מחלוקת על רישום מקרקעין

פסק דין 1. עניינו של פסק דין זה הוא במחלוקת שבין התובעים לנתבעים על זכות הבעלות ורישום המקרקעין הידועים כגוש: 8870 חלקות: 55 ,21 (להלן: "המקרקעין" או "חלקה 21" או "חלקה 55", בהתאמה). 2. העובדות א. ראשיתו של הליך זה - תביעות סותרות שהוגשו לפקיד ההסדר, תחילה על ידי הנתבע 2 (להלן: "עותמאן") ולאחר מכן על ידי התובעים, לגבי מחצית הזכויות בחלקה 55 גוש 8870, אשר רישומה טרם הוסדר. פקיד ההסדר העביר את התביעות לבית משפט זה מכח סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה" או "פקודת הסדר זכויות במקרקעין"). על-פי החלטת בית המשפט (כב' השופט צ. הכהן) ניתנה לצדדים הרשות לתקן את כתבי הטענות שהגישו באופן שאלה יכללו גם את שאלת הזכויות בחלקה 21 שבגוש 8870. ב. התובעים הם בניו ויורשיו של המנוח עקאב בדיר (להלן: "עקאב"). הנתבע 1 הוא אחיו של עקאב, דודם של התובעים (להלן: "חאדר"). ג. חלקות 21, 54 ו- 55 היוו בעבר את חלקה 127 (להלן: "חלקה 127"). חלקה זו היתה במקורה רשומה בבעלות המנוח, מחמוד בדיר, אביהם של עקאב וחאדר וסבם של התובעים (להלן: "הסב"). ד. עם מותו, בראשית המאה ה- 20, הוריש הסב את רכושו, ובכלל זה חלקה 127, לארבעת ילדיו: עקאב, חאדר, סאלח וד'יב (להלן: "האחים"), בחלקים שווים. ה. חלקה 127 נרשמה בספר התח'מיס על שם עקאב ואחיו (ראה ת/1 ותרגומו ת/2). ו. חלקה 54 נרשמה על שם המדינה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 2270/79 מיום 6.4.81. אי לכך המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לחלקות 21 ו- 55 בגוש 8870. ז. הצדדים חלוקים בעניין השתלשלות הארועים העובדתית ובידי מי מהאחים היתה נתונה הבעלות במקרקעין. בשלב זה ניתן להסתפק בתיאור עובדתי כללי לפיו, לטענת התובעים בכתב התביעה, רכש עקאב את זכותם של אחיו ד'יב וסאלח במקרקעין ונתן לחאדר רשות להשתמש בהם ולעבד אותם בלבד. מנגד, טוענים הנתבעים, כי שלושת האחים וויתרו לחאדר על זכותם במקרקעין, וחאדר העביר את הבעלות על מחציתם לעותמאן, מכח הסכם מזארעה שנכרת ביניהם. ח. עובר להגשת התביעות בבית המשפט מצב המקרקעין היה כדלקמן: 1) מחצית חלקה 21 נרשמה בלשכת רשם המקרקעין על שם עותמאן ביום 4.5.79 ומחציתה השניה נרשמה על שם חאדר ביום 15.6.83 (ראה נסח רישום שצורף כנספח ב' לסיכומי הנתבעים). 2) מחצית חלקה 55 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין על שם חאדר ביום 15.6.83 (ראה נסח רישום שצורף כנספח ז'1 לתצהירו של חאדר). רישום מחציתה השניה של חלקה 55 טרם הוסדר. 3. במסגרת התביעות הסותרות שהוגשו לבית המשפט מתבקש בית המשפט ליתן את הסעדים הבאים: א. התובעים מבקשים להורות לפקיד ההסדר לרשום את מחצית החלקות 21 ו- 55 על שם התובעים תוך ביטול הרישום על שם עותמאן לגבי חלקה 21 (סעיף 18 לכתב התביעה המתוקן). ב. הנתבעים מבקשים ליתן תוקף להסכם המוזארעה שנערך בינם לבין עצמם ולהורות על רישום מחצית חלקה 55 בגוש 8870 על שם עותמאן (ראה סעיף א' בסופו של כתב התביעה המתוקן). ג. כל צד מבקש לדחות את תביעת הצד שכנגד. 4. בהקדמה לסיכומיהם מתייחסים הנתבעים לסדר הבאת הראיות ונטל הבאת הראיות. לטענתם, יש להכריע בסוגיה זו ע"פ הכלל הבסיסי: "המוציא מחברו - עליו הראיה". בבקשתם זו מסתמכים הנתבעים על תקנה 16 לתקנות הסדר זכויות במקרקעין (הליכי הסדר וסדרי-דין), התשל"ג - 1972 (להלן: "תקנות הסדר זכויות במקרקעין") הקובעת כדלקמן: "מי שאינו המחזיק במקרקעין יהיה התובע, והמחזיק יהיה הנתבע; לא היה אדם מחזיק במקרקעין, או היה ספק מי הוא המחזיק בהם, יחליט בית-המשפט מי מבין בעלי התביעות יהיה התובע ומי הנתבע". טוענים הנתבעים כי שאלת החזקה במקרקעין איננה שנויה במחלוקת, הנתבעים הם אלה שהחזיקו במקרקעין ומשום כך רובץ נטל ההוכחה על התובעים. 5. הנתבעים הם מי שמחזיקים במקרקעין. יתרה מכך - מדובר במקרקעין (חלקה 21 ומחצית חלקה 55) בהם נסתיימו הליכי הסדר ברישום, ואשר לגביהם משמש הרישום בהתאם לסעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ראיה חותכת לאמיתות תוכנו. על פי סעיף 125(א) סיפא לחוק המקרקעין אין ברישום כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 - 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין המאפשרים ביטול הרישום במקרים המפורטים בסעיפים אלה. לפיכך, לגבי חלקה 21 ומחצית חלקה 55 אשר נסתיימו לגביהן הליכי ההסדר ברישום, שומא על התובעים להוכיח בתביעתם כי עומדת להם עילה מהעילות המופיעות בסעיפים 93 - 97 לפקודה. בית המשפט (כב' השופט צ. הכהן) התיר לצדדים להגיש כתבי טענות מתוקנים ומשום כך כללו התובעים בכתב תביעתם את עתירתם ביחס לחלקה 55 וגם את עתירתם ביחס לחלקה 21. משום כך ולאור תיקון התביעה ע"י הרחבתה גם לחלקה 21 המוסדרת ו"תקיפת" הרישום בלשכת רשם המקרקעין, נטל ההוכחה הכללי חל על התובעים. 