קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפרת תנאי שחרור מבית סוהר: 1. העותר, אסיר שנשפט ל- 7 שנות מאסר לאחר שהורשע בביצוע עבירות אלימות חמורות, הכוללות שוד מזויין, קשירת קשר לביצוע פשע, ופציעה בנסיבות מחמירות, שוחרר בינואר האחרון על ידי ועדת השחרורים, שחרור מוקדם על תנאי, תוך קביעת תנאים, לפיהם ימלא אחר תוכנית רש"א וישהה בהוסטל "גגון" בתל-אביב, שם אמור היה לעבור תהליך טיפולי ביום 12.5.13, הגישה רש"א הודעה לועדת השחרורים, לפיה הפר העותר את תנאי השחרור בכך שהפר את הכללים בהוסטל, ובשל כך הורחק ממנו. בהתאם, ביקש היועמ"ש להפקיע את שחרורו של העותר. ועדת השחרורים נענתה לבקשה, והורתה על השבתו של העותר, באופן מיידי, להמשך ריצוי העונש, למלוא תקופת המאסר שנותרה, תוך ניכוי התקופה שבה שהה בהוסטל. 2. כנגד החלטה זו מופנית העתירה שלפנינו. 3. על פי הדו"ח שהוגש על ידי העובדת הסוציאלית בהוסטל "גגון", הורחק העותר מן ההוסטל, נוכח התנהגות בלתי סבירה ובלתי ראויה אשר אפיינה את שהותו בהוסטל מהיום שבו נכנס אליו ועד היום שבו נפלט מן ההוסטל, משך כ- 4 חודשים. העותר לא הקפיד, דרך קבע, על מילוי ההוראות שניתנו לו, הוא לא מילא אחר אורחות ההוסטל וכלליו. בין היתר הוא לא הקפיד בנטילת תרופות שניתנו לו בהוראת הפסיכיאטרית, והפסיקן על דעת עצמו - דבר אשר השפיע מיידית לרעה על התנהגותו. הוא לא התמיד במקומות העבודה אליהם הוא הופנה, ותוך מספר חודשים מועט החליף מספר מקומות עבודה - דבר המדגיש את בעייתיות התנהלותו. ממקום העבודה האחרון הוא נפלט, חרף העובדה כי הובהר לו חד משמעית כי לא יוכל להחליף מקום עבודה או להעדר ממנו, ללא אישור הצוות המקצועי. אגב כך הוא שיקר למדריך ההוסטל, באומרו לו טלפונית, לאחר שעזב את המקום, כי הוא נמצא במקום העבודה. אגב כך, הוא הביא בת זוג אנונימית להוסטל בניגוד לכללי ההוסטל, תוך פגיעה בתהליך טיפולי שעבר. כאשר הוא עומת עם התנהלותו, הוא "שבר את הכלים" והחל לאסוף חפציו תוך כוונה לעזוב את המסגרת הטיפולית - התנהגות - שנתפסה כמעידה על מוטביציה נמוכה לשינוי וחוסר יציבות רגשית. רק לאחר תחנוני הוריו, הוא נאות לחזור להוסטל וניתנה לו הזדמנות נוספת. גם הזדמנות זו לא נוצלה על ידו. תוך כדי ניסיון למשוך תשומת לב, הוא חתך עצמו באמצעות סכין יפנית לעיני חבריו והצוות המטפל, ובכך גרם פגיעה בצוות ההוסטל ודייריו שנבהלו מהתנהגותו. התנהגות זו נתפסה כהמשך של התנהגותו בעבר, אשר גרמה לפגיעות בחברה. התנהלותו של העותר עם חבריו להוסטל, אף היא היתה בלתי ראויה, תוך שהוא נהג בביטול כלפי אנשי הצוות (פרט למטפלת המועדפת עליו) ודיירים בהוסטל, ובכך פגע אף בהליכי הטיפול בחבריו - דיירי ההוסטל. למעשה, העותר עשה ככל