קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפסקת הליך מדורג: עתירה זו מופנית נגד החלטה 2185/12 של ועדת ההשגה לזרים (להלן: "הוועדה") מיום 03.01.2013, לפיה נדחתה השגתם של העותרים על החלטת המשיב מיום 20.05.2012, להפסיק את ההליך המדורג מכוחו ביקשה העותרת לקבל אזרחות בישראל, ולהורות על עזיבתם של העותרים 1 ו- 3 את הארץ. העובדות הצריכות לעניין העותרת והעותר 3 הם אם ובנה, נתיני פרו. העותר 2 הוא אזרח ישראלי. העותרת הגיעה ארצה בשנת 1994 באשרת ביקור לשלושה חודשים אך המשיכה לשהות בישראל שלא כדין. ב-1997 הצטרף אליה גם העותר 3, אז קטין כבן 8. בשנת 2002 פגשה בעותר 2 וב-2005 נישאו השניים בפרו. במסגרת ה"הליך המדורג" המפורט בנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי, קיבלה העותרת אשרת ביקור בישראל וב-2006 שודרג מעמדה והוענק לה רישיון ישיבה ארעי בארץ. רישיון זה הוארך משנה לשנה במהלך בדיקת כנות הקשר בינה לבין העותר 2. ב-27.01.2011 נערך לעותרים 1 ו-2 ראיון בלשכת המשיב, בטרם קבלת אזרחות. לאחר ראיון זה החליט המשיב להאריך את ההליך המדורג בשנה נוספת, בסיומה תבחן בקשתה של העותרת מחדש. ההחלטה נסמכת על שלושה טעמים: התרשמות בינונית מכנות הקשר בין העותרים 1 ו-2; שהיית העותרת בישראל שלא כחוק במשך 11 שנים והעובדה שחלק מבני משפחת העותרת מנסים להשיג מעמד בישראל. העותרים הגישו השגה נגד החלטה זו והשגתם נדחתה (החלטה 2093/11 מיום 21.11.2011) מן הטעם שהחלטת המשיב התבססה על די ראיות מנהליות המעלות חשש לכנות הקשר ומן הטעם שמשמעות ההחלטה אינה אלא הארכתו של ההליך המדורג ומדובר בפגיעה מידתית. ב-21.03.2012 נערך לעותרים ראיון נוסף לבחינת כנות הקשר וביום 20.05.2012 הוחלט לדחות את הבקשה ולהורות על עזיבתם של העותרת ובנה את הארץ, לאחר שנמצא כי בין העותרים 1 ו-2 לא מתקיים קשר זוגי אלא לכל היותר קשר של שותפים לדירה. השגה שהגישו העותרים נגד החלטה זו נדחתה אף היא ומכאן העתירה שלפניי. טענות הצדדים לשיטת העותרים, בהחלטתה התעלמה ועדת ההשגה מראיות חשובות ביותר שיש בהן כדי להעיד על כנות הקשר בין העותרים 1 ו-2, ולפיכך החלטתה בלתי סבירה. לטענתם, במסגרת מערכת היחסים הזוגית ניסו ולהביא לעולם צאצא משותף, אך לצערם הסתיימו שלושת הריונותיה של העותרת בהפלות. מסמכים רפואיים בעניין זה הוגשו למשיב, אולם אלו לא זכו לכל התייחסות של ועדת ההשגה. עוד טוענים העותרים, כי הגישו למשיב לאורך השנים תמונות משותפות רבות, מכתבים ממכרים, חוזי שכירות לדירה וראיות אובייקטיביות נוספות שיש בהן לכאורה כדי להעיד על כנות הקשר ביניהם. עם זאת, החלטת ועדת ההשגה התבססה דווקא על העדר ראיות כאמור. העותרים סבורים כי על הראיות בעניין זה להיות מוגשות למשיב, כפי שעשו, ולמען הסר ספק, יכלה יו"ר ועדת ההשגה לפנות בבקשה לקבלת ראיות נוספות אולם לא עשתה כן. מכל מקום, סבורים העותרים כי ככל שהתעורר ספק בדבר כנות