קראו דוגמא מהפסיקה בנושא העסקת עובד פלסטיני ללא אישור: אקדים ואומר תחילה כי מצאתי לזכות את הנאשמת וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן: 1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין העסקת שלושה עובדים זרים פלשתינאים ללא היתר כדין. בכתב האישום נכתב כי הנאשמת היתה במועד הרלבנטי לכתב האישום בעלת עסק לבניה ושיפוצים שביצע עבודות בניה במעון צופיה בכניסה לעיר יבנה (להלן - האתר). כן נטען כי ביום 15.2.04 בשעה 10:50 או במועד סמוך לכך, במהלך ביקורת מפקחים מטעם המאשימה נמצאו באתר 5 עובדים פלשתינאים אשר עסקו בעבודות ברזלנות וטפסנות. בנוסף נטען - כי חמשת העובדים שפרטיהם צוינו בסעיף 3 לכתב האישום לא היו במועד הרלבנטי אזרחי ישראל או תושבים בה וכי הנאשמת העסיקה, שלא כדין, וללא היתר שלושה מתוכם. אי לכך, יוחסו לנאשמת עבירות של העסקה שלא כדין, בניגוד לסעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 לגבי שלושת העובדים כאמור (להלן: "העובדים"). 2. מטעם המאשימה העידו בפנינו מפקח במאשימה - מר ציון טובי וכן מר איתי אריה X. כמו כן הוגשו תעודות עובד ציבור אשר נערכו ע"י מר עוז כהן, קצין חמ"ל מנהל אזרחי איו"ש וע"י עדינה ברנשטיין, קצינת חמ"ל מנהל אזרחי איו"ש. 3. במהלך ישיבת ההקראה הודתה הנאשמת בכך שהיא היתה במועד הרלבנטי לכתב האישום (15.2.04) בעלת עסק לביצוע עבודות בניה ושיפוצים (להלן - ד.ז.מ.) אולם כפרה בעובדה ובאשמה שיוחסה לה של העסקת עובדים זרים שלא כדין. הנאשמת ציינה כי היא לא עבדה כלל באתר במועד הרלבנטי לכתב האישום וכי היא אינה אחראית להעסקת העובדים (ראה - פרוטוקול ישיבת ההקראה מיום 6.2.11). ראיות המאשימה 4. בפני בית הדין העיד כאמור, עד התביעה מר איתי X המשמש כמנהל ובעלים של א. X חברה לבניה ופיקוח בע"מ העוסקת בביצוע פרויקטים בתחום הבניה (להלן - א. X) (ראה - מא/1 וכן עדות מר X בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.11.11 ש' 9-10). 5. המאשימה הגישה לבית הדין, באמצעות מר X, הסכם לביצוע עבודות שלד ובניה מיום 24.8.03 במעון צופיה שנערך בין א. X לבין ד.ז.מ. (הנאשמת). על פי הסכם זה התחייבה ד.ז.מ. לבצע עבודות שלד באתר ולספק על חשבונה את העובדים הציוד והחומרים הדרושים לביצוע העבודות וכן, את ההשגחה והפיקוח עליהם. כן נכתב שם כי בין עובדי ד.ז.מ. לבין חברת א. X לא יהיו יחסי עובד מעביד וכי על ד.ז.מ להקפיד על נוכחותו של צוות שימנה לא פחות מ- 14 עובדים מקצועיים מדי יום ביומו. עוד נכתב שם כי ד.ז.מ. תעמיד לרשות א. X עובדים מקצועיים וכלליים בתשלום ראג'י בכל עת בו תידרש לעשות כן על ידי המזמין, ללא פגיעה במצבת כח האדם בפרויקט עצמו. אשר ללוח הזמנים - הוסכם כי ד.ז.מ. תחל בביצוע העבודות ביום 31.8.03 ותסיים את העבודה הכוללת על פי התוכניות וכתב הכמויות, לרבות עבודות נוספות, אם תהיינה, עד ליום 1.3.04 (ראה - מא/1). 6. בנוסף להסכם, הוצגו לבית הדין באמצעות מר X, 3 חשבוניות מס של ד.ז.מ. שהופקו לא. וויס בעבור עבודות בניה ופיקוח באתר מהמועדים - 25.12.03, 6.1.04 ו- 15.2.04 (ראה - מא/3-5). כמו כן, הוגש מסמך שכותרתו "סיכום פגישה" בין ד.ז.מ. לבין א. X מיום 16.2.04 בו נכתב כך: "חברת א. X תשלם לד.ז.מ. בעבור שכר עבודה של עובדים לתאריך 2.2.04 עד 15.2.04 סך של 25,900 ש"ח כולל 4,000 ש"ח ליום ליורם. בנוסף בחודש פברואר תתקיים פגישה נוספת ובה יוצגו הנתונים לגבי ביצוע חודש פברואר ע"י חברת ד.ז.מ. חברת ד.ז.מ. תמשיך בביצוע העבודה עד לפגישה המצויינת כאשר בשטח יהיו לפחות 10 עובדים מקצועיים. חברת א. X לא תשלם לד.ז.מ. עבור ימי עבודה של פועלים אשר יבצעו עבודות תיקון לטעויות ביצוע של ד.ז.מ.... תשלום יתרת ימי עבודה לפועלים לחודש פברואר ישולמו לד.ז.מ. בין ה- 5.3.04 ועד ל- 7.3.04 לפי סיכום ימי עבודה. חברת ד.ז.מ. לא מוציאה מאתר צופיה שום ציוד בנין עד לסיום מוחלט של עבודות השלד ואישור על סיום העבודה." (ראה - מא/1. ההדגשות הוספו נ.ר.). 7. בעדותו בבית הדין אישר מר X כי א. X הגישה במהלך חודש 2/04 תביעה כנגד ד.ז.מ.; קרי - כנגד הנאשמת וכנגד בעלה מישל. לדבריו, התביעה כנגד הנאשמת ובעלה הוגשה בשל אי עמידתם בהסכם, בכל הנוגע לגיוס עובדים (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 21.11.11 ש' 16-30). על רקע זאת, הסביר מר X את פשר עריכת ההסכם מיום 16.2.04 (מא/2) - יום לאחר המועד הנטען של ביצוע העבירה - כבקשה שמקורה בנאשמת [ד.ז.מ] "לקבלת חודש ניסיון נוסף". בקשה שהובילה לדבריו להסכמה חדשה בין הנאשמת לבין א. X. זאת, לאחר שהנאשמת לא עמדה בהתחייבויות שנטלה על עצמה בעבר וגרמה בכך נזק רב לא. וויס (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 21.11.11 ש' 7-9). בנוסף, העיד מר X כי בסופו של יום (וחרף האמור במא/2) ד.ז.מ. לא השלימה את העבודה באתר וכי עובדים של א. X הם שהשלימו אותה. 8. מר ציון טובי, מפקח מטעם המאשימה אשר ביקר באתר ביום האירוע, הציג לבית הדין את תאור המקרה כפי שנערך על ידו (מא/6). במסמך זה נכתב כי בעת הביקור באתר נמצאו 5 עובדים פלשתינאים, כאשר 4 מתוכם עסקו בטפסנות וניקוי קרשים ממסמרים. כן נכתב שם כי משעובדים אלה התבקשו להזדהות הם מסרו תעודות זהות ואישורי עבודה על שם מעסיקים שונים, כאשר רק שניים מהם ציינו כי הם עובדים של קבלן המשנה באתר. במסגרת מא/6 צויין עוד כי ניטלה מהמקום על-ידי מפקחי המאשימה תעודת משלוח של ברזל במסגרתה צוין שם הלקוח א. X. זאת, כפי המופיע בשלט שהתנוסס באתר הבניה. 9. בתעודת עובד הציבור (מא/9), אותה ערכה סג"מ עדינה ברנשטיין, נכתב ביחס ל-2 מתוך 5 העובדים הנזכרים בכתב האישום כי הנ"ל החזיקו בהיתר העסקה המתיחס ל- ד.ז.מ. בתוקף מיום 13.11.03 ועד ליום 1.5.04; קרי - בהיתרים שהיו בתוקף גם במועד מושא כתב האישום. 10. ביחס לשלושת העובדים מושא האישום נכתב בתעודת הציבור הנוספת שערך מר עוז כהן (מא/9) כי היו להם היתרי העסקה בישראל על שם מעסיקים שונים (שאינם הנאשמת) כדלקמן: לעובד האחד - היה היתר העסקה בתחום הבניה אצל המעסיק שפיר הנדסה בע"מ בתוקף מיום 13.8.03 ועד ליום 4.7.04. לעובד השני - היה היתר העסקה בענף החקלאות אצל המעסיק א.ר.מ. ריסויים בע"מ בתוקף מיום 27.3.09 ועד ליום 28.6.04. לעובד השלישי - היה היתר העסקה בענף החקלאות אצל המעסיק ראבי ג'אמל מוחמד בתוקף מיום 30.11.03 ועד ליום 10.8.04. ראיות הנאשמת 11. הנאשמת העידה בבית הדין ובעדותה אישרה כי היא אכן התקשרה עם א. X לצורך ביצוע עבודות באתר, אולם לדבריה כחודש וחצי לפני המועד הרלבנטי היא הפסיקה עבודתה שם בשל סכסוך כספי שהתגלע בינה לבין א. X. כמו כן, העידה כי יום לאחר ביקור המפקחים באתר פנה אליה מר X לשם עריכת הסכם חדש. זאת, בלא שציין