העולה על רוחו במסגרת ההוסטל, תוך שהוא מתנהל בשוליה של החברה בהוסטל. המסקנה היתה, כי הינו אדם שאינו מסוגל לקבל עליו את סמכות הצוות הטיפולי, ואינו מתאים לטיפול בהוסטל. עקב התנהלותו הוא, אף אינו מסוגל להפיק מן הטיפול את אשר אמור היה להפיק. בעת עזיבתו הוא הודה בפני אנשי הצוות כי הפר באופן קבוע את כללי ההוסטל, בעשותו מאמצים להסתיר זאת מהצוות המטפל, כדי שיוכל להמשיך לנהוג כך. התמונה, אשר הצטיירה בעיני גורמי הטיפול בהוסטל היתה, כי העותר אינו בשל לטיפול אינטנסיבי, לא כל שכן, לנהל חיים מחוץ לכתלי מסגרת סגורה. המוטיבציה שלו כלפי הליכי שיקומו ושינוי אורחות חיים הינה נמוכה, ורמת מסוכנותו גבוהה. הוא נתפס כמועד לפגיעות חוזרות ונישנות בעצמו ובחברה. על כן, החליטה הנהלת ההוסטל על פליטתו מן ההוסטל ולהשיב את עניינו לסמכות ועדת השחרורים. 4. העותר פנה, מיד עם עזיבתו את ההוסטל, למטפלת, גב' מיכל לובלסקי, אשר תכין עבורו תוכנית טיפול. יש לציין כי עוד קודם שעמד בפני ועדת השחרורים, אשר הורתה על שחרורו, הוא פנה למטפלת זו אשר הכינה עבורו תוכנית, אולם ועדת השחרורים לא הסתפקה בתוכנית זו, בדרשה תוכנית שהוכנה ופוקחה על ידי רש"א. 5. ועדת השחרורים, בפניה הובא העותר, הורתה כאמור על ביטול שחרורו. בהחלטה ארוכה ומפורטת, צטטה הועדה את הדו"ח שנתקבל בעניינו מההוסטל, והסיקה כי העותר מוצף בתכנים אשר אינו מצליח להתמודד עימם באופן מותאם, והוא נוהג באופן שהינו הרסני לו ולסביבתו. הדבר בא לידי ביטוי בהפרות חוזרות של הכללים בהוסטל. כל מהלך התנהלות העותר בהוסטל, הביא את הועדה לכלל מסקנה, כי יש להורות על ביטול השחרור, זאת, נוכח מסקנות גורמי הטיפול בהוסטל, כי הוא אינו בשל לטיפול אינטנסיבי ולנהל חיים מחוץ לכתלי מסגרת סגורה והמוטיבציה הנמוכה שגילה להליכי שיקומו. בשולי החלטתה ביקרה הועדה את התנהלותה של הגב' מיכל לובלסקי, אשר חרף היותה ערה, ככל הנראה, לכך שהוא עזב את מסגרת ההוסטל, בניגוד להחלטת ועדת השחרורים, היא קיבלה אותו לטיפולה, מבלי לפנות לוועדת השחרורים כדי לקבל הנחיות. בכך מצאה הועדה פגם אתי בהתנהגותה, כמי שאמורה להיות "זרועה הארוכה של ועדת השחרורים". 6. בעתירה שלפנינו, מפנה העותר חיציו כנגד כל מי שאמור היה לעזור לו. לשיטתו, ועדת השחרורים לא בחנה כלל את נתוניו האישיים, את מהות ההפרה, ואף לא בחנה את התוכנית הפרטית שהציע. גבי דידו, פעלה הועדה באוטומטיות מבלי להפעיל שיקול דעת הולם. עצם העובדה כי הועדה ציטטה רק את דו"ח רש"א מבלי להוסיף דבר משלה, מעיד על כך כי הועדה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי. על הועדה היה להפעיל את השיקולים המנויים בסעיף 21 לחוק שחרור על תנאי ממאסר וכזאת לא נעשה. ואם נעשה, לא