6. בכפוף לעובדה לפיה נטל ההוכחה הכללי חל על התובעים בהיותם "התובעים" בתיק, התובעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של התביעה שהגישו. הנתבעים נושאים בנטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של הטענות המופיעות בכתב התביעה שהגישו הם, וכך גם לגבי נטל השכנוע בעניין הטענות המופיעות בכתב ההגנה של כל צד. 7. א. הנתבעים טוענים (עמ' 20 לסיכומיהם) כי העניין שבפנינו הועבר לבית המשפט ע"י פקיד ההסדר מכח סעיף 43 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין לפיו הוגשו תביעות סותרות לגבי מחצית הזכויות בחלקה 55 אשר טרם הוסדר רישומן. ביחס ליתר חלקי המקרקעין שבמחלוקת (חלקה 21 ומחצית חלקה 55) הסתיימו הליכי ההסדר מבלי שהתובעים פנו לתיקון הרישום ו/או מבלי שפנו לבית המשפט בבקשה לתיקון הרישום מכח סעיפים 93 - 97 לפקודה. מטעם זה, בין היתר, עותרים הנתבעים לדחות את התובענה. ב. דין הטענה להדחות. טענה זו הועלתה על ידי הנתבעים במסגרת בקשה לדחיה ו/או מחיקת התביעה על הסף שהוגשה לבית המשפט (לא נפתחה בגינה בקשה נפרדת). הבקשה נדחיתה בהחלטתו של כב' השופט צבי מ. הכהן אשר החליט כדלקמן (ר' פרוטוקול מיום 27.4.98, עמ' 11 ואילך): "משהוגשו כתבי טענות חדשים יש לאפשר לתובעים לדון בתביעתם הכוללת גם אם היא רחבה מן התביעה שהוגשה בפני פקיד ההסדר... מאחר ותזכירי התביעות הסותרות המועברות לבית המשפט... על ידי פקיד ההסדר, אינן מאפשרות דיון יעיל ולרבות לא ניתן לראות מתוכן את פרטי יריעת המחלוקת...משפנו הצדדים... להגיש כתבי טענות כדבעי, אין פסול בכך שהתביעה שהוגשה אינה חופפת במלואה לזו שבתזכיר התביעה. אין בהגשת התביעה בפני בית המשפט משום תיקון כתב תביעה קודם. לטענת התובעים טענותיהם ביחס לחלקה 55 נשוא תזכיר התביעה, נוגעות עובדתית ומשפטית באותה מידה הן לחלקה 55 והן לחלקה 21, מאחר ושתי החלקות נגזרו מחלקה גדולה יותר (127) שלגביה חל ההסדר...". 8. המחלוקת בין הצדדים א. עיון בכתב התביעה המתוקן ובתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם התובעים מעיד כי התובעים עותרים לסעדים בגין חלקה 21 וחלקה 55. ב. חלקה 21 הוסדרה והיא רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם חאדר ועל שם עותמאן. התובעים טוענים כי הם זכאים לבעלות במחצית חלקה 21 היינו כי מחצית החלקה הרשומה על שם עותמאן תרשם על שמם (ראה סעיף 18 לכתב התביעה המתוקן). ג. מהאמור לעיל עולה כי בעניין חלקה 21 "תוקפים" התובעים את הרישום בספרי מקרקעין לפיו נרשמה מחצית החלקה על שם עותמאן והם מבקשים להעביר לבעלותם מחצית חלקה זו. ד. חלקה 55 הוסדרה רק בחלקה. מחצית מהחלקה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם חאדר ומחציתה האחרת לא הוסדרה. בעניין מחצית החלקה שטרם הוסדרה הגיש עותמאן תזכיר תביעה לפקיד ההסדר בו עתר למחצית מחלקה 55. על פי תזכיר התביעה המצויה בתיק הוגש תזכיר זה על ידי עותמאן ביולי 1988. התובעים הגישו תזכיר תביעה בעניין מחצית חלקה 55 בשנת 1995 (ת/23) ועל פיו דרשו באופן מקורי 1/4 מהחלקה ולאחר מכן תוקן תזכיר התביעה ל- 1/2. ה. התובעים עותרים, על פי כתב התביעה המתוקן, לרשום את מחצית חלקה 55 שטרם הוסדרה על שמם. משמעות בקשה זו היא כי הם מבקשים לקבל את תביעתם בעניין מחצית החלקה 55 שלא הוסדרה ולדחות את עתירתו של עותמאן בעניין מחצית חלקה זו. 9. א. המחלוקת בעניין חלקה 21 עלתה, לראשונה, בכתבי התביעה שהוגשו בתיק זה על פי החלטתו של כב' השופט צבי הכהן. מחלוקות אלה לא היו קיימות בתזכירי התביעה שהוגשו לפקיד ההסדר ומשום כך הועלו, כאמור, לראשונה בכתבי הטענות בבית משפט זה והן מדברות בעד עצמן. ב. המחלוקת במחצית חלקה 55 שטרם הוסדרה הועלתה לראשונה בתזכירי התביעה שהוגשו לפקיד ההסדר והובאה פעם נוספת בכתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית המשפט. כאמור, בכתבי הטענות שהוגשו בבית משפט זה עותרים התובעים לקבל את מחצית חלקה 55 שטרם הוסדרה ומסכימים הם כי מחצית החלקה הרשומה על שם חאדר תשאר על שמו. ג. האם אכן זו המחלוקת האמיתית שבין הצדדים בעניין מחצית חלקה 55 שטרם הוסדרה ? האם זו המחלוקת כפי שעלתה באופן מקורי על ידי התובעים ? האם יש ליתן אמון בגרסת התובעים, כפי שהיא מופיעה בכתב תביעתם המתוקן ובתצהירי עדות ראשית שהגישו ? 