קראו דוגמא מהפסיקה בנושא התפטרות לקבלת פנסיה תקציבית מוקדמת: רקע כללי השאלה העיקרית שהובאה לפתחנו נוגעת לזכאותה של התובעת לתשלום פנסיה תקציבית מוקדמת החל מגיל 53 ואילך, נוכח טענתה כי היא פוטרה מהנתבעת בניגוד לרצונה באופן המזכה אותה בתשלום כאמור. זאת שעה שהנתבעת מנגד, טוענת כי התובעת התפטרה וכי לא נכפה עליה להפסיק את עבודתה באופן המזכה בתשלום גמלה מוקדמת שנים לפני גיל הפרישה הקבוע בדין ובאופן המכביד על הקופה הציבורית. התובעת עבדה בנתבעת 20 שנה, מיום 21.2.88 ועד ליום 31.7.08, כאשר בתקופה שקדמה לכך ובמשך 5 שנים היא הועסקה בעירית רמלה. התובעת הועסקה כמנהלת המרכז למניעת אלימות במשפחה באגף הרווחה בנתבעת כעובדת סוציאלית בתקן של משרה ייעודית המתוקצבת על ידי משרד העבודה והרווחה ובהיקף של 85% משרה. כידוע, בראשית שנות ה-2000 נקלעה הנתבעת לחובות קשים באופן שפגע קשות בתפקודה והקשה על תשלום שכר באופן שוטף לעובדים. לאור זאת ובמהלך שנת 2004 מונה לנתבעת חשב מלווה מטעם משרד הפנים וננקטו פעולות לשיפור מצבה, אשר במסגרתן נחתמו שני הסכמי הבראה - האחד בשנת 2004 והשני בשנת 2008. במסגרת הסכמים אלה עזבו, פרשו או פוטרו עובדים מהנתבעת בהתאם לתנאי פרישה שנקבעו בהסכמים ובהתאם להוראות שפירסם משרד הפנים. את עתירתה לתשלום פנסיה תקציבית מוקדמת תומכת התובעת בשני טעמים עיקריים: הראשון, הינו עובדתי ונוגע לטענה כי התובעת פוטרה. בין היתר, תומכת התובעת טענתה זו בזימונה לשימוע שבעקבותיו פוטרה לטענתה. השני, נוגע להכללת שמה של התובעת במסגרת רשימות שמיות של שני הסכמים קיבוציים, (משנת 2004 ו- 2008) שנועדו לחלץ את הנתבעת ממצבה הכלכלי הקשה, ולאפשר את תשלום חובותיה כלפי עובדיה. בעניין זה עותרת התובעת לקבלת פנסיה מוקדמת וכן תנאים מיטיבים שהוענקו לעובדים מפוטרים לפי הסכם קיבוצי משנת 2008 כעובדת שפוטרה. זאת כאמור מכוח העובדה כי שמה אכן נכלל ברשימת העובדים עליהם הוחל הסכם זה. הכרעה בשאלה - האם התובעת פוטרה (כפי טענתה) או שמא התפטרה (כטענת הנתבעת) - היא שתקבע למעשה את עצם זכאותה לקבלת פנסיה תקציבית מוקדמת, קודם לגיל הפרישה החוקי. משכך , רק במידה וייקבע כי התובעת אכן פוטרה תיבחן שאלת זכאותה לקבלת תנאי הפרישה המיטיבים שבהסכם ההבראה משנת 2008, כפי שנקבע ביחס לעובדים מפוטרים וכנגזרת מהכללת שמה של התובעת ברשימות שמיות שצורפו להסכם ההבראה. בטרם נדון במחלוקות בין הצדדים נפרט את תמצית העובדות הצריכות להכרעה: במהלך שנת 2004 נחתם כאמור הסכם קיבוצי שעניינו - תכנית הבראה, שמטרתה חידוש תשלום משכורות וסילוק חובות הנתבעת לעובדיה, וזאת עקב קשיים כלכליים של הנתבעת, והימצאותה בגרעון שוטף ומצטבר בהיקפים ניכרים (הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 14.7.2004 יכונה להלן - הסכם ההבראה לשנת 2004 או "הסכם 2004"). תכנית ההבראה לשנת 2004 כללה תנאי פרישה מטיבים לכ- 240 עובדים שנכללו בה כמועמדים לפרישה מוקדמת לגמלאות. בין העובדים נכלל אף