נומק. לשיטת העותר, הועדה התעלמה לחלוטין מנתוניו האישיים ומהתוכנית שהוכנה עבורו על ידי גב' לובלסקי. לדבריו, גב' לובלסקי הביעה עמדתה עוד אשתקד, כי טיפול בהוסטל אינו הולם לגביו ויש לבחון תוכנית אחרת, בהתאם למתווה שהציגה, לרבות עריכת אבחון פסיכיאטרי. לדעת העותר אין כל פסול בכך כי אסיר שנפלט מהוסטל יפנה באופן אישי לקבל תוכנית פרטית. העותר התנהל לשיטתו, בצורה ראויה לאחר שנפלט. הוא עבד בצורה מסודרת, והשתתף בשיחות פרטניות וקבוצתיות. לטעמו, מדובר "לכל הדיעות" בתוכנית אינטנסיבית, המצריכה כוחות שהוא הצליח לגייס בלא שעבר עבירות. 7. דרך טיעונו של העותר כנגד החלטת הועדה, אינה מקובלת עלינו. העותר לא ניסה להתמודד עם התכנים החמורים אשר עלו מדו"ח הצוות הטיפולי בהוסטל. הדו"ח מעלה תמונה מדאיגה עד מאוד באשר לאישיות חסרת גבולות ופורקת כל עול של העותר, אשר אינו מסוגל להתמודד עם כללי התנהגות אלמנטריים וליטול על עצמו מחוייבות טיפולית. כעולה מן הדו"ח, העותר הפר, פעם אחר פעם, את מערכת הכללים לה היה כפוף בהוסטל. התנהגותו גרמה נזק אף לדיירים האחרים בהוסטל ופגעה בתהליכי הטיפול בהם. הדו"ח מעלה תמונה מדאיגה באשר לרמת מסוכנותו של העותר וחוסר יכולתו לנהל חיים עצמאיים תוך קבלת אחריות ובמסגרת חברתית נורמטיבית בשלב זה של חייו. מן הדו"ח עלתה תמונה של אדם אשר אינו בוחל בשקר כדי לנהל אורח חיים מחוץ למסגרת הנורמטיבית. הוא לא גילה כל מוטיבציה לשיקום ושינוי אורחות חייו, תוך התעלמות מצורכי הטיפול, אשר נועדו להביא לתיקונו. הוא לא הציג כל נתון, אשר יהא בו כדי לשלול את המסקנות העולות מן הדו"ח החמור, אשר ניתן על ידי צוות מקצועי שעקב אחריו, באופן יום יומי, משך מספר חודשים. על שום כל אלה, נקבע על ידי גורמי הטיפול כי רמת מסוכנותו גבוהה. נתונים אלה, היו הנתונים אשר עמדו נגד עיניה של ועדת השחרורים. כזכור, על אסיר המבקש את חסדי הועדה ולהשתחרר שחרור מוקדם על תנאי, להראות כי אינו מסוכן וכי הוא ראוי לאמון מצד הוועדה. כלל זה חל על האסיר, הן במועד בו הוא עומד לראשונה בפני ועדת השחרורים, והן במהלך תקופת היותו משוחרר על תנאי. למעשה, קובע המחוקק בסעיף 21[א] לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 [להלן: "החוק"], כי די בהפרת תנאי מתנאי השחרור, כדי להביא את הועדה לבטל את שחרורו. לשם כך, עליה לשקול, כשיקול עיקרי, את אינטרס הציבור בקיומם של תנאי שחרור על תנאי, את חומרתה של ההפרה, טיבה, תדירותה, ומידת הסכנה הנשקפת לציבור בשלה. דומה כי הדו"ח שהוגש ע"י צוות ההוסטל מעלה, כי כל הנתונים פועלים לחובת העותר. העותר הפר, באופן תדיר ואינטנסיבי, את הכללים אשר הושתו עליו בהוסטל, תוך שהוא נוהג בכחש כלפי הצוות הטיפולי ופוגע בהם