"זכות הקדימה" או "זכות סירוב ראשונה" , מופיעה בחוק המקרקעין בסעיף 99 לחוק המקרקעין, הקובע כדלקמן: "99. (א) בעל מקרקעין, או בעל חלק בלתי מסויים במקרקעין משותפים, רשאי לרשום זכות קדימה לגבי המקרקעין, או לגבי חלקו בהם, לטובת אדם פלוני, ומשעשה כן, לא יהיה זכאי להעבירם לאחר, אלא אם הציע אותם תחילה לבעל זכות הקדימה. (ב) על זכות הקדימה לפי סעיף זה, יחולו הוראות הסעיפים 105-102, בכפוף למוסכם בתנאי הזכות" ל מנת שזכות הקדימה תהווה מחסום להעברת המקרקעין לאחר, שאינו בעל זכות הקדימה, יש לרשום אותה בלשכת רישום המקרקעין. משנרשמה הזכות, אין מחלוקת בפסיקה, כי היא זכות שבמקרקעין. לגבי זכות קדימה שהוענקה בחוזה ושלא נרשמה, נקבע כי היא זכות אובליגטורית, התחייבות לתת זכות קדימה. לעניין זה אפנה לע"א 513/82 עדנה רייזמן ואח' נ' גבריאלה וושצ'ין ואח'; כן ראו והשוו לספרו של פרופ' מיגל דויטש, "קניין", 2006 כרך ג' בעמ' 46-47, שם הובעה הדעה, כי סיווגה של הזכות היא על פי כוונת הצדדים – כלום התחייבו לרושמה או לא: "פשיטא, כי זכות קדימה מכוח הסכם תהפוך לקניינית רק עם הרישום בפנקסי המקרקעין. טרם הרישום, מעמדה של זכות הקדימה תלוי בכוונת הצדדים. אם התכוונו לרשום בעתיד את הזכות בפנקסים, מדובר בהתחייבות לעשיית עיסקה במקרקעין, המוגנת כ'זכות שביושר' מול הרוכשים, בהתאם לדיני העסקאות הנוגדות...אם לא התכוונו לרשום בעתיד את זכות הקדימה, המדובר לכאורה בזכות חוזית גרידא, אשר כוחה המחייב כלפי המתחייב בלבד, ובמישור הנזיקי - כלפי מי שגרם להפרת חיוב זה, בהתאם לדיני גרם הפרת חוזה ועוולת הרשלנות". ובהמשך: "ההבדל המעשי בין מצב שבו בעל הזכות מבקש ליצור 'עיגון קנייני' לזכות הקדימה על פי החוזה, לבין מצב שהדבר אינו כן, יבוא לידי ביטוי רק במקרה של רישום בפועל של זכות הקדימה, להבדיל מן השלב של התחייבות בלבד לרישום זכות קדימה. רישום כזה יתן עדיפות קניינית לבעל זכות הקדימה, אשר רוכש מאוחר לא יוכל להדוף אותה, ... זאת, בעוד שבמקרה שבו זכות הקדימה לא נרשמה, הרוכש יוכל לגבור ממילא על בעל זכות הקדימה הבלתי רשומה בהתקיים התנאים המקנים עדיפות לזכאי המאוחר, על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969. אלה אותם תנאים שבהם הזכאי המאוחר יוכל לגבור על בעל זכות קדימה שלא הייתה כוונה לרשום את זכות הקדימה שלו, כך שההגנה עליו היא כהגנה על כל זכאי אובליגטורי ביחס לרכישת הבעלות עצמה" . סעיף 102 לחוק המקרקעין קובע את ההליכים שיש לנקוט על מנת להודיע, כדין, לבעלי זכות הקדימה על כך שבעל המקרקעין מבקש למוכרם: "102(א) הצעה לבעל זכות קדימה תהיה בכתב, שיישלח בדואר רשום, ותציין את המחיר הנדרש בעד המקרקעין המוצעים; העתק מההצעה יישלח לרשם. (ב). תוך שלושים יום מיום קבלת ההצעה רשאי בעל זכות הקדימה לשלם את המחיר הנדרש, בצירוף כל מס או תשלום חובה אחר המגיע ממנו בקשר לרכישה או להפקידם בידי הרשם, ומשעשה כן, יראו את הצדדים כאילו נעשה ביניהם הסכם להעברת המקרקעין במחיר הנקוב בהצעה; הופקד המחיר, ישולם למציע עם גמר