הקשר היה על המשיב לבצע בירור אובייקטיבי ולכל הפחות לתשאל גם את העותר 3 המושפע ישירות מההחלטה בעניין מעמדה של העותרת, אמו. בנקודה זו ראוי לציין כי במסגרת דיון מוקדם בעתירה הציגו העותרים לבית משפט תמונות מקוריות שצילומן צורף כנספח לעתירה המתעדות חוויות משותפות של בני הזוג לאורך זמן. כמו כן, בעקבות הדיון ובהתאם להחלטת בית המשפט, הגישו חוזי שכירות של דירתם הקודמת. עוד טוענים העותרים, כי הסתירות שהתגלו בראיונות שנערכו להם אינם אלא אי הבנות הנובעות משכחה, טעות או קשיי שפה של העותרת ומיישבים את הסתירות לגופן. לטענת המשיב, דין העתירה להידחות על הסף, מחמת עשיית דין עצמי על ידי העותרים 1 ו-3 שנשארו בארץ ללא כל אשרת שהייה חוקית משך כ-11 שנים. לגופו של עניין סבור המשיב כי לא נפל פגם מנהלי בהחלטת ועדת ההשגה ולפיכך אין עילה להתערב בה. יו"ר ועדת ההשגה לא שוכנעה בדבר כנות הקשר נוכח הראיון האחרון שנערך לעותרים 1 ו-2 בו התגלו סתירות רבות. התרשמות זו אינה עומדת לבדה, אלא מצטרפת להחלטת ועדת ההשגה הקודמת בעניינם של העותרים, שהתבססה אף היא על ראיות שעוררו חשש בדבר כנות הקשר. זאת ועוד, לשיטת המשיב, הוועדה רשאית לבסס החלטתה על הראיונות האחרונים שנערכו למשיבים אף שבראיונות קודמים לא נמצאו סתירות בגרסתם. לבסוף, סבור המשיב כי טענות העותרים בדבר אפשרותם להגיש ראיות נוספות לכנות הקשר היא בבחינת ניסיון לערוך מקצה שיפורים של השגתם. לעניין חוזי השכירות שהוגשו לאחר הדיון בבית המשפט, טוען המשיב, כי העותר הוא היחיד שחתום עליהם ואילו העותרים טוענים, מנגד, כי חתם עליהם כראש המשפחה. אשר לראיות בדבר הריונותיה של העותרת והפלות שעברה, נטען כי אין ב"מצבה הרפואי" של העותרת כשלעצמו להוות שיקול למתן מעמד מכוח נישואיה, ודאי שעה שהמשיב התרשם כי לא מדובר בקשר כן. עוד נטען כי המסמכים שהוגשו מתייחסים למצבה הרפואי של העותרת בשנים קודמות ומן התיעוד עולה שמפברואר 2012 העותרת במצב כללי טוב. דיון לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין העתירה להתקבל. חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 קובע כי למי שאינו אזרח ישראלי, אין זכות קנויה להתיישב בארץ. לשר הפנים שיקול דעת רחב להענקת מעמד כאמור ובעניינם של בני זוג זרים של אזרחים ישראלים קבע את ה"הליך המדורג", המוצא ביטוי - בענייננו - בנוהל הטיפול במעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. במסגרת ההליך המדורג נבחנת אמיתות וכנות הקשר בין מבקש המעמד לאזרח הישראלי. הנטל להוכיח את כנות הקשר מוטל על המבקש, אולם על הרשות לבסס את החלטתה על תשתית עובדתית ראויה. תשתית עובדתית כאמור נשענת על ראיות מהותיות ועליה להיות מוצקה במידה מספקת לקבלת ההחלטה האמורה. לפיכך, החלטה המתקבלת תוך התעלמות מעובדות מהותיות לוקה בפגם ויש לבטלה (ראו יצחק זמיר הסמכות המנהלית 1119 (מהדורה שנייה, 1996). לאחר שעיינתי בהחלטת ועדת