קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפרעת אישיות עקב תאונת דרכים: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ד' שוהם), שבו קיבל את תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. בית המשפט פסק למערער פיצוי כולל בסכום של 857,434 ₪ והורה לנכות ממנו תגמולי מל"ל בסכום של 386,838 ₪. רקע המערער יליד נפגע בתאונת דרכים שאירעה בהיותו בן 37. לבדיקת המשיב מינה בית משפט קמא מומחים אחדים: מומחה אף אוזן גרון קבע למשיב נכות בשיעור 10%, בגין ירידה דו צדדית בשמיעה בתדירויות הגבוהות שיכולה לגרום לטנטון טורדני. מומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע למשיב נכות בשיעור 30%, על פי סעיף 34 (ד) בתקנות המל"ל, עקב הפרעת אישיות עם קווים גבוליים ואנטי סוציאליים, אך מצא שזו אינה קשורה לתאונה. המומחה מציין כי מהחומר הרפואי עולה שהמשיב השתמש בסמים גם קודם לתאונה והיה במרכז גמילה. מומחה בתחום האורתופדיה קבע למשיב נכות אורתופדית בשיעור של 20%, בגין הגבלה בינונית בעמוד שידרה מותני, כאשר מתוכם 10% בגין התאונה. מומחית בתחום הכאב קבעה למשיב נכות בשיעור 10% , לפי סעיף 35 1 ב' בתקנות המל"ל, וכן קבעה כי למשיב הייתה נכות זמנית בתחום זה בשנתיים שלאחר התאונה בשיעור של 30%. תמצית פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט מצא כי נכותו המשוקללת של המשיב, עקב התאונה, עומדת על 27%. בית המשפט סקר את עברו התעסוקתי של המשיב, בהתקופה הסמוכה לתאונה, וקבע כי המשיב עבד בשיפוצים מבלי שדיווח על כך. זאת למד בית משפט קמא משני תלושי שכר לחודשים ינואר ופברואר 1995, בסכום של 7,730 לחודשיים, שלאחר הוספת הפרשי הצמדה נמצא כי מדובר בהשתכרות בסכום של 7,000 ₪ בחודש. בית המשפט הוסיף ומצא כי המשיב צירף "מספר חוזים" לביצוע עבודות שיפוצים לחודשים מרץ, אפריל 1995. מחוזים אלו למד בית המשפט כי המשיב התכוון להסדיר את מעמדו כעצמאי, וכי התאונה קטעה את תכניותיו. נוכח החוזים שהוצגו, נמצא כי עובר לתאונה לא ישב המשיב בטל אלא השתכר למחייתו. בית המשפט גם האמין לגרושתו של המשיב, כי חייו של המשיב עובר לתאונה היו יציבים למדיי, כי יצא לעבודות שיפוצים במהלך חייהם המשותפים וכי התקדמו כלכלית. בית המשפט מצא אפוא לקבוע את בסיס השכר, לצרכי אובדן השתכרות, בסכום של 7,000 ₪ לחודש. לעניין הפסדי העבר פסק בית המשפט למשיב הפסדי שכר מלאים בגין שנה. כן פסק לו את מלוא הפסדי השכר, עבור 17 שנה, לפי הנכות הרפואית המשוקללת ובסך הכל הפסדי שכר של 465,780 ₪. לעניין הפסדי ההשתכרות בעתיד פסק בית המשפט למשיב הפסדי השתכרות לפי חישוב אקטוארי מלא עד גיל 67, בסכום של 230,580 ₪. בית המשפט פסק למערער גם נסיעות מוגברות וניידות בסכום של 10,000 ₪, עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 30,000 ₪, הוצאות רפואיות בסכום של 40,000 ₪ וכאב וסבל בסכום של 81,074 ₪ ובסך הכל - 857,434 ₪, בניכוי תגמולי המל"ל בסכום של 386,838 ₪. הערעור והערעור שכנגד עיקר טענות המערערים: לא היה מקום לקבוע את בסיס השכר לצורך פסיקת פיצויים בסכום של 7,000 ₪, בהסתמך על עבודת המשיב במשך כחודשיים בלבד עובר לתאונה, ולאחר שהוכח כי המשיב קיבל קצבת הבטחת הכנסה החל משנת 1989 משך כשש שנים עובר לתאונה. למשיב לא היה רצף תעסוקתי למעט בחודשים ינואר, פברואר 95, סמוך לתאונה. משלא היה למשיב רצף תעסוקתי בעבודה, היה מקום לקבוע את בסיס השכר בשיעור הנמוך משכר המינימום במשק. היה מקום ליתן משקל להצהרתו של המשיב, בתביעה להבטחת הכנסה, שממנה עלה כי אין לו ניסיון תעסוקתי. בית המשפט