10. א. אין חולק כי עותמאן הוא מי שהגיש ראשון את תזכיר התביעה בעניין מחצית חלקה 55 בו עתר לבעלותו במחצית חלקה זו. בשנת 1995 או סמוך לכך הגישו התובעים תזכיר תביעה מטעמם כאשר באופן מקורי עתרו רק ל- 1/4 מהחלקה. על כך מעיד מר אסמעיל עקאב בדיר, תובע מס' 1, עת/5, בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 28.3.01: "המסמך שאת מציגה בפני הוא תזכיר התביעה עליו העדתי קודם. הוגש וסומן ת/3. המחיקה על גבי ת/3 נערכה ע"י פקיד ההסדר. קודם רשמתי 1/4 ולאחר שהסברתי לפקיד ההסדר הוא מחק את הרבע ורשם חצי". מהאמור לעיל עולה כי בעת שהגישו התובעים את תזכיר התביעה הם סברו כי מגיע להם רק 1/4 מהחלקה ורק לאחר מכן תוקן התזכיר ל- 1/2. ראוי לציין כי לא הובאה כל ראיה לפיה פקיד ההסדר הוא שמחק את החלק "1/4" וכתב במקומו "1/2". משום כך וכל שניתן לקבוע הוא כי תזכיר התביעה הוגש באופן מקורי בגין 1/4 מחלקה 55 ושונה לאחר מכן ל- 1/2. ב. תיק זה התנהל בראשיתו בפני כב' השופטת א. חיות. בישיבה מיום 9.2.97 (ר' עמ' 2 לפרוטוקול) החליטה כב' השופטת א. חיות כי לצורך בירור ממצה של הסכסוך יגישו שני הצדדים תצהירים מפורטים ומתורגמים לשפה העברית אשר יכללו את גרסתו של כל צד, ובלשונה של כב' השופטת חיות: "עד יום 10.3.97 יגישו שני הצדדים תצהירים מפורטים ומתורגמים לשפה העברית, ובהם גרסאות הצדדים בכל הנוגע לזכויות במקרקעין". על פי החלטת בית המשפט הגישו התובעים ביום 10.3.97 תצהיר חתום על ידי ארבעתם, מאושר על ידי עו"ד זהבה שפירא, עורכת דינם גם בתיק זה, המפרט את גרסתם. בשל חשיבותו של תצהיר זה יצוטטו החלקים הרלוונטים כדלקמן: "... 1. אנו הח"מ מגישים תצהירנו זה בתמיכה לתזכיר התביעה בת.א. 1336/95. 2. אנו הננו בניו של עקאב מחמוד בשיר בדיר ז"ל... שנפטר ביום 11.3.88. 3. אבינו ניהל את כל העניינים של כל אחיו (דודינו) ושלנו ושל כל המגרשים שהועברו למשפחתנו ע"י הסבא. 4. המגרש הידוע כיום כחלקה 55 בגוש 8870 היה ידוע קודם כחלקה 127. 5. חלקה 127 היתה רשומה בתחמיש על שם אבינו בלבד למרות שהיא שייכת גם לאחיו חאדר מחמוד בדיר... 6. אבינו נתן בזמנו יפוי כח לחאדר להתקשר עם עותמאן עבדול רחמאן חמאד עיסה - לנטוע עצי זית על חלקה 55. 7. בהתאם למנהג אצלנו (שיטת המוזארעה) - מי שנוטע עצים ומחזיק בקרקע למעלה מ- 15 שנה מקבל זכות על מחצית הנכס. 8. אשר על כן, למיטב ידיעתנו, מחצית החלקה 55 שייכת לעותמאן עבדול רחמאן חמאד עיסה (שכן הוא נטע עצי זית, בערך בשנת 67/8) ומחציתה האחרת שייכת למשפחתנו - היינו לאבינו עקאב ולאחיו חאדר בחלקים שווים ביניהם (1/4 לכ"א). 9. משום מה במהלך השנים נרשמה מחצית החלקה על שם חאדר בלבד, ללא אחיו. היה ברור לנו שכשם שהרבה מגרשים רשומים רק על שם אבינו, אך ידוע לנו שהם שייכים גם לאחיו, כך גם נרשמה מחצית חלקה 55 על שם חאדר - והכוונה שזה שייך גם לאבינו או לנו. 10. למען הסדר הטוב - הואיל ואבינו נפטר, יש לרשום את יורשיו במקומו על חלקו. ... 13. הננו נותנים תצהירנו זה בתמיכה לתזכיר התביעה שהגשנו. 14. הרינו מאשרים כי זה שמנו זו חתימתנו ותוכן תצהירנו אמת". (ההדגשות אינן במקור - ש.ג.). חתימות התובעים אושרו, כאמור, על ידי עו"ד זהבה שפירא ביום 9.3.97 והתצהיר הוגש לביהמ"ש ביום 10.3.97. ג. מהאמור לעיל עולה כי גרסתם של התובעים, כפי שהובאה בתצהיר מיום 9.3.97 ואשר הוגש בעקבות החלטת כב' השופטת חיות, היא כי מחצית החלקה 55 שייכת לעותמאן ואילו מחציתה האחרת שייכת לחאדר (1/4) ולתובעים (1/4). תצהיר זה מתיישב עם הנוסח המקורי של תזכיר התביעה שהוגש לפקיד ההסדר. ד. התובע מס' 1 מר אסמעיל עקאב בדיר העיד בעמ' 7 לפרוטוקול הישיבה מיום 28.3.01 כי הוא מי שכתב את המסמך שהוגש וסומן נ/7. המסמך נ/7 הוא מכתב שכתב מר אסמעיל עקאב בדיר לפקיד ההסדר ביום 6.6.95 אשר על פיו מגיע לאביהם המנוח של התובעים 1/4 מחלקה 55, כאמור בתזכיר התביעה ובתצהיר התובעים שפורט לעיל. 11. א. לאור האמור לעיל ומכלל הראיות בתיק, שקדמו להגשת התביעות המתוקנות בבית משפט זה, עולה כי עמדתם הברורה של התובעים היתה כי הם זכאים ל- 1/4 מהחלקה 55, 1/4 נוסף שייך לחאדר ומחצית החלקה מגיעה לעותמאן. ב. בצדק התייחס לכך ב"כ הנתבעים בסיכומיו (סעיף 4 לסיכומים) אשר ציין כי מלכתחילה עתרו התובעים ל- 1/4 מהחלקה, ו"בהמשך אט אט, השתנתה גרסתם של התובעים, והם