שמה של התובעת, אשר נכון לאותה תקופה שימשה כעובדת סוציאלית. עניינו של הסכם ההבראה לשנת 2004 היה אפוא - מתן תנאים מטיבים לפורשים בפרישה מוקדמת מכוחו, ובמסגרתו ניתנה התייחסות לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מיום 19.5.2007 (להלן - חוזר מאי 1997 או חוזר 5/97) שהסדיר את תנאי פרישתם של עובדי הרשויות המקומיות בנסיבות של צמצומים ועידוד פרישה מרצון. במכתבו של מר יואל ינון, הממונה על פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומיות (להלן: "הממונה") מיום 10.8.2004 לראש עיריית לוד, שהוצא בסמוך לחתימת הסכם 2004, הייתה התייחסות למספר עובדים סוציאליים שנכללו בתכנית הפרישה, וביניהם התובעת. במכתב כאמור נכתב על-ידי הממונה כי אין חסכון בביטול משרתם של העובדים הסוציאליים שהועסקו במשרה ייעודית, ושהיו בני פחות מ-50, כאשר בכלל זאת התייחס הממונה אף לתובעת. משכך הממונה לא אישר את הכללת התובעת במסגרת הסכם הפרישה לשנת 2004 והסכם זה לא הוחל עליה בסופו של יום. למען שלמות התמונה יצוין כי קודם להצגת עמדת הממונה כאמור וביום 11.10.2004 נערך לתובעת שימוע, שהועלה על הכתב בפרוטוקול ביום 14.11.2004, בהשתתפות מר אריאל בן חמו - מ"מ מנכ"ל הנתבעת, מר ציון הדר - גזבר הנתבעת, עו"ד ליאורה אשד - היועמ"ש, וכן בנוכחות מר אבי בוטראשווילי - מנהל אגף משאבי אנוש (להלן - מר בוטראשווילי), מר דני כהן - יו"ר ועד העובדים ומר דדה כהן - חבר ועד ממונה על טיפול בנושא כח אדם. מטרת השימוע כאמור הייתה לבחון את האפשרות לסיום עבודתה של התובעת במסגרת תכנית הפרישה לשנת 2004. מחומר הראיות עולה כי במהלך אותו שימוע נאמר לתובעת על ידי מ"מ מנכ"ל הנתבעת כי הנתבעת אינה מעוניינת שעבודתה תופסק וכי היא מעוניינת דווקא בהמשך עבודתה ותרומתה לעיר. אולם לאור פנייתה של התובעת, נמסר לה כי תיבדק מול משרד הפנים אפשרות לביטול משרתה ולפרישתה מהעבודה. משמע - עולה מן הדברים כי הרצון והיוזמה להביא להפסקת עבודתה של התובעת בנתבעת באה מצידה של התובעת ולא מצד הנתבעת. בהתאם לכך, התובעת הוסיפה ופנתה לגורמים הרלוונטיים אצל הנתבעת בבקשה להוצאתה לגמלאות בפרישה מוקדמת, תוך כיתוב הממונה. אולם, במכתב מיום 5.4.2005 שהופנה לתובעת על-ידי הממונה שב הממונה והציג את עמדתו בציינו כי מאחר ומשרתה לא בוטלה, הרי שחוזר 5/97 (המסדיר את תנאי הפרישה המטיבים במסגרת תוכנית ההבראה) אינו חל עליה. הממונה אף הבהיר לתובעת במסגרת מכתבו כאמור כי היא תהא זכאית לתשלום גמלה (מוקדמת) רק אם תפוטר. בנסיבות אלה, המשיכה אפוא התובעת בעבודתה בנתבעת עד ליום 1.1.06 עת יצאה לחל"ת שאושר על ידי הגורם המוסמך - הוא מועצת הנתבעת עד ליום 31.12.06. בהתאם לכך אף הוצא לתובעת מכתב על-ידי מר בוטראשווילי במסגרתו נמסר לה [לתובעת] כי מועצת הנתבעת בישיבתה מיום 8.6.06 אישרה את בקשתה לחופשתה ללא תשלום עד למועד זה. עוד נכתב שם כי בסמוך לתום תקופת החל"ת מתבקשת התובעת ליצור קשר עם מר בוטראשווילי בקשר