ובחבריו. בכך הוא גילה כי אינו עומד בכללי סעיף 21[ג] לחוק. יתר על כן, נקבע לגביו כי הינו מסוכן לעצמו ולציבור. התוכנית אשר נערכה עבור העותר על ידי הגב' מיכל לובלסקי, אף היא מציפה תכנים בעייתיים באישיותו של העותר. ממכתבה של הגב' לובלסקי עולה התנגדותו של העותר לקיים את כללי ההוסטל, ומכאן אין לנו אלא ללמוד על חוסר נכונותו להשתלב במסגרת ולעמוד בכללים תוך שינוי אורחות חייו. מדבריה של גב' לובלסקי עולה כי ההליך הטיפולי הינו בראשיתו, וכי הוא טרם השלים את תהליך האבחון. ברי, כי אין המדובר בחוות דעת אשר בשלה להליך טיפולי רציני ויצרני. 8. ועדת השחרורים היתה ערה לכל האמור לעיל, והגיעה למסקנה היחידה המתחייבת מן הנתונים הקשים אשר הועמדו נגד עיניה. טיעוניו של העותר אין בהם כדי לסתור מסקנה זו. חרף טיעוניו של העותר כי הוא עלה על דרך חדשה, הרי פרט לכך שדרך זו הינה הדרך שהוא בחר לעצמו ללא כל נטילת רשות מן הועדה כפי שראוי היה שיעשה, אין בה כדי ללמד כי אכן הוא שינה מאורחות חייו. יתר על כן, התנהלותו של העותר בבחירת הדרך העצמאית, מלמדת על כך כי אינו מוכן ואינו מסוגל לקבל על עצמו את הכללים המוכתבים על ידי ועדת השחרורים. הוא ידע כי ועדת השחרורים לא נכונה היתה בשעתו לקבל תוכנית פרטית ודרשה תוכנית אשר תערך ותפוקח על ידי רש"א. חרף זאת, הוא פעל באופן עצמאי, ואף לא גילה כל נכונות לפנות לועדה על מנת לקבל את רשותה לשינוי. טרוניותיו של העותר כנגד הועדה, אשר לא בחנה את "התוכנית" שהגיש, משוללות כל יסוד ומהוות משום ניסיון לכפות על הועדה את כללי ההתנהגות שהוא בחר לעצמו. בל נשכח, שחרור על תנאי אינה זכות המוקנית לעותר. זוהי פריווילגיה בלבד. כדי שזו לא תילקח מן העותר, עליו לעמוד בקפידה בתנאים שנקבעו למתן פריווילגיה זו, ולא להתנהג כאדונה של וועדת השחרורים וכבעל סמכות לקבוע תנאים משלו בתקופה זו. מכל מקום, ואף שהדבר הינו למעלה מן הצורך, נוכח טרוניותיו, ניתנה דעת בית משפט זה אף לאמור במכתבה של הגב' לובלסקי מיום 9.6.13. לא מצאנו בו כל דרך טיפול נכונה, פרט להודעה כי אם ועדת השחרורים תיאות לקבל את עמדתה של הגב' לובלסקי - תגובש עבורו חלופה טיפולית מלאה, זאת רק לאחר שיעבור תהליך אבחון. אין לראות בהודעה זו משום כל תוכנית טיפולית של ממש. 9. נוכח כל האמור, אין אנו סבורים כי נפל בהחלטתה של ועדת השחרורים כל פגם שהוא, המצדיק התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. פסקי הדין אשר הוצגו על ידי העותר כאסמכתאות, אינם מתייחסים לאסירים דוגמתו. מעבר לדרוש נציין, כי חסד עשתה הועדה עם העותר בכך שקיצרה את תקופת מאסרו, תוך שהיא מנכה ממנה את התקופה בה שהה בהוסטל. 10. העתירה נדחית איפוא. בית סוהר / כלאמאסרשחרור מוקדם מהכלא