העסקה. (ג) בעל זכות קדימה שלא שילם או הפקיד את הסכומים האמורים בסעיף קטן (ב) תוך המועד הקבוע באותו סעיף קטן, רואים אותו, בתום המועד האמור, כמי שסירב לרכוש את המקרקעין. (ד) היו שני בעלי זכות קדימה או יותר, תישלח ההצעה לכולם; הסכימו כולם, או אחדים מהם, לרכוש את המקרקעין המוצעים, ינהגו כאמור בסעיף קטן (ב) לפי חלקו של כל אחד מהם בזכות הקדימה; סירב אחד מהם לרכוש, יעמוד חלקו לזכותם של השאר" ##להלן פסק דין בסוגיית זכות קדימה בין בני זוג:## פסק דין רקע ביום 4.10.01 נערך בין משיבה 1 (להלן: "מרים") לבין בעלה (להלן: "אלי") הסכם גירושין, לפיו הסכימה מרים להעביר לאלי מחצית מהזכויות בחנות (להלן: "החנות") ברח' הרצוג 23-25 בגבעתיים הידועה כגוש 6156 חלקה 514. עוד נקבע בהסכם כי לכל אחד מבני הזוג זכות קדימה לרכישת חלקו של בן הזוג האחר בחנות (להלן: "הסכם הגירושין"). ביום 11.12.01 נרשמה בפנקס המקרקעין הערת אזהרה לטובת אלי על חלק מהזכויות בחנות. ביום 11.6.03 נכרת בין מרים לבין המבקש הסכם שכירות לפיו שכר המבקש את החנות למשך שנה עם אפשרות לשכירת החנות לתקופה נוספת של 8 שנים (להלן: "הסכם השכירות"). בסעיף 25 להסכם השכירות נקבע: "במקרה והמשכיר ירצה למכור את המושכר, תינתן לשוכר זכות סירוב ראשונה". בסמוך לשנת 2006 ביקשה מרים למכור את הזכויות בחנות ובינה לבין המבקש התנהל משא ומתן למימוש זכות הסירוב שניתנה למבקש לרכישת הזכויות בחנות. ביום 15.11.06 הודיעה מרים באמצעות עו"ד עזריה אלקלעי (להלן: "עו"ד אלקלעי") כי הצעת המבקש לרכישת הזכויות בחנות תמורת 450,000$ נדחית משום שאינה תואמת הצעה שניתנה למרים ומשום שבינתיים התקבלה הצעה חדשה לרכישת הזכויות בנכס תמורת 460,000$. עם זאת, הודיעה מרים למבקש כי ניתנת לו אפשרות נוספת לממש את זכות הסירוב הראשונה הנתונה לו בתוך 7 ימים במחיר ובתנאים שהוצעו למרים, כמפורט באותו מכתב. ביום 21.11.06 הודיע המבקש למרים כי הוא מסכים לרכישת הזכויות בחנות תמורת 460,000$ וכי הוא מסכים לשלם 100,000$ במועד כריתת הסכם, סכום נוסף של 360,000$ תוך 45 יום לאחר שיסדיר משכנתא ואת המע"מ במועד הקבוע בדין לתשלום המע"מ בכפוף להוצאת חשבונית. ביום 22.11.06 הודיעה מרים למבקש כי מאחר ולא הודיע על כוונתו לממש את זכות הסירוב הראשונה הנתונה לו בכוונתה למכור את החנות למציע. ביום 8.3.07 נכרת בין מרים לבין אלי הסכם, לפיו מכרה מרים לאלי את מחצית הזכויות בחנות שבבעלותה תמורת 230,000$ (להלן: "הסכם המכר"). בסמוך שועבדו זכויותיה של מרים בחנות במשכנתה שנרשמה בפנקס המקרקעין לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"). בתובענה שלפני עותר המבקש לבטל את הסכם המכר ולהצהיר כי הוא רוכש בזכות קדימה של החנות ולאפשר לו לממש את זכות הקדימה ולרשום את זכויותיו בפנקס המקרקעין. כן עותר המבקש להורות למשיבים להשיב כספים למי מהמשיבים ולהורות על מחיקת הערות אזהרה שנרשמו לטובת אלי ולטובת בנק דיסקונט. טענות המבקש משנודע למבקש כי מרים מבקשת למכור את הזכויות בחנות פנה המבקש אל מרים ודרש ממנה