קראו דוגמא מהפסיקה בנושא העלאת צו התשלומים בתיק האיחוד: לפני הודעת ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירי ברטהולץ, מיום 3.6.13, במסגרת תיק האיחוד 10-99705-06-1 (להלן: "תיק האיחוד"), המתנהל בלשכת ההוצל"פ בנצרת, לפיה הותנה ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ של המערער/החייב בהפקדה חד פעמית על-סך 10,000 ₪, וכן הועלה צו התשלומים בתיק האיחוד. בד בבד עם ערעורו, עתר המערער בבקשה מיום 7.7.13 (בקשה מודפסת הוגשה ביום 9.7.13) לעיכוב הליכים שבתיק האיחוד, עד למתן החלטה בערעור. רקע עובדתי, ההחלטה נשוא הערעור וטענות המבקש בתמצית: ביום 3.7.13 הגיש המערער בקשה דחופה ללשכת ההוצל"פ לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגדו במסגרת תיק האיחוד, לתקופה מיום 1.7.13 ועד ליום 10.7.13. באותו היום ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצל"פ המורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוטל על החייב, בכפוף לתשלום סך של 10,000 ₪ ע"ח החוב, תשלום מלוא הפיגורים בתיק האיחוד, במידה וישנם, והמצאת ערבותם של שני ערבים טובים. כן, הורתה כב' הרשמת על העלאת צו התשלומים בתיק האיחוד, לסך של 2,000 ₪ לחודש החל מחודש 8/2013 ולסך של 3,000 ₪ החל מחודש 12/2013. במסגרת החלטתה, שקלה כב' הרשמת את נתוני המערער אל מול זכויות הזוכים, כלשון ההחלטה: "... לחייב הוצאות גבוהות שאינן הכרחיות ואינן מתיישבות עם היותו מוגבל באמצעים. החייב מתנהל בחשבון הבנק של אשתו. צו התשלומים בתיק האיחוד עומד על 400 ₪ לחודש והחייב משלמו. ברי כי לאור המסמכים שהוגשו (הכוונה לדפי חשבון בנק של אשתו לפיהם קיים פיקדון בסך 15,000 ₪ ומסמכים המעידים על גובה הכנסתו של החייב - ס"י) הצו נמוך משמעותית מזה שצריך להיות לאור הכנסתו של החייב. מאחר והחייב משלם באופן מסודר, יחסית, אין מקום לשלול יציאתו מהארץ. עם זאת, לאור ההוצאות הגבוהות שהוציא, שראוי היה שיעשה בהן שימוש לתשלום חובותיו, ולאור קיומו של חסכון בסכום גבוה, אני מורה כדלקמן...". עוד ציינה כב' הרשמת בהחלטתה: "אמנם יש לחייב זכויות יסוד, אך יש לאזנן מול זכות הקניין של הזוכה. אדם שצבר חובות ראוי כי יעשה שימוש במשאביו הכספיים לשם פירעונם ולא לשם נסיעות לחו"ל. נסיעות כאלה מהוות בעיני, גם כיום, מותרות וכרוכות בהוצאות כספיות, שראוי היה כי ישמשו לשם פירעון החוב". לטענת המערער, טעתה כב' הרשמת בהחלטתה להעלאת צו התשלומים בצורה דרסטית, מבלי לערכה למערער חקירת יכולת ומבלי שזומן לחקירה על ידי הזוכה. לא חל כל שינוי חיובי במצבו הכלכלי של החייב המצדיק העלאת גובה הצו. אשר להתניית עיכוב היציאה בהפקדת ערובה, טוען המערערכי נסיעתו לחו"ל נובעת ממשבר במערכת יחסיו עם אשתו ומצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בגזירה של הפקדת זכום כה גבוה. ביום 10.7.13 דחיתי את בקשת המערער לעיכוב הליכים בתיק האיחוד עד למתן החלטה בערעור גופו. דיון והכרעה: בטרם דיון לגופו של ערעור, אעיר, כי מאחר ועסקינן בערעור על שתי סוגיות - האחת, התניית ביטול צו עיכוב יציאה בהפקדת ערבות והשנייה, בהעלאת גובה צו התשלומים בתיק האיחוד, היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא הודעת ערעור, כפי שעשה. בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), העוסק בעיכוב יציאתו של חייב מן הארץ, יחד עם סעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ, המונה מקרים בהם יוגש ערעור על החלטת רשם