כיום תובעים מחצית מהחלקה...". ג. בתיק זה הוגשו תצהירים ונשמעו עדויות מטעם כל הצדדים. כששקלתי את גרסת הצדדים ועדויותיהם בעניין מחצית חלקה 55 שלא הוסדרה (לה טוענים התובעים בכתב התביעה מחד ועותמאן בכתב תביעתו מאידך) מצאתי להעדיף באופן ברור את גרסתם של הנתבעים על פני גרסת התובעים. התובעים הגישו, כאמור, תזכיר תביעה מקורי בו עתרו ל- 1/4 מחלקה 55 מבלי שהוכיחו באופן אובייקטיבי כי השינוי ל- 1/2 נעשה על ידי פקיד ההסדר. התובעים הגישו לתיק, עפ"י החלטת השופטת חיות, תצהיר ברור ומפורט התומך באופן מלא בגרסת הנתבעים, ככל שהדבר מתייחס למחצית חלקה 55 הנטענת על ידי עותמאן. ניתן רק לתמוה, וזאת בלשון המעטה, כיצד זה חזרו התובעים מגרסתם זו ושינו אותה לחלוטין במסגרת כתב תביעה שהוגש. ב- 29.10.97, כשבעה חודשים בלבד לאחר הגשת אותו תצהיר. התובעים לא הסבירו ולא נימקו את השינוי המהותי בגרסתם ושוני זה בין העובדות המופיעות בתצהיר מיום 9.3.97 לבין כתב התביעה והתצהירים שהוגשו ע"י התובעים מאוחר יותר, כשאין כל הסבר לשוני זה בגירסאות, מהווה פגיעה קשה במהימנות התובעים. אין בדעתי לקבל את גרסת התובעים המופיעה בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו כתצהירי עדות ראשית מטעמם ומכל מקום, הסתירה בין גרסאות התובעים מובילה לדחיית גרסתם ולקבלת גרסת הנתבעים בעניין מחצית חלקה 55 השייכות לעותמאן. ד. לאור האמור בתצהיר מיום 9.3.97, ובמיוחד לאור האמור בסעיפים 6-8 לאותו תצהיר, רק תמוהים הסיכומים שהגישו התובעים כנגד "הסכם המוזארעה" ותוקפו (ראה לדוגמא, סעיף 5.2 לסיכומי הנתבעים) וכן תמוהות גם טענותיהם של התובעים בעניין אי ידיעתם בעניין השימוש, העבודה והנטיעות שביצע עותמאן. ה. בנוסף על כך - העיד תובע מס' 1 כי הוא מי שחתם על המוצג נ/7 שהוא מסמך המעיד אף הוא על עמדתם של התובעים לפיה הם זכאים ל- 1/4 בלבד מחלקה 55. גם מסמך זה תומך במסקנה אליה הגעתי לעיל. 12. אשר על כן ולסיכום אני קובעת כי במחלוקת שבין התובעים לעותמאן בעניין מחצית חלקה 55 שטרם הוסדרה מתקבלת גרסתם של הנתבעים, הנתמכת היטב בתצהיר התובעים מיום 9.3.97, והמתקבלת גם מחמת דחיית גרסת התובעים עקב חוסר מהימנות. התוצאה היא כי כל שנותר לדון בחלקה 55 היא תביעתם של התובעים ל- 1/4 מתוך מחצית החלקה המוסדרת הרשומה על שם חאדר. 13. לאור האמור לעיל נותרה מחלוקת בין הצדדים בעניין מקרקעין מוסדרים - חלקה 21 ומחצית חלקה 55. בעניין מקרקעין אלה "תוקפים" התובעים את הרישום בלשכת רשם המקרקעין. חלקה 21 רשומה על שם הנתבעים ומחצית חלקה 55 המוסדרת רשומה על שם חאדר. 14. א. על פי סעיף 125 לחוק המקרקעין הרישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 - 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. ב. הוראות סעיפים 93 - 97 לפקודה קובעות כדלקמן: סעיף 93 מתייחס לרישום שהושג במירמה. סעיף 95 מתייחס לטעויות סופר. סעיף 96 מתייחס לתיקון עקב השמטת זכות או אי דיוק. סעיף 97 מתייחס לתיקון עקב הפרשי מדידות. ג. לענייננו, טענות התובעים נופלות במסגרת סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, שזו לשונו: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום-לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר". ד. לטענת הנתבעים, לא הוכיחו התובעים מירמה, הנזכרת בסעיף 93 לפקודה, ומשום כך אין מקום לשנות את הרישום בפנקסי המקרקעין. 15. על פי הפסיקה נקבע כי לעניין הוכחת טענת המירמה בסעיף 93 לפקודה יש להוכיח שני יסודות מצטברים: בשלב ראשון יש להוכיח את הזכות בנכס המקרקעין של הטוען לתיקון הרישום ובשלב השני על הטוען לתיקון הרישום להוכיח כי הרישום לוקה באחד הפגמים המנויים בסעיף 93. ר' ע"א 753/87 יוסף בראשי נ' מנהל עזבון המנוח משה בראשי ז"ל ואח', פ"ד מג(3) 210, 213: "לטענה מכוח סעיף 93 לפקודת ההסדר שני שלבים. השלב הראשון עניינו בהוכחת הזכות בנכס המקרקעין של מי שטוען לתיקון הרישום. השלב השני עניינו בהוכחה כי הרישום לוקה באחד מן הפגמים אשר מנויים בסעיף... תחילה, יש, על כן, לבחון אם הוכיח המערער את זכות הבעלות בבית, אשר לה הוא טוען. מסקנה חיובית לשאלה זו תוביל לשלב השני, העוסק בפגם אשר נפל ברישום הזכויות". לעניין זה ראה גם פסק דין בראשי בעמ' 213 שם נפסק כי סעיף 93 "פותח פתח לרישום זכויות, אשר נערך במסגרת הסדר זכויות במקרקעין, בשני מקרים: האחד עניינו רישום שהושג עקב מירמה, והשני עניינו טעות לעניין רישומה של זכות שהייתה רשומה בפנקס קיים. הליך זה מהווה חריג לעקרון סופיות רישום הזכויות, כפי שהוא מוצא את ביטויו בסעיף 81 לפקודת ההסדר (זכויות במקרקעין - ש.