להלן פסק דין בסוגיית התחרטות על ביטול הסכם: פ ס ק - ד י ן 1. המחלוקת בתובענה זו עוסקת ברצונו של התובע לחזור בו מהסכם לביטולו חוזה. ואלו העובדות הצריכות לעניין: 2. הנתבעים מס' 2-1 (להלן: "אבו-שהאב") החזיקו במבנה מגורים בשכונת אל מחאג'נה באום אל פאחם, גוש 201/35, חלקה 35 (להלן: "המכירה"). מדובר במבנה מגורים הרשום על שם רשות הפיתוח ואשר הוחכר לאבו-שהאב במבנה שתי דירות ושתי יחידות נוספות המשמשות כחנויות. 3. ביום 4.9.03 נערכו ונחתמו 2 הסכמי מכר בין התובע לבין כל אחד מהנתבעים מס' 1 ו-2. בהסכמי המכר נרשם כי כל אחד מהמוכרים הינו בעל זכויות חכירה בלתי רשומות בדירה אחת. על פי ההסכם מכרו אבו-שהאב לתובע את שתי הדירות: האחת, תמורת סך של 40,000 דולר; והשני, תמורת סך של 60,000 דולר. בהסכמים נרשם כי המוכרים מתחייבים לפעול לרישום זכויות החכירה בדירות על שמם ולהעבירן לאחר מכן על שמו של התובע. אבו-שהאב התחייבו לרשום את זכויות החכירה על שמם תוך 6 חודשים. בסעיף 1(יג) נקבע: "תנאי מתלה - תוקפו של חוזה זה מותנה ברישום חכירה בלשכת רשם המקרקעין על שם המוכר. באם החכירה על שם המוכר לא תרשם בלשכת רשם המקרקעין תוך 6 חודשים מיום חתימת חוזה זה, הרי שחוזה זה יהא בטל ומבוטל, והצדדים מוותרים על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה איש כנגד משנהו". חשוב לציין כי את החוזים ערך והכין עו"ד בן-נון שהיה בא כוחו של התובע. זה פעל בעריכת ההסכם בשם שני הצדדים. 4. אין חולק כי התובע שילם לאבו-שהאב את התמורה עבור הדירות. כמו כן הועברה החזקה בדירות לאבו שהאב. 5. לצורך רישום הזכויות על שמם חתמו אבו-שהאב על יפוי כוח לעו"ד בן נון וזה הוסמך לפעול בשמם לביצוע הרישום. עו"ד בן נון פנה למינהל מקרקעי ישראל, המטפל בנכסים הרשומים על שם רשות הפיתוח, והגיש בקשות מתאימות לרישום זכויות החכירה על שם אבו-שהאב והעברת הזכויות על שם התובע. ביום 19.11.03 נענה עורך דין על ידי מנהלת מדור חוזים עירוניים במינהל כי לא ניתן לאשר את ההעברה. הוסבר כי במינהל רשומות שתי הדירות בנפרד משני החנויות ולכן צוין כדלקמן: "במידה ונמכרו כל היחידות בשלמות יש להמציא הסכמים בהתאם. במידה ולא, אז לא ניתן לאשר את העברת הזכויות ויש לנקוט בצעדים לרישום בית משותף בלשכת רישום מקרקעין". ביום 2.12.02 נערך ונחתם בין הצדדים מסמך המכונה תוספת להסכם שבו הובהר כי העסקה מתייחסת לדירות ולכל הקיים במבנה, לרבות המחסנים (נ/1). אין חולק כי כוונת הצדדים בביטוי מחסנים היתה ליחידות המשמשות בפועל כחנויות. 6. ביום 24.2.04 פנה ב"כ הנתבעים, עו"ד שרקאוי, במכתב לעו"ד בן נון וביקש לקבל עדכון מה נעשה להשלמת הרישום. כן ציין כי אם לא נעשה די להשלמת הרישום יש להאריך את המועד ב-6 חודשים נוספים. עוד הציע עו"ד שרקאווי כי אם התובע מבקש זאת מוכנים אבו-שהאב לטפל ברישום בעצמם באמצעות בא כוחם (נספח א' לנ/8). בתשובה הודיע עו"ד בן נון כי הינו מסכים, בשם התובע, להאריך את המועד להשלמת הרישום ב-6 חודשים נוספים וכך הוא מציין: "לפיכך מרשי מסכים להאריך את המועד הקבוע