האם עבודה באבטחה בבית חולים נחשבת לעבודה מועדפת ? קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עבודה מועדפת באבטחה בבית חולים: השאלה העומדת להכרעה בהליכים שאוחדו בפנינו, נוגעת לזכאותם של התובעים (עשרה במספר) למענק בגין עבודה מועדפת בהתאם להוראת סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), בגין עבודתם כמאבטחים בביה"ח ע"ש סוראסקי (איכילוב) בתל אביב (להלן: "ביה"ח"), וזאת באמצעות חברות שמירה שונות. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעים כולם צברו תקופת אכשרה מספקת במסגרת עבודתם כמאבטחים בבית החולים, אלא שהנתבע טוען כי העבודה בביה"ח אינה יכולה להיחשב כעבודה ב"אתר בנייה" כמשמעותה בחוק. התובעים טוענים כי עבודתם בביה"ח בתקופה הרלוונטית היא עבודה מועדפת/נדרשת שכן ביה"ח היה בעת הרלוונטית "אתר בנייה". דיון והכרעה: סעיף 174(ב) לחוק קובע את הזכאות למענק למי שעבד בעבודה מועדפת כאמור: "מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסע' קטן (ג): ... (2) הוא עבד 6 חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משרות סדיר על פי חוק שרות בטחון למעט שרות צבאי לפי התחייבות לשרות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת." "עבודה מועדפת" מוגדרת בסעיף 174 (א) לחוק כ: "עבודה מועדפת" - עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח'; ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו-(ב);" בלוח ח' לחוק הביטוח הלאומי נקבע, בין היתר, לעניין עבודה מועדפת ועבודה נדרשת: "עבודה מועדפת ועבודה נדרשת (א) עבודה בלתי מקצועית בתחנות דלק; (ב) בבנין: כל עבודה באתר בניה, למעט עבודה פקידותית; הדגשה הוספה) (ג) בבתי מלון: ...". הלכה פסוקה היא כי תכליתו של חוק הביטוח הלאומי באשר לתשלום מענק בגין "עבודה נדרשת" לחיילים, מכוונת להגשמת שתי מטרות עיקריות הכרוכות זו בזו: תמריץ לחיילים משוחררים להשתלב במקומות עבודה, ובתוך כך מניעת כניסתם למעגל האבטלה והעסקתם של החיילים המשוחררים במקומות עבודה שנקבעו כמוקדים בעלי חשיבות לצרכי המשק ו/או הסובלים ממחסור כרוני בעובדים (ר' דברי כב' השופטת ארד (כתוארה אז), בעב"ל 1188/04 המוסד לביטוח לאומי - דן חורי, ניתן בתאריך 15/2/2005; ר' בעניין זה גם: עב"ל 20165/97 סטניסלב מנביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 193, 199, להלן- עניין מנביץ; עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן), לא פורסם, ניתן ביום 7/11/2000, להלן- עניין גוטמן). בהתחשב בתכלית זו, נפסק כי "בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה, שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד אומנם בעבודה מועדפת או נדרשת אך זאת בענף ובמקום עבודה לגביהם לא מתקיימת תכלית החוק" ר' לעיל עניין גוטמן ועניין מנביץ). ובאשר לסוגיית העבודה ב"אתר בנייה" לצורך הכרה כעבודה מועדפת- בעב"ל 649/05 המל"ל נ' יותם למברג (מיום 30.10.06, להלן: עניין למברג) ובדומה לענייננו, דן ביה"ד הארצי לעבודה בעניינו של המשיב, אשר הועסק כמאבטח ביישוב שבו בוצעו עבודות בנייה. בית הדין הארצי קבע באותו עניין כי: "עבודה בבנין באתר בניה, ראויה להתפרש על פי תכלית החוק האמורה, כעבודה הקשורה קשר ישיר למעשה הבניין עצמו. עבודת אבטחת הישוב שהתמקדה בעיקר בחלק הנבנה שבו, בשל העסקת עובדים פלשטינאים שם, והחשש משום כך לפיגוע בישוב - אינה יכולה בשום פנים ואופן להיחשב כעבודת בנין באתר בנייה. הקמת בניין אפשר שמחייבת שמירתו מפני זרים, אך אינה מחיבת אבטחת אנשי סביבת הבנייה מפני עובדיו של אתר הבנייה. אבטחה הינה סוג עבודה העומד בפני עצמו. עובדים זרים אינם יכולים עבוד באותו ענף, שלא קיים בו מחסור בידיים עובדות ישראליות. אשר על כן אין לראות באותו סוג מיוחד של עבודה, אף אם האבטחה מתבצעת באתר בנייה, כמענה לצורכי המשק נוכח המחסור בידיים עובדות בענף הבנייה. ... אין צידוק להרחבת תחולת ענף האבטחה, במקרה זכאות למענק עבודה מועדפת למקומות עבודה אחרים כמו אתרי בנייה, יותר מאשר להרחיבו למשל למקומות עבודה כמו קניונים ומקומות בילוי." (ראו גם: בל (ים) 11695/06 צביבל איגור נ' המל"ל, מיום 5.6.08, הש' אייל אברהמי, שם עסקינן במאבטח באתר בנייה סמוך לביה"ח הדסה עין כרם). בהתחשב בפסיקה שלעיל, אנו סבורים כי אין מקום להכיר בעבודתם של התובעים כ"עבודה מועדפת/נדרשת לצורך זכאות למענק- כפי העולה מהעדויות, התובעים הועסקו כמאבטחים בתחומי בית החולים איכילוב, הן בכל הכניסות לביה"ח ולמבני ביה"ח והן בסמוך לאתרי הבנייה בתוך תחומי ביה"ח; תפקידם של המאבטחים היה לבדוק את המבקרים, הן הולכי הרגל והן הרכבים הנכנסים לתחומי ביה"ח וכן בסמוך לאתרי הבנייה, לאפשר כניסה לקבלנים ובעלי מקצוע הקשורים בביצוע עבודות הבנייה ולמנוע כניסת אנשים שאינם מורשים לכך; המאבטחים לא הוצבו בעמדה קבועה ומסוימת והיתה ביניהם תחלופה (ר' עמ' 2 ש' 21-23, עמ' 3 ש' 19-20, עמ' 5 ש' 2-3, עמ' 6 ש' 16-17, עמ' 10 ש' 12-15, 21- 22, 26, עמ' 12, ש' 25-21, עמ' 13 ש' 3-4, ש' 13-15-16). לאור הפסיקה כפי שהובאה לעיל, הרי שהנתבע צודק בטענתו, כי התובעים לא עבדו במקום עבודה שניתן להגדירו כ"אתר בנייה", ובסוג עבודה הקשור לבניין. בשים לב לתכלית החקיקתית של תשלום המענק, מהות עבודתם של התובעים ומקום עבודתם, אינם תואמים תכלית זו שמטרתה לעודד חיילים משוחררים להשתלב במקומות ובסוגי עבודה מתוך התחשבות בצרכי המשק. המחסור במשק הוא בעובדי בניין, ובעבודה באתרי בניין אוטנטיים, ולא במקומות בנויים שבהן נעשות מידי פעם הרחבות בנייה. לאור כל האמור, אין מנוס מדחיית התביעה. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. רפואהעבודה מועדפת / מענק שחרורשאלות משפטיותאבטחהבית חולים