ג.)" 16. מאחר והגעתי למסקנה כי התובעים לא הוכיחו תרמית או יסוד אחר הנדרש על פי סעיף 93 לפקודה מצאתי לדון קודם בנושא זה. ראוי לציין כי על פי הפסיקה אין צורך להוכיח דווקא מירמה וניתן גם להסתפק גם ב"אי יושר" (ר' פסק דין בראשי בעמ' 217 מול האות ב'). 17. אחת מטענותיהם המרכזיות של הנתבעים, אם לא המרכזית שביניהן, היא הטענה לפיה הזכויות במקרקעין היו רשומות בעבר בספר התח'מיס על שם עקאב וחאדר אולם זכויות אלה הועברו לחאדר על ידי כל האחים במתנה וללא תמורה. זכויותיו של עותמאן נגזרות מזכויותיו של חאדר במקרקעין. נטל ההוכחה להוכחת זכותו של חאדר במקרקעין הוא על הנתבעים ויש לבדוק אם הנתבעים עמדו בנטל הוכחה זה. 18. א. טענה זו לויתור על מקרקעין ללא תמורה היא טענה לביצוע עסקה במקרקעין וככזו, יש להוכיחה במסמך בכתב (ר' סעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969, סעיף 5 לחוק המתנה וע"א 5997/92, 6002/92 דוד מלק נ' מנהל עזבון הרב יהושוע דויטש ז"ל ואח', פ"ד נא(5) 1, 11 מול האות ג). ב. כתמיכה לטענתם הציגו הנתבעים, בין היתר, את המסמך שסומן נ/3 וטענו כי מדובר בכתב ויתור לפיו ויתרו שלושת האחים לחאדר על זכויותיהם במקרקעין. מפאת חשיבותו של המסמך נ/3 יובא תרגומו, כפי שהוא מופיע בסיכומי הנתבעים וכפי שתורגם, לטענתם, ע"י בא כוחם, עו"ד עיסא: "הצהרה אנו החתומים מטה מצהירים בזאת ומודים כי החלקה מס' 127 בלוק 3 רשומה בספר התח'מיס על שם עקאב מחמוד בשיר ואחיו, וכי חלקת אדמה זאת לפי ההסדר החדש היא אותה חלקה 21, 55 בלוק 8870, וחלקה 54 הואדי מאותו גוש הנ"ל הרשומה על שם המדינה. זאת ועוד אנו מודים כי החלקה 21, 55 הנ"ל הנן מנת חלקו של חאדר מחמוד בדיר... לבדו ללא שותפים מאיתנו, והיא בחזקתו מאז המנדט הבריטי ועד יומנו זה" המסמך חתום ע"י חאדר, ע"י מר עבד אלרחים עיסא, ראש המועצה המקומית כפר קאסם בשעתו, ולטענת הנתבעים, חתומים על המסמך גם עקאב וסאלח. ג. כנגד טענות הנתבעים והמסמך נ/3, טוענים התובעים כי המסמך נ/3 מזוייף וכי החתימה עליו אינה של אביהם, עקאב, אשר נהג, לטענתם, לחתום באצבעו. 19. הנתבעים טוענים להרחבת חזית מצד התובעים. לטענתם, התובעים העלו לראשונה את הטענה לפיה המסמך נ/3 הוא מזוייף בתצהיר עדות ראשית מטעמם. במהלך הדיונים ושמיעת הראיות התייחסו הצדדים ארוכות לטענת הזיוף ואף הזמינו גרפולוגים להוכחת/שלילת טענה זו. בכך ויתרו הנתבעים על טענתם להרחבת חזית בעניין זה, ודין הטענה להרחבת חזית להדחות. 20. לטענת הנתבעים, המסמך נ/3 נכתב ע"י מר מחמוד עאמר, מי שהיה במועדים הרלוונטים מזכיר המועצה המקומית כפר קאסם, ונחתם בפני ראש המועצה, מר עבד אלרחים עיסא. הנתבעים טוענים כי בקרב תושבי הכפר, שלא ידעו קרוא וכתוב, היה נוהג מקובל לפיו פנו תושבי הכפר למר מחמוד עאמר על מנת שיכתוב עבורם חוזים שנחתמו בינהם. מר מחמוד עאמר אישר טיעונים אלה והעיד כי הוא מזהה את כתב ידו ככתב היד בו נכתב המסמך נ/3. (ראה עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.00). 21. הנתבעים טוענים, כאמור, כי נ/3 הוא כתב ויתור לפיו ויתרו שלושת האחים, לרבות עקאב, לחאדר על זכויותיהם במקרקעין. לצורך הוכחת טענה זו העידו הנתבעים ועדים מטעמם והוצגו הראיות כפי שיפורט להלן. 22. מזכיר המועצה, מר מחמוד עאמר, העיד מטעם הנתבעים ומסר בעדותו מיום 22.10.00 (עמ' 46 לפרוטוקול) כדלקמן: "כתב היד במסמך הוא שלי. עיקב חתום על המסמך (נ/3 - ש.ג.). אח שלו סאלח חאדר וגם שני הבנים של דיב חתומים - עוטמאן בדיר, ועבדול קאדר בדיר". נ/3 לא נחתם בפניו של מזכיר המועצה, ומזכיר המועצה אף אינו טוען כך. טענתו היא כי הוא כתב את המסמך וכי הוא מזהה את החתימה בכתב ידו של עקאב על המסמך נ/3. בפני מר עאמר הוצג גם מסמך נ/4, אולם לגביו הטיל העד ספק ביכולתו לזהות את חתימת ידו של עקאב, והעיד (עמ' 47 לפרוטוקול): "לצערי זה לא קריא. אני מזהה שתי חתימות... וצד שמאל של עקאב. אני לא יודע אם זה מספק כעדות. צריך לבחון אותם יותר בכתב יד קריא". ניתן לקבוע כי עקאב לא חתם על מסמך נ/3 בפניו של עד זה וכל שיש בעדותו הוא זיהוי חתימתו של עקאב, כך לטענתו של העד. 23. א. הנתבעים הציגו בפני בית המשפט חוו"ד מומחה מטעם הגרפולוגית, הגב' אורה כבירי אשר הוגשה וסומנה נ/1. התובעים הגישו אף הם חוו"ד מומחה מטעמם, מר יצחק חג'ג'. לשם השוואת החתימות בדקו המומחים מטעם שני הצדדים את המסמכים נ/3 ו- נ/11 כאשר נ/11 הוא מסמך עליו מופיעה חתימתו על עקאב. המומחים נשאלו אם החתימות על נ/3 ו- נ/11 נחתמו ע"י אותו אדם. ב. במהלך עדותה בבית המשפט, ביום 13.02.00, העידה הגב' כבירי, המומחית מטעם הנתבעים: "כן, אני יודעת לקרוא ערבית. אני לא יודעת לדבר. אני קוראת ערבית כמו תלמידה בכיתה ג'" (עמ' 18, שורה 12-13 לפרוטוקול - ש.