בסעיף 1יג' לחוזה ב-6 חודשים נוספים, דהיינו עד 4.6.04 ובלבד שמשרדך יבצע את רישום החכירה לשם מרשיך בלשכת רשם המקרקעין, ובלבד שבהעדר רישום זכויות החכירה כאמור בחלוף המועד הנ"ל, יבוטלו חוזי המכר, ומרשיך יחזירו למרשי תוך 14 יום, דהיינו עד ליום 18.6.04, את כל הכספים ששולמו להם על ידי מרשי בגין התמורה בערכם הדולרי בעת החזר הכספים" (נספח ב' לנ/8). (יצויין כי במכתב נפלה טעות שכן תוספת של 6 חודשים משמעה ארכה עד ליום 4.9.04 ואין מחלוקת כי כך הוסכם. ראה גם נספח ג' לנ/8). 7. הטיפול אכן הועבר לעו"ד שרקאוי אך גם בתום 6 חודשים נוספים לא נרשמו הזכויות על שם אבו-שהאב. בין הצדדים הוחלפו התכתבויות ומתצהירו של הנתבע מס' 1 עולה כי נעשו פעולות על ידי עו"ד שרקאוי, אם כי לא ניתן היה להשלים את הרישום בשל הצורך לרישום הבית המשותף (סעיף 31 לנ/8). יצויין גם כי אישור על תשלומי המס הועברו לעו"ד שרקאוי ביום 16.6.04 (נספח ד' לנ/8). 8. ביום 8.8.04 פנה עו"ד בן נון לאבו-שהאב באמצעות עו"ד שרקאוי והודיע כדלקמן: "לפיכך באם הקונה לא ישלים את רישום זכויות החכירה לשמו בלשכת רשם המקרקעין עד ליום 4.9.04, כפי שהתחייב בסעיף 2א' לחוזה, הרי שבהתאם לסעיף 1יג' לחוזה, יהא החוזה בטל מעיקרו ואזי מרשיך יתבקשו להשיב לקונה את כל הסכומים שקיבלו מהקונה". 9. ביום 7.9.04 השיב עו"ד שרקאוי כי אינו מוצא מקום לביטול ההסכם לאחר שכבר נמסרה החזקה לתובע (נספח ז' לנ/8). יחד עם זאת הוסיף כי מרשיו יסכימו לביטול ההסכם והשבה כפוף לקיזוז דמי השכירות שגבה התובע משוכרי הנכס בתקופה בה החזיק בבניין כולו. 10. ביום 9.9.04 חתמו התובע ואבו-שהאב על שני מסמכים שכונו "הסכם לביטול חוזה שנחתם ביום 4.9.03" (כאשר כל אחד מהם מתייחס לדירה אחת) (נספח לכתב התביעה). בו ביום חתמו גם על הצהרות מתאימות לשלטונות מיסוי מקרקעין ודיווחו על ביטול העסקה (להלן: "הסכם הביטול"). יצויין כי על אף דרישתם של אבו-שהאב לקזז את דמי השכירות שקיבל התובע בתקופת ההחזקה בנכס, הרי שבהסכם הביטול הוסכם על השבת מלוא התמורה ששילם התובע. אף הסכם הביטול נערך ונחתם אצל בא כוחו של התובע, עו"ד בן נון. 11. אין חולק כי אבו-שהאב השיבו לתובע את מלוא התמורה. לשם כך חתמו אבו-שהאב ביום 9.9.04 על זכרון דברים עם הנתבעים מס' 4-3 (להלן: "שירקאוי"), ולפיו מכרו את הדירות לשירקאוי. הסכמי מכר נערכו ונחתמו ביום 15.11.04. התשלום ששילמו שרקאוי הועבר ישירות לתובע אשר נפגש עם הצדדים בסניף הבנק, ובכך סולק חוב ההשבה לתובע. על פי ההסכמים עם שירקאוי מסרו להם אבו-שהאב את החזקה בבניין ושירקאוי החלו בביצוע עבודות שיפוצים בבניין. כמו כן מתברר כי באחת החנויות פעלה מספרה ושירקאווי חתמו גם על חוזה שכירות עם השוכר. 12. ביום 28.11.04 פנה בא כוחו הנוכחי של התובע, עו"ד מחאמיד, והודיע לאבו-שהאב כי הינו מבטל את הסכם הביטול ודורש קבלת החזקה המידית בנכס (נספח ט' לנ/8). עו"ד מחאמיד מציין כי התברר לתובע שהדירות נמכרו לקרוביו של עו"ד שירקאוי אשר היה אמור לטפל בהשלמת הרישום על שם אבו-שהאב. כן נודע כי כבר ביום 1.9.04 פעלו שירקאוי והשכירו החנות לשוכר. בהתאם טען כי אבו-שהאב הפרו את התחייבותם בהסכם המכר לטפל ברישום הנכס והטעו את התובע לחשוב כי קיים קושי ברישום. 