להמשך דרכה בנתבעת (ראה נספח ז'2 לכתב התביעה). מהראיות עולה - כי במהלך שהותה בחל"ת עסקה התובעת באופן עצמאי בתחום עיסוקה כעובדת סוציאלית קלינית וכי היא מצאה פרנסתה בעיסוק זה באופן שהביא לעליה משמעותית בהכנסתה לעומת ההכנסה שהפיקה בעת שעבדה בנתבעת. נוכח קשייה הכלכליים של הנתבעת, חרף הסכם ההבראה משנת 2004, החלו מגעים בשנת 2007 בין ארגון העובדים לנתבעת לצורך התוויתה של תכנית פרישה נוספת, במסגרתה עתידים היו לפרוש עובדים נוספים מהנתבעת. עם היוודע הדבר לתובעת היא פנתה למר בוטראשווילי וביקשה שוב להכלילה במסגרת תכנית ההבראה המתגבשת. זאת, מתוך ציפייה לזכות בתשלומי פנסיה מוקדמת, חרף גילה הצעיר יחסית, ובתנאי פרישה מיטיבים. תכנית ההבראה החדשה קרמה אפוא עור וגידים בשנת 2008, וסוכם במסגרתה על הפסקת עבודתם של 61 עובדים בנסיבות שונות (פיטורים, פרישה או עזיבה). יצוין כי נוכח קיומה של מחלוקת בין הועד לנתבעת בנוגע להפסקת עבודתם של חלק מהעובדים, הנושא הועבר להכרעתה של בוררת - עו"ד מירב יצחק הלוי, כאשר ביום 23.1.08 ניתן פסק הבוררות שאישר את פרישתם או סיום עבודתם של 61 עובדים ובכלל אלה גם התובעת. ביום 24.3.2008 זומנה אפוא התובעת לשימוע, כאשר במסמך ההזמנה לשימוע צויין כי נשקלת הפסקת עבודתה עקב אי חידוש עבודתה לאחר תום תקופת החל"ת . ביום 30.3.2008 נערך לתובעת שימוע, שהועלה על הכתב בפרוטוקול. בהתאם לפרוטוקול כאמור, נמסר לתובעת כי היא אינה זכאית לקבלת פנסיה (מוקדמת) וכן לתנאי הפרישה המטיבים שנקבעו בתכנית הפרישה המוקדמת שכן היא זו שעזבה את עבודתה כחצי שנה קודם למועד השימוע, עקב אי שובה מתקופת החל"ת וכן מאחר והיא מועסקת במשרה מתוקצבת. התובעת מצידה חלקה על העובדה כי דברים אלו נאמרו במהלך השימוע. לאחר דברים אלו, לא שבה התובעת לעבודתה אצל הנתבעת והגישה את התביעה מושא פסק דין זה, במסגרתה בקשה תחילה סעד של אכיפת יחסי העבודה עליו ויתרה בהמשך. התובעת אף דחתה את הצעת הנתבעת לשוב לעבודתה לאחר הגשת התביעה. טענות הצדדים טענות התובעת בתמציתן, היו כדלקמן: לטענת התובעת, לאורך כל התקופה שתחילתה בהסכם ההבראה משנת 2004 וסיומה בהפסקת עבודתה, התנהלה הנתבעת כמי שחפצה להכלילה במסגרת תכניות הפרישה, וכי הנתבעת היא שהציעה לה זאת מלכתחילה. לפיכך, סירובה של הנתבעת לעשות כן בסופו של יום, מהווה הפרה של ההבטחות שניתנו לה ועומדת בניגוד למצג שהוצג בפני הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים. זאת, מששמה של התובעת צוין כמי שעתידה להיכלל במסגרת תכניות עידוד הפרישה- הן זו משנת 2004 והן זו משנת 2008. לטענת התובעת, משרתה בוטלה הלכה למעשה. שכן, תפקידה נספג על-ידי עובדת סוציאלית אחרת שהועסקה אצל הנתבעת, ותקצוב המשרה הופסק. לפיכך, אין סיבה אמיתית להחלטתה של הנתבעת שלא לאפשר לה להיכלל במסגרת תכנית הפרישה המוקדמת. כן גורסת התובעת, כי הלכה למעשה אושר לה על-ידי מר בוטראשווילי להמשיך את החל"ת אליו יצאה, לאורך כל התקופה בה הפסיקה את