לאפשר לו לממש את זכות הקדימה שניתנה לו בהסכם השכירות. מרים הכירה בזכותו של המבקש ואף ניהלה עם המבקש משא ומתן למימוש זכות זו, אף שבסופו של דבר המשא ומתן לא צלח ומרים הודיעה למבקש כי תמכור את הזכויות בחנות לצד שלישי. מרים לא מכרה את החנות לצד שלישי וזכות הקדימה של המבקש נותרה בידיו. מרים מכרה את מחצית הזכויות בחנות לאלי מבלי שהודיעה למבקש על כך ומבלי שניתנה למבקש אפשרות לממש את זכות הקדימה שהייתה לו. כך, גם שועבדו הזכויות בחנות לבנק דיסקונט בניגוד לזכותו של המבקש. למרים זכות מלאה בחנות, אולם אפילו יינתן תוקף לאמור בהסכם הגירושין אין להכיר בזכותו של אלי בחנות משום שלא טרח לרשום זכות זו בפנקס המקרקעין. אלי לא יכול היה להקנות לבנק דיסקונט זכויות שלא היו לו ביחס לחנות ועל כן אין ליתן תוקף לשעבוד הזכויות בחנות לטובת בנק דיסקונט. אפילו יקבע בית המשפט כי לאלי מחצית מהזכויות בחנות זכאי המבקש לממש את זכות הקדימה ביחס למחצית מהזכויות בחנות השייכות למרים. טענות המשיבים לאלי הוקנו מחצית מהזכויות בחנות בשנת 2001 במסגרת הסכם הגירושין. ממילא בעת שנכרת הסכם השכירות החזיקה מרים רק במחצית מהזכויות בחנות ולא הייתה יכולה להקנות למבקש זכות קדימה לרכישת מלוא הזכויות בחנות. בהסכם הגירושין הוקנתה לאלי זכות קדימה לרכישת מחצית מהזכויות בחנות שנותרה בידי מרים. זכות כזו אף הוקנתה לאלי מכוח הוראות סעיף 101 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. בסמוך לעריכת הסכם הגירושין נרשמה בפנקס המקרקעין הערת אזהרה לטובת אלי, וממילא לאחר רישום ההערה לא יכול היה המבקש לרכוש זכויות הנוגדות את זכויותיו של אלי לגביהן נרשמה הערת אזהרה לטובת אלי. עובר לעריכת הסכם השכירות הבהירה מרים למבקש כי החנות בבעלות משותפת שלה ושל אלי וכי בהתאם להסכם הגירושין אמורים אלי ומרים למכור את החנות לצד שלישי בחלוף שלוש שנים. מרים היא זו שהציעה למבקש לרכוש את הזכויות בחנות במלואן במקרה וזכויות אלה יימכרו לצד שלישי בתוך תקופת השכירות. יחד עם זאת הדגישה מרים כי זכות הקדימה תוקנה למבקש ביחס למכירת מלוא הזכויות בחנות לצד שלישי בלבד ולאלי ולמרים עומדת זכות ראשונית לרכוש את חלקו של הצד השני בזכויות בחנות. למבקש ניתנה הזדמנות לממש את זכות הקדימה, אולם הצעותיו לרכישת החנות היו שונות מההצעות שהוצעו למרים, ועל כן זכות הקדימה שהייתה לו פקעה ובהתאם להוראות סעיפים 102 ו - 103 לחוק המקרקעין, רשאית הייתה מרים להעביר את זכויותיה בחנות בתמורה שלא תפחת מהתמורה שנדרשה מהמבקש, תוך 6 חודשים. המבקש לא טרח לרשום את זכות הקדימה שהוקנתה לו בהסכם השכירות ועל כן ובהתאם להוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, אין בזכותו הנטענת כדי לגבור על זכויותיו של אלי מכוח הסכם הגירושין ו/או על המשכנתה שנרשמה לטובת בנק דיסקונט אשר הסתמך על הרישום בפנקס המקרקעין בעת שהתקשר עם אלי ומרים בהסכם הלוואה שפירעונה הובטח בשיעבוד הזכויות בחנות. המשכנתה נבדלת במהותה מהבעלות במקרקעין ועל כן אין בזכות הקדימה הנטענת של המבקש כדי