ההשגה בעניינם של העותרים, לא מצאתי התייחסות להריונותיה של העותרת ושלוש ההפלות שעברה, למעט בפירוט טיעוני הצדדים. אין חולק כי ניסיונות להקים תא משפחתי כאמור הוא נתון בעל משקל בכל הנוגע לבחינת כנות הקשר בין בני זוג (ראו גם עת"מ (חי') 14573-04-13 Yucel Tekin נ' משרד הפנים (14.07.2013)) ודי בעובדה שכלל לא בא זכרו בהחלטת ועדת ההשגה כדי ללמדנו שנפל בה פגם. לא מצאתי בתגובת ב"כ המשיב תשובה עניינית לפגם זה וההתייחסות להפלות כאל "בעיה רפואית" אינה ממין הענין. בנוסף, נראה כי ראיות נוספות שהגישו העותרים למשיב אשר יש בהן לכאורה כדי להעיד על כנות הקשר ביניהם, לא היו כלל בפני ועדת ההשגה. בהחלטתה ציינה יו"ר הוועדה כי "לא הוגשו לפניי ראיות אובייקטיביות לתמוך בטענת הזוגיות, לא תצהירי מכרים ו/או בני משפחה, לא תמונות וכיו"ב", אלא שלטענת העותרים הוגשו למשיב ראיות למכביר לאורך השנים ובית המשפט עצמו התרשם מתמונות רבות שהציגו העותרים בהקשר זה. המשיב אינו חולק על כך שהעותרים מסרו לו ראיות כאמור, אלא שלגישתו היה עליהם להגיש מסמכים אלו לוועדת ההשגה. לנוכח האמור לעיל ברי כי החלטת ועדת ההשגה לא התבססה על מכלול הראיות המהותיות הצריכות לעניין וגם בעובדה זו יש כדי להטיל צל כבד על סבירותה. עיון בהחלטת ועדת ההשמה מעלה, כי נבחנו החלטות קודמות בבקשות והשתלשלות העניינים שקדמה לדיון לפני הועדה. משכך, לא ניתן להתעלם מראיות שהוגשו במסגרת אותם הליכים ודיונים רק בשל העובדה שלא צורפו על ידי העותרים להשגתם. על ועדת ההשגה לבחון את מכלול הנתונים כולל ראיות שהוגשו על ידי העותרים. בסעיף 21 להחלטת ועדת ההשמה נקבע כי הגם שמדובר בסתירות שלכאורה אינן מהותיות, ריבוי אי-הדיוקים הוביל למסקנה שאין מדובר במערכת זוגית כנה. מאחר שלא הובאו לפני הועדה מכלול הראיות ולא נשקלו נתונים מהותיים, מסקנה זו לוקה בחסר. אשר למעמדו של העותר 3, הרי שבתחילה היה קטין נלווה להליך המדורג שעברה אמו. האשרה שהוענקה לשניים במסגרת הליך זה עמדה להם דווקא לרועץ ועמדה בבסיס החלטת המשיב מ-2006 לדחות את בקשתם לישיבת קבע בישראל מכוח החלטת הממשלה מס' 156 להסדרת מעמדם של ילדי זרים כתושבי קבע. מכל מקום, עם התארכות ההליך המדורג בגר העותר 3, והוא רשאי להגיש בקשה נפרדת לקבלת אזרחות, בהתאם לאמור בסעיף ז.6 לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי. ועדת ההשגה לא התייחסה לשינוי נסיבות זה וקבעה כי עליו לצאת את ישראל כנלווה להליך המדורג שעברה העותרת 1 ובהתאם להחלטתה ביחס אליה, בעוד שראוי היה לערוך בחינה מחודשת בעניינו, נוכח שינוי הנסיבות. סוף דבר דין העתירה להתקבל, במובן זה שעניינם של העותרים יוחזר למשיב לצורך בחינה מחודשת של מכלול השיקולים הרלוונטיים. לצורך כך, תוארך אשרת שהייתם למשך ששה חודשים. החלטת המשיב תתקבל תוך 60 יום.נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה משרד הפניםהליך מדורג (משרד הפנים)