עבודתה בפועל כאשר הנתבעת מעולם לא ביקשה את חזרתה לעבודה. בנוסף, טענה כי הפסקת עבודתה נעשתה בלית ברירה, נוכח אי תשלום השכר לעובדים. דבר אשר דחק בה להפסיק את עבודתה בפועל, לאחר שמאסה בהתנהלותה של הנתבעת ובהלנת השכר. התובעת עותרת אפוא לתשלום פנסיה תקציבית מוקדמת מיום פיטוריה הנטענים, עם הגיעה לגיל 53 ולמענק, והכל על פי התנאים הקבועים בתכנית ההבראה משנת 2008, וכן לאפשר לה לרכוש זכויות פנסיה בגין תקופת החל"ת המוסכמת. לחילופין עותרת התובעת לתשלום פנסיה מוקדמת על פי תכנית ההבראה ללא צבירת הזכויות. לחילופי חילופין היא עותרת לתשלום פנסיה תקציבית מוקדמת, כולל מענק כחוק, כולל רכישת זכויות פנסיה בגין תקופת החל"ת המוסכמת. טענות הנתבעת בתמציתן, היו כדלקמן: התובעת ביקשה להיכלל במסגרת תכנית הפרישה המוקדמת, ואפשרות זאת נבחנה על ידי הנתבעת במסגרת הסכם ההבראה משנת 2004 אותו ליווה חשב מטעם משרד הפנים. דא עקא, שבקשתה נדחתה על-ידי משרד הפנים במכתבו של הממונה מיום 10.8.2004. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי תפקידה של התובעת לא בוטל והמשיך להתקיים. הנתבעת טוענת עוד כי היא הבהירה לתובעת כי היא אינה מעוניינת בהפסקת עבודתה אלא שהתובעת לא חדלה לבטא את רצונה לפרוש ועקב אי רצונה להמשיך בעבודתה אף ביקשה לצאת לחל"ת שאושר החל מסוף שנת 2005 ועד ליום 31.12.2006 בלבד. לאחר מכן לא אושרה לתובעת תקופת חל"ת נוספת והיא החליטה על דעת עצמה לא לחזור לעבודתה ונוכח היעדרותה הארוכה אויש תפקידה על ידי עובדת אחרת. כמו כן נטען כי אי חזרתה של התובעת מהחל"ת, לצד הקמתו של עסק עצמאי מכניס במהלך תקופת החל"ת - מלמדים על ניתוק יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת כאקט רצוני של התובעת. הנתבעת אף מבקשת בהקשר זה לזקוף לחובתה של התובעת את אי הסכמתה לחזור לעבודתה לאחר הגשת התביעה, ובפרט את מחיקת הסעד המקורי של אכיפת יחסי העבודה. באשר להכללת שמה של התובעת במסגרת רשימת הפורשים בתכנית הפרישה לשנת 2008, נטען כי הנתבעת פעלה כך לאור רצונה להסדיר סופית את עזיבתה של התובעת כך שיינתן תוקף רשמי לסיום עבודתה, ואין לכך כל קשר לתנאי פרישתה של התובעת. זאת משרשימות הפורשים אינן קשורות לעניין תנאי הפרישה של כל עובד שנגזרו מנסיבות הפרישה (פיטורים, התפטרות, פרישה). תצהירים ועדויות: במהלך ההליך העידו מטעם התובעת, מלבד התובעת עצמה, גב' אבלין דהן, מי שהועסקה אצל הנתבעת כמנהלת מחלקת מחשוב וכיהנה כיו"ר ועד עובדי הנתבעת, וכן מר דוד אנגל מאייר, אקטואר, שהעיד בהמשך להגשת חוות דעתו. מטעם הנתבעת העידו בפנינו מר אליאור ויסברג, אקטואר, בהמשך להגשת חוות דעתו; וכן מר בטראשווילי, מנהל כוח אדם בנתבעת. מצד הממונה על השכר לא הוגשה עמדה וניתנה הודעה בה נכתב כי נוכח קיומה של מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם התובעת התפטרה או פוטרה הרי שאין מקום להגשת חוות דעת. הכרעה האם התובעת התפטרה או פוטרה ההכרעה בשאלה - של מי