתירה. מאחר ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וכדי שלא יפגעו זכויות העותרים, ניתנת ארכה לעותרת 2 לצאת את הארץ עד ליום 31/10/13 שעה 24:00. העותרים יישאו בהוצאות המשיב בעתירה זו בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום ישולם עד לא יאוחר מיום 15/10/13 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוסר ניקיון כפייםדחיה על הסףעתירה מנהלית