13. ביום 30.12.04 הגיש התובע את תביעתו בתיק זה. בד בבד הגיש בקשה למתן סעדים זמניים וביניהם צו מניעה האוסר המשך פעולה בנייה ושיפוצים במבנה, מניעת רישום הזכויות על שם שירקאוי וסעדים נילווים. בו ביום ניתן צו מניעה האוסר על אבו-שהאב להעביר את הזכויות בדירות על שם שירקאוי. שאר הבקשות לסעדים זמניים נדחו (בש"א 19319/04). 14. בדיון שנערך בבקשה, במעמד שני הצדדים, הוסכם כי הצו הזמני ישאר בתוקפו והדיון בתיק העיקרי יקבע בהקדם. עוד הושגה הסכמה דיונית לפיה כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים ישמשו גם בתיק העיקרי. בהתאם נשמעו הראיות בתיק ונחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם (הפרוטוקול נרשם בתיק הבקשה- בש"א 19319/04). 15. טיעוניו של התובע אינם ברורים וכוללים ערב רב של טענות שונות בנוגע להתנהגות הנתבעים ובא כוחם. חלק מהטענות מתייחסות לעניינים שוליים שאינם רלוונטיים למחלוקת. כאשר מבררים את "המוץ מן התבן" עולה כי התובע טוען שנפל פגם בכריתתו של הסכם הביטול, כי הפגם הנטען הינו הטעייתו של התובע לחשוב כי העיכוב ברישום הזכויות על שם אבו-שהאב נובע מגורמים שאינם בשליטת אבו-שהאב וכי צפוי קושי בהשלמת הרישום בזמן סביר. כדי להבהיר את הטענות מציין התובע כי אבו-שהאב הטעו אותו בהסכם הרכישה כאשר ציינו שלדירות צמודים מחסנים בעוד שמדובר ביחידות נפרדות המשמשות לחנויות. כן טען כי הוטעה ביחס לשטח הדירות. התובע טוען כי אבו-שהאב פעלו ביחד עם בא כוחם, עו"ד שרקאוי, למנוע את השלמת הרישום ולמכור את הדירות לקרוביו של עו"ד שירקאוי. טענה נוספת הינה כי אבו-שהאב הפרו את התחייבותם להשלים את הרישום במועד שנקבע בהסכמי המכירה. 16. מנגד טוענים אבו-שהאב כי פעלו בתום לב מלא. לטענתם הם היו מעונינים להשלים את העסקה עם התובע ולא ביקשו לבטלה. להיפך, התובע הוא שעמד על מגבלת הזמן. לתובע עצמו היו 6 חודשים לבצע את הרישום אך הוא לא עשה כן. עוד נטען כי רק בלחצו של התובע ומחשש שמא יפרו את ההתחייבויות להשיב לו את כספו, נאלצו למצוא רוכשים חדשים. שירקאוי הם שבאו לעזרת אבו-שהאב וסייעו להם להמנע מהפרת ההסכם עם התובע. 17. בעדותו בפניי חזר התובע על טענותיו. בעדותו טען כי לאחר קבלת דרישת המינהל התברר שאבו-שהאב סרבו לרשום את החנויות כיחידות נפרדות שכן חששו מתשלום מס שבח (עמ' 7). יצויין כי אין שום ראיה נוספת על כך ואין שום זכר לטענה זו בהתכתבויות שבין הצדדים. יצויין גם שעו"ד בן נון שהיה אמור לבצע את הרישום, לא זומן לעדות ואין כל מסמך שהוכן על ידו המעיד כי פנה לאבו-שהאב לאחר קבלת המכתב מהמינהל ונענה בסירוב של חשש מתשלום מס שבח. להיפך, עולה כי עו"ד בן נון הכין נספח להסכם מיום 4.9.03 עליו חתמו הצדדים (נ/1) שבו מובהר כי העסקה כוללת את הדירות ואת כל "ההצמדה של השטחים כל המחסנים וכל הנכסים הנמצאים בבניין הנ"ל בו נמצאות הדירות" לכאורה מדובר במסמך שהוכן כדי למלא את דרישת המנהל. אין שמץ ראיה האם המסמך הועבר למינהל ומה היתה התגובה. 