קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפעלת תקנה 15: 1. המערער נפגע בתאונת עבודה ונקבעה לו נכות. המערער טען להחמרת מצב ואכן טענתו התקבלה ונקבעה לו נכות בשיעור 20% מיום 1.8.12 כמפורט בהחלטת הוועדה מיום 6.1.13 (להלן: "ההחלטה" או "הוועדה" בהתאמה). המערער טען בפני הוועדה בעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וטען כי שכרו עלה כתולדה של הוותק והדרגות שנתנו לו במהלך השנים. יחד עם זאת, בעקבות הפגיעה שהוכרה כאמור, שונה תפקידו בחברת חשמל. בעבר, בטרם הפגיעה עבד כהנדסאי בתחום של חיבור בתים לרשת חשמל ולאחר הפגיעה ובעקבותיה עבר לעבוד בתחום של טלפונים. לטענתו יש להפעיל את תקנה 15 הואיל והוא אינו יכול לעבוד בתחום עבודתו המקורי בשל הפגיעה. המערער סמך את טענתו זו בין היתר על פסק דין של כב' השופטת רוית צדיק בתיק ב"ל 10275-10-10 יוסף שומר - המל"ל (ניתן ביום 22.11.11). נעיר בעניין האחרון כי פסק דין זה נהפך בבית הדין הארצי בתיק עב"ל 52740-12-11 המל"ל - יוסף שומר (ניתן ביום 11.4.13). עוד טען התובע כי בעבר בסמוך לאחר הפגיעה הפעילו בעניינו את תקנה 15 ויש לעשות כן אף כיום. 2. לטענת המשיב המבחנים בתקנה 15 ברורים ומהם עולה כי נדרשים שני תנאים כדי לבוא בגדרה של תקנה 15(ב). בתקנה זו נקבע כי על הוועדה להתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו וכן יש לבחון האם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. במקרה דנן לא הייתה ירידה ניכרת בהכנסותיו ואין לשעות לטענה לפיה לולא הפגיעה היה התובע מרוויח שכר גבוה יותר. זהו ענין שלא נבחן ואין מקום לבוחנו כפי שנקבע על ידי כב' השופט גולדברג בתיק ב"ל 31808-01-12 רווית אלקובי נ' המל"ל (ניתן ביום 29.10.12) (להלן: "פסק דין אלקובי"). הכרעה 3. אכן צודק ב"כ המשיב כי יש לדחות הערעור. תקנה 15(ב) קובעת כי יש לאפשר סטייה מדרגת הנכות הרפואית לפי שיקול דעת הוועדה ש"תתחשב במקצועו של הנתבע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". מדובר אפוא בשני תנאים מצטברים ונדמה כי התובע אינו עומד בשניהם. 4. על הוועדה לבחון אפוא את התמלאות שני התנאים המצטברים כל אחד בנפרד. יש להראות כי הנכות הביאה לירידה ניכרת בהכנסותיו של הנפגע. במקרה דנן, כעולה מפרוטוקול הוועדה וכעולה מפרוטוקול ועדת הרשות, הרי שאין ירידה בהכנסותיו של המערער. נהפוך הוא. הטענה לפיה לולא הפגיעה היה המערער משתכר שכר גבוה יותר לאו שמיה טענה. טענה זו נדחתה כאמור, בפסק דין אלקובי של השופט גולדברג, ובצדק. לא זו אף זו, מדובר בטענה עובדתית שלא הוכחה. מפרוטוקול ועדת הרשות מחודש 2/12 עולה כי למערער עליה בשכר של יותר מ- 100 אחוז. לנוכח זו נראה כי אין אף בסיס עובדתי לטענה. 5. יתר על כן אף התנאי הראשון במקרה זה לא התקיים, הואיל והתקנה קובעת כי על הוועדה להתחשב במקצועו של הנפגע או בעיסוקו. המערער עבד לפני הפגיעה ועד היום בחברת חשמל כהנדסאי, אף אם לא באותו תחום בדיוק. בנסיבות אלה אין לומר כי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו. מונחים אלה יש לפרש באופן רחב ועיסוקו כיום אינו שונה מעיסוקו קודם לפגיעה. סוף דבר 6. לנוכח כל האמור דין הערעור להידחות. 7. לנוכח העובדה שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 8. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. תקנה 15 (ביטוח לאומי)