ג.). ובהמשך עדותה הוסיפה הגב' כבירי: "ש. כמה צורות כתיבה יש לאות קא' (האות ק' בערבית - ש.ג.) ? ת. זכורה לי כעת הצורה הידועה ביותר... למדתי את הצורות אך כרגע אני זוכרת רק את הצורה הרגילה" (עמ' 19, שורה 1-4 לפרוטוקול - ש.ג.). ועוד משיבה גב' כבירי לשאלת ב"כ התובעים: "ש. איך את יכולה לערוך השוואת (כתב - ש.ג.) יד בכתב ערבית אם אינך יודעת את כל האותיות ? ת. לקחתי שיעורים בערבית לצורך חוות דעת. עוד טרם ידעתי אותיות ערביות ערכתי חוות דעתי כי החשוב הוא התנועה והמבנה. אני עורכת חוות דעת ברוסית ואיני יודעת רוסית. אגב, רוב הגרפולוגים בארץ לא יודעים ערבית ואין לזה כלל חשיבות". (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.) (עמ' 19, שורה 11-15 - ש.ג.). ג. לצורך כתיבת חוות דעתה השוותה הגב' כבירי אך ורק את צילומי המסמכים נ/3 ו- נ/11, וכלל לא בחנה את המקור. בעמ' 2 לחוות דעתה נכתב ע"י גב' כבירי: "קבלתי לבדיקה צילומי שני מסמכים". בתשובה לשאלת ב"כ התובעים, אם בדקה את המסמך המקורי נ/3 לצורך הכנת חוות הדעת השיבה: "אני בדקתי את המקור פה בבית המשפט...". (עמ' 19, שורה 17 לפרוטוקול). בתשובה לשאלה מדוע, אם כך, כתבה בחוו"ד כי בדקה את צילומי המסמכים, השיבה הגב' כבירי: "יכול להיות שזו טעות סופר, אני ראיתי את המקור. נפגשתי עם עו"ד עיסא בבימ"ש, בדקתי, צלמתי והלכתי לביתי לכתוב את חוות הדעת". (עמ' 19, שורה 20-21 לפרוטוקול). ומוסיפה הגב' כבירי: "...כשכתבתי את חוות הדעת - היו בפני הצילומים, אך את המקור ראיתי בבימ"ש... כשהייתי פה (בביהמ"ש - ש.ג.) רשמתי לעצמי פרטים שראיתי, ובמשרד היו לי הצילומים וראיתי שזה אותו דבר. ידוע לי שהצילום הוא מהמקור כי אני ועו"ד עיסא צילמנו יחד. (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.) (עמ' 19 שורה 23-26 - עמ' 20 שורה 1-5 לפרוטוקול). מהמשך חקירתה של הגב' כבירי עולה כי לצורך כתיבת חוות הדעת השתמשה גב' כבירי אך ורק בצילומים של המסמך נ/3, וכי גם בבית המשפט לא עיינה במסמך המקורי: "ש. אני אומרת לך שלא צילמת את המקור, כי מה שצרפת לחוות דעת אינו צילום של המקור אלא צילום מצילום וכו'. ת. אני יודעת שצלמנו מהמקור. אני יודעת זאת כאילו זה היה אתמול. ש. במקור אין ביול. ת. לא שמתי לב לכך... אני זוכרת שנפגשתי עם עו"ד עיסא, ראינו את המקור והלכנו לצלם" (עמ' 20, שורה 6-11 לפרוטוקול). ד. לאור הראיות שפורטו לעיל ולאור עדותה של גב' כבירי ניתן לקבוע כי לצורך כתיבת חוות הדעת נעזרה גב' כבירי בצילומים של מסמך נ/3 ולא במקור. כאמור, גב' כבירי הגישה ביחד עם חוות דעתה צילום של המסמך נ/3 אותו צילמה, לטענתה, מהמסמך המקורי אשר נמצא בבית המשפט. בצילום של נ/3 שצירפה הגב' כבירי לחוות דעתה מודבק על המסמך בול הכנסה של 3 ₪ ומאידך המקור של מסמך נ/3 איננו מבוייל. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא כי גב' כבירי עיינה בבית המשפט בצילום של מסמך נ/3, אותו חשבה בטעות למסמך מקורי והיא לא עיינה במסמך נ/3 המקורי. ה. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי חוות הדעת ניתנה ע"י הגב' כבירי מבלי שעיינה במסמך המקורי ועובדה זו פוגמת באופן מהותי בחוות דעתה. ו. בנוסף על כך, גב' כבירי איננה יודעת ערבית ועל פי עדותה היא לקחה שיעורים בערבית לצורך מתן חוות הדעת בתיק זה. יחד עם זה, מעידה גב' כבירי, כי ערכה את חוות הדעת לפני שידעה אותיות ערביות משום שלטענתה כל שחשוב הוא "התנועה והמבנה" (ר' עדותה בעמ' 19 לפרוטוקול). נראה כי אין צורך להרחיב ולנמק מדוע אין לקבל את חוות דעתה של גב' כבירי ואין לבסס עליה כל ממצא. חוות דעת זו נעשתה על בסיס צילום המסמך המקורי. כישוריה של גב' כבירי נפגמים באופן יסודי עקב חוסר ידע של השפה הערבית. גב' כבירי סברה כי עליה לקחת מספר שיעורים בשפה הערבית לצורך הכנת חוות הדעת אולם חוות הדעת ניתנה על ידה לפני שידעה אותיות ערביות. אי לכך, הגעתי למסקנה כי האמור לעיל פוגע פגיעה של ממש בחוות דעתה של גב' כבירי עד כדי ביטול משקלה כראיה במשפט. ז. אשר על כן ולסיכום אני קובעת כי אין בחוות דעתה של גב' כבירי ראיה לעניין טענתם של הנתבעים, לפיה החתימה על נ/3 היא חתימתו של עקאב. 24. א. כראיה נוספת לביסוס הטענה לפיה עקאב חתום על נ/3, הזמינו הנתבעים לעדות את מר עבד אלרחים עיסא, אשר שימש כראש המועצה המקומית כפר קאסם, במועדים הרלוונטים. מר עבד אלרחים עיסא העיד כי עקאב חתם על נ/3 בפניו. וכך העיד בעמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.00: "אני חתום על מסמך נ/3... אני חתום על חותמת המועצה... שלושת האנשים (עקאב, סאלח וחאדר - ש.