לפגוע בזכותו של בנק דיסקונט מכוח המשכנתה לטובתו. בנק דיסקונט רשם את המשכנתה בפנקס המקרקעין בעודו תם לב ובהסתמך על רישום הזכויות בפנקס המקרקעין. לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, גוברת זכותו של הבנק מכוח המשכנתה שנרשמה על הזכות האובליגטורית הנטענת של המבקש. זאת ועוד. לטובת בנק לאומי נרשמה משכנתה על הזכויות בחנות עוד בשנת 1994 וקודם להעברת כל זכות בחנות. בנק דיסקונט פדה משכנתה שהייתה רשומה לטובת בנק לאומי ובהתאם להוראות חוק המשכון, תשכ"ז - 1967, בא בנעלי בנק לאומי לעניין המשכנתה. לפיכך, כפופה כל העברת זכות בחנות למשכנתה לטובת בנק דיסקונט. כבר ביום 22.11.06 ידע המבקש כי הזכויות בחנות לא יימכרו לו והוא לא הביע התנגדות לכך. ועוד. ביום 2.5.07 ידע המבקש כי אלי רכש ממרים מחצית מהזכויות בחנות. למרות זאת ישב באפס מעשה עד להגשת התובענה ביום 30.7.07. בפרק זמן זה השלימו אלי ומרים את הפעולות הדרושות למימוש הסכם המכר ובנק דיסקונט התקשר עם אלי ומרים בהסכם הללואה שלפירעונה נרשמה בפנקס המקרקעין משכנתה על הזכויות בחנות. זאת ועוד. בסמוך לעריכת הסכם המכר ויתר המבקש על טענתו לזכות קדימה ורק לאחר שנמסר לו כי החנות לא תושכר לו לתקופה נוספת מעבר למוסכם בהסכם השכירות, טען לזכות קדימה. אלי מסכים ליתן למבקש זכות קדימה לרכישת מלואה הזכויות בחנות אם וככל שזכויות אלה יוצעו למכירה בתוך תקופת השכירות הקבועה בהסכם השכירות. דיון דיון עובדתי א. כך העיד המבקש בחקירתו (ש' 9 בע' 1 לפרוטוקול מיום 31.10.07): " ש.ת. נכון שאת חוזה השכירות עשיתי עם המשיבה 1 בלבד. ש.ת. מירי לא אמרה לי שהחנות אמורה לצאת למכירה אחרי שלוש שנים. ש.ת. המשיבה 1 לא אמרה לי שהמשיב 2 הוא אחד הבעלים של הנכס. החוזה הוא רק ביני לבין המשיבה 1. ש.ת. המשיבה 1 לא אמרה לי שלמשיב 2 יש זכות לקנות את החלק שלה בנכס אם הוא ימכר. ש.ת. אני ביקשתי מהמשיבה 1 את הזכות לרכוש את הנכס והיא נתנה לי. כשעשינו את החוזה ביקשתי שיהיה לי זכות ראשונית והיא הסכימה כי אמרתי לה שאני הולך להשקיע בחנות ולבנות את העתיד שלי." מרים העידה בחקירתה (ש' 14 בע' 5 לפרוטוקול מיום 31.10.07): "ש. כשאת חתמת את חוזה השכירות עם המבקש ידעת שאת הבעלים היחידים של הנכס. נכון? ת. זה נכון אבל יש הערת אזהרה לטובת אלי. רפי ידע את זה וגם עורכת הדין שלי ידעה את זה." עדות המבקש מהימנה בעיני ונוכח עדותה זו של מרים, שוכנעתי כי עובר לעריכת הסכם השכירות לא סיפרה מרים למבקש שלאלי זכויות בחנות ואף לא ציינה שלאלי זכות קדימה לרכישת זכויותיה בחנות. ב. המבקש העיד בחקירתו (ש' 4 בע' 2 לפרוטוקול מיום 31.10.07): "ש.ת. המשיב 2 הופיע אחרי חצי שנה - שמונה חודשים לחנות לאחר שחתמנו על החוזה, אני והמשיבה 1. אלי אמר לי שהוא הבעלים של החנות ושאני שוהה בחנות באופן לא חוקי. אני לא הכרתי את אלי בכלל. פניתי למירי בטלפון ואמרתי לה שאלי היה בחנות ואמר לי שיוציא אותי מהחנות, היא אמרה לי שאין לי מה לדאוג ושאני לא אתיחס. כמו כן פניתי לעורכת הדין שעשתה את החוזה ביני לבין מירי, המשיבה 1, והיא אמרה לי שלמירי יש את מלוא הזכויות. ש.