18. התובע בחקירתו שב וחזר כי עמד על ביטול ההסכם מאחר שהובהר לו כי לא ניתן לרשום את הנכס על שמו (עמ' 10-9). התובע מבהיר כי כאשר ראה שהנכס נמכר לאחיו של עו"ד שירקאוי הבין כי כנראה ישנה בכל זאת אפשרות להעביר את הנכס על שם הרוכש ולכן הינו עומד על ביטולו של הסכם הביטול (עמ' 10). התובע מציין כי מאחר ואחד הרוכשים הינו עורך דין המבין בחוק (עמ' 10 שורה 23), יש להניח כי ניתן לבצע את הרישום, ומכאן מסיק הוא כי הוטעה לחשוב אחרת. 19. התובע כפר בעדותו כי עו"ד שירקאוי העביר לו באמצעות אבו-שהאב שטרי העברת זכות שכירות לחתימה (עמ' 9) אם כי אישר כי נמסר לו מסמך כלשהו. מנגד טוענים התובעים כי נערכה פגישה בחודש יולי בה נמסר לתובע שטר לחתימה אך התובע סירב לחתום (ראה גם עדות העד מר מחאג'נה סאמי, נ/7, עמ' 22-21, וכן עדות הנתבע עמ' 28, 30). 20. מעדויות הנתבעים ועדיהם עולה כי במהלך חודשים יולי-אוגוסט 2004 פנו אבו-שהאב לתובע וביקשו ארכה נוספת להשלמת רישום החכירה (עדות אבו-שהאב, עמ' 31; סעיף 6 לתצהיר מר מחאג'נה, נ/7; תצהיר מר אבו שקארה, נ/9 ועמ' 15-14; עדות מר מחאג'נה פארוק, עמ' 16). מעדויות אבו-שהאב ועדיהם עולה כי התובע לחץ על ביטול ההסכם וקבלת הכספים. נסיונות ההסדר לא צלחו ולכן נערכו פניות למציאת קונים חדשים שיממנו את ההשבה. כך מעיד מר שירקאוי מחמוד (הנתבע מס' 3) כי בסוף חודש אוגוסט נערכה פגישה שבה מסר מר אבו-שהאב כי הוא מרגיש ש"סוחטים" אותו (עמ' 37-36). למחרת היום נערכה פגישה בתוך המשפחה והוחלט עקרונית לרכוש את הנכס. לטענתו באותו שלב כלל לא ידע כי אחיו מייצג את אבו-שהאב ורק לאחר שהודיע על נכונות לרכוש את הנכס נודע לו שאחיו הוא עורך דין המטפל בעניין (עמ' 37). מר שרקאוי העיד כי ביום 9.9.04 קיבל אישור ("אור ירוק") מאחיו שניתן להשלים את העסקה ולכן נחתם זכרון הדברים והכסף שולם ישירות לתובע. 21. אציין עוד כי אין כל שינוי בתמורה ששולמה על ידי שירקאוי לעומת התמורה ששילם התובע (סה"כ 100,000 דולר עבור שתי הדירות). עוד אציין כי במהלך העדויות הועלתה טענה כי היה צורך לרשום תחילה את הנכס על שם אביהם של אבו-שהאב ואחר כך להעביר את הזכויות על שמם אך מהסכם החכירה שהוגש וסומן נ/9 עולה כי כבר ביום 18.10.03 הוחכר הנכס לנתבעים מס' 2-1. יוצא שבין אם בעבר היה החוכר אביהם, של אבו-שהאב ובין אם לאו, לא היה כל צורך ברישום קודם על שם האב. 22. שני הצדדים לא הקדישו התייחסות בטיעוניהם להוראות סעיף 1יג' להסכם הרכישה שכותרתה "תנאי מתלה" בסעיף זה נאמר כאמור לעיל: "תוקפו של חוזה זה מותנה ברישום חכירה בלשכת רשם המקרקעין, על שם המוכר, באם החכירה על שם המוכר לא תירשם בלשכת רשם המקרקעין תוך 6 חודשים מיום חתימת חוזה זה, הרי שחוזה זה יהא בטל ומבוטל והצדדים מוותרים על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה איש כנגד רעהו". משמעות הוראה זו הינה כי הצדדים הסכימו כי בהתקיים התנאי, דהיינו אם לא תרשם החכירה עד המועד המוסכם, יהיו חופשיים מההתחייבויות ההסכמיות. נוסח הסעיף מצביע על תנאי מתלה, דהיינו תנאי לתוקפו של ההסכם אם כי יתכן שמדובר בתנאי מפסיק שמביא לביטולו של הסכם תקף (ראה לעניין זה ג'. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 337-334). בהערת אגב אזכיר כי הצדדים פעלו כאילו ההסכם בתוקף, התמורה שולמה והחזקה נמסרה לקונה, ולכן דומני כי משמעות ההסכמה היתה לתנאי מפסיק ולא לתנאי מתלה אם כי אין להבדל זה חשיבות בנסיבות המקרה. 23. התקיימותו של תנאי מפסיק או אי התקיימות של תנאי מתלה, תוך התקופה שנקבעה או תוך זמן קצר סביר, מביאים לניתוק הקשר החוזי ובהתאם מטילים על הצדדים חובת השבה. 24. בתקופת הביניים שבין חתימת ההסכם לבין מועד התקיימות התנאי כפופים הצדדים לחובות נאמנות ותום לב. צד שמסכל התקיימותו של תנאי מעלה מפר את חובותיו וכך גם צד שגורם להתקיימותו של תנאי מפסיק (שלו, עמ' 349-348, וסעיף 28(א) ו-(ב) לחוק החוזים). 25. במקרה שבפניי לא היה כל הכרח כי הצדדים יחתמו על הסכם ביטול שהרי אי הרישום במועד כשלעצמו היה אמור להביא לביטולו של ההסכם, כבר מכוחו של סעיף 1(יג). הצדדים לא הסתפקו בהוראה המקורית והוסיפו וחתמו על הסכם הביטול. בכך הביעו שניהם את רצונם לנתק את הקשר החוזי ולהשיב לתובע את כספו. מנגד יש ויתור מצידם של אבו-שהאב על השבת טובות ההנאה מהן נהנה התובע בתקופת הביניים, מיום החתימה ועד ליום הביטול. בתקופה זו השכיר התובע את הנכס ונהנה מדמי השכירות. 26. התובע טוען כעת כי נפל פגם בהסכם הביטול. יש לזכור כי אף אם כך הדבר, וכפי שאציין להלן איני סבור שהדין עמו. הרי שדינו של החוזה היה להתבטל בין כה וכה מכוחו של סעיף 1(יג) להסכם הרכישה. יוצא שעל התובע לעבור שתי משוכות האחת, לשכנע כי נפל פגם בהסכם הביטול; והשניה, לשכנע כי התנאי סוכל על ידי אבו-שהאב. 27. כאשר בוחנים את תוקפו של הסכם הביטול יש לזכור כי זה נערך ונחתם בהסכמה אצל בא כוחו של התובע. ההסכם נחתם לאחר שבא כח התובע הודיע ביום 8.8.04 כי מרשו עומד על ביטולו של ההסכם והשבת הכספים ששילם. לכך קדמה כבר פנייה ביום 27.2.04. מהראיות כפי שפורטו לעיל עולה כי בכל הפגישות עמד התובע על ביטולו של ההסכם והשבת כספו. למרות שאבו-שהאב היו מעונינים בארכה נוספת להשלמת הרישום סירב התובע לכך. גם ביום 7.9.04 הודיע ב"כ הנתבעים לב"כ התובע כי הנתבעים היו מוכנים להמשיך בעסקה. בשלב זה טרם נחתם ההסכם עם שירקאוי ולו היה התובע נענה לפניית אבו-שהאב ניתן היה להאריך את המועד להשלמת הרישום. 28. גם טענתו של התובע כאילו נמסר לו שאין כל אפשרות להשלים את הרישום, אין לה על מה לסמוך. אין בראיות כל עדות שמי מהנתבעים מסר לתובע כי לא ניתן לבצע את הרישום. להיפך, מהראיות ברור כי הוצע לתובע להאריך את המועד להשלמת הרישום. שוכנעתי גם כי נמסרו לתובע שטרי העברת זכות שכירות עליהם לא חתם. יש לזכור כי במשך 6 חודשים היה התובע זה שאמור לטפל ברישום ולבא כוחו ניתן יפוי כוח מלא לביצוע הרישום. תשובת המינהל מיום 19.11.03 אינה מונעת את השלמת העסקה. המינהל הציב, כתנאי לאישור, קבלת