היתה היוזמה לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים - הינה כאמור האבן הראשה של המחלוקת בתיק זה. זאת, בשים לב לכך שפרישה כפויה או גדיעה כפויה של מקור הפרנסה מזכה על פי הדין בתשלום פנסיה ממועד הפרישה ואילך (ובמקרה של התובעת - מגיל 53). לעומת זאת, שעה שמדובר בהתפטרות, הרי שהזכות לתשלום פנסיה תקציבית קמה לתובעת רק בגיל 60. על רקע זאת ובשים לב למעמסה הכלכלית הניכרת של תשלומי פנסיה תקציבית ובמיוחד זו המוקדמת על הקופה הציבורית יש מקום לבחון בצורה קפדנית ביותר את נסיבות המקרה לצורך מתן מענה לשאלה - האם אכן נכפה על התובעת כנגד רצונה לאבד את מקור פרנסתה. במיוחד נכונים הדברים שעה שמדובר ברשות השרויה במצב כלכלי קשה ועושה כל מאמץ להיחלץ ממנו, בין היתר, באמצעות ויתורים כלכליים להם נדרשו העובדים ותמיכה ממשלתית נדיבה. נקדים ונציין, כי בחינה של מכלול הנסיבות כאמור מובילה לטעמנו למסקנה כי לא נכפה על התובעת להפסיק את עבודתה בנתבעת וכי היוזמה להפסקת העבודה היתה של התובעת עצמה. זאת, כפי שיבואר להלן תוך סקירת ההתרחשויות החל משנת 2004 ואילך: עיון בפרוטוקול השימוע מיום 24.11.2004 מעלה כי הייתה זו יוזמתה של התובעת להיכלל בתכנית הפרישה מ-2004, אף שהנתבעת הייתה שבעת רצון מתפקודה וראתה בתפקידה תפקיד נדרש וחיוני. בנסיבות אלה, הנתבעת נתנה הסכמתה להכללת שמה של התובעת במסגרת תכנית הפרישה מתוך כוונה לסייע לתובעת ולמרות שלא היתה לכך הצדקה עניינית וכלכלית. דברים אלו עולים אף מתצהירה של גב' דהן, מי שהובאה כעדה מטעם התובעת, במסגרתו נכתב כי "לאור בקשתה ובהסכמתי, היה שמה של גב' מלצר אחד השמות המוסכמים ברשימת המפוטרים בהסכם ההבראה של 2004". אולם על אף רצונה העז של התובעת לפרוש בפרישה מוקדמת, ונסיונה של הנתבעת לסייע לה בכך, הכללתה במסגרת תכנית הפרישה לשנת 2004 לא צלחה. זאת, נוכח הסתייגויותיו של הממונה וכעולה הן ממכתבו מיום 1.8.2005 והן מהשיחות שנוהלו עמו, כפי שהעיד עליהן מר בוטראשווילי (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 15-22). זאת, משום שלא היה בפרישתה של התובעת כדי להביא לחסכון כלכלי כיעד המרכזי של תכנית ההבראה. ממכלול הראיות עולה עוד כי בנסיבות אלה התובעת ביקשה את עזרת הנתבעת בניסיון לשכנע את הממונה כי יחזור בו מהסתייגויותיו ויכיר בביטול משרתה במטרה להנות מהטבות של תכנית הפרישה ומפנסיה תקציבית מוקדמת. משכך - התכתובות שהיו בין התובעת לבין מר בוטראשווילי מעידות למעשה על ניסיונה של הנתבעת לסייע לתובעת בבקשתה אך וודאי שלא על כוונה לפטרה או להפסיק את עבודתה או על כדאיות כלכלית בפיטורים, או על נימוק אחר שיצדיק אותם מבחינת האינטרסים של הנתבעת. על הלך הרוח של הדברים ניתן ללמוד למשל מתכתובת שהתנהלה בין התובעת למנכ"ל העירייה באותה תקופה, מר אריאל בן חמו. כך למשל, במכתב שכתבה לו התובעת בכתב ידה על גבי מכתבו של הממונה תוך סימון המשפט בו נאמר כי "במידה והרשות תפטר אותך הנך זכאית לפנסיה מיום