קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הקטנת צו תשלומים: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' ברלינר- לוי מיכל), מיום 12.5.13, בתיק מס' 02-97773-11-9, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להקטנת צו התשלומים. ביום 28.2.13 הוגשה על יד הזוכה בתיק פרטני מס' 13-03664-12-4, בקשה לזימון החייב- המבקש לחקירת יכולת במסגרת תיק האיחוד. בהחלטתה מיום 28.2.13, קבעה הרשמת כי בטרם זימונו של החייב לחקירת יכולת יש למצות הליכים יעילים נוספים כגון שאלון לחייב. ביום 23.4.13 הגיש המבקש בקשה להקטנת צו התשלומים בתיק האיחוד, אשר נכון למועד הגשת הבקשה עמד על סך של 1,200 ₪ לחודש. כן הגיש החייב שאלון ומסמכים לשם בחינת יכולתו הכלכלית. בקשה זו נדחתה בהחלטתה של כבוד הרשמת מיום 23.4.13. בהחלטתה קבעה הרשמת הנכבדה את הדברים הבאים: צו התשלומים בתיק האיחוד הנו בסך של 1,200 ₪ לחודש. יתרת חובותיו של המבקש בתיקיו השונים הינה בסך של כ- 265,605 ₪. המבקש יליד 1980 נשוי ואב לילד קטין. המבקש עצמאי, טכנאי מחשבים ורעייתו עובדת כקניינית. הכנסת משק הבית המוצהרת של המבקש הנה בסך כולל של 6,800 ₪ לחודש ומקורה בהכנסה ממשלח יד של אשתו בלבד. הוצאות משק הבית המוצהרות בסך של 11,500 ₪ לחודש וכוללות: שכ"ד- 2,800 ₪, מים, ארנונה וגז- 400 ₪, חשמל- 350 ₪, מזון וכלכלה- 2,500 ₪, חינוך- 200 ₪, כבלים ואינטרנט- 300 ₪, טלפון- 400 ₪, חובות- 4,000 ₪, שירותי בריאות- 200 ₪. אין בבעלות המבקש רכב פרטי, הוא חסר רכוש ומתגורר בשכירות. המבקש מנהל שלושה חשבונות בנק, שניים בבנק המזרחי ואחד נוסף בבנק הפועלים. בפרק המסקנות נקבע כי מדו"ח רווח והפסד שצרף המבקש עולה כי בשנת 2012 למבקש הפסד נקי בסך של 82,511 ₪. מתדפיס חשבון בנק המזרחי של המבקש עולה כי ישנן הפקדות שיקים ככל הנראה מעסקו, זיכויי אשראי, העברות אינטרנט. ישנן הוצאות לחברת הסלולר פרטנר בגובה 600-700 ₪ מדי חודש. מעיון בתדפיס תנועות חשבון בבנק הפועלים ע"ש רעית המבקש עולה כי לחשבונה מופקדת משכורתה. מופקדת קצבת ילדים בסך 173 ₪ לחודש. החשבון בבנק הפועלים פעיל ביותר. בחשבון זה הוראות קבע בגין הלוואות שנלקחו, פירעון שיקים רבים, הפקדות מזומן ושיקים רבים אשר לא ברור מקורם. חיובי כרטיס אשראי וזיכויים שונים, הוראת קבע לחיסכון בסך 500 ₪. בחודש ינואר הפקדות מזומן ושיקים בזכות בסך של יותר מ 50,000 ₪. מעיון בפירוט כרטיס האשראי עולה כי החיובים לחודש 3/13 בסך של כ- 7,000 ₪. ההוצאות הן בגין קניות ביגוד והנעלה, מלון רימונים, תשלומי עירייה, תשלומי ביטוח לאומי, כבלים וטלפון, מותרות, קיוסקים, דלק, חניית הרכב- פנגו ומזון. המבקש הצהיר כי אין בבעלותו רכב ומשכך תמוהים החיובים בגין דלק ופנגו. בתאריך 6/3 ישנו זיכוי בסך 27,807 ₪ ממנורה מבטחים ולא ברור בגין מהו. לאור זאת, קבעה הרשמת הנכבדה כי למבקש ורעייתו הוצאות לא מבוטלות בגין מותרות וכי לא הובהרו הוצאות פנגו, חניונים ודלק משהוצהר כי למבקש אין רכב. לפיכך הורתה הרשמת הנכבדה על צו חיוב בתשלומים בסך של 2,500 ₪ החל מחודש 5/13. ביום 19.5.13 הגיש המבקש תגובתו להחלטה מיום 23.4.13 בנוגע להגשת צו התשלומים וביקש להקטין את צו התשלומים לסך של 200 ₪ בלבד. בקשה זו נדחתה על יד הרשמת הנכבדה בהחלטתה מיום 21.5.13. צוין כי במסגרת ההחלטה מיום 23.4.13 נבחנה יכולתו של המבקש על פי שאלון ומסמכים שהגיש. צוין כי לשם קביעת צו תשלומים אין להתחשב בהחזר ההלוואות של רעייתו. לאחר שעיינה הרשמת הנכבדה בטענות המבקש ואף ציינה