קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דרגת אי כושר 74%: 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 27/1/13 ("הוועדה"), אשר קבעה שהמערערת איבדה 74% מכושרה להשתכר מיום 1/9/09 ("ההחלטה"). 2. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 10/1/12 (ב"ל 10- 05- 271), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינה של המערערת לוועדה לעררים לעניין אי כושר, בהרכבה מיום 22/4/12, אשר קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 74%, ובהנמקתה ציינה כי בחנה את תלונותיה הסובייקטיביות של המערערת אל מול הבדיקות האובייקטיביות המצוינות בתיק. בפסק הדין הונחתה הוועדה לפרט ולנמק מה טיבן של הבדיקות האובייקטיביות המצויינות בתיק, לאפשר למערערת ולבאת כוחה לטעון לעניין אותן בדיקות, ולבחון את החלטתה לאור טענות המערערת. 3. להשלמת התמונה ייאמר, כי הוועדה נשוא ערעור זה התכנסה מכוח פסק הדין באיחור ניכר, וזאת בין היתר משום שבינתיים התכנסו מספר ועדות רפואיות נוספות בעניינה של המערערת. בשל החמרה במצבה הרפואי של המערערת, נקבעה לה תחילה נכות רפואית זמנית בשיעור 100%, ולכן מכן נכות רפואית יציבה בשיעור 79%. ביום 21/3/12 קבעה ועדת עררים לעניין אי כושר דרגת אי כושר בשיעור 100% מיום 1/7/11. 4. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא אפשרה למערערת להגיב על פירוט הבדיקות האובייקטיביות עליהן מבוססת החלטת הוועדה, ולהשיב לעניין אופן ההנמקה של הוועדה. לפי הטענה, אף לא התאפשר לה להתייחס לחוות דעת הרופא המוסמך. 5. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת, היא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נפל בהחלטתה פגם משפטי. לפי הטענה, ניתנה למערערת זכות טיעון לפני הוועדה. נטען עוד כי הטענה שהמערערת תוכל לקבל לידיה את הבדיקות ולהגיב עליהן, אינה נתמכת בהוראות פסק הדין. 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: ביום 27/1/13 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת שהופיעה בליווי באת כוחה, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. הוועדה ציינה כי המערערת אובחנה כסובלת ממצב לאחר כריתת שדיים, חצוצרות ושחלות, כאבי ראש, נוירופטיה פריפרית, שיתוק עצב פירוניאלי והגבלה בעמוד שדרה מותני, וכי נכותה הרפואית המשוקללת היא בשיעור 74% מיום 1/1/09. הוועדה ציינה כי לדברי המערערת מצבה התפקודי בתקופה הנדונה לא אפשר לה כלל לעבוד, גם טרם ההחמרה שחלה במצבה האונקולוגי. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים בתיק, ובין היתר התייחסה בהחלטתה לחוות דעת אונקולוגית, הקובעת 25% נכות, בה צוין שאין לליקוי זה השפעה על כושר העבודה; בדיקת EMG מיום 11/11/09 שממצאיה תקינים ללא עדות לפגיעה בגפה השמאלית וללא שינוי בהשוואה לבדיקה קודמת; בדיקת אורטופד מיום 5/11/08 אשר קבע נכות בשיעור 20% מיום 1/1/09, והעריך כי ליקוי זה מגביל את המערערת לעבוד עבודה קלה בישיבה. הוועדה הוסיפה ועיינה בחוות דעת הרופא המוסמך מיום 27/12/09 (מש/1), אשר קבע כי המערערת מסוגלת לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים וללא מאמץ בישיבה. לדעת הוועדה, המערערת הייתה מסוגלת לעבוד בהיקף חלקי בעבודות קלות ובישיבה. הוועדה הסבירה כי בקובעה כך היא אינה מצטמצמת בהתאמת המערערת לעבוד במקצועה כרואת חשבון, והיא מסוגלת לעבוד בעבודה פקידותית לסוגיה השונים. לאור האמור, נותרה דרגת אי הכושר על כנה, בשיעור 74% מיום 1/1/09 ועד 16/11/10. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 7. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. 8. קביעת הוועדה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודה פקידותית לסוגיה נסמכת, בין היתר, על חוות דעת אורטופד מיום 5/11/08, אשר קבע 20% נכות בתחום זה, והעריך כי המערערת מסוגלת לעבוד עבודה קלה בישיבה. לא ברור כיצד קביעה זו מתיישבת עם קביעת נכות רפואית, ובשיעור לא מבוטל, בגין שיתוק עצב פירוניאלי. בנסיבות אלה, יש ממש בטענת המערערת כי השיתוק בעצב הפירינאום מקשה על עבודה בישיבה. ייתכן שהיה על הוועדה להיוועץ עם אורטופד בנקודה זו. משעה שהוועדה לא נתנה דעתה לנכות זו של המערערת ולקושי הנטען לעבוד בישיבה, הרי שמדובר בטעות משפטית המצדיקה התערבותו של בית הדין. 9. לאור האמור, הערעור מתקבל. משמדובר בוועדה שהתכנסה מכוח פסק דין, הרי שיש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה לעררים לעניין אי כושר, בהרכב חדש. הוועדה לעררים לעניין אי כושר תבחן את דרגת אי הכושר של המערערת, ותיתן דעתה לשאלת יכולתה של המערערת לבצע אפילו עבודות קלות בישיבה, לאור הנכות שנקבעה לה בגין שיתוק עצב פירוניאלי. הוועדה תדון, באופן מנומק ומפורט, בטענות המערערת ותיתן דעתה לתלונותיה. 10. המשיב ישא בהוצאות המערערת בגין הליך זה בסך 3,000 ש"ח, אשר ישולמו לידיה בתוך 30 ימים מיום . 11. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין. אי כושר עבודה