הפיטורין" הוסיפה התובעת על כיתוב זה לאמור: "לאריאל שלום, זה המשפט המאפשר לעירייה לפטר אותי ולתת לי פנסיה מיום הפיטורין. זה תלוי בעירייה וברצון הטוב לעזור לי. תודה. מחכה לתשובתך ישירות אלי, אריאלה" (ראה - נספח ב'3 לכתב ההגנה המתוקן; ההדגשה במקור). יצוין כי בתגובה לדברים כתב מר בן חמו לתובעת לאמור: "אין לי התנגדות לשלם לך פנסיה החל מגיל 60". משמע - מתכתובת זו עולה כי התובעת ביקשה מהנתבעת באופן מפורש, כי זו תפטר אותה, ואף ראתה בכך מחווה של רצון טוב מצידה של הנתבעת . דא עקא, שחרף בקשתה של התובעת, הנתבעת לא פיטרה אותה והתובעת המשיכה להיות מועסקת בפועל עד יציאתה לחל"ת בתחילת שנת 2006. כפי האמור, התובעת קשרה את רצונה לפרוש במצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, וקשייה בתשלום משכורות. אנו סבורים כי חרף טענות אלה - אין לראות בהתפטרותה של התובעת התפטרות שדינה כפיטורים, בכל הנוגע לגיבוש הזכויות שהוענקו לעובדים מפוטרים על פי תוכנית הפרישה לשנת 2008 לרבות הזכות לפנסיה תקציבית מוקדמת וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, לגרסת התובעת עצמה היא לא עזבה את עבודתה כלל, לא בשלב הראשון של יציאתה לחל"ת וגם לא לאחר מכן. זאת חרף מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת והלנת השכר. שנית, סבורים אנו כי יציאתה של התובעת לחל"ת אינה קשורה בעיקרה למצבה הכלכלי של הנתבעת. זאת לאחר שהתובעת עצמה הודתה כי בשנת 2004 שבה הנתבעת לשלם את משכורות העובדים באופן סדיר (ראה - עמוד 4 לפרוטוקול מיום 11.10.2010 שורות 20-21). מעבר לכך, הוכח כי התובעת בנתה לעצמה במהלך תקופת החל"ת עסק עצמאי, כמטפלת פרטית קלינית באופן שאיפשר לה הכנסה קבועה העולה על זו שהשתכרה בנתבעת. התמונה המצטיירת היא אפוא כי התובעת לא יצאה לחל"ת ולא שהתה בו תקופה ארוכה יחסית בשל מצבה הכלכלי של הנתבעת, אלא בעיקר בשל סיבה אישית הקשורה ברצון לפתוח בדרך מקצועית חדשה. משכך - לא ניתן לומר כי הגורם העיקרי, וודאי שלא הבלעדי, ליציאתה של התובעת לחל"ת היה הגורם הכלכלי או הבעיה הכלכלית של הנתבעת, שבאה אל פתרונה בתקופה הרלוונטית (ראה - עמוד 6 לפרוטוקול שורות 24-25). בשולי הדברים יוער - כי לעניות דעתנו יש מקום ליישום צר ביותר של ההכרה בהתפטרות כפיטורים לצורך תשלום פנסיה תקציבית מוקדמת. זאת, נוכח המעמסה הכלכלית המוטלת עקב כך על הקופה הציבורית ובמיוחד בגופים ציבוריים שנקלעו למשבר זמני חולף וקיבלו סיוע כלכלי מקופת המדינה לצורך התאוששות ממשבר זה. זאת ועוד אחרת, מהראיות עולה כי לתובעת אושרה יציאתה לחל"ת עד ליום 31.12.2006 ולא מעבר לכך. יצוין כי גם מעדות התובעת עולה כי היא סמכה על מר בוטראשווילי כי יצליח לשכנע את המועצה להמשיך את החל"ת בו שהתה. זאת להבדיל מקבלת אישור להמשך החל"ת מצד מועצת הנתבעת כגורם המוסמך שאישר בשעתו לתובעת את תקופת החל"ת לפרק זמן מוגדר (ראה - עמוד 8 לפרוטוקול שורה 8). לא למותר לציין, כי גם הגב' דהן, יו"ר