ת. אלי אמר לי שהוא בעל הזכויות בחנות אבל זה לא כתוב בשום מסמך, אני לא ראיתי שום מסמך המעיד על כך. מירי אמרה לי שאין לי מה לדאוג, שעשיתי איתה חוזה כחוק ואף אחד לא יכול לזרוק אותי. ש.ת. בדקתי בטאבו מי בעלי החנות כשזה היה רלבנטי לקניה. ש.ת. לא בדקתי בעקבות הפניה של אלי אלי כשהופיע בחנות בטאבו. בדקתי בטאבו רק לקראת הרכישה." ... משיב בחקירה חוזרת ש. נשאלת בעקבות הביקור הראשון שאלי בא לבקר אותך, כחצי שנה לאחר חתימת החוזה כשהוא אמר לך שהוא הבעלים, נשאלת אם ביררת בטאבו ואמרת שלא. מה כן עשית? ת. טלפנתי לעורכת הדין שעשתה את חוזה השכירות בינינו, עו"ד ירדנה ספיר, והיא אמרה לי שלמירי יש את מלוא הזכויות לנהל את המו"מ ולחתום חוזה ושזה בסדר." מעדות זו של המבקש עולה, כי לאחר כריתת הסכם השכירות הודיע אלי למבקש על זכויותיו בחנות, אולם המבקש ו/או בא כוחו לא פעל לברר זכויות אלה ולא טרח לעיין בפנקס המקרקעין. ג. על פי הוראות סעיף 25 להסכם השכירות (נספח ב) הוקנתה למבקש זכות קדימה לרכישת הזכויות בחנות אולם אין חולק, כי זכות זו לא נרשמה בפנקס המקרקעין ואף לא נרשמה הערת אזהרה להגנה על זכות זו. דיון משפטי ד. בסעיף ד3 להסכם הגירושין מיום 4.10.01, אשר אושר כהסכם ממון (נספח ג לתשובת מרים), נקבע: "... האישה מסכימה ומתחייבת להעביר את מחצית מהזכויות בחנות ע"ש הבעל..." בסעיף ד5 להסכם הגירושין, נקבע: "במסגרת מכירת החנות ע"י כונסי הנכסים, הרי שהצדדים מסכימים כי לאחר קבלת ההצעות תהיה לכל אחד מהצדדים זכות ראשונים להשוות הצעה ולרכוש את חלקו של הצד השני, תוך התמחרות ביניהם." מהאמור לעיל, עולה כי ביום 4.10.01 ועוד בטרם נערך הסכם השכירות, הוקנו לאלי מחצית מהזכויות בחנות וזכות קדימה לרכישת חלקה של מרים בזכויות בחנות. ה. מהאמור בנסח פנקס המקרקעין (נספח א לתשובת מרים), עולה כי ביום 11.12.01 נרשמה הערת אזהרה לטובת אלי על חלק מהזכויות בנכס. ו. משזכויותיו של אלי בחנות מכוח הסכם הגירושין נוגדות את זכות הקדימה שהוקנתה למבקש בהסכם השכירות וזכויותיהם של אלי והמבקש טרם נרשמו בפנקס המקרקעין יש להחיל את הוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, הקובע: "התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום-לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום-לב - זכותו עדיפה." נוכח האמור ברישא של סעיף 9 שלעיל, גוברות זכויותיו הראשונות בזמן של אלי על פני זכויותיו המאוחרות של המבקש. ז. אכן, עובר לעריכת הסכם השכירות לא סיפרה מרים למבקש על זכויותיו של אלי, אולם ביחסים שבין אלי למבקש, אין די בכך כדי לפטור את המבקש מהחובה לבדוק את מצב רישום הזכויות בפנקס המקרקעין עובר להתקשרות בהסכם בו מגולמת התחייבות להעברת זכות במקרקעין. אילו היה המבקש טורח לבדוק את הרישום בפנקס המקרקעין עובר לעריכת הסכם השכירות, היה מגלה שלטובת אלי נרשמה הערת אזהרה על הזכויות בחנות וכי זכות הקדימה שהוקנתה לו בהסכם השכירות נוגדת את זכויותיו של