ג.) חתמו בפני". בהמשך עדותו מסביר מר עבד אלרחים את "נוהל" חתימתו על מסמכים מסוגו של נ/3: "...מביאים אותם אלי, גם האנשים שהם חייבים לחתום על זה הם חותמים בפני. אני לא חותם אם הם לא חותמים בפני" (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.00). "אני לא חותם על מסמך שהבעלים הנוגעים לו לא נמצאים אצלי... אני חוזר ואומר שאני לא חותם על שום מסמך בלי הנוגעים בדבר" (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.00). ב. מתוכן המסמך נ/3 עולה כי חלקה 54 היתה רשומה במועד חתימת המסמך נ/3 ע"ש המדינה ובלשון המסמך: "...חלקה 54 הואדי מאותו גוש הנ"ל הרשומה על שם המדינה". חלקה 54 נרשמה על שם המדינה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 6.4.81 ב-ת.א. 2270/79, (כבוד השופט חלימה). העתק מפסק הדין הוגש וסומן ת/20. כאמור, פסק הדין ניתן ביום 6.4.81 ובעקבותיו נרשמה חלקה 54 על שם המדינה. משום כך אין הסבר כיצד על המסמך נ/3, הנושא תאריך 2.2.1981 (חודשיים לפני מועד מתן פסק הדין ת/20), כבר נרשם כי חלקה 54 רשומה על שם המדינה. ושוב - פסק הדין ת/20 ניתן כחודשיים לאחר המועד המופיע על נ/3 ומשום כך תמוה הדבר כי תוצאות פסק הדין ת/20 כבר מופיעות במסמך שנערך כחודשיים קודם לכן, המסמך נ/3. עובדה זו אשר עליה לא ניתן כל הסבר מטילה ספק בטענת הנתבעים לפיה המסמך נ/3 הוא מסמך תקין ואותנטי ומשום כך לא ניתן לבסס עליו ממצא ולקבוע את זכויות הנתבעים על בסיסו. יחד עם זה - עיון בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א (ת/20) מעיד כי הוא מתייחס לרשום החלקה ע"ש המדינה בלשון עבר בעוד לשון העתיד מתייחסת לרישום החלקה על שם מדינת ישראל כאדמת יעוד. וכך קובע פסק הדין: "החלקה מס' 54 שבגוש 8870 תרשם ע"ש מדינת ישראל בלוח הזכויות כאדמת יעוד. שני התובעים שתבעו החלקה הנ"ל ביטלו תביעתם ולכן נרשמה החלקה ע"ש המדינה. הפקיד המסדר ירשום אותה בהתאם לאמור לעיל..." (ההדגשות אינן במקור - ש.ג.). אין באמור לעיל כל קביעה לכאן ולכאן. כל שמצאתי לציין הוא כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתייחס גם לרישום החלקה ע"ש המדינה בעבר ואולי יש בכך הסבר להשוואת המועדים בין המסמך נ/3 לפסק הדין ת/20. לפיכך ולסיכום לא מצאתי כי ניתן לקבוע את זכויות הנתבעים על בסיס המסמך נ/3 אולם מאידך - לא ניתן גם לקבוע בודאות כי מסמך נ/3 איננו תקין לאור המועד הרשום בו, בהשוואה למועד מתן פסק הדין בת.א. 2270/79 הנ"ל. ג. זאת ועוד. ביום 13.2.00 העיד חאדר בביהמ"ש ובתשובה לבא כוחו השיב, בעמ' 37 לפרוטוקול: "ש. האם המסמך מיום 2.2.81 - נ/3 - נעשה בנוכחות פקיד ההסדר ? ת. זה נחתם בנוכחות פקיד ההסדר, יחזקאל". טוענת ב"כ התובעים כי טענה זו הועלתה לראשונה בעדותו של חאדר. ניתן לתמוה מדוע לא נטענה טענה זו ע"י חאדר בשלבים קודמים של המשפט ומדוע לא ביקשו הנתבעים להעיד את פקיד ההסדר, יחזקאל, על מנת לתמוך בטענתם, לפיה המסמך נ/3 נחתם ע"י עקאב ובנוכחות פקיד ההסדר. עוד ניתן לתמוה מדוע לא העיד ראש המועצה, מר עבד אלרחים עיסא כי בין העדים לחתימת נ/3 נמנה גם פקיד ההסדר ומדוע לא שאל ב"כ הנתבעים גם את ראש המועצה את אותה השאלה שכן מר עבד אלרחים עיסא העיד לאחר עדותו של חאדר ד. הנתבעים מצביעים על סיכום ישיבה שהתקיימה אצל פקיד ההסדר, מר ראובן שני עם שני הנתבעים ביום 29.8.83 (ראה ת/16), בו כותב פקיד ההסדר: "...למר חאדר נמסר בחזרה מכתב של אחיו שחסר את החתימות המועצה המקומית ולאחר מכן יוסדרו הזכויות הנ'ל" ב"כ התובעים טוענת כי יתכן והמסמך עליו מדבר פקיד ההסדר ב-ת/16 הוא נ/3. אינני מוצאת אפשרות לקבל הנחה זו בהעדר על בסיס עובדתי ו/או ראייתי להוכחת הנחה זו. ה. עובדה נוספת הראויה לציון היא הימנעותם של הנתבעים להזמין לעדות את סאלח או להגיש תצהיר מטעמו לעניין המסמך נ/3. הנתבעים טוענים כי גם סאלח חתום על נ/3 וכי הוא נכח במעמד החתימה. סאלח הוא עד מרכזי בשאלת חתימתו של עקאב על נ/3 והימנעותם של הנתבעים מלהעידו בנושא מעלה סימני שאלה. אני ערה לעדותו של התובע אסמעיל עקאב בדיר בעמ' 8 לפרוטוקול (ישיבה מיום 28.3.01) שם העיד כי סאלח יושב על כסא גלגלים, לא מבין ולא מכיר וכבר כמעט כשנה שהוא במצב כזה. עוד העיד כי לפני 4 שנים עוד "היה בסדר" ולו דרשו ממנו להגיש תצהיר מטעמו של סאלח יכול היה להגיש. עדות זו אולי מבהירה את מצבו של סאלח במועד שמיעת ההוכחות אך אין בה כדי להסביר מדוע לא הוגש תצהיר מטעמו של סאלח במועדים בהם ניתן היה להגיש תצהיר מטעמו. 25. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעים לא הוכיחו, במידה הראויה הנדרשת מהם, כי המסמך נ/3 נחתם על ידי עקאב. 26. בעניין נ/3 הגישו התובעים חוות דעת של מומחה גרפולוג מטעמם, עו"ד יצחק חג'ג'. עו"ד חג'ג' קובע בסיכום חוות דעתו, לאור הנימוקים שפורטו בחוות הדעת, כי "לאור הממצאים הנ"ל ומציאת הניגודים הייחודים שמצאתי אין לי כל ספק שלא קיימת זהות בין שתי החתימות שבנספח א' לנספח ב' (נ/3 ו-ת/11 בהתאמה ש.ג.) ואשר אלה לא נכתבו על ידי אותו כותב." עו"ד חג'ג', כמו גם גב' כבירי, השוו שני מסמכים בלבד - נ/3 ו- ת/11. שימוש בשתי דוגמאות חתימה בלבד והעדר דוגמאות נוספות אשר ישמשו בסיס לחוות הדעת, יש בו כדי ליטול ממשקל תוצאות הבדיקה (ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 914). מאחר וחוות דעתו של עו"ד חג'ג' נסמכת על שתי דוגמאות בלבד לא מצאתי לקבוע על בסיס חוות דעתו בלבד כי לא קיימת זהות בין החתימה על נ/3 לבין החתימה על ת/11. חוות דעת זו עומדת גם מול עדויות הנתבעים וראיותיהם ואף כי קיים ספק בגרסת הנתבעים ביחס למסמך נ/3 - עדיין אני סבורה כי אין בחוות דעתו של עו"ד חג'ג' כדי לבסס קביעה חד משמעית כגירסת התובעים ולדחות, בעקבותיה לחלוטין את גרסת הנתבעים. התוצאה היא כי התובעים לא הצליחו להוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת מהם, העדר זהות בין החתימה על נ/3 לת/11. 27. התוצאה אליה הגעתי, לפיה לא הוכיחו הנתבעים כי המסמך נ/3 הוא מסמך אותנטי, איננה מובילה בהכרח למסקנה האחרת לפיה עמדו התובעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם בתביעתם הנוכחית. חלקה 21 ומחצית מחלקה 55 הן מקרקעין מוסדרים וצד המבקש "לתקוף" רישום המקרקעין חייב להוכיח תרמית או אי יושר. נטל ההוכחה להוכחת תרמית או אי יושר מוטל על התובעים. התובעים לא הוכיחו תרמית או אי יושר שבוצעה ע"י הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם. על התובעים היה להוכיח, באופן פוזיטיבי, ברור ומפורש, כי הרישום המופיע בלשכת רישום המקרקעין נעשה באמצעות תרמית ו/או אי יושר. העובדה לפיה לא הצליחו הנתבעים להוכיח את טענתם בעניין נ/3, העובדה לפיה לא ניתן לקבוע כי המסמך נ/3 הוא מסמך אותנטי והעובדה לפיה קיימים ספקות בעניין החתימות על נ/3 איננה מהווה הוכחה כי הרישום נעשה בתרמית ו/או באי יושר. הספק אותו הצליחו התובעים להוכיח בעניין נ/3 ואשר בגינו נידחו טענות הנתבעים איננו מהווה בסיס ותחליף לקביעה פוזיטיבית לפיה הרישום בלשכת המקרקעין נעשה מתוך תרמית ו/או אי יושר. 28. אשר על כן ולסיכום ניתן לקבוע כי התובעים לא הוכיחו מירמה ו/או אי יושר, כנדרש בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין ומשום כך דין תביעתם להידחות, ככל שהדבר נוגע לחלקה 21 ולמחציתה המוסדרת של חלקה 55. 29. הספק שהטילו התובעים ב-נ/3 איננו מבסס גם קביעה פוזיטיבית לפיה זכות שהיתה רשומה בפנקס (ע"ש עקאב) הושמטה שלא כשורה. כאמור, חובתם של התובעים להוכיח באופן פוזיטיבי טענות אלה והטלת ספק באמיתותו של נ/3 אין בה כדי להוכיח טיעונים אלה. למען הסר ספק, טענת הנתבעים כטענת הגנה בעניין זכויותיהם במקרקעין לא נתקבלה שכן לא הוכח באופן פוזיטיבי וללא ספקות כי המסמך נ/3 הוא מסמך אותנטי. יחד עם זה - בתביעה זו אין מדובר במאזן הסתברות בין טענות התובעים לבין טענות הנתבעים. התובעים אינם יכולים להצליח רק משום שגרסת הנתבעים נדחיתה. מדובר בענייננו במקרקעין מוסדרים אשר לצורך "תקיפתם" על התובעים לעבור משוכה נוספת שעניינה הוכחה פוזיטיבית של תרמית או של השמטת רישום שלא כשורה. התובעים לא הוכיחו טענות אלה, כנדרש בסעיף 93 לפקודה, ודחיית גרסת הנתבעים איננה יכולה להוות תחליף להוכחת התנאים המפורטים בסעיף 93 לפקודה. 30. אשר על כן ולסיכום תביעתם של התובעים - אסמעיל עקאב בדיר, מחמוד עקאב בדיר, חאפז עקאב בדיר ויוסף עקאב בדיר - נדחית. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רישום מקרקעיןמקרקעיןקרקעות