התעלם גם מתביעה לנכות כללית שהגיש המשיב, שבמקום שנדרש להצהיר על עבודותיו והכנסותיו לא הצהיר המשיב דבר. נוסף על כך התעלם בית המשפט מגיליון קבלה למרכז לבריאות הנפש, מיום 31.12.90, שם מסר המשיב: "אינו עובד כל החיים וחי מכספי הוריו ואחותו". בית המשפט התעלם בפסיקתו מהצהרות המשיב לרשויות המדינה עובר לתאונה, לפיהן הוא אינו עובד. יש לראות בהצהרות אלו של המשיב משום השתק שיפוטי. בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לנכותו הקודמת של המשיב, בשיעור של 37%, שאינה קשורה לתאונה. לא היה מקום לפסוק למשיב את הסכומים שנפסקו לפיצוי בגין עזרת הזולת, משצורך בעזרה כזו לא הוכח, ולא היה מקום לפסוק למשיב פיצויים בגין ניידות, שכן לא הוגשו כל קבלות. לא היה מקום לחייב בגין הוצאות רפואיות, שעה שהוצגו קבלות בסכום של 2,500 ₪ בלבד. עיקר טענות המשיב בערעור שכנגד למרות הרקע שממנו צמח המשיב הרי שעובר לתאונה הוא הקים משפחה, ועבד למחייתו ולמחיית משפחתו כקבלן שיפוצים. הפגיעה שנפגע בתאונה שינתה את חייו של המשיב. היה מקום להתייחס אליו כבעל גולגולת דקה, והיה מקום להעמיד את נכותו התפקודית של המשיב על 80% לפחות. היה מקום להעמיד את בסיס השכר של המשיב לפחות על השכר הממוצע במשק, נוכח פוטנציאל ההשתכרות שהוכח. היה מקום לפסוק למשיב הפסדי פנסיה בשיעור 10 אחוזים. בית המשפט טעה שלא פסק הפרשי ריבית בגין הפסדי השכר לעבר. דיון בע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (12.10.10) דן בית המשפט בקווים המנחים לבחינת ערעור על פסק דין של ערכאה דיונית בנזיקין וכך קבע: "אשר לסכום הפיצוי שנפסק, בחינת הסכום בערכאת הערעור נעשית בשלושה שלבים, אשר לעיתים סמויים מעינו של הקורא. בשלב הראשון בוחנת ערכאת הערעור אם סכום הפיצוי הכולל שנפסק עומד ביחס סביר לנזק בהתחשב בפרמטרים העיקריים של גיל הניזוק ותוחלת חיים; הנכות הרפואית והתפקודית ואופיה; ובסיס השכר. בשלב השני ולצורך בחינה נוספת של סבירות הפיצוי הכולל, בוחנת ערכאת הערעור את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים. ודוק: אין מדובר בבחינה לעומק של כל ראש נזק וכל תג ותג מבין ראשי הנזק הרבים, אלא בבחינה ממעוף הציפור שנועדה לבדוק אם קיימת חריגה בולטת מהמקובלות באחד מראשי הנזק. ערכאת הערעור לא תתערב בראש נזק כזה או אחר גם אם סברה כי ניתן היה לפסוק סכום שונה ממה שנפסק על ידי הערכאה הדיונית. רק אם נמצא כי נפלה טעות בולטת באחד מראשי הנזק, תתערב ערכאת הערעור באותו רכיב. השלב השלישי, חוזר ומתחבר לשלב הראשון במובן זה שערכאת הערעור בוחנת אם ההתערבות בראש נזק כזה או אחר או בקביעה כזו או אחרת של הערכאה הדיונית אכן מביאה לשינוי מהותי בתוצאה הסופית. כך, ייתכן כי בראש נזק אחד יש להגדיל את הפיצוי, ומנגד, יש להפחית את הפיצוי בראש נזק אחר, או שערכאת הערעור מצאה כי הערכאה הדיונית נקטה גישה נדיבה או גישה קפוצת יד במכלול ראשי הנזק או בקביעת שיעור הרשלנות התורמת, כך שאין לשנות את סכום הפיצוי הכולל למרות שהיה מקום להתערב בראש נזק כזה או אחר". לאורה של הלכה זו בחנו את כתב הערעור והערעור שכנגד, את עיקרי הטענות, את חומר הראיות, ואת טיעוני ב"כ הצדדים ששמענו. אנו סבורים שפסק דינו של בית משפט קמא מחייב התערבותנו, בראש הנזק שעניינו הפסדי השכר שפסק בית משפט קמא למשיב. אנו סבורים כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעברו התעסוקתי של המשיב ולמצבו הבריאותי הקודם. באשר לעברו התעסוקתי - הוגש אישור (נ/4) מטעם המל"ל שעניינו תקופות דיווח על עבודה והכנסות המשיב. מאישור זה עולה כי מאז