הוצל"פ בזכות, הערעור על החלטת כב' הרשמת לעניין התניית ביטול עיכוב היציאה של המערער בהפקדת ערובה, הינו בזכות. עם זאת, מאחר ובערעור כרוך עניין נוסף הנוגע לצו תשלומים שהושת על המערער בתיק האיחוד, לגביו אין ערעור בזכות, היה על המערער לפנות לבית המשפט בבקשת רשות ערעור ולא בהודעת ערעור, כאמור לעיל. חרף האמור, אדון בהודעת הערעור כאילו הוגשה בקשת רשות ערעור, וניתנה בה רשות. יצוין עוד, כי בהחלטתי מיום 10.7.13, תחת בקשה 2, דחיתי בקשת המבקש ל"עיכוב הליכים", על ידי שחרור המבקש מהפקדת סך של 10,000 ₪ כתנאי לביטול עיכוב יציאתו מן הארץ; כך שבמהותה הבקשה מצטמצמת להחלטה קמא, ככל שהיא מתייחסת להעלאת סכום צו התשלומים החודשי, במסגרת תיק האיחוד, מ- 2,000 ₪ ל- 3,000 ₪. 8. מכוח סמכותי על-פי תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, ראיתי, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה, וכי דינה לדחייה מיידית. 9. לגופו של ערעור. חוק ההוצל"פ נועד ליצור מנגנון לגביית חובות באופן יעיל ומהיר, תוך שהוא מספק הגנה לחייבים אשר מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם. יש לאזן בין שתי מטרות אלה, בהתאם לנסיבות (ע"א 2097/02 איטונג נ' חדיד, מיום 13.05.03). כידוע, התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו, והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו (ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, הוצאת פרלשטיין-גינוסר, מהדורה שישית-2007, עמ' 316; בר"ע (מחוזי- ת"א-יפו) 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (החלטה מיום 2.02.2003); בר"ע (מחוזי - י-ם) 335/04 עמית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פסק דין מיום 2.02.2005)); בר"ע (מחוזי-י-ם) 3305/07 צדוק נגד בנק מסד בע"מ (12.12.2007)). קיימים מקרים חריגים של חייבים, בהם נפרסת מסכת עובדות ונסיבות ספציפיות המחייבות לנהוג בהן ברגישות, שכן גם הדין וגם המחוקק בחרו לאפשר לחייבים חיים וקיום סבירים ואין לדרוש מהם יותר ממה שהם מסוגלים לשלם. 10. בענייננו, מצאתי, כי עניינו של המערער, אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בקביעת כב' הרשמת. כב' הרשמת פירטה בהחלטתה את הנתונים הרלבנטיים, שקלה את השיקולים הצריכים לעניין, והגיעה למסקנות כמפורט בהרחבה בהחלטתה לעיל. החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מבוססת על מסמכים אותם המציא המערער, לרבות דפי פירוט חשבון של אשת המערער ומסמכים המעידים על גובה הכנסותיו, על-פיהם התרשמה כב' הרשמת מרמת הוצאות גבוהה יחסית ובלתי נחוצה בהתחשב בחובותיו. עוד שקלה כב' הרשמת את יכולת החייב לשאת בתניה של הפקדת הערבות של 10,000 ₪ ובצו התשלומים החדש, לאור קיומו של חיסכון בסכום גבוה בחשבון הבנק של אשת המערער (בסך 15,000 ₪) בנוסף על הכנסתו של המערער. כן, ערכה כב' הרשמת איזון ראוי בין זכות המערער לחירות מחד, וזכותם של הנושים להיפרע, מאידך. מסכים אנוכי, כי נסיעה לחו"ל הכרוכה בהוצאות בלתי מבוטלות הינה בגדר מותרות, במיוחד כשמדובר באדם השקוע בחובות והמוכרז כמוגבל באמצעים. 11. לאור המקובץ לעיל, התניית ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח, כמו גם עלאת גובה צו התשלומים בתיק האיחוד, נראית לי סבירה בנסיבות העניין, ואינה מצדיקה התערבות. לפיכך, דין הערעור להידחות. 12. בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות. צו תשלומיםצוויםאיחוד תיקים