הבהרה כי כל היחידות נמכרות (דירות וחנויות בשלמות) או לחילופין רישום בית משותף ומכירת כל יחידה בנפרד. בהתאם הוכן הנספח להסכם (נ/1) שבו נרשם כי העסקה מתייחסת לכלל היחידות, כלומר דירות ומחסנים. לא הובהר בפניי האם המינהל הסתפק בכך והאם היה קושי כלשהו לציין כי המחסנים משמשים כחנויות. על פניו נועד הנספח להסכם (נ/1) לענות לדרישת המינהל. אין טענה כי אבו-שהאב סירבו בשלב כלשהו, להעביר את כל היחידות, ולמעשה מוסכם היה על הכל כי העסקה מתייחסת גם לשטחים המשמשים לחנויות. כפי שניתן לראות לאבו-שהאב לא היה כל קושי לציין כי נמכרות "חנויות" ולא הם שעמדו על הביטוי "מחסנים" שהרי בהסכם עם שירקאוי צוין "חנויות". 29. כל המידע על דרישות המינהל היה בידי התובע ובא כוחו, עו"ד בן נון, בטרם נחתם הסכם הביטול. גם אם נרשם בהסכם שטח קטן משטח הדירות בפועל (אם כי עניין זה כלל לא הוכח) הרי שלא היה בשינוי זה כדי למנוע העברת הזכויות במינהל ורישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. גם המינהל לא גרס אחרת. 30. בנסיבות שכאלו דומני כי המסקנה המתחייבת הינה כי התובע חתם על הסכם הביטול מרצונו החופשי, ללא שהוטעה ולא שנפל כל פגם בהסכמתו. 27. אוסיף גם כי הלכה היא שעל שימוש בברירת הביטול של חוזה חל על עקרון הסופיות, ככלל צד שבחר לבטל חוזה, בשל עילה שקמה לו (כגן הפרה, פגם בהתקשרות וכו') אינו יכול לחזור בו ממנה (ראה ע"א 8972/00, שליזנגר נ' הפניקס חברה לביטוח, פד"י נז(4), 817, בעמ' 837,פסקה 9 לפסק הדין של השופטת פרוקצ'יה והאסמכתאות מובאות שם). הרעיון העומד בבסיס ההלכה הינו יצירת "וודאות ובטחון משפטי המאפשר לצדדים "לצאת לחיים חדשים" מתוך הנחה משותפת כי החוזה לו היו שותפים עבר מן העולם ולא יקום עוד לתחיה וכי פתוחה הדרך לכלכל את צעדיהם בהתאם להנחה זו" (שם). דברים אלו נכונים לא רק מקום שחוזה בוטל עקב פגם בכריתתו או בשל הפרה אלא גם מקום שחוזה בוטל בשל התקיימותו של תנאי מפסיק. דומני כי הדברים נכונים גם אם הביטול נעשה לא כאקט חד צדדי אלא כאקט משותף של שני הצדדים. 28. במקרה שבפניי מדובר אמנם בהסכם ביטול אך מהותו הינה הסדרת זכות הביטול שנשמרה לתובע על פי ההסכם. כפי שציינתי לעיל הצדדים לא נזקקו להסכם הביטול כדי להביא את הסכמי המכר לידי סיום שכן הוסכם מפורשות כי ההתקשרות תבוא לקיצה אם לא יושלם הרישום. ההסכמה המשותפת נועדה לממש את רצונו של התובע לקבוע כי התקיים התנאי המפסיק ולהסדיר את ההשבה. יש לזכור כי במסגרת זו הופטר התובע מחובת ההשבה של טובות ההנאה שנצמחו לו מעת שנמסר הנכס לחזקתו ועד לביטול. 29. המסקנה הינה כי התובע נכשל במעבר המשוכה הראשונה וביטול ההסכם נעשה מכוח הסכמה מפורשת של הצדדים, לרבות של התובע, שלא נפל בה כל פגם. עם זאת אעיר מספר הערות גם לגבי טענותיו הנוספות של התובע אף כי יתכן וקביעתי הנ"ל מייתרת התייחסות לטענות אלו. 30. כאמור התובע טוען כי אבו-שהאב הפרו את חובותיהם וסיכלו את השלמת הרישום. לטענתו אבו-שהאב לא מסרו נתונים מדוייקים לגבי גורל הנכס. לא פירטו את הזכויות בחנויות ולא פעלו במרץ כנדרש לשם השלמת הרישום. 