ועד העובדים ומי שהעידה כעדת התביעה ציינה כי מי שמוסמך לאשר חל"ת אינו מר בוטראשווילי אלא המועצה, וכי במקרה של התובעת "זה לא היה ככה" (ראה - עמוד 12 לפרוטוקול שורות 9-10). התובעת הוסיפה ותמכה טענתה בדבר אישור המשך החל"ת, לפחות בחלק מתקופתו, על מכתב זימונה לשימוע מיום 24.3.2008 שהוצא על-ידי מנכ"ל הנתבעת (נספח ט"ז לכתב התביעה) וכלשונו: "... הננו שוקלים את הפסקת עבודתך בעיריית לוד עקב אי חידוש עבודתך מאז תום החל"ת שאושרה לך עד 30.6.07 וכן גם עקב רצונך והודעתך כי הינך מבקשת להיכלל במסגרת תכנית ההבראה של העירייה. לצורך גיבוש עמדה סופית בנושא, כמו גם עפ"י הוראות הדין, ניתנת לך הזדמנות להשמיע את טענותייך והשגותייך, בהקשר לכוונתנו זו, שתוצאתה האפשרית היא, פיטורייך מהעבודה בעירייה". אלא שלהבנתו במכתב זה אין כדי להוות אישור רשמי מצד הנתבעת לתקופת חל"ת מעבר לתקופה של שנה. סמכות המצויה כאמור בידי מועצת הנתבעת (ראה - עדותו של מר בוטראשווילי עמוד 21 לפרוטוקול שורה 27). מכל מקום, גם אם תתקבל עמדת התובעת בעניין זה הרי שאין בכך כדי לשנות את העובדה לפיה לאחר 30.6.2007 לא אושר המשך החל"ת. התובעת הוסיפה ונסמכה אף על נוסחו של מכתב הזימון לשימוע ובפרט על סיפת הזימון ועל המשפט האחרון שנכתב בו, על מנת למצוא תימוכין לטענתה כי לא היתה נתונה בידה הבחירה בכל הנוגע לסיום יחסי העבודה וכי אלה נכפו עליה מצד הנתבעת. טענה זו אין בידינו לקבל. שכן, לא מן הנמנע כי בנסיבות מסוימות, ובמיוחד עת שהמעסיק סבור כי העובד נטש את עבודתו במשך תקופה ארוכה, כבמקרה דנן, יערוך המעסיק שיחת שימוע לפנים משורת הדין. יתר על כן, לעניות דעתנו זו אף הדרך הראויה לנהוג על מנת לאפשר לעובד להשמיע טענותיו בטרם יסיק המעסיק באופן חד צדדי כי העובד אכן נטש את עבודתו. מעבר לכך, סבורים אנו כי יש לקרוא את הזימון לשימוע בהקשר למכלול הנסיבות, ולא במנותק מהן, וכן בהקשר לדברים שנאמרו בשימוע עצמו. לבסוף יאמר - כי אין בידינו לקבל אף את טענות התובעת ביחס להפלייתה בהשוואה לעובדים אחרים, אשר לשיטתה פרשו בפרישה מוקדמת. שכן, טענה זו לא הוכחה. מעבר לכך יאמר כי אף לו הייתה התובעת מצביעה על כך כי היא הופלתה וכי עובדים אחרים בנתבעת - שאין בינם לבינה שוני רלוונטי - פרשו בפרישה מוקדמת וזכו לקבל את הזכויות אותן קיבלה גם בהעדר הצדקה כלכלית או עניינית לכך - הרי שלא היה בכך להוביל למסקנה כי יש להעניק תנאים אלה גם לתובעת. סוף דבר לאור כל האמור מסקנתנו היא כי הפסקת העבודה לא נכפתה על התובעת וכי בנסיבות העניין יש לראות בתובעת - שגילתה לאורך שנים ובעקביות חוסר רצון להמשיך בעבודתה לצד שאיפה לקבלת פנסיה מוקדמת כמפוטרת - כהתפטרות. משכך, יש לדחות את התביעה על כל עתירותיה. לאור האמור, אנו דוחים אפוא את טענת התובעת לפיה היא פוטרה מעבודתה. יחד עם זאת ולאור העובדה שהמחלוקת שהובאה לפתחנו היתה ממשית וראויה להכרעה, הרי שלא מצאנו מקום לחייב את התובעת בהוצאות. פנסיה תקציביתפנסיההתפטרות