אותם בגוף ההחלטה, לא מצאה הרשמת הנכבדה בטיעוני המבקש הצדקה להוצאותיו המפורזות, ואף לא נמצא הסבר להכנסות שנצפו לתא המשפחתי וממילא טענות המבקש נטענו בעלמא משלא צורפו להם תימוכין. הובהר למבקש כי אף הוצאות החתונה מופרזות והינן בגדר מותרות בנסיבות בהן למבקש חובות ניכרים לנושים (כ- 265,000 ₪ באיחוד). עוד נקבע כי תשלום לנושים שלא במסגרת תיק האיחוד מהווה העדפת נושים אסורה וכי המבקש ורעייתו צעירים ובעלי פוטנציאל השתכרות אשר יש לממשו. בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני מעולם לא הומצאה לו, מלבד הודעה על כך שניתנה החלטה וניתן לקבלה בלשכת ההוצאה לפועל. לטענתו על תוכן ההחלטה נודע לו לראשונה רק ביום 20.6.13 לאחר שבא כוחו פנה אל לשכת ההוצאה לפועל. המבקש טוען כי תלויים ועומדים כנגדו 6 תיקי הוצאה לפועל פרטניים בסך כולל של כ- 263,000 ₪ נכון ליום 17.3.13. לטענתו שגתה הרשמת הנכבדה בקביעתה כי אין בטיעוני המבקש הצדקה להוצאות המופרזות והסבר להכנסות שנצפו. לטענתו הוא הבהיר את ההוצאות בחיובים שבוצעו על ידי רעייתו בגין עסקאות תשלומים שבוצעו לפני הנישואים ונמשכו לאחריהם. לגבי ההוצאות, לשאלון צורפה תעודת נישואים המעידה על נישואי המבקש ורעייתו בסמוך למועד ביצוע ההפקדות והרבות בהמחאות ומזומנים, כך שלטענתו ברור כי לא מדובר בהכנסות ממקורות שלא הוסברו, כי אם ממתנות שניתנו לבני הזוג בחתונתם. לטענתו שגתה הרשמת הכבדה בקביעתה כי טענותיו נטענו בעלמא משלא צורפו להן כל תימוכין. לעניין זה מציין המבקש כי כל טענותיו נתמכו בתדפיסים שצורפו לשאלון והמסמכים מדברים בעד עצמם. כך למשל תעודת נשיאים, תדפיסי חיוב בכרטיס אשראי המלמדים על ההוצאות, מועד ביצוע העסקאות ונטילת ההלוואות וכן תדפיס חשבון ממנו עולה כי חיסכון אשר היה למבקש נפרע בחשבון ולא בוצעו הפרשות נוספות לחשבון החיסכון. לטענת המבקש אין ביכולתו לעמוד בצו חודשי בסך של 2,500 ₪. עוד מציין המבקש כי הרשמת כבר קבעה בעבר בהחלטה מיום 5.9.12 כי עליו למצות כושר השתכרותו ובשל כך הותירה את צו התשלומים בסך חודשי של 1,200 ולאחר שהוגדל מסך של 550 ₪. לטענת המבקש לא ניתן עתה על אותו בסיס להגדיל את צו התשלומים בשנית, שעה שהוכח כי מצבו הכלכלי של המבקש לא השתפר, הוא נוחל הפסדים ואילו רעייתו משתכרת סך של 6,200 ₪ (נטו). לטענתו החלטת הרשמת חורגת ממתחם הסבירות והותרת צו החיוב על כנו תהווה פגיעה אנושה בזכויותיו. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים. מעיון בהחלטות הרשמת ובבקשת המבקש עולה כי למעשה מבוקש לערער על ההחלטה מיום 23.4.13 , במסגרתה כאמור הורתה הרשמת הנכבדה על העלאת צו התשלומים בתיק האיחוד לסך של 2,500 ₪ לחודש, הקביעה עליה מבוקש לערער כעת בפני. בנסיבות אלו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 23.4.13. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. לפיכך המועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה מיום 24.4.13 חלף, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה. "הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)." ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110. הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט. מעיון בהחלטות נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי אלו ניתנו לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים ובהבהרות המבקש אשר הוגשו לעיונה ואף פירטה אותם בגוף החלטותיה, החלטתה נשוא בקשת רשות הערעור סבירה ואין מקום להתערב בה. באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03) רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423) וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12). למעשה, בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת הנכבדה עובר למתן החלטותיה בעניינו של המבקש. אף בבקשה שבפני לא מצאתי הצדקה להוצאות מופרזות של המבקש, כפי שציינה הרשמת הנכבדה בהחלטתה. הטענות לפיהן המדובר על הוצאות שהוצאו בעבור חתונת בני הזוג וההכנסות הינן בגין מתנות שניתנו לבני הזוג בחתונתם, נטענו בעלמא ללא שנתמכו באסמכתאות, על אף שהדבר צוין בהחלטת הרשמת. ממילא וכאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה, לאור נסיבותיו של המבקש וגובה חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל, ההוצאות בגין החתונה הנן מופרזות ובגדר מותרות. אף קביעת הרשמת כי על המבקש ורעייתו למצות את פוטנציאל ההשתכרות הטמון בהם ניתנה בטעם זאת לאור גילם של המבקש ורעייתו ולאור מקצועו של המבקש. בהקשר זה אציין, כי לא המבקש ולא רעייתו הציגו בפני או בפני הרשמת הנכבדה כל חוות דעת מקצועית או אסמכתא אחרת אשר תעיד על מניעה מצדם לפעול להגדלת השתכרותם ובנסיבות אלו עליהם לעשות ככל שביכולתם על מנת להגדיל הכנסותיהם ביחוד במצב דברים בו המבקש מצהיר כי הכנסת משק הבית מורכבת משכרה של אשתו בלבד בעוד שלטענתו הוא אינו מרוויח דבר ואף צובר הפסדים. אין כל מניעה כי רשמת ההוצאה לפועל תורה למבקש למקסם את פוטנציאל השתכרותו, בנסיבות בהן היא ציינה זאת גם בהחלטה קודמת שהתייחסה לגובה צו התשלומים. מצער הדבר כי המבקש עצמו אינו עושה כן והרשמת הנכבדה נדרשת לכך שוב ושוב בהחלטותיה. זאת ועוד, אף במסגרת הבקשה שבפני המבקש אינו טורח להבהיר את פשר ההוצאות שהינן בגדר מותרות כגון קניות ביגוד והנעלה, כבלים וטלפון, קיוסקים ואירוח בבית מלון. העובדה כי המבקש צרף אסמכתאות המלמדות על ההוצאות וביצוע העסקאות עדיין אין בה בכדי להצדיק את ההוצאות. המבקש אף אינו מבהיר מדוע יש לו צורך בניהול שלושה חשבונות בנק המכבירים עוד הוצאות מיותרות. טענת המבקש לפיה הזיכוי ממבטחים, אשר צוין בהחלטת הרשמת, הנו הלוואה שניתנה לצורך תשלום ההפסדים שנגרמו מהחתונה מקוממת. אין זה סביר שהמבקש החב חובות המסתכמים בסך 263,000 ₪ (נכון ליום 17.3.13 כאמור בבקשת המבקש) ולטענתו קורס תחת נטל התשלומים, ימצא לנכון לערוך אירוע בסדר גודל כזה בו הוא נאלץ לשאת בהפסדים ודומני כי בהתנהלות זו של המבקש יש אף בכדי להעיד על אורח חייו שאינו תואם את מצבו הכלכלי הנטען ומידת נכונותו לפרוע חובותיו לנושיו. כך אף באשר להוצאות בגין השימוש ברכבי ההורים של המבקש ורעייתו. מעבר לעובדה כי גם טענה זו נטענה ללא אסמכתאות מתאימות, המדובר על הוצאה מיותרת ומוטב היה למבקש לו היה מפנה משאבים אלו לפרעון חובותיו. כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה, העובדה כי המבקש נושא בהחזרי הלוואות מהווה העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פירעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פירעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319, 9321 (2009). זאת ועוד, אף הטענה לענין הוראת הקבע לחיסכון אשר הופסקה, מעלה את יכולת התשלום של המבקש ויפה יעשה המבקש באם יפנה כספים אלו לפרעון חובותיו. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית. מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות. צו תשלומיםצווים