31. לטענות אלו אין כל בסיס בראיות. בפניי לא הובאה שמץ ראיה על השטח בפועל של הדירות ושל החנויות. מהראיות ברור כי התובע רכש את הנכס לאחר שביקר בו, ראה אותו וידע בדיוק את גודלו ואת כל חלקיו. התובע רכש את הנכס להשקעה על מנת להשכירו וידע על קיומם של כל היחידות לרבות החנויות. יש לזכור כי בתקופת הביניים שבין מסירת החזקה לידיו לבין ביטול ההסכם, השכיר התובע את היחידות ונהנה מדמי השכירות. התובע ידע עוד במועד חתימת ההסכם כי הנכס רשום במינהל על שם רשות הפיתוח וטרם נרשם על שם אבו-שהאב. לדבריו עורך דינו בירר במינהל ונמסר לו כי ניתן לבצע את העסקה (עמ' 7, שורה 17). כפי שציינתי רק בחודש יוני 2004 העביר עו"ד בן נון את המסמכים המאשרים תשלום מס רכישה על ידי התובע. לאחר מכן נמסרו לתובע שטרי העברת זכות שכירות לחתימה אך התובע מסיבותיו שלו לא חתם עליהם (עמ' 9). 32. יתכן שהליך העברת הרישום התנהל בעצלתיים וניתן היה לזרזו. עם זאת לא הובאו שום ראיות כי התובעים נקטו בסחבת מכוונת או נהגו בזדון וברשלנות כלשון סעיף 28(ג) לחוק החוזים. להיפך לאחר 6 חודשים בהם לא הושלם הרישום הסכימו התובעים כי בא כוחם שלהם יטפל ברישום. גם בתום התקופה היו מוכנים להמשיך ולטפל בהעברת הרישום. כאשר נדרשו התובעים לחתום על הנספח להסכם הרכישה, נספח שנועד למלא את דרישת המינהל, עשו כן. 33. מוכן אני להניח כי בהסכם הרכישה לא נרשם כי המחסנים משמשים לחנויות על מנת לנסות ולהתחמק מתשלום מס שבח (אף כי איני משוכנע שבחומר הראיות יש די כדי לקבוע כך). עם זאת ברי שהדברים נעשו בהסכמה מלאה שהרי גם התובע ידע כי המחסנים משמשים בפועל לעסקים. עוד ברור כי משהעלה המינהל את הדרישה לתיקון ההסכמים או לרישום בית משותף שיתפו אבו-שהאב פעולה וחתמו על הנספח נ/1. אין טענה כי הרישום "מחסנים" דווקא היה על פי דרישתם מה גם שהנספח הוכן על ידי עורך דינו של התובע. יוצא שגם אם נעשה נסיון להוליך שולל את שלטונות מס שבח (ואיני קובע זאת כעובדה) הרי שנסיון זה נעשה במשותף על ידי שני הצדדים. אין בכך כדי להקים לתובע כל עילה לטעון כי הופרה ההתחייבות עמו. סוף דבר 34. בנוסף לכל האמור יש להזכיר כי התביעה היתה לצו הצהרתי ולצווי מניעה ולא תובענה כספית. דומה שאפילו היה הדין עם התובע בכל טענותיו והיה מקום לבטל את הסכם הביטול עדיין היה על התובע לשכנע כי זכותו גוברת על זכותם של שירקאוי. שירקאוי סמכו על ביטולו של ההסכם ואף טרחו והעבירו את כל התמורה ישירות לתובע, מבלי שזה מצדו מעלה כל טענה לגבי כשרות הסכם הביטול. הוראת הביטול ששלח התובע נשלחה זמן רב לאחר השלמת העסקה עם שירקאוי כך שבכל מקרה ספק אם זכות התובע גוברת על זכותם של שירקאוי. אעיר כי לא רק שהוכח כי שירקאוי שילמו תמורה מלאה אלא דומה שאין בחומר הראיות לסתור גם את הטענה כי פעלו בתום לב שכן העסקה עמם נרקמה רק בשל רצונו של התובע לבטל את הסכם הרכישה. 35. לאור כל האמור, הנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. הצו הזמני שניתן בבש"א 19319/04 מתבטל. חוזהביטול חוזה