אלי. ועוד. ברישום הערת אזהרה לטובתו פעל אלי בסבירות ובדרך מקובלת ועל כן, אין לשלול ממנו את הזכות המוקנית לו על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין. לפיכך, אני קובע כי זכויותיו של אלי בחנות גוברות על זכות הקדימה שהוקנתה למבקש בהסכם השכירות. ח. בעקבות פניית המבקש הודיע עו"ד אלקלעי, ביום 9.11.06, למבקש, כי מרים קיבלה הצעה לרכישת הזכויות בחנות תמורת 450,000$ במזומן. ביום 13.11.06 הודיע המבקש כי הוא מעוניין לממש את זכות הקדימה שהוקנתה לו וביקש לקבל את ההצעה שהוצעה למרים בכתב (נספח ג). בכך, גילו דעתם הצדדים כי מימוש זכות הקדימה שהוקנתה למבקש בהסכם השכירות יהיה בדרך של קבלת הצעות מצד שלישי ומתן זכות למבקש להשוות הצעות אלה. נוכח חלופת המכתבים בין עו"ד אלקלעי אשר שימש גם כבא כוחו של אלי (ש' 9 בע' 10 לפרוטוקול מיום 31.10.07), לבין המבקש בקשר עם מימוש זכות הקדימה, סביר להניח שבשלב מסוים הסכים אלי ליתן למבקש אפשרות לרכוש את מלוא הזכויות בחנות בהתאם למוסכם בין מרים לבין המבקש. ברם בחקירתו הודה המבקש כי (ש' 21 בע' 2 לפרוטוקול מיום 31.10.07): "...ההצעות האלה היו שונות בתנאי התשלום ממה שאני הצעתי". ממילא ומשלא השווה המבקש את ההצעות שהוצעו למרים ו/או לאלי פקעה זכות הקדימה שהייתה לו מכוח הסכם השכירות ו/או מכוח הסכמתו המאוחרת של אלי. נוכח האמור עד כאן, טענת המבקש לפיה זכות הקדימה שהייתה לו נותרה שרירה וקיימת לאחר שההצעות שהוצעו על ידי צדדים שלישיים לרכישת הזכויות בחנות לא התממשו, אינה יכולה להועיל לו. משלא רכש המבקש את הזכויות בחנות בהתאם להצעה שהוצעה לו ומשלא הוסכם אחרת בין המבקש לבין אלי, גוברת זכות הקדימה שהוקנתה לאלי בהסכם הגירושין על זכות הקדימה של המבקש אפילו נותרה זו בתוקפה. ט. נוכח האמור עד כאן, נראה שהתקשרותו של אלי עם בנק דיסקונט בהסכם הלוואה שלפירעונה שיעבד את הזכויות בחנות אותן רכש, נעשתה כדין. י. זאת ועוד. המבקש ידע על שלילת זכות הקדימה שהייתה לו כבר ביום 22.11.06 עת הודיע לו עו"ד אלקלעי על פקיעת זכות הקדימה (נספח ג לתובענה). יתר על כן, ביום 2.5.07 ידע המבקש כי אלי רכש את מלוא הזכויות בחנות ובכוונתו להתקשר עם בנק דיסקונט בהסכם הלוואה למימון רכישת הזכויות בחנות (ש' 1 בע' 3 לפרוטוקול מיום 31.10.07). למרות זאת, לא פעל המבקש למנוע את ההתקשרות בין אלי לבין בנק דיסקונט. בכך יש כדי ללמד שבזמן אמת לא סבר המבקש שעומדת לו זכות קדימה לרכישת הזכויות בחנות ולמצער ויתר על זכותו זו. זאת ועוד. בחקירתו העיד המבקש (ש' 14 בע' 4 לפרוטוקול מיום 31.10.07): "ש. נכון שרק אחרי שאלי לא הסכים להאריך לך את תקופת השכירות החלטת להגיש את התביעה כאן? ת. נכון". קרי, טענת המבקש בדבר תוקפה של זכות קדימה לרכישת זכויות בחנות נולדה בשנית בחוסר תום לב רק לאחר שבקשתו להארכת תקופת השכירות נדחתה על ידי אלי. סוף דבר אני דוחה את התובענה. המבקש ישלם למשיבים 1 ו - 2 את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪, וכסכום הזה למשיב 3. בני זוגזכות קדימה במקרקעיןמקרקעין