שנת 1976 ועד סמוך לפני התאונה, עבד המערער חודשים בודדים בלבד בכל שנה ושנה, שניתן למנותם על אצבעות כף יד אחת, כאשר באחדות מהשנים לא עבד כלל. כך, לדוגמא, מאז 1988 ועד כחודשיים לפני התאונה, לא עבד המשיב כלל. בגיליון קבלה למרכז הקהילתי לבריאות הנפש ע"ש בריל (נ/16), משנת 1990, מסר המשיב דברים אלו: "לדבריו חולה 9-10 שנים. הוריו גרושים מגיל 4 ... בגיל 13- 14 החל להשתמש באלכוהול וממשיך להשתמש באלכוהול. באוקטובר 90' נאסר על נהיגה בשכרות. אינו עובד כל החיים וחי מכספי הוריו ואחותו". בתיקו הרפואי (נ/20) מצוין, בחודש ינואר 1991, כי המשיב אלכוהוליסט כרוני וכי הוא מעוניין בתהליך גמילה. בית המשפט סמך קביעתו לעניין השתכרות המשיב על שני תלושי שכר ומספר חוזים שהוצגו. מניתוח הדברים בפסק הדין עולה כי החוזים שהוצגו לא נתמכו בעדויות של עדים, מלבד המשיב וגרושתו. באשר למצבו הבריאותי שקדם לתאונה, כבר אמרנו שהמשיב סבל מנכות נפשית משמעותית, כמו גם נכות אורטופדית, ששיעורן המשוקלל 37%. בע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995) התייחס בית המשפט לשאלת פסיקת פיצוי לנפגע על פי הכנסה בשיעור גבוה או שונה מזה שהצהיר עליו לרשויות וכך נפסק: ".. אף שותף אני לגישה שעל-פיה יש לבחון בחון היטב את ראיותיו של מי שמבקש להסתמך, לצורך חישוב סכום הפיצויים המגיעים לו, על הכנסה בשיעור גבוה מאשר עליו הצהיר לשלטונות המס. מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת. זו גם ההלכה כפי שהיא עולה מע"א 200/63 הנ"ל [6] וכן מע"א 4797/92 הנ"ל [8] בקטעים אשר צוטטו לעיל". כב' השופט עמית בתא (חי') 355/07 המנוח נ' פלוני (13.9.09) התייחס לאותה הלכה וקבע: "הרשות להוכיח השתכרות לא מדווחת נתונה, אך הנטל להוכחתה גבוה במיוחד. כך, בע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד י"ז 2400, נקבע כי רשאי הנפגע לסתור את דיווחיו לרשויות המס, אם עלה בידיו להביא "ראיות שהן נעלות מכל ספק" על גובה הכנסתו האמיתית. נקודת המוצא היא, שהדיווח שהגיש הניזוק הוא בבחינת הודאת בעל דין או ראיה חזקה לגבי גובה הכנסתו. הנטל לסתור ראיה זו, גבוה במיוחד, מן הטעם ש"מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת" - ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995)". בנסיבות ענייננו, נוכח המסמכים שהוצגו בדבר עברו התעסוקתי והרפואי של המשיב, אנו סבורים כי המשיב כשל מלהרים את הנטל הכבד שמוטל עליו, על פי הפסיקה, ולא הביא "ראיות שהן נעלות מכל ספק" לתעסוקתו ולהשתכרות לה טען. שני תלושים בודדים, בדבר עבודתו בשנת 1995, סמוך לפני התאונה, ושלושה חוזים לעבודות קבלנות שהציג לבית משפט קמא אין בהם להרים נטל זה. לפיכך הגענו לכלל מסקנה שיש להתערב בפסיקת הפיצויים באשר להפסדי השכר. בבואנו להפחית את הפיצוי אין אנו ממצים את הדין עם המשיב. אנו מעמידים את סכום ההפחתה על 200,000 ₪, מתוך הפיצוי הכולל שקבע בית משפט קמא בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד. שיעור שכר הטרחה שקבע בית משפט יחול בהתאמה לסכום המתוקן. סוף דבר הערעור מתקבל כאמור לעיל. הערעור שכנגד נדחה. המשיב יישא בשכר טרחת עו"ד של המערערים בסכום של 20,000 ₪. עירבון שהפקיד המשיב להבטחת הוצאות יועבר למערערים על חשבון צו ההוצאות. מתוך הפיקדון שהפקידו המערערים לצורך תשלום יתרת פסק הדין יועבר למערערים סכום של 200,000 ₪, בצירוף סכום יחסי בשיעור שכר טרחת עו"ד שקבע בית משפט קמא, וכן שכר טרחת עו"ד שפסקנו בערעור (בהפחתת סכום הפיקדון להוצאות שהפקיד המשיב בערעורו שיימסר למערערים). תאונת דרכים