קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הוספת סעד בתביעת רשלנות רפואית: בפני בר"ע על החלטת בית משפט השלום בעפולה (כבוד השופט י. בן חמו) אשר דחה בקשה שהגיש המבקש לתיקון כתב התביעה, ע"מ שיתווסף לכתב התביעה סעד של פיצוי בגין עילה של פגיעה באוטונומיה ואי מתן הסכמה מדעת. אציין כי במקור הוגשה הבר"ע גם כנגד החלטות נוספות של ביהמ"ש קמא, אולם במהלך שמיעת הערעור חזר בו ב"כ העורר מאותן טענות. התביעה עצמה הוגשה לביהמ"ש קמא בשנת 2007 וכשנה לאחר מכן הוגשו תצהירי התובע/המבקש ובסמוך לאחריהם הוגשו תצהירי המשיבים. עדויות המבקש נסתיימו ביום 24.04.09 והוא הכריז: "אלו עדי". ביום 08.02.13 החלו להישמע עדי ההגנה, באותו היום ממש הומצאה לב"כ המשיבים בקשה לתיקון התביעה באופן המפורט לעיל. ב"כ המשיבים ביקש שתיתנן לו שהות לעיין בבקשה ולהגיב לה בכתב ודיון שמיעת עדי ההגנה החל להתקיים קודם שהוחלט בבקשת התיקון. במהלך הדיון שהתקיים באותו היום, ביקש ב"כ המבקש לשאול את עדי ההגנה שאלות הנוגעות גם לעילת התביעה החדשה, נשוא התיקון המבוקש, אולם בשל התנגדות להרחבת חזית, לא התיר בית המשפט קמא לשאול שאלות אלו. בסופו של דבר ולאחר שהוגשה תגובה של ב"כ המשיבים לפני ביהמ"ש קמא בה התנגד לתיקון התביעה, ניתנה ע"י ביהמ"ש קמא החלטה הדוחה את הבקשה לתיקון התביעה. תמצית טיעוני המבקש המבקש טוען כי ביהמ"ש קמא שגה משלא התיר לו תיקון התביעה במהלך הדיון, או בסופו של דבר, שכן העובדות הנוגעות לעילה הנוספת נכללו על ידו מראש בתצהירו של אבי המבקש, מר מוחמד ואכד (סעיפים 7 ו- 9). כן טען שכל שביקש בתיקון התביעה הוא את האפשרות לתבוע סעד בגין מתן הסכמה שלא מדעת מבלי להוסיף את העובדות הנ"ל שכבר נכללו בתצהירים. הוא טען גם כי הדבר לא היה מצריך תיקון מהותי של כתבי הטענות וגם לא היה מאריך את הדיון. הואיל ומדובר בשאלה אשר שנויה במחלוקת בין הצדדים, הרי שעפ"י מבחן הקבוע בתקס"א, היה על ביהמ"ש להתיר את התיקון ולא לסרב. תמצית טיעוני המשיבים המשיבים ביקשו לדחות את הבר"ע. לטענתם הבקשה לתיקון התביעה הוגשה בחלוף 10 שנים מיום האירוע נשוא התאונה ובחלוף 4 שנים מיום שהכריז התובע/המבקש "אלו עדי". כן נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר ולא ניתנו בה הסברים לשיהוי הרב הנ"ל. נטען כי אגב השיהוי הרב הנ"ל, המחייב את דחיית הבקשה נתקיימו דיונים רבים בתיק ואם תתקבל הבקשה יסורבל ההליך וייגרם למשיבים נזק. ב"כ המשיבים הפנה לנימוקי ביהמ"ש קמא, כי במידה שיותר התיקון, יש צורך לשמוע את ההליך מתחילתו שכן יש לשמוע ראיות לעניין העילה החדשה ואת מרבית העדים מחדש. עוד טען כי כל העובדות נשוא הבקשה ידועות היו למבקש שנים רבות קודם. נטען כי לא הוכח שמקור טעויותיו לניסוח התביעה מלכתחילה, מקורן בתום לב. על כן, הוא ביקש לדחות את הבקשה. דיון הלכה היא שכאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין - נעתרים לו בדרך כלל ועל הסירבול בהליכים יש לפצות בפסיקת הוצאות. חריגים לכלל זה הם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב, או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש, כדוגמת טענת התיישנות (רע"א 2345/98 סלים דנגור נ' חנוך ליבנה, פד"י נב(3) 427; ע"א 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' אלימלך מלבין, פד"י מב(4) 269; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, התשנ"ה - 1995), 337 והאסמכתאות המופיעות שם). התקנה המסדירה בקשה לתיקון כתב טענות היא תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:- "התקנות"), הקובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות." כאשר הבקשה לתיקון כתב התביעה מוגשת לאחר שלב קדם המשפט מתעוררת השאלה מה היחס בין תקנה 92 לתקנות לפיה ניתן להתיר תיקון כתב טענות בכל שלב במשפט לבין תקנה 149(ב) לתקנות, לפיה בית המשפט לא ידון בבקשה שבעל דין יכול היה להעלות בקדם המשפט, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים והם כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו וכי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. בפס"ד ע"א 40/87 נשר נ' אבוטבול, פ"ד מג(4) 49, נקבע שתקנה 149(ב) גוברת על תקנה 92, וכאשר מועלית הבקשה לתיקון לאחר שלב קדם המשפט עליה לעמוד בדרישת תקנה 149(ב). אם כן, תקנה 149(ב) לתקנות מורה את בית המשפט לבדיקה משולשת בטרם יעתר לבקשה שהוגשה לאחר שנסתיים קדם המשפט: תחילה, האם יכול היה בעל הדין להגיש את הבקשה בשלב קדם המשפט; ולאחר מכן, אם יכול היה להביאה בקדם משפט, האם קיימים טעמים מיוחדים מדוע לא עשה כן; ולבסוף, האם הדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין. בנוסף, במסגרת השיקולים להתיר תיקון כתב טענות יתחשב בית המשפט בהתנהגות הצדדים עובר להגשת הבקשה, ובכלל זה בפרק הזמן שעבר מהשלב בו התברר הצורך בתיקון ועד לשלב בו הוגשה הבקשה. דברים דומים נאמרו ברע"א 2345/98 דנגור ואח' נ' ליבנה ואח', פד"י נב(3) 427, 431, "זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם המקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש." ברם, אלמנט השיהוי בהגשת הבקשה לתיקון הנו שיקול אחד מתוך מכלול שיקולים הנלקחים בחשבון בבוא בית המשפט להכריע האם להיעתר לבקשה כגון דא, אם לאו. במסגרת שיקולים אלה יבחן בית המשפט את מידת הפגיעה בצדדים, השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, תרומת התיקון המבוקש להליך המתנהל וכיו"ב. יש לציין, שגישתו הליברלית של בית המשפט אינה חסרת גבולות. בדרך-כלל, בית המשפט לא יתיר תיקון כתב טענות כאשר לא ניתן יהיה לתקן את הנזק הדיוני שנגרם לצד שכנגד בדרך של פסיקת הוצאות (ראו ע"א 728/79 קירור- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פד"י לד(4) 126, 131) . כך לדוגמא, בבר"ע 6098/92 זכאי נ' מ"י, פד"י מז(3) 651, בית המשפט סבר שראוי להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה על דרך הוספת חוות-דעת מומחה רפואי גם כאשר הבקשה הוגשה לאחר זמן רב. אלא מאי, כב' השופט אור מציין במפורש את הטעמים המיוחדים למסקנה זו ואת עיוות הדין שעלול להיגרם אם לא ייעתר לבקשה זו - נסיבות המקרה המיוחדות, העובדה שגורל התביעה תלוי בכך שחוות הדעת תוגש כראיה ומשקלה של חוות הדעת אותה מבקשים לצרף בהכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. כמו כן, מציין כב' השופט אור שבמקרים מעין אלה לבית המשפט הסמכות לחייב בהוצאות את מבקש התיקון בגין השיהוי הרב, אם ימצא לנכון לעשות כן. האם המקרה שלפני מצדיק היעתרות לבקשה לתיקון כתבי טענות? המבקש סבור כי היו קיימות שיטות טיפול חלופיות המתאימות לטיפול בפגיעת התובע ואיש מהנתבעים לא הציע לתובע ו/או לאביו של התובע טיפול חלופי. לטענת המבקש, עניין הפגיעה באוטונומיה ואי מתן הסכמה מדעת, לא צוינו בהיסח הדעת ובתום לב בגוף בכתב התביעה על אף שצוין הדבר בתצהירי העדות הראשית של המצהירים והתיקון הינו פורמאלי בלבד. עוד טוען המבקש, כי עניין תיקון כתב תביעה דרך הוספת סעד זה, אינו בגדר פגיעה בהגנתם של המשיבים בפרט לאור העובדה כי התיקון המבוקש נדרש עוד בטרם תחילת פרשת ההגנה. בנוסף, טוען המבקש כי השיהוי אינו באשמתו על כל חלוף הזמן: התביעה הוגשה ב 08/2007 ונקבע דיון לתחילת שנת 2008. המשיבים הגישו שתי בקשות לדחיית דיון ומועד הדיון נדחה לתאריך 02/07/2008. בית המשפט קמא התייחס בפסק דינו לישיבה שהתקיימה ביום 15.01.09, בטרם החלה חקירת עדי התביעה. בישיבה זו התנגד ב"כ הנתבעים באופן מפורש להרחבת חזית וביקש למחוק את הסעיפים בתצהירים שהוגשו מטעם המבקש, אשר יש בהם משום הרחבת חזית, שעניינם הסכמה מדעת והסברים עובר לטיפול, כיוון שמדובר בטענות שאין להן זכר בכתב התביעה. בית משפט קמא קבע כי ב"כ המבקש יכול היה באותה הזדמנות לבקש לתקן את כתב התביעה, אך הוא עמד על כך שטענות אלה פורטו בהרחבה בכתב התביעה וכי אין מדובר בהרחבת חזית, אולם הוא לא עשה כן. הנני סבור כי התנגדותו של ב"כ המבקש למחיקת הסעיפים בתצהיר שעניינם הסכמה מדעת והסברים עובר לטיפול והתעקשותו על כך שטענות אלה פורטו בכתב התביעה דווקא משקפים לנו כי עניין הפגיעה באוטונומיה ואי מתן הסכמה מדעת, אכן לא צוינו בגין היסח הדעת ובתום לב בגוף כתב התביעה ומלמד אותנו מדוע המבקש לא ביקש לתקן את כתב תביעתו במעמד קדם המשפט. על כן, הפגם אותו מבקש בא- כוח המבקש לתקן הינו פגם משפטי שנפל בכתב תביעתו והוא אינו פגם שבעובדה המצריך תצהיר. צא ולמד, מקרה דנן שונה מהמקרה שהביא כדוגמה בא- כוח המשיבים המלומד מפס"ד המנחה ע"א 40/87 נשר נ' אבוטבול, פ"ד מג(4) 49, שם נקבע כי הפגם אותו ביקש בא- כוח המשיב לתקן הינו פגם שבעובדה ולא פגם משפטי וכי אין להרשות תיקון מהסוג הנדון ללא הוכחה כי עמדתו הקודמת של מבקש התיקון נקבעה בשל טעות והוכחה זו מקורה בתצהיר. כאמור, במקרה דנן העובדות הנוגעות לעילה הנוספת נכללו על ידי בא-כוח המבקש מראש בתצהירו של אבי המבקש, מר מוחמד ואכד (סעיפים 7 ו- 9). אין כאן עניין בעובדות חדשות אלא עניינו כאן בתיקון משפטי ועל כן אין כאן חובה בתצהיר כפי שסעיף 92 לתקנות דורש. יתר על כן, שוכנעתי כי לא תיגרם הכבדה רבה על ההליך שכן, בא כוח התובע טען בפניי כי העובדות העומדות בבסיס התיקון המבוקש, קרי הוספת הסעד המבוקש, כבר כלולות בתצהירו של אבי התובע ועד נוסף, כך שלכל היותר יידרשו האב והעד הנוסףלהשלמת חקירה נגדית בלבד על חלק זה של תצהירם (ליתר דיוק מדובר בסעיפים בודדים בתצהיריהם). מצד הנתבעים הועלתה הטענה הנ"ל כנגד רופא אחד בלבד, דר' קעדאן אשר טרם העיד כלל במשפט וממילא יוכל להגיב לטענה הזו בין במסגרת תצהיר משלים ובין במסגרת השלמת עדות ראשית טרם חקירתו הנגדית. סוף דבר בנסיבות המקרה הנני מוצא מקום לקבל הבר"ע, ליתן רשות ערעור ואף לקבל את הערעור באופן שיותר למבקש לתקן את תביעתו בדרך של הוספת סעד של פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ואי מתן הסכמה מדעת. תיקון כתב התביעה כמפורט לעיל יאפשר לבית המשפט להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ההוצאות בכרוכות בהארכת הדיון תילקחנה בחשבון ע"י בית משפט קמא במסגרת פסיקת ההוצאות הסופית בתיק. אשר לדיון בבר"ע, אני מחייב את המשיבה לשלם לתובע הוצאות בסכום כולל של 5000 ₪. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות