קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפחתת תשלום בתיק איחוד: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' הברפלד אברהם יונת), מיום 21/7/13, בתיק מס' 02-99609-12-2, במסגרתה נדחתה בקשתו השלישית של המבקש לשנות את גובה צו החיוב בתשלומים אשר הושת עליו במסגרת תיק האיחוד אשר נפתח לו. מפאת חשיבות הדברים להלן סדר האירועים הכרונולוגי בתיק. בהתאם לאמור בבקשת רשות הערעור הגיש המבקש ביום 12/2/12 בקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים ולאחד את תיקיו. ואכן בהחלטת הרשם שי גר מאותו היום , הוכרז המבקש כחייב מוגבל באמצעים, נקבע כי ישלם סך של 2000 ₪ כתנאי לפתיחת תיק האיחוד וכן נקבע למבקש צו חיוב חודשי בסך של 1500 ₪. המבקש שילם את הסך של 2000 ₪ ותיק האיחוד נפתח וביום 7/11/12 הוגשה על ידו בקשה להפחתת צו החיוב החודשי בתיק האיחוד מפאת מצבו הכלכלי הרעוע. ביום 9/11/12 נדחתה בקשת המבקש בידי הרשמת הנכבדה. המבקש הגיש בקשה נוספת ביום 18/11/12 ואף בקשה זו נדחתה תוך שהרשמת הנכבדה קובעת כי אין שינוי בנסיבותיו של המבקש אשר יהוו עילה לעיון חוזר בהחלטה. ביום 27/11/12 הגיש המבקש בקשה לזימונו לחקירת יכולת על מנת לשנות את צו החיוב בתשלומים הקבוע בתיק האיחוד. אף בקשה זו נדחתה והרשמת הנכבדה הבהירה כי אין מקום לזימון המבקש לחקירת יכולת בנסיבות האמורות בבקשתו. ביום 18/7/13 הגיש המבקש בקשה נוספת להפחתת צו החיוב בתשלומים לסך של 500 ₪ ובקשה זו נדחתה בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור מיום 21/7/13. למען השלמת התמונה יצויין כי לבקשת אחד הנושים בתיק האיחוד מיום 15/7/13 הורתה הרשמת הנכבדה למבקש לסלק את פיגוריו עד ליום 15/8/13 ולאחר הגשת בקשת ארכה מטעמו, איפשרה למבקש לסלק פיגוריו עד ליום 1/10/13 שאם לא כן יפוזר תיק האיחוד. בהחלטת כב' הרשמת מיום 21/7/13 לאחר שעיינה במסמכים שצירף המבקש ואף פירטה אותם בגוף ההחלטה, צוינו הדברים הבאים: המבקש הינו יליד 1988, רווק העובד ומשתכר סך של 4000 ₪. למבקש הוצאות בגין שכר דירה בסך 1800 ₪, חשמל מים גז וארנונה בסך 3000 ₪, מזון וכלכלה בסך 1500 ₪, תשלום בתיק האיחוד בסך 1500 ₪ , תשלום בגין טלפון סלולרי בסך 300 ₪, ביטוח רפואי 100 ₪, צרכים בסיסיים בבית ההורים בסך 500 ₪ ובסך הכל מגיעות הוצאותיו של המבקש לסך של 8700 ₪. הרשמת הנכבדה מציינת בהחלטתה כי המבקש הינו בן 25 ולטענתו הוא רעב ללחם, שכרו הופחת עקב מקדמות אותם לקח ע"ח שכרו , קיימים לו חובות רבים למל"ל ולחברת מעוף השקעות. הרשמת הנכבדה מציינת כי לטענת המבקש מצבו הרפואי של אביו אילץ אותו להיעדר מעבודתו דבר אשר פגע בהכנסתו , אך לאחר שהיא שוקלת היטב את הנתונים אשר הובאו בפניה, לא ברור מדוע זה חוזר המבקש ומגיש בקשות להפחתת צו החיוב בתשלומים תחת פניה לערכאת הערעור כמקובל. הרשמת הנכבדה קובעת כי המבקש לא צירף תדפיסי עו"ש מהם ניתן ללמוד על הכנסותיו והוצאותיו ולא הביא תלושי שכר (פרט לשניים) על מנת לתמוך בטענותיו בדבר הפחתת שכרו. הרשמת הנכבדה קובעת כי החשבונות אשר הומצאו לעיונה אינם ע"ש המבקש והוצאות דיור חודשיות בסך 3000 ₪ הינן גבוהות ומופרזות. הרשמת הנכבדה אף מציינת כי לא צורפו אישורים בדבר הכנסות הורי המבקש והמתגוררים עימם בנוסף למבקש עצמו. לפיכך נדחתה בקשתו השלישית במספר של המבקש להפחתת צו החיוב בתיק האיחוד. בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי הוא נקלע אל המצב הכלכלי בו הוא שרוי בשל הסתבכות עסקית. לטענתו, מאז 8/12 הוא גר בשכירות חודשית בסך של 1800 ₪ ומשתכר סך של כ 5000 ₪ לחודש. לטענת המבקש מצבו הרפואי של אביו, המשתכר קיצבה מצה"ל בסך 4971 ₪, רעוע, ולפיכך הוא תומך בהוריו שמתקשים לעמוד בהוצאות הבית בסכומים הנעים בין 2000 ל 2500 ₪ בחודש. עוד טוען המבקש כי ב 9/13 הוא החל ללמוד קורס הכנה למבחן מימ"ד ואמור לשלם את עלות הקורס בסך 12,500 ₪. לטענתו , יקשה עליו לשלב בין הלימודים לעבודתו ומשך לא יוכל לעמוד בצו החיוב אשר הושת עליו. לטענתו של המבקש הורת צו החיוב הנוכחי על כנו פוגעת בזכותו "לחיות בכבוד" והיה על הרשמת הנכבדה להזמינו לחקירת יכולת בפניה. לטעמו, צו החיוב שנקבע לו אינו סביר ולפיכך יש הכרח לשנותו בהתאם לבקשתו. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים. מעיון בהחלטת הרשמת ובבקשת המבקש עולה כי למעשה מבוקש לערער על ההחלטה מיום 12/2/12 במסגרתה כאמור קבע הרשם הנכבד כי על המבקש לשאת בתשלום חודשי בסך של 1500₪. החלטה זו חזרה ואישרה כבוד הרשמת הברפלד אברהם , בהחלטתה מיום 9/11/12. בנסיבות אלו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 12/2/12 או לכל הפחות ביחס להחלטה מיום 9/11/12. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. לפיכך, המועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה מיום 12/2/12 ומיום 9/11/12 חלף, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה. "הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)." ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110. הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשות נוספות חוזרות ונשנות באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט. מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור ואף ההחלטות הקודמות לה, עולה כי אלו ניתנו לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטותיה סבירות ואין מקום להתערב בהן. באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03) רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423) וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12). בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה בעניין המבקשת. ולמעשה מכלול טענותיו ונתוניו של המבקש נלקחו בחשבון על ידה בעת מתן החלטותיה. יתרה מזו, מן ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור עולה כי בפני הרשמת הנכבדה הצהיר המבקש על הכנסה בת 4000 ₪ ואילו בבקשה אשר בפני מצהיר המבקש על הכנסה חודשית בת כ 5000 ₪. עם כל הכבוד לרצונו של המבקש לתמוך בהוריו שהינם בגירים בעצמם ובעלי הכנסה משלהם, הרי שאין הדבר יכול לבוא על חשבון זכויותיהם של נושיו להיפרע ממנו והדבר מהווה פגיעה בזכות הקניין של הנושים. כך אף באשר ללימודיו של המבקש. יטיב המבקש לעשות אם בטרם יממש את רצונו בהשכלה, רצון הכרוך בהוצאה כספית נכבדת של ממש, יפרע תחילה חובותיו לנושיו. גם בבקשה זו כמו גם בבקשותיו בפני רשמת ההוצאה לפועל , אין המבקש חושף כיצד זה הוא מממן את הפער החודשי הגדול בין הכנסותיו הנטענות להוצאותיו הגדולות ופירוט ההוצאות מלמד כי קיימות בהן הוצאות מיותרות כגון טלפון סלולרי והוצאות שהינן גבוהות במידה מופרזת בגין מחייה, מזון וכלכלה. יש להדגיש כי על אף ההזדמנות אשר ניתנה למבקש בדמותו של תיק האיחוד לפרוע את חובותיו כאשר הוא מוגן מנקיטת הליכים כנגדו בידי נושיו, הוא בחר ליצור פיגורים ונדרשה החלטתה של הרשמת הנכבדה המתרה בו שוב ושוב לפרעם שאם לא כן יפוזר תיק האיחוד. התנהלות זו של המבקש מעידה על רצינות כוונותיו לפרוע חובותיו. יובהר למבקש כי באם הינו נושא בהחזרי הלוואה אשר אינם בתיק ההוצאה לפועל, מהווה הדבר העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פירעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פירעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319. אשר לטענת המבקש כי היה על הרשמת הנכבדה לזמנו לחקירת יכולת בפניה. טענה זו, אינה יכולה לעמוד למבקש וזה מופנה להוראותיה של תקנה 12א(ג) לתקנות ההוצאה לפועל -תש"ם 1979, לפיה אין על רשם ההוצאה לפועל ליתן החלטתו לאחר ביצוע חקירה פרונטאלית לחייב וכי עליו ליתן ההחלטה על יסוד העיון בבקשת החייב ובמסמכים הנלווים לה , אלא אם כן ראה סיבה להזמין את החייב לחקירת יכולת בפניו או לבקשת זוכה. משכך, אין מקום להתערב בהחלטות הרשמת הנכבדה אשר לא מצאה כי יש מקום לזמן המבקש לחקירה בפניה. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה נשוא בקשת רשות הערעור מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית. מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות. איחוד תיקים