בפניה את עובדת הביקור כאמור. הנאשמת הציגה לבית הדין מכתב שכתבה בשעתו למשרד התמ"ת (נ/1), בעקבות הטלת הקנס המנהלי, במסגרתו ציינה כי היא הפסיקה את העבודה באתר במהלך חודש פברואר בשל סכסוך כספי עם א. X. הנאשמת אף ציינה במכתבה כי בעקבות הפסקת העבודה באתר הוגשה נגדה תביעה על ידי א. X וכי זמן מה לאחר מכן ביום 16.2.04 היא התבקשה, מסיבות לא ברורות, לשוב לאתר כאשר מר X מצידו הביע נכונות לגבש סיכום חדש לצורך המשך העבודה המשותפת. הכרעה אשר לדעתי אחזור ואומר - כי בראיות אשר הוצגו בפני בית הדין יש כדי להעלות ספקות רבים באשר לעמדת המאשימה לפיה הנאשמת היא זו שהעסיקה את העובדים מושא כתב האישום במועד הרלבנטי, וזאת מן הטעמים הבאים: 12. מעדותו של מר X וממכתבה של הנאשמת (נ/1) עולה כאמור - כי במהלך חודש פברואר הוגשה על-ידי א. X תביעה כנגד הנאשמת, במסגרתה היא נדרשה לפצות את חברת א. X בסכומים של מאות אלפי שקלים בגין אי עמידה בהתחייבויותיה לפי ההסכם שבינה לבין חברת א. X (מא/2). על רקע זאת, סבירה בעיני גרסתה של הנאשמת כי היא חדלה לבצע את העבודה באתר בעקבות הסכסוך שהתגלע בין הצדדים ובמועד שקדם להגשת התביעה. תימוכין למסקנה זו ניתן לדלות גם מדבריו הנוספים של עד התביעה - מר X אשר העיד כי הנאשמת לא סיימה את העבודה באתר וכי בסופו של דבר הוא נדרש לבצעה בכוחות עצמו באמצעות פועלים אותם העסיק באופן ישיר. בנסיבות אלה, אין לשלול את האפשרות כי במועד הרלבנטי לכתב האישום, העובדים הועסקו באתר ע"י א. וויס ולא ע"י הנאשמת, שנקלעה אותה עת לסכסוך משפטי קשה עם א. X. 13. על רקע הסכסוך המשפטי כאמור, תמוהה אפוא בעיני "הפריחה המחודשת" לכאורה ביחסים שבין א. X לבין הנאשמת שהתבטאה בעריכת ההסכם הנוסף מיום 16.2.04 במסגרתו הוסכם כי הנאשמת "תמשיך לעבוד באתר". אחד ההסברים הסבירים שניתן לספק "לפריחה" זו, בעיצומו של סכסוך, נעוץ בביקור של מפקחי המאשימה (יום קודם לכן) ובממצאים שמצאו ביחס להעסקת עובדים זרים ללא היתר באתר. אתר אותו הפעילה כזכור א. X. משמע - לא מן הנמנע, כי מטרתו של ההסכם הנ"ל היתה לנסות לגלגל לפתחה של הנאשמת את האשם בדבר העסקת העובדים ללא היתר. בהקשר זה יצוין כי גם לשון ההסכם הקובעת כי הנאשמת "תמשיך" לספק שרותיה לא. X מלמדת על כך שהיא (הנאשמת) חדלה לעשות כן זמן מה קודם לכן. כן יאמר - כי העובדה שבסופו של יום וגם לאחר שנערך ההסכם הנוסף בין הנאשמת לא. וויס מיום 16.2.04, לא הושלמה העבודה באתר ע"י הנאשמת אלא באמצעות עובדים של א. וויס - מלמדת אף היא על אפשרות כי ההסכם מא/2 היה למראית עין וכי עיקר מטרתו הייתה לסייע בטשטוש הזיקה שבין א. X לבין העובדים שהועסקו באתר שבפיקוחו, ללא היתר. לא למותר לציין כי מדו"ח המפקח מר טיבי (מא/6) עולה כי 2 עובדים (בלבד) מתוך ה-5 הצביעו על הנאשמת כמעסיקתם ואילו מתעודת עובד הציבור (מא/9) עולה בהתאם כי במועד הרלבנטי היה לנאשמת היתר ההעסקה המתייחס ל-2 מתוך 5 העובדים כאמור. לא מן הנמנע כי בנסיבות אלה ולאור ההסכם הראשון המשיכו עובדי הנאשמת לבצע עבודה באתר בשרות א. X, משזה האחרון נדרש לסיים את העבודה בכוחות עצמו נוכח הסכסוך שהתגלע בינו לבין הנאשמת. 14. לאור כל האמור, ובמיוחד בשים לב לכך שבהליך פלילי עסקינן - בו נדרשת רמת הוכחה שמעבר לכל ספק סביר, הרי שאני מזכה את הנאשמת. עובדי שטחים / פלסטיניםאישור עבודהפלסטינים