קראו דוגמא מהפסיקה בנושא החלפת בגד פגום: 1. עניינה של תביעה זו פגמים שנפלו, לשיטת התובע, בביגוד שרכש בחנות הנתבעת. 2. לטענת התובע, ביום 6/7/12 הוא רכש בחנות הנתבעת שלושה פרטי לבוש: חולצה, מכנסיים וחגורה עבור אירוע חתונה בו השתתף באותו היום באולם אירועים בוואדי עארה. לטענתו, עת הגיע לחתונה העירו לו אנשים כי החולצה קרועה בשרוולים ובנוסף, החגורה התפוררה באזור האבזם. בשל כך עזב התובע את החתונה בבושת פנים וחזר לחיפה לשם החלפת בגדים. למחרת, פנה התובע לנתבעת אך היא לא הסכימה להחליף את הבגדים או להחזיר את כספו או לכל פשרה אחרת. לפיכך, נתבעת השבת עלות הביגוד (407 ₪) וכן פיצוי בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן שנגרמו לתובע ותביעתו הועמדה על סך של 5,000 ₪. 3. הנתבעת מאשרת כי שלושת פרטי הלבוש נרכשו ביום 6/7/12 בחנות בסניף חוצות המפרץ המהווה חלק מרשת חנויות שבבעלותה. עוד מאשרת הנתבעת כי צילום החולצה מעיד על פגם, אלא שלשיטתה המדובר בקרע ("חור") להבדיל מקרע בתפרים ולא יכול להיות שהחולצה נמכרה לתובע עם פגם בלא שיבחין בכך. לטענתה, הפגם נגרם לאחר שהתובע רכש את החולצה, גיהץ ולבש אותה ועל כן, ניתק הקשר הסיבתי שבין הרכישה לבין הנזק לחולצה. עוד נטען כי הנתבעת מכרה אלפי חולצות מאותו דגם בדיוק ומעולם לא נתקלה במקרה דומה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי טענת התובע שהוא עזב את החתונה, חזר לחיפה לשם החלפת בגדים ושב לחתונה אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ואף לא הוצג סרט וידאו של החתונה התומך בכך. עוד נטען כי לא ברור הפגם שנפל בחגורה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ביקשה מהתובע לבדוק את המוצרים בבדיקה של מכון התקנים אך הוא בחר שלא לאפשר את ביצוע הבדיקה. 4. התובע התייצב לדיון בלי להציג את פרטי הביגוד נשוא התביעה קבלה או אף מכתב הנתבעת, כלשונו (ראה: עמוד 1 לפרוטוקול שורות 11-14): "לא הבאתי את הבגדים. קניתי מכנסיים, חולצה וחגורה ושילמתי במזומן. למכנסיים אין בעיה. החגורה האבזם התפורר, המתכת התפוררה לגמרי, אין לי כאן את האבזם. למחרת חזרתי לרשת ולא הסכימו להחליף לי. הם לא התייחסו והם משכו את זה חודש. נשלח אלי מכתב תגובה ואין לי כאן את המכתב אני לא באתי לכאן מסודר. היה לי תיק אחר מאוד חשוב לגבי בנייה". (וראה גם: עמוד 2 לפרוטוקול שורה 4). ויודגש - על התובע מוטלת החובה להוכיח את טענותיו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו מאזן ההסתברויות (ולעניין זה ראה: ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006); ת.א. (מרכז) 5661-08-08, דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' חברת עבד אל חמוד נטור בקלנסווה בע"מ (2008); ע"א 355/80, אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) ; י. קדמי, "על הראיות", התש"ע-2009 חלק רביעי עמוד 1720). 5. בכל הקשור לחולצה - הנתבעת אישרה, כאמור, כי החולצה נרכשה בחנותה ביום 6/7/12. עוד הודתה הנתבעת כי אכן קיים פגם אשר כונה על ידה "חור". הנתבעת גם אינה מכחישה כי הפגם התגלה מיד לאחר הרכישה או בסמוך לכך. משכך, עובר נטל הראייה כי החולצה נרכשה ללא פגם לנתבעת. וייאמר מיד - הנתבעת כשלה בכך. לעניין זה, אין די בטענה כי לא ייתכן שהחולצה נמכרה עם פגם. ראשית, סביר שהחולצה נרכשה באריזה סגורה ומכל מקום, לא הוכח אחרת. שנית, הפגם אינו בולט ועובדה זו תומכת בכך שהתובע לא הצליח לאבחן בו טרם הרכישה. כך גם אין די בטענה כללית, שלא הוכחה לפניי, כי הנתבעת מכרה אלפי חולצות מאותו דגם, ללא תקלה ואף אם היתה טענה זו מוכחת, עדיין היה על הנתבעת להוכיח העדר פגם בחולצה הספציפית נשוא התביעה עובר לרכישה. עוד לא הוכח כי הנתבעת ביקשה מהתובע לשלוח החולצה לבדיקה והאחרון סרב. לעניין זה יודגש כי הנתבעת כשלה מלהביא לעדות את איש/אשת המכירות שטיפלה במכירה ואף את האדם שטיפל בתלונת התובע או כל מכתב אחר וכשלים אלה יפעלו לחובתה. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (2011); ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); ע"פ (חיפה) 974/06, מ"י נ' אגבאריה מוסטפא (2006); ה"פ (ת"א) 125/08, ססבון נ' סולומון (2011); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865)). לפיכך, אני קובעת כי נפל פגם בחולצה והתובע זכאי להשבת תמורתה, בכפוף להחזרת החולצה לנתבעת. 6. בכל הקשור לאבזם - התמונה שצורפה לכתב התביעה אינה מעידה על פגם באבזם, כאמור, גם האבזם לא הוצג לפניי. התובע אף כשל מלתאר מהו, לשיטתו, הפגם שנפל באבזם. משכך, רכיב זה של התביעה לא הוכח ודינו להידחות. 7. בכל הקשור למכנסיים - לא נטען כי נפל פגם במכנסיים ועל כן, אין כל סיבה להשיב לתובע את עלות רכישתם. 8. עוגמת נפש - גרסת התובע כי התייצב למחרת הרכישה בחנות הנתבעת, אך זו לא טיפלה בפנייתו כלל - לא נסתרה. להיפך, מנהל הנתבעת הודה בדיון כי על פי נהלי הנתבעת "העובדים לא רשאים להחליף אוטומטית" (ראה: עמוד 1 לפרוטוקול שורות 18-19). לעניין זה, עצם התייצבותו של מנהל הנתבעת לישיבת ההוכחות בצירוף סט בגדים שלם ונכונותו להגיע לפשרה, אין די בה כדי לכפר על העדר טיפול נאות ובמועד בפניית התובע. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת הנתבעת כלפי צרכניה כמו גם עם הוראות החוק (והשווה: סעיף 14 ו' לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 ותקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א-2010). מנגד, אכן ניכרת בתביעה האדרה - כאמור הקרע אינו כה בולט עד כדי גרימת בושת פנים. כך גם טענת התובע כי התובע היה צריך לשוב על עקבותיו ולהחליף בגדים ורק אז לחזור לחתונה לא נתמכה בכל ראיה. משכך, לפנינו 'עדות יחידה' של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה (ראה למשל: ת.א. (חיפה) 719/96, דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2002); ע"א 295/89, רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; ע"א 761/79, פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; ת.א. (ת"א) 2879/99, כהן נ' כהן (2011); ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (2008); ת.א. (חיפה) 857/07, חכמה נ' חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ (2012)). לאחר ששקללתי את כל הפרמטרים הצריכים לעניין, לרבות כמפורט לעיל, כמו גם תכלית ההתקשרות, מהות הפגיעה, עוצמתה, משכה, היקפה והאינטרס שנפגע - מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי לתובע על סך של 750 ₪. 9. סוף דבר - 9.1 דין התביעה להתקבל בחלקה. 9.2 אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 750 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 350 ₪, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 9.3 אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע את הסכום של 149 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 6/7/12 ועד למועד התשלום בפועל, בכפוף להשבת